נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בבבא קמא בדה ע"א
סימן א
בבא קמא בדף ע"א ע"ב מקשה שם הגמרא לר' מאיר אמאי מחייב בשוחט לע"ג ד' וה' כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך איסורא הנאה הוא ולא דמרי' קא טבח:
והקשו בתוס' למה לי האי טעמא דלאו דמרי' קא טבח תיפוק לי' דאין זה טביחה דמחתך בעפר הוא כדאמרינן בחולין בדף מ' בסוגיא דרבוצה כיון דשחט בה סימן אחד אסרה אידך מחתך בעפר הוא:
ומה שנראה לפענ"ד דהנה רש"י הקשה בחולין שם בדף מ' לפי מאי דקאמר הגמרא בדף כ"ט שחט סימן אחד בפנים וסימן אחד בחוץ חייב משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ הכי נמי חייב על שחיטתו על סימן ראשון ותירץ רש"י כיון דסימן שני לא אשתחיט כלל דמחתך בעפר בעלמא הוא קמא נמי לאו שם שחיטה עלי' ע"כ וכן כתבו התוס' לעיל בדף כ"ט ע"ב בד"ה כגון ששחט סימן אחד בחוץ:
אך לפענ"ד צריך עיון טובא דלכאורה הדבר תלוי בשיטת רש"י ור"ת בדף כ"ט ע"ב דהגמרא מקשה שם ממאי דתניא כל העוסקין בפרה מטמאים בגדים אירע בה פסול בשחיטה בין קודם פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים בהזאתה קודם פסולה מטמאה לאחר פסול' אינו מטמא' ואי אמרת ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לפלוגי נמי בשחיטה דאף דאירע פסול בשחיטה קודם פסולה מטמאה בגדים אמר רבא נתקלקל בשחיטה קאמרת שאני התם דאגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה הוא כלל ורש"י פירוש אירע פסול בשחיטה שנתנבלה והיינו דוקא שנתנבלה דאז לא הוי שחיטה כלל אבל בפסול אחר ניהו דפסולה מ"מ השחיטה מצד עצמה כשרה:
אך התוס' כתבו לדעת ר"ת דאף היכא שהי' בה פסול אחר כגון פסול מלאכה מ"מ אינה מטמאה בגדים אף קודם פסולה כיון שלא נעשה עדיין בהפרה שום מלאכה בכשרות יעו"ש:
והנה לשיטת רש"י נראה ברור דכאן בע"ג כיון דלא נתנבלה בשחיטה רק אסורה משום ע"ג ומהני השחיטה לטהר מידי נבלה לא מקרי נתקלקל בשחיטה ושפיר הוי הסימן הראשון שחוט שפיר וחייבין עליו משום שחוטי חוץ ואף לשיטת תוס' שם:
שבתי וראיתי בתשובת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בכתבים בסי' קס"ה דהקשה קושיא זו וכתב דתימה הוא:
ומה שנראה לפענ"ד דהנה בחולין בדף ל"ב ע"ב בעי ר' זירא נקבו בני מעים בין סימן לסימן מהו מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהר מידי נבלה או לא כיון דהראשון הי' מהני להתיר באכילה והשני רק מידי נבלה אין מצטרפין וקאמר לאו היינו דבעי אליפא הוציא העובר את ידו בין סימן לסימן מהו מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהר מידי נבלה וכתב רש"י ז"ל וז"ל ופשט התם דאם מצטרף סימן ראשון לסימן שני להתיר שאר העובר באכילה לא יצטרף עמו לטהר את האבר מידי נבלה ולענין נקבו בני מעים נמי תפשוט דמצטרף ולא מהני חילוק לפסול בשחיטה עכ"ד רש"י ז"ל:
ובים של שלמה כתב דאיבעיא דר' זירא בנקבו המעים בין סימן לסימן אם מצטרף סימן ראשון לשני לטהר מידי נבלה עדיין עומדת בתיקו עד שיבוא אליהו ויפשטנה דאין ראי' מהוציא העובר את ידו דהתם מצטרף סימן ראשון לשני לטהר שאר העובר באכילה מש"ה מהני גם לטהר אותו האבר מידי נבלה אבל בנקבו המעים דלא מצטרף סימן ראשון לסימן שני לשום דבר אפשר דאינו מצטרף לטהר מידי נבלה:
וא"כ שפיר נוכל לומר גם כאן כיון דר' הונא אמר בשחט בה סימן אחד אסרה ודוקא סימן אחד ולא קודם א"כ שפיר אפשר דהוי נבלה ממש כיון דהסימן הראשון הי' מהני לטהר באכילה דבסימן ראשון לא היתה נאסרת עוד והסימן השני לא מהני לטהר באכילה דכבר אסורה משום ע"ז ולא מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהר מידי נבלה ושפיר הוי נתקלקלה בשחיטה וממילא אף הסימן ראשון לא הי' שחוט כלל:
ואף דהגמרא נשאר שם באיבעי' מ"מ אין זה תימא דיוכל להיות דסוגיא דידן סוברת דבכה"ג אינו מטהר מידי נבלה ועוד דא"כ תפשוט האיבעי' דכמה פעמים מקשה בגמרא כן תפשוט מאי דבעי:
וא"כ יתיישב לנו בטוב קושית התוס' בבבא קמא בדף ע"א ע"ב על מאי דמקשה שם הגמרא כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דמרי' קא טבח והקשו למה לי הטעם דלאו דמרי' קא טבח ולא משום דמחתך בעפר הוא ולפי הנ"ל ניחא דשם דקאמר בגמרא כיון דשחט בה פורתא אסרה וגם הסימן הראשון לא מהני רק לטהר מידי נבלה ומהני השחיטה לטהר מידי נבלה עכ"פ ולא הוי מחתך בעפר ודו"ק: