נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
פרק שני · דף כא.
גמ'. לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין וכרבי יוסי וכו'. אא"ז הגאון כקש"ת מו"ה אלעזר זצ"ל אבד"ק בראדי כתב בהגהותיו על הש"ס צריך ביאור הלא גם לרבנן דטפחו של מסדר בצד טפחו של מסלק יכול להיות כל היום ואתי' מתני' נמי כרבנן עכ"ל, ובספרו הנחמד יד המלך הלכות תפלה פי"ג הכ"ג יישב קושיא זו באופן נאה וז"ל בקיצור דהגמרא רצה למנוע זה הכלל דמתני' דלא לאוקמי' בפלוגתא דתנאי טובא ובריש פ' תמיד נשחט אייתי פלוגתא דרבי ישמעאל סובר מוספין קודמין לבזיכין ורע"ק סובר בזיכין קודמין למוספין והנה לרע"ק הרי מוספין זמנן אחר חצות וצריך לסלק הבזיכין מקודם להקטירן קודם הקרבת המוסף וא"א לומר דזה הכלל מרבה סילוק הבזיכין לכל היום א"ו דלרע"ק אינו מרבה רק סידור בזיכין וממילא מוכח כרבי יוסי דהא הסילוק הוא קודם שבע והסידור כשר כל היום והש"ס רצה לאוקמי זה הכלל כרע"ק. ובהכי א"ש מה שפסק הרמב"ם ז"ל כרבנן משום דלדידי' שפסק כרי"ש דמוספין קודמין אפשר לאוקמי מתני' כרבנן ולא כר"י דוקא וליכא סתם משנה כוותי' ע"כ דברי מז"ה ז"ל והם דברים נעימים הראוים אליו. ובהגהות מצפה איתן הביא הקושיא משמו בלשון ראיתי בספר יה"מ וכו' וסיים אבתרי' ונראה וכו' יעו"ש ממש כל דברי מז"ה ז"ל בתירוצו להש"ס ולהרמב"ם וזה פלאי שכתבו מדעתא דנפשי' ורחוק להבין מחשבתו שרצה באמת להביא כל הענין משמו של מז"ה ז"ל דאין לשונו משמע הכי. ויותר נראה דמ"ש ראיתי בס' יה"מ לאו דוקא אך כונתו להגהות היה"מ על הש"ס ונתכוין מדעתו לדבריו שבחיבורו. עכ"פ אלה הדברים יהיו נאמרים על שמו של מז"ה ז"ל וממקום קדוש הלל) וישתבחו בשבח הראוי להם. והנה מ"ש דהש"ס בעי לאוקמי מתני' כרע"ק הוא נכון מאד דהרי בלא"ה מוקי הש"ס סיפא דמתני' דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה כרע"ק דס"ל אכילת פסחים זמנה כל הלילה לאפוקי מראב"ע דאמר עד חצות וכיון דסיפא רע"ק להכי מוקי גם רישא כוותי' וממילא אתי' כרבי יוסי אבל מה שסיים מז"ה ז"ל דלדידן דקייל כרי"ש דמוספין קודמין לבזיכין אתי' מתני' כרבנן הוא מוקשה קצת דהא משמע טפי דזה הכלל דרישא כרע"ק כמו זה הכלל דסיפא אלא דמצינן למימר דרבי סתם המשנה כהלכתא דבהא ס"ל כרבי ישמעאל וממילא מוכרח למיתני אליבא דרבי יוסי הגם דלא ס"ל כוותי' וליכא לרבויי סידור בזיכין משום דסילוקן צריך להיות קודם מוסף אך רצה לרבות דבר אליבא דרי"ש דס"ל כוותי' ובסיפא ס"ל כרע"ק הגם דבאמת הלכה כראב"ע לשיטת התוס' אבל זה דוחק שהרי מדסתים רבי ג' סתמי כראב"ע משמע דס"ל כוותי' אך לשיטת הרמב"ם א"ש שפסק כרע"ק וק"ל. ועפ"ז יתישב מ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו דהגמ' נקט סידור בזיכין ולא סידור הלחם משום דפשיטא דכי הדדי נינהו יעו"ש ועדיין קשה למה לא נקט הלחם ומ"ש הריטב"א דלאשמועינן דאפי' סידור בזיכין שלא בזמנו פוסל לא משמע דמתני' קמ"ל הא דפסול אחר עבור היום ופשטא דמתני' משמע דעיקר חידושי' דכשר כל היום ובפרט דרבי יוסי מיירי בסידור המערכה עצמה והש"ס נקטי' לראי' על בזיכין כמ"ש הריטב"א ז"ל ויותר הי' ראוי למינקט סידור הלחם ועתוי"ט מ"ש בזה. אכן לפי דברי מז"ה ז"ל א"ש טובא דהרי הוי מצי לפרושי מתני' כרבנן ועיקר מאי דנקט כרבי יוסי הוא משום דבעי לאוקמי מתני' כרע"ק דבזיכין קודמין למוספין וצריך הסילוק להיות קודם שבע ובע"כ מאי דמרבה דכשר כל היום היינו סידור הבזיכין וכר"י וע"כ נקט סידור בזיכין וסילוק בזיכין ולא נקט סידור הלחם וק"ל. עוד הרוחנו בזה בענין מ"ש הרב לח"מ ז"ל פ"א ה"ח מהלכות ת"ת דהגם שפסק הרמב"ם כרבנן דטפחו של מסדר בצד טפחו של מסלק משום דכתיב בי' תמיד מ"מ פסק דבלימוד שחרית וערבית קיים לא ימוש מפני שסובר דמ"ש בגמ' מדבריו של רבי יוסי וכו' היינו מדבריו גבי לה"פ דכתיב תמיד למדנו גם לרבנן בת"ת דלא כתיב תמיד אלא לא ימוש ע"ש בדבריו והי' לו להלח"מ ז"ל להביא ראי' לזה מדברי רבי ישמעאל ריש כיצד מברכין יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך וא"כ בפירוש גלי קרא דלא ימוש לאו דוקא ע"כ גם רבנן בעו דלודי הכא. אמנם לדברי מז"ה ז"ל א"ש טפי דאילו מצינו לתנא אחר שיאמר דלא ימוש ל"ד ויוצא בשחרית וערבית היינו אומרים דקסבר כרבי יוסי גבי לה"פ אבל לרבנן דברים ככתבן משום דלא ימוש הוא כמו תמיד אבל כיון דמצינו לרבי ישמעאל דקאמר דלא ימוש ל"ד והוא סבר מוספי קודמין לבזיכין וזה הכלל אתי' אפי' לרבנן דקי"ל כוותיהו א"כ מוכח דגם לרבנן לא ימוש לא הוי כל היום וכל הלילה והרמב"ם פסק כרי"ש דמוספין קודמין ומש"ה פסק כרבנן דרבי יוסי ע"כ גם בהא פסק כרי"ש דיוצא והגית בשעה א' שחרית ושעה א' ערבית וכדברי הלח"מ. ובענין הסתירה בדברי רי"ש דברכות מדבריו במנחות כתבתי בדרושים שלי דרוש י"ט ע"ש:
ואולם לא אכחד תחת לשוני מה דקשה לי על תירוצו של מז"ה ז"ל מ"ש דלרע"ק דסבר בזיכין קודמין למוספין א"א לאוקמי זה הכלל דמתני' כרבנן דהרי סילוק הבזיכין מוכרח להיות קודם זמן הקרבת המוסף ושוב אין זמנו כל היום רק הסידור יכול להיות כל היום וממילא לא אתי' כרבנן ולעד"נ דיש להסס בזה. דהרי כבר הקשו הראשונים ז"ל אדתנן מוספין דכשרין כל היום והלא בעינן להקדים תמיד של שחר וגם צריך להקריב אח"כ תמיד של בין הערבים ותי' הרשב"א בחי' דמצד עצמן של מוספין זמנן כל היום אלא דע"י התמידין א"א כל היום יעו"ש והר"ן ז"ל תי' משום דבדיעבד אם הקדים מוסף לתמיד של שחר או איחרו לתמיד של ערב כשר ע"כ תנא שפיר דכשר כה"י ע"ש. והשתא ה"נ איכא למימר אפי' לרע"ק דבזיכין קודמין למוספין מ"מ שייך למיתני אפי' לרבנן דסילוק וסידור הבזיכין יחדו כשר כל היום הן לדברי הרשב"א ז"ל משום דמצד עצמן של בזיכין כשר כה"י אלא שדבר אחר גרם להם שצריך להקריב המוסף אחר הקטרת הבזיכין הן לדברי הר"ן דהא בדיעבד אם איחר בזיכין למוספין ודאי כשרין וזה פשוט בעיני שהרי משנה שלמה שנינו בפרק שתי הלחם סידר את הלחם בשבת והבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה וכו' יעו"ש אבל אם סידר הלחם קודם מוסף והקטיר הבזיכין אחר מוסף ודאי כשר או אפי' סילק וסידר הלחם והבזיכין אמר מוסף ג"כ כשר ולכן כיון דדיעבד כשר שפיר מרבה סילוק בזיכין גם לרע"ק דכשר כל היום. ואל תשיבני דהרי רע"ק גמר חקה חקה כדאי' ביומא דף ל"ד ע"א וא"כ הוי עיכובא ויכול להיות שאם הקדים מוסף לבזיכין פסול וצריך לחזור ולהקריב מוסף אחר. דאין זה נראה כלל בעיני דגם בחביתין עצמן דכתיב בי' חקה ומני' גמר בזיכין משמע לי ברור שאם הקדים מוספין לחביתין כשר שהרי כל עיקר הקדמת החביתין הוא משום דכתיב עולה ומנחה ויש להסמיך מנחת חביתין לעולת התמיד ע"ש בגמרא ובפירש"י ז"ל והרי אפי' אם הקדים מוסף לעיקר עולת התמיד כשר כמש"ל בשם הר"ן ז"ל ובודאי גם אם הקריב התמיד כמשפטו בראשונה אלא שהקדים המוסף לחביתין אינו מעכב בדיעבד וממילא גם בזיכין אין מעכב הקדמתן בדיעבד כנ"ל פשוט וברור. וע' רפ"ז דסנהדרין דסדר התמיד מצוה בעלמא ובודאי גם סדר המערכה דאביי למצוה בעלמא ומני' שמעינן גם לרע"ק. ותמהני על מז"ה ז"ל שלא ירד לזה והדרא לפ"ז קושיתו לדוכתה דאכתי מ"ט לא אמר לאתויי סילוק וסידור בזיכין שניהם יחדו דכשרים כל היום ואליבא דרבנן. והנראה בעיני ליישב קושית מז"ה ז"ל בפשיטות דהרי כל הנך מילי דחשיב התנא היינו משום דסד"א דביום דכתיב בהו משמע בעיצומו של יום ולא עד הערב וכמ"ש בפני יהושע ע"ש הלכך איצטריך לאשמעינן אכן בזיכין דכתיב בי' במערכת הלחם ביום השבת ביום השבת משמע לאחורי כמבואר ביומא דף ל"ד דלרבי ישמעאל מש"ה מוספין קודמין לבזיכין משום ביום ביום משמע לאחורי ואפי' לרע"ק דגמר מחביתין מ"מ אהני ביום ביום לאחורי לנסכים וכיון דכתיב ביום תרי זימני פשיטא דזמנן כל היום לא בעיצומו של יום דוקא ולא איצטריך מתני' לאשמעינן בזה הכלל דבהך לא ס"ד כלל שלא יהא כשר כה"י א״ו דאתי לאתויי דאפי' אם כבר סילק הבזיכין זמן סידורן כל היום ומוכח כרבי יוסי וא"ש כנלע"ד נכון בס"ד. ועמשל"מ פ"א ה"ג מהלכות תמידין ומוספין. וידי"נ הרה"ג מהר"א סידערסקי שליט"א אמר דבע"כ לשון הש"ס מוכח דגם סילוק הבזיכין זמנו כל היום והראה לי בחדושי המאירי ז"ל שביאר כן להדיא ע"ש והדק"ל מנ"ל לאוקמי כר"י דוקא. ונלע"ד לולא דמסתפינא דבאמת מתוקם זה הכלל שפיר גם אליבא דרבנן אלא דהש"ס מייתי ראי' לגוף הענין דזמנו כל היום וקאמר וכר' יוסי כלומר דהיינו כדאמר ר"י להדיא וסידר את החדשה ערבית הרי דכשר כל היום ומדר"י נשמע לרבנן דשניהם יחדו כשרים עד הערב דהרי בהא ודאי לא פליגי וק"ל. ובהכי א"ש מה שדקדק מז"ה ז"ל ביה"מ שם אמאי מייתי הש"ס מהברייתא ולא מייתי ממתני' דמנחות ע"ש. ולפמ"ש ניחא דממתני' אין ראי' דאלו נוטלין ואלו מניחין יכול להיות שמסלקין בשחרית ומסדרין קודם חצות ואכתי לא שמעינן דזמנו כל היום אבל בבריי' מבואר להדיא וסידר את החדשה ערבית. וניחא מה דלא פסק הרמב"ם כר"י שהקשה עליו בתוי"ט במנחות מסתם משנה דהכא ע"ש. אבל להאמור אתי' מתני' נמי כרבנן:
מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. כתב מז"ה ז"ל בצל"ח ברכות דף ט' ע"א זה פשוט שמכת בכורות הי' ברגע חצות ממש אמנם הא ודאי דלא קשיא דגם אכילת פסח נילף בגז"ש דלא יהי' נאכל רק ברגע חצות ממש ולא קודם לכן ולא אח"כ דזה דבר שאי אפשר דלא שייך ברגע כזה אכילה אפי' כל דהו ק"ו הפסח שעכ"פ צריך לאכול כזית ממנו וא"כ עכ"ר הלימוד על סוף זמן אכילה אבל הא קשיא מנ"ל לראב"ע שהגז"ש הוא על סוף הזמן ודילמא הלימוד הוא על התחלת זמן האכילה ויהי' הפסח נאכל רק בחצי הלילה האחרון עכ"ל וע"ש מה שתירץ בטוב טעם דיש הכרח דקאי על סוף הזמן. ואולם לפע"ד אכתי יש לדקדק עכ"פ על הלשון של ראב"ע מה להלן עד חצות והרי אז הי' ברגע של חצות ממש ולא קודם כלל ואיך יתכן לומר להלן ע"ח והי' לו לומר מה להלן בחצות אף כאן גמר האכילה בחצות. וראיתי במעדני יו"ט שם סימן ט' אות א' שכתב ג"כ כמז"ה ז"ל דא"א לאכול ברגע ממש והקשה ג"כ נימא שיאכל מחצות ואילך ותירץ חדא דהפסח ניתן להם כדי שיקיימו מצות הש"י ולא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף ועוד דהסברא נותנת שצוה להם שיאכלו בעת האכילה ואינה לאחר חצות עכ"ל. ויש לדקדק על תי' הראשון דהרי האי ולא יתן וגו' קאי על הקרבת הפסח שחיטתו וזריקתו הזאת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות כדכתיב להדיא וראיתי את הדם וגו' ולא יתן המשחית לבוא וגו' ואין ראי' דגם אכילת הפסח צ"ל קודם חצות וגם בשני ישוביו עדיין לא נתישב מה שדקדקתי דהגם דהכא גבי אכילה שייך הלשון עד חצות אבל להלן לא שייך האי לישנא כלל אלא בחצות. ונלע"ד ליישב קושית המעיו"ט ומז"ה הצל"ח ז"ל וגם מה שהעירותי בדקדוק הלשון דהכי פירושא מה להלן ע"ח דכתיב ועברתי באמ"צ בלילה הזה דהיינו בחצות ממש וראיתי את הדם הרי שהי' צריך להיות זריקת הדם עד חצות כדי שבהגיע חצות יראה השי"ת את הדם אף כאן דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה פירושו שיגמרו אכילת הבשר בחצות כי יאכלוהו עד חצות דילפינן גז"ש אכילת פסח דכתיב בי' בלילה הזה מהזאת הדם דכתיב בי' נמי בלילה הזה וראיתי וגו' מה להלן ע"ח נגמרה ההזאה אף כאן ע"ח זמן האכילה וא"ש הכל. וע' אבני שהם ואבני מלואים לטו"א אריכות דברים בשיטת ראב"ע ועצל"ח ברכות שם ושילהי פסחים ותראה דבכמה סברות נתכוונו שניהם לדעת אחת. והנה בא"מ הקשה לשיטת ריב"א דלמ"ד הבערה ללאו יצתה אין בה איסור ביו"ט א"כ מנ"ל להגמ' בברכות לומר דהני תנאי כהני תנאי דאל"כ מאי ביניהו כפירש"י ז"ל שם והלא יש לפרש דאיכא ביניהו דלר"א שורפו ביו"ט. ולר"י אתה אוכלו עד מועד צאתך אבל אסור לשורפו ביו"ט וע' בקונטרס אחרון לטו"א שנדחק ליישב. ולעד"נ דהריב"א מפרש מאי דקאמר הש"ס והני תנאי וכו' בפשיטות דכיון דר"א דריש מועד צאתך אתה שורפו אי איתא דלדידי' אוכל כל הלילה א"כ הזה למה לי כמו דפריך לרע"ק ואי למעוטי לילה אחרת הרי ממועד צאתך נפקא דבשלמא לרע"ק משני על עד בקר דסד"א בקר שני אבל מועד צאתך משמע ביום הראשון בבקר. ואע"ג דגם לרבי יהושע קשה דדריש עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים ומשמע עד בקר ראשון וא"כ הזה למה לי מ"מ לר"י יש ליישב דאי לאו הזה ה"א דהכי פירושא כבוא השמש אתה אוכל ועד מתי עד מועד וגו' דהיינו עד הבקר ואח"כ בליל ט"ז אתה אוכל ג"כ עד בקר שהוא מועד צאתך ביום ט"ו אבל לר"א דאמר מועד וגו' אתה שורפו הרי שוב לא יוכל לאוכלו בליל ט"ז והזה ל"ל. וליכא למימר דסד"א מועד וגו' היינו בקר של ט"ז דז"א דפשיטא דלישנא משמע דקאי על זמן א' דכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך אתה שורפו משא"כ לר"י קאי על שני הימים דבכל יום בערב אוכל עד בקר וא"כ שפיר מוכח דראב"ע ורע"ק אזלי בשיטת ר"א ור"י דבע"כ פליגי בהכי דא"א לומר לר"א דאוכל עד בקר דא"כ הזה ל"ל ולק"מ על שיטת ריב"א. ולפע"ד הוא ביאור נכון עד שיש לתמוה קצת על מאור עינינו רש"י ז"ל שלא פירש כן. שוב מצאתי דאתי לידי חידושים על הש"ס מרבינו ההפלאה זצ"ל שנדפסו מחדש שביאר הגמ' עד"ז אלא שלא ביאר כל הצורך מדוע לר"י אינו כן יעו"ש אבל הנאני מאד שבעיקר הענין זכיתי לכוין לדעתו הקדושה. אמנם בהגהות אמרי ברוך לטו"א העיר מפסחים דמ"ו דר"א סבר אין שורפין קדשים ביו"ט והשתא מעיקרא דקושיא פירכא:
רש"י ד"ה וכרבי יוסי. דאמר במס' מנחות וכו' אבל לרבנן וכו'. כבר כתבתי בגמ' דמש"ה לא מוקי כרבנן דהסלוק והסידור זמנן כל היום משום דזו אינה רבותא דכיון דידעינן דזמנן ביום משום דכתיב ביום השבת ממילא כשר כה"י דהא כתיב ביום ביום:
ולכאורה קשה דעכ"פ הו"ל למינקטי' במתני' דלעיל לאשמעינן דזמנו ביום. אבל באמת לק"מ משום דהדבר ברור בעיני דמילי דקדשים כשרים לכתחלה משעלה עה"ש דבמקדש לא גזרו על הספק וראיה ברורה יש לדברי דהרי תמיד של שחר שחטו לכתחלה בעלות השחר כמבואר במשנה פ"ג מ"ב דתמיד וכן רפ"ג דיומא ומסתמא בכל ההקרבות כן הוא אלא דאין להקדים שום דבר קודם לתמיד של שחר אבל מצ"ע כשר לכתחלה מעה"ש והיינו טעמא דלא חשיב במתני' דלעיל גם שחיטת התמיד שאין שוחטין קודם הנה"ח משום דבאמת מותר מעה"ש וזה פשוט לדעתי ולהכי לא חשיב סילוק וסידור בזיכין דגם זה כשר לכתחלה מעה"ש אי לאו סדר המערכה וא"ש. ולפ"ז מה שהקשיתי במתניתין על רת"ם ז"ל שלא הקשה אמאי דלא חשיב לעיל כל הני מילי דחשיב במשנה דהכא אין מקום לקושיתי רק במאי דל"ח תק"ש ונטילת לולב וקריאת הלל אבל מילי דקדשים מוספין וקמיצה והגשה וכיו"ב לא הי' יכול למיתני לעיל דהנך כשרים לכתחלה מעה"ש ואדרבה במ"ש כעת נתחזקה קושיתי דלא הו"ל לחשוב תק"ש וחברי' במתני' בין מילי דמותר לעשותם לכתחלה משיעלה עה"ש אלא הוי לי' לשנותם במשנה הקודמת. שוב ראיתי בטו"א שכתב משמע ודאי כל הני דחשיב במתני' הלל שופר ולולב וכו' צריך לכתחלה להמתין עד שתנץ החמה דילמא אתי למיטעי דמאי שנא מהני דהכא עכ"ל ואח"ז כתב דלהכי הדר תני לקריאת מגילה דלא תימא הני דחשיב הכא כשרין כל היום לכתחלה משעלה עה"ש אפי' קודם הנה"ח להכי הדר ותנא לק"מ בהדי הני לומר דכל היום דהני דומיא דק"מ דאינו כשר לכתחלה עד הנץ וכו' עכ"ל. ובעניותי תמהני על הגאון ז"ל מה יענה לשחיטת התמיד דכתיב בי' בבקר ופסול אם הקריבו בלילה ואפ"ה לא חששו דילמא אתי למיטעי והתירו לכתחלה משעלה עה"ש ואפי' אחר שכבר קרה מקרה שהחליפו מאור הלבנה בעלות השחר מ"מ לא גדרו גדר לאחרו עד הנה"ח אלא התקינו לעלות על מקום גבוה ולראות אם האיר כל המזרח הרי דבמקדש לא חששו מפני מי שאינו בקי בעה"ש ובודאי בכל הני מילי דחשיב במתני' כך הוא וכמו שכתבתי ודברי רבינו הטו"א ז"ל צריכים לי עיון ותלי"ת אחר החיפוש מצאתי לרבינו הפרמ"ג ז"ל במשבצות רס"י תרנ"ב שכתב ופ"ג דיומא תמיד האיר השחר היינו בזריזים לא חיישינן לטעות כ"כ עכ"ל הזהב הרי מפורש כמו שהעליתי ומן הטעם הזה ודאי גם בכל מילי דקדשים הנעשים ע"י כהנים הזריזים לא חששו:
תוס' ד"ה לאתויי. דהא איכא סתמא וכו'. בשעה"מ רפ"ו מהלכות חו"מ:
הדרן עלך בס"ד פרק שני, תהלה למאיר אישון בת עיני: