נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
פרק שני · דף יט:
גמ'. וארחב"א אר"י מ"ד ועליהם וכו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה וכו' ומאי ניהו מקרא מגילה. לכאורה אתי' כר"א המודעי בפ"ק דף ז' ע"א דסבר אסתר ברוה"ק נאמרה ליכתוב דדריש כתוב זאת וכו' בספר מה שכתוב במגילה דאילו לרבי יהושע אין המגילה נרמזת בקרא ומש"ה אינה מטמאה את הידים והכא שמענו דמקרא מגילה נמסר למשה בסיני. ואולם באמת אתי' גם כרבי יהושע שאינו מרומז בכתוב ולא ניתנה ליכתוב אלא שהראהו הקב"ה למשה מצוה זו שעתידה להתחדש אבל לא רמזה בתורה דבלא"ה אין כונת ר"י רק שהראהו כל מה שהסופרים עתידין לחדש אבל לא הראהו דרשת הכתובים כמ"ש באוה"ח פרשת תזריע בפ' טהור הוא וטהרו הכהן ע"ש שהביא ראי' ממה שלא ידע משה רבינו מה שדרש רע"ק. ולפמ"ש בהקדמת התוי"ט בדקדוק לשון שהראהו ע"ש ניחא ג"כ שלא ניתנה מגילה למשה למוסרה וא"ש גם לרבי יהושע. וכן מ"ש במס' שבועות דף ט"ל ע"א דמשה רבינו השביע את ישראל על מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה דכתיב קימו וקבלו קימו מה שקיבלו כבר אתי' גם כר"י וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בסה"מ בשורש הראשון דהכונה שקיבלו להאמין במצוה שתקנו הנביאים אח"כ וכ"כ במגלת סתר שם וגם הרמב"ן ז"ל הודה לו בזה אלא שכתב דכל זה לא יפגום שלא יוכלו לומר בה שנאמרה למשה בסיני יעו"ש. ולפ"מ שבארתי בפ"ק (דף ז' ע"א) הירושלמי דאמר ריב"ל המגילה נאמרה בסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה משום דלשיטת הירו' צ"ל דגוף מצות הקריאה נרמזה בתורה משא"כ לגמ' דידן יעו"ש מילתא בטעמא א"כ י"ל הכא דרבי יוחנן שהוא מרא דירושלמי אזיל בשיטתי' ע"כ אמר שנאמר למשה בסיני גם מקרא מגילה דגוף חיוב מצות הקריאה מיבעי להיות רמוז בתורה ע"י משה רבינו דאל"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אך הגמ' דשבועות עדיין קשיא דהברייתא דהתם יש ליישב אליבא דגמ' דידן וצ"ל כמש"ל. ועוד דבפ"ק בארתי דברי ר"א המודעי ור"י גם על הקריאה וכשיטת הירושלמי וא"ש הכל. וידידי הרב הגדול כש"מ מו"ה אהרן סידערסקי נר"ו הסכים לדברי דלעיל בביאור פלוגתא דר"א המודעי ור"י ובפרט לביאור הירושלמי הנ"ל והוסיף מדעתו דברייתא דשבועות אתי' כר"א המודעי (וזה שלא כדברי דבסמוך) וכמ"ש בירושלמי דהמגילה הזאת מסיני נאמרה אמנם ריב"ל שילהי מכות סבר כרבי יהושע ע"כ לא דריש קימו מה שקבלו כבר אלא קימו למעלה מה שקבלו למטה ומיושב בזה קושית התוס' בשבועות. דשמואל לשיטתי' דאמר כר"י כדאי' בפ"ק ומש"ה לא מצי למידריש קימו מה שקבלו כבר ולשיטתי' לית לי' פירכא ודפח"ח. אמנם לא תירץ רק קושית התוס' משבועות אבל אכתי משבת קשיא דהי' שמואל יכול לדרוש הדר קבלוה. ואולם לי הי' נראה דדוקא שמואל דאמר כר"י מצי למימר קימו למעלה וכו' אבל מאן דסבר דמרומז בכתוב ונאמרה בסיני איך יאמר שקימו למעלה מה שקבלו למטה והלא כבר קימו מעיקרא דנצטוו ע"ז מסיני והם כיונו עתה לזה והיכי מצינן למידריש דקימו השתא מה שקבלו למטה. ואולי לפמש"ל לא מסרה משה ליהושע ואפשר דהרמז בכתוב נעלם גם מרבן של הנביאים אך אח"כ כשחידשו מרדכי ואסתר את המגילה והיו הנביאים מצטערין ע"ז ואז האיר השי"ת את עיניהם ומצאו הרמז בתורה הרי בזה מיקרי שקימו למעלה מה שקבלו למטה שהרי האירו עיניהם מן השמים אך שמואל שהוכיח מכאן דברה"ק נאמרה לכאורה אין ראי' שהרי ראו דאנהירונהו לעיניהם אלא דשמואל דאמר כר"י דלא דריש קרא דכתוב זאת על מגילה וצ"ל דברוה"ק ידעו שקימו למעלה אבל עכ"פ גם לר"א המודעי נוכל לדרוש קימו למעלה כאמור. ובהכי ארווחנא ליישב מאי דקשיא לי על ריב"ל בירושלמי דאמר המגילה הזאת מסיני נאמרה ואיך איהו גופי' אמר שילהי מכות שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה ודריש קימו למעלה וכו' וזה פלאי אבל לדברינו א"ש דבמה שהאיר השי"ת את עיניהם ומצאו הרמז בתורה בזה ראו שקימו למעלה מה שקבלו למטה ובאמת ריב"ל לא יוכיח מזה דאסתר ברוה"ק נאמרה רק שמואל לטעמי' דסבר כרבי יהושע הוכיח כן. וידידי הרב הנ"ל אמר דבירושלמי אמר כן ריב"ל לדברי רשב"ן אבל הוא עצמו סבר כר"י אבל נראין דברי מדבריו דריב"ל גופי' מצי סבר כרשב"ן אלא דבהא גופי' ראו שקימו למעלה וכמו שבארתי בס"ד:
שוב ראיתי בסה"מ שורש א' שהרמב"ן הביא דרשת כתוב זאת זכרון בספר וגם הירושלמי הנ"ל וכתב עליו הרב בעל מג"א ז"ל שאין הכונה רק שניתן רשות לכתוב המגילה וכ"מ בגמ' דשלחה אסתר לחכמים כתבוני וכו' וע"ז מצאו מקרא כתוב בתורה יעו"ש. ותמהני מה יענה להירושלמי דאמר בהדי' שנצטערו על הוספת המצוה של קריאת מגילה וע"ז דרשו הכתוב וכמו שהוכחתי בחידושי בפ"ק ושם בארתי גם ברייתא דר"א המודעי ור"י על כונה זו וא"כ דברי הרמב"ן ז"ל צודקים. גם מ"ש במג"א שם בביאור הירושלמי שאין מוקדם ומאוחר שנגלה לו העתיד להיות אחר זמן ע"ש הוא דוחק ויותר נראה נכון מה שפירשתי לעיל ואולי גם הרמב"ן ז"ל נתכוין לבאר הירושלמי ע"ד שבארתי. ואח"כ ראיתי במרגניתא טבא שכתב ג"כ דבדרשה זו דבספר מ"ש במגילה אינו מרומז שיהי' מצוה לקרותה אלא לכותבה. ואיברא מצינן לקבל דבריו דהרי שיטת גמרא דידן הכי משמע וכמש"ל אבל מה נעשה לסוף דבריו שכתב שם אח"כ דמה שאמרו בירושלמי המגילה הזאת מסיני נאמרה גם זה לענין כתיבה אמרו דנאמרה למשה לכתוב אבל לא לקרותה ובמחכ"ה של הגאון בעל מרגניתא טבא ז"ל עיניו לא ראו הירושלמי במקומו דהזקנים והנביאים נצטערו על מה שמרדכי ואסתר מבקשים להוסיף מצות קריאת המגילה ובפירוש מוכח התם דעל מצות הקריאה נצטערו וא"כ גם ריב"ל ודעמי' אהא קאי. ומ"ש שם ראיה מגמרא דידן בפ"ק דף י"ד ע"א דקאמר מאי דרוש אריב"ק ק"ו ומה מעבדות לחירות וכו' וקשה למה להו ק"ו בלא"ה נמי ליכא קושיא היאך הוסיפו מקרא מגילה הלא למשה נאמר כסברת הני אמוראי בירו' א"ו דהתם לענין כתיבה נאמרה למשה ולא לענין קריאת המגילה ולכך הוצרכו ללמוד ק"ו ע"כ. הנה כבר כתבתי בפ"ק שם דמה"ט דריש גמרא דידן כתוב זאת על כתיבת המגילה משום דלענין קריאתה סמך על הק"ו אבל הירושלמי לא דריש ק"ו דמה"ט קאמר שנצטערו על גוף מצות הקריאה ומש"ה מסיק דכתוב זאת קאי על מצות קריאת המגילה ואהא אמרו הני אמוראי שמסיני נאמרה אלא שאין מו"א בתורה ושם רמזתי שזכיתי לכוין בזה לדברי המהרש"א ז"ל בחד"א וזכרם במרגניתא טבא שם ומה שתמה ע"ז לא קשיא כמו שרמז בעצמו שם שיש ליישב. ומ"ש דדוחק לומר דהני אמוראי דירושלמי פליגי אברייתא וריב"ק שהוא תנא א"ו דאינהו לענין כתיבה איירי יעו"ש. לפ"מ שפירשתי ברייתא דר"א המודעי ורבי יהושע דשניהם לענין קריאה פליגי א"כ א"ש בקל דהאמוראים בירושלמי אזלו בשיטתם דהני תנאי דפליגי אריב"ק. ותמוה טובא על הגאון שהחליט דהני אמוראי לענין כתיבה אמרו ובמחכ"ה לא ראה הקודם שם בירושלמי מימרא דרשב"ן בשם רבי יונתן דפ"ה נביאים וזקנים נצטערו על מצוה חדשה דקריאת מגילה וע"ז יוסבו דברי ריב"ל ודעמי' ואין ספק דכונתם לענין קריאה והדברים ברורים לפע"ד:
רש"י ד"ה אלא מאי. והאי דקא מיפלגי בדיעבד להודיעך כחו דר"י. ע' בדברינו בגמרא לקמן ריש דף כ' מ"ש בזה בס"ד:
תוס' ד"ה ור"י מכשיר. וכן בפ' לולב הגזול וכו' וי"ל דלעולם וכו'. לכאורה קשה מ"ט לא פליג רבי יהודה בהלל והלא חזינן לדעתי' הכא דאפי' קטן שהוא תרי דרבנן מוציא חד דרבנן וצ"ל דדוקא במגילה מכשיר משום דחינוך הקטן חמיר בהא טפי מבהלל מפני שאף הקטנים היו באותו נס שניצולו מהגזירה הקשה. ונתעוררתי מח"א שכן כתבו התוס' בהדיא לקמן דף כ"ד בד"ה אבל אינו פורס ע"ש. ובסוף מס' ערכין נדפסו הגהות וחידושים ושם העירו בזה וז"ל וא"ת מ"ש קטן דמוציא גדולים בקריאת מגילה לר"י ובהלל לא מפיק כדתנן וכו' וי"ל כיון דבהלל אפי' גדול המקרא עונין אחריו כל מה שהוא אומר אבל במגילה שיוצא בשמיעה ואינו עונה אחריו יוצא בקריאת קטן ועוד דמגילה פרסומי ניסא בעלמא היא והלועז ששמע אשורית יצא עכ"ל. והנה לא ידעתי מבטן מי יצאו דברים האלה כי לא נרשם מאין מוצאם אבל כפי הנראה ממקום קדוש יהלכו מתורתן של ראשונים ובעניותי לא זכיתי להבין שני התירוצים דמ"ש בתירוצם הראשון דבהלל אפי' גדול עונין אחריו כל מה שהוא אומר. קשיא לי והא אנן לא תנן הכי בפרק לולב הגזול ובהדיא מחלק במשנה שם מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרי' אם הי' גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה וכן בגמ' הלכתא גיברתא איכא למשמע וכו' מכאן שאם הי' גדול וכו' מכאן שאם הי' קטן וכו' הרי מפורש דבגדול אין עונין אחריו כל מה שהוא אומר רק בקטן וא"כ לשיטת ר"י גבי מגילה שפיר קשה מ"ט לא פליג בהלל שלא יצטרכו לענות כל מה שהקטן אומר. ומ"ש ישוב שני דמגילה שאני דפרסומי ניסא בעלמא היא אשר ע"כ הלועז ששמע אשורית יצא ומש"ה מכשיר ר"י בקטן בשפלותי לא הבנתי מה ענין זה לזה ולדעת בעל ההגהות הזה גם חש"ו יוציאו במגילה ומאי איכפת לן אם הקורא אינו משמיע לאזניו מ"מ השומע ממנו יוצא י"ח כמו בשומע מקטן דלאו בר חיובא הוא ומ"ט דרבי יוסי דאינו יוצא בקריאת חרש ומ"ט דרבי יהודה דמודה בקטן שלא הגיע לחינוך שאינו יוצא א"ו דגם במגילה כל שאינו מחויב בה אינו מוציא המחויב י"ח ואין מקום לסברא דפרסומי ניסא בעלמא היא ואדרבה לדעת מרן הב"י ז"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל אין חרש מוציא במגילה אפי' לרבי יהודה משום פרסומי ניסא. ועל כרחנו אנו צריכין למה שבארתי דלדעת ר"י עשאוהו לקטן שהגיע לחינוך כמחויב בדבר יותר מנשים לשיטת בה"ג ויכול להוציא גדולים אעפ"י שאין נשים מוציאות אנשים והרי אנו רואין גבי נר חנוכה דדעת בעל העיטור דיוצאין בהדלקת קטן שהגיע לחינוך ועמג"א סימן תרפ"ט סק"ד דמגילה שוה לנ"ח בזה והגם שבש"ע לא פסק כן מ"מ יש לומר דרבי יהודה ס"ל הכי ולא דמי להלל וז"ב וצ"ע להבין דברי ההגהות הנ"ל:
והנה התוספות שם בריש ערכין כתבו דהוי מצי למימר הכל כשרין לקרות את המגילה לאתויי קטן אליבא דרבי יהודה וכתב ע"ז בפרי מגדים רס"י תרפ"ט וז"ל ולכאורה עדיף לומר כהלכה דאין הלכה כר"י וכו' ובמגילה דף י"ט הכל כשרים חוץ מחש"ו ור"י מכשיר בקטן ואיך יאמר הכל דת"ק קאי לר"י עכ"ל. ולפע"ד כונת התוס' לפ"מ דמסיק בשמעתין דכולה מתני' ר"י היא ותרי גווני קטן קתני לה והשתא שפיר הוי מצי למימר הכל כשרים לאתויי קטן שהגיע לחינוך חוץ מחרש שוטה וקטן שלא הגיע לחינוך שרבי יהודה מכשיר בקטן שהגיע לחינוך ומיושבים ב' הקושיות של הרב פמ"ג ז"ל דהרי עכ"פ למסקנא זו האי הכל מדברי ר"י הוא וק"ל. ברם הא קשיא לי לשיטת הטו"ז שם דגם לר"י דסבר כראב"ע דוקא במי שיכול להשמיע לאזניו ולא השמיע אהא קאמר דיצא אבל חרש אפי' בדיעבד לא יצא יעו"ש באריכות א"כ הוי מצי הש"ס בערכין למימר הכל לאתויי אפי' אם לא השמיע לאזניו חוץ מחרש שלא יצא אפי' דיעבד ויש ליישב דהכל כשרים משמע אפי' לכתחלה ותו דהכל קאי על האנשים הקוראים לא על אופן הקריאה וא"ש וק"ל: