אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) פרק שני › דף יט.

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

פרק שני · דף יט.

דף יח.

מתני' בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר וכו'. כתב בראש יוסף דאיידי דמוקף בן יומו סברא הוא דנקרא מוקף מדפרוז ב"י נקרא פרוז כדאמר בגמרא מש"ה אקדמי' תנא לב"ע שהלך לכרך והדר תני בן כרך שהלך לעיר דכתיב קרא ע"ד דאיתא ריש יבמות מילתא דאתי' מדרשא חביבא לי' ואקדמי'. ועב"י או"ח סימן תפר"ח שכתב דמש"ה אקדמי' לבן עיר מפני שדברו חכמים בהוה דדרך ב"ע לילך לכרך יותר משילך בן כרך לעיר ע"ש וחידוש על הרב ראש יוסף ז"ל שלא זכר דברי הב"י. ולעד"נ דבכונה עמוקה מסודרת משנתנו דאילו הוי תני בן כרך מקודם הייתי מפרש בן כרך שהלך לעיר בי"ד ובן עיר שהלך לכרך בט"ו אם עתיד לחזור למקומו הבן כרך בליל י"ד והבן עיר בליל ט"ו קורא כמקומו כלומר הב"כ אינו קורא בעיר בליל י"ד אלא ממתין עד ט"ו ויקרא עם אנשי מקומו והב"ע שקרא בי"ד בהיותו עדיין בעירו יצא ואינו צריך לקרות עוד הפעם בליל ט"ו בכרך. ואגב בן כרך נקט לישנא דלכתחלה קורא כמקומו אבל לענין בן עיר פירושו שיוצא במה שקרא במקומו ולא בעי טפי. ואם לאו שאינו עתיד לחזור לפני עמוד השחר קורא עמהן בן כרך קורא בי"ד ולא יותר ובן עיר קורא עוד הפעם בט"ו. כמו שהוא האמת גם השתא כמבואר בירושלמי הביאו הר"ן ז"ל בן עיר שעקר דירתו ליל ט"ו נתחייב כאן וכאן. ואם תשאל מה הי' דוחקנו לפרש כן אמינא לך משום דלשיטת הרא"ש ז"ל וכ"ה שיטת הרמב"ם ז"ל לדעת הטו"ז בסי' תרפ"ח סק"ו דהכל תלוי בי"ד לא הי' נוח לפרושי הכי משום דלא מסתבר שאם ב"ע ישנו בכרך בי"ד חלה עליו חובת קריאת מוקפין וישאר שם יום ט"ו ויקרא עמהם או יחזור לעירו ויקרא בט"ו דכיון דעדיין לא הגיע זמן קריאת מוקפין למה תחול עליו חובת קריאתן וכמ"ש הרא"ש בטעמו של רש"י ז"ל שלא רצה לפרש כן ולשיטת רש"י ורמב"ן ור"ן והרי"ף ובעה"מ וכ"ה שיטת הרמב"ם לדעת הה"מ והכ"מ דב"ע הנמצא בכרך תלי' אם עתיד לחזור בט"ו הרי יש דוחק בלשון המשנה דכיון דמיירי ששניהם הלכו ממקומם למקום האחר בי"ד ודאי מה שסיים אם עתיד לחזור למקומו טפי משמע דקאי אתרויהו שחוזרים בי"ד ואמטו להכי היינו מפרשים דב"ע הלך לכרך בט"ו וב"כ הלך לעיר בי"ד וזה הי' מרווח בלישנא דמתני' דפשטא דלישנא משמע שכל אחד הלך לשם ביום קריאתם בן כרך שהלך לעיר ביום פורים שלהם דהיינו י"ד וב"ע שהלך לכרך בט"ו פורים שלהם (וע' בפני משה ותראה דלפירושו הי' כן ס"ד דירושלמי). ולפיכך כדי להוציא מלב המפרש כך נקט תנא דמתני' בן עיר שהלך לכרך תחלה והדר ב"כ שהלך לעיר דהשתא ליכא לפרושי ב"ע שהלך לכרך בט"ו וב"כ שהלך לעיר בי"ד דא"כ מ"ט הקדים ט"ו לי"ד ולא נקט כסדר הזמן א"ו דמיירי ששניהם הלכו בי"ד ובע"כ דגם בכה"ג יש לבן עיר שהלך לכרך דין מוקף בן יומו לשיטת הרא"ש ז"ל כדאית לי' ע"י שהי' בכרך בזמן קריאת אנשי עירו ולשי' רש"י ז"ל ודעמי' כדאית להו אם עתיד לחזור למקומו ביום ט"ו ובלילה ישתהה בכרך וא"ש סדרא קדישא דמתני' וק"ל:

ומהיכן קורא אדם את המגילה וכו' יש לדקדק דתיבת אדם הוי כשפת יתר וע' בשושנים לדוד ברכות פ"ד מ"ג שהרגיש בלשון מתפלל אדם וכאן לא העיר בזה. עוד קשה דמתני' נקיט שלש מחלוקות ומ"ט לא אייתי דעת רשב"י מבלילה ההוא שהובא בגמ' מהתוספתא וכבר העיר בזה הרב בעל שול"ד ז"ל ותמה על התוי"ט שלא התעורר ע"ז. וכדי ליישב כ"ז אקדים מ"ש בתפארת ישראל על הבבא הקודמת וז"ל ויש לדקדק מה שייכות יש למשנה זאת עם מה שלפניה ומה שלאחריה וטפי הו"ל למינקטה לעיל פ"א אחר מ"ב וצ"ע עכ"ל והיא באמת פליאה נשגבה על רבינו הקדוש ששנה דין בן עיר שהלך לכרך וכו' כאן שאינו ענין כלל לדינים המבוארים בפרק זה וחובה רבה מוטלת עלינו לעיין בזה אולי יעלה בידינו לתת טעם לסדר המשנה. והנה בקול הרמ"ז דקדק על הלשון ואם לאו קורא עמהן דהו"ל למינקט קורא כאותו מקום שהוא שם או שלא כמקומו דהוי ההיפוך ממ"ש תחלה קורא כמקומו וע"ש. והנראה בעיני ליישב הכל דרבינו הקדוש חייש למי שישמע שיש ב' דעות אם קוראין את המגילה כולה או מאיש יהודי ויחשוב שאין כאן מחלוקת אלא מא"ח ומא"ח דבשושן שנהנו מסעודתו של אותו רשע קורין כולה כדי שיתביישו וישובו אבל שאר מקומות שלא נהנו א"צ לקרות סיפור זה אלא מתחילין איש יהודי וממילא מוקפין דינן כשושן מהטעם שכתב הר"ן ז"ל לענין חילוק הזמנים ע"ש והלכך כדי להסיר טעות זו הקדים ושנה בן עיר וכו' ובן כרך וכו' ואם לאו קורא עמהן ממש כמו שהם קוראים (ומיושב דקדוקו של הרמ"ז ז"ל) והשתא אי איתא שיש חילוק בין עיירות למוקפין גם בכמות הקריאה נהי לענין הזמנים פרוז בן יומו נקרא פרוז ומוקף בן יומו נקרא מוקף מהטעם שכתב בשו"ת ח"ס או"ח סימן צד"ק בשם ח"א וז"ל דהכי הוה מעשה בשעת הנס דהרי בני שושן שהיו אז במקומות אחרים נחו עמהם מאויביהם בי"ד ובני מקומות אחרים שהיו בשושן לא נחו אז עד ט"ו בו וקבעו כן לדורות עכ"ל אבל לענין הקריאה עצמה לא שייך אותו הטעם לא מבעיא גבי פרוז בן יומו שלא היו קורין אז כלל שלא קבעוהו עד השנה השנית כדאי' בפ"ק (דף ז' ע"א) אלא אפי' גבי מוקף ב"י לא שייך טעם זה דבשעת הנס לא נחו הנמצאים בשושן עד ט"ו אבל מנין לנו שקראו עם החושבים מתחלת המגילה וא"כ הו"ל עכ"פ למוקף ב"י לקרות מאיש יהודי ולפרוז ב"י לקרותה כולה ומ"ט קורא עמהן ממש א"ו שאין שום חילוק בין עיירות למוקפין בכמות הקריאה ומי ששמע דעות שונות אומרים לו דמחלוקת תנאים היא (ע"ד דאיתא בבחירתא מפלוני שמעת) וזהו דמסיים תנא ומהיכן קורא אדם כלומר כל אדם בלי שום חילוק את המגילה רמ"א כולה רי"א מאיש יהודי. והביא ראי' לדבר דרבי יוסי אמר מאחר הדברים האלה ומה יענו לזה א"ו דפלוגתא היא ומש"ה לא הזכיר דרשב"י דסגי לי' בראי' משיטת ר"י ומיושבים כל הקושיות שהבאתי:

גמ'. אמר רבא ל"ש אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד וכו'. לשיטת הרא"ש ז"ל קאי על תרויהו אבל לשי' רש"י ז"ל לא קאי אלא על בן כרך שהלך לעיר וקשה אמאי נקט רבא בן כרך האמור באחרונה ולא העמיד דבריו על בן עיר האמור בראשונה ותירץ הר"ן ז"ל משום דמפרש קרא דפרוז ב"י נקרא פרוז ומינה גמרינן למוקף וע' במראה הפנים. ולפ"מ דפרישית במתניתין דמה"ט אקדמי' לבן עיר לאשמעינן פירושא דאי לא"ה הו"ל להקדים ההולך בי"ד להולך בט"ו א"ש גם דברי רבא דכיון שהוא מפרש לא שנו וכו' אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד שפיר הקדים לפרש בן כרך שהלך לעיר דשייך עליו האי לישנא דאילו בבן עיר שהלך לכרך הי' צ"ל שעתיד לחזור בלילי ט"ו וניחא לי' טפי לאדכורי י"ד ברישא וממילא לא הוצרך לפרש יותר דמינה שמעינן לב"ע שהלך לכרך וכפירש"י ז"ל:

מכדי כתיב היהודים הפרזים ל"ל למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו וכו'. הקשה בטו"א דאדרבה היושבים וגו' לאו פרוז ב"י במשמע וכדאמר בפ"ק דב"ב דישיבת מתא לא מיקרי פחות מל' יום והתם יושבי העיר כתיב ומייתי לה מדתניא המודר הנאה מאנשי העיר כל שנשתהא שם י"ב חודש אסור ליהנות ממנו מיושבי העיר כל שנשתהא שם ל' יום פחות מכאן מותר וא"כ ה"נ נימא היושבים בערי הפרזות כל שנשתהא שם ל' יום דוקא במשמע אבל לא פרוז ב"י ומש"ה כתיב היושבים וגו' ללמד דבישב שם ל"י נקרא יושב בעיר פרוז ע"כ דבריו והשאיר בקושיא. וע' בשו"ת ח"ס או"ח סימן צד"ק שהקשה שם החכם השואל כן והגאון המשיב כתב דקושיא אלימתא היא ונעלם ממנו שכבר העיר בזה הרב טו"א ז"ל. והנה הח"ס ז"ל יישב במה שהעלה לחלק בין יושבי העיר בין יושב בעיר דבעיר הנדחת דכתיב יושבי העיר בעי שלשים יום וכן אנשי העיר או בני העיר בעי י"ב חודש משא"כ במגילה דכתיב היושבים בערי הפרזות משמע אפי' פרוז ב"י והביא מ"ש בגמ' שילהי כתובות כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן וגו' משמע שצריך שיקבע דירתו שם ויהי' לכל הפחות מיושבי העיר לאפוקי היושב שם לשעה כעובר אורח ומ"מ מסיים קרא העם היושב בה נשוא עון לומר דאפי' אם הוא משוכניה יושבי א"י בקביעות מ"מ אינו נשוא עון אלא בזמן שהוא יושב בה אבל אם יצא ממנה אפי' לשעה שוב באותה שעה איננו נשוא עון ותרתי בעינן שיהי' מיושבי א"י ושיהי' בה דוקא ע"כ דבריו ויעו"ש. ולפום ריהטא לא מצאתי קורת רוח בדברי הח"ס ז"ל דא"כ גם הכא נימא כיון דכתיב היהודים הפרזים הרי משמע הקבועים ודרים שם יב"ח וסד"א דאפי' אם יוצא משם לשעה והוא מוקף בן יומו אפ"ה פרזי מיקרי ע"כ קמ"ל קרא דלא סגי במה שיהיו פרזים אלא צריכין שיהיו גם היושבים בערי הפרזות ותרתי בעינן כמו גבי ישיבת א"י ולפ"ז משמע מקרא דמוקף ב"י נקרא מוקף וקורא בט"ו ואולם בן כרך הנמצא בעיר לאו פרוז ב"י הוא וקורא בט"ו משום דאיננו פרזי ולא סגי במה שהוא יושב עתה בעיר משום דבעי שיהי' פרזי קבוע יב"ח והאי היושבים מוסיף דבעי גם ישיבה בעיר דלא סגי במה שהוא פרזי א"ו דליתא וקרא לרבויי פרוז ב"י אתי וא"כ גם התם י"ל דקרא מרבה דגם היושב בה באקראי נשוא עון וכונת הכתוב ובל יאמר שכן הקבוע חליתי מפני שהוא בטוח שלא יבא לידי עון כלל אמנם כל היושב בה בדרך עראי מוחלין לו עונותיו:

ואולם בעיקר קושית הטו"א נ"ל ליישב בפשיטות דהש"ס דייק יתורא דקרא דאי איתא דבעינן שלשים יום הו"ל למיכתב היהודים היושבים בערי הפרזות דהוי משמע שיושבים שם למ"ד יום כמו יושבי העיר דגבי עיר הנדחת ולמה לי' לכתוב הפרזים ומדכתיב הפרזים היושבים וגו' משמע מיתורא דלישנא לרבות פרוז בן יומו ותו דהפרזים משמע יב"ח והיושבים משמע ל"י עכ"פ תרויהו ממעטי יום א', ע"כ אמרינן אדרבה דקרא מרבה יום א' וכמו מיעוט אחר מיעוט שאינו אלא לרבות וטובא אשכחן דכוותי' דדריש יתורא דקרא. וזה מדויק היטב בלשון הגמרא מכדי כתיב היהודים הפרזים למה לי למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל וכו' ואי כדברי המפרשים למה לי' לדייק יתור הלשון והול"ל בפשיטות מדכתיב היושבי' וגו' משמע יום א' א"ו דאדרבה היושבים משמע שלשים יום אלא דדייק הכי מכדי כתיב הפרזים ל"ל היושבים ואי לאשמעינן דלא בעי יב"ח וסגי בל' יום א"כ לא ניכתוב רק היושבים ויהי' משמע ל"י כמו יושבי העיר א"ו דהא קמ"ל פרוז ב"י מיקרי פרוז ובע"כ איצטריך למיכתב תרויהו דהפרזי' משמע יב"ח והיושבים משמע ל"י אבל השתא דכתיב תרתי גמרינן מיתורא דקרא דסגי ביושב בה יום א' וק"ל:

נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת וכו'. כתב בטו"א ק"ל למ"ד ס"ת שתפרה בפשתן כשרה למאי נ"מ מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין דכשרה הא בלא"ה אפי' כולה של פשתן כשרה וי"ל נ"מ דנקראת אגרת דאין מדקדקין בטעיותי' כאגרת עכ"ל ותמהני שלא סיימי' למילתי' למאי נ"מ נקראת ספר. ואולי סמך הטו"א על המבין דנקראת ספר לענין דיו וקלף אבל על הנייר או בשאר מיני צבעונים פסולה וכן לענין היקף גויל ושאר דברים המבוארים בש"ע רס"י תרצ"א שדינה כס"ת. ויותר נראה לפרש עפ"י דרכו של הטו"א באגרת דמש"ה נקראת ספר דאע"ג שאין מדקדקין בטעיותי' כאגרת מ"מ בטעות שהענין והלשון משתנה מחזירין אותו כמו בספר תורה וכמ"ש הר"ן ז"ל והובא בש"ע סי' תר"ץ סי"ד בשם י"א וא"ש טובא דהוי דומי' דדרשות הגמ' ספר ואגרת לענין תפירה בפשתן וכמ"ש התוס' במנחות דף ל"ב ע"ב בד"ה הא ומיהו י"ל דאי מדנקראת ספר הו"ל לאשכוחי חד ענינא דלא ליבעי שרטוט כיון דנקראת כמו כן אגרת כדאמרינן נמי לענין תפירה וכו' עכ"ל וע' ברא"ש ז"ל הלכות ס"ת סימן ז' הרי דעתם הרחבה דבעינן לאשכוחי ריבוי ומיעוט דספר ואגרת בחד דינא ממש וק"ל:

רש"י ד"ה אלא שעתיד. אם קודם ע"ה יצא וכו'. ע' בקול הרמ"ז על משניות שכתב בפשיטות דאחר שעלה ע"ה עדיין יכול לצאת י"ח קריאת הלילה עד הנץ החמה כדאמרינן גבי ק"ש ונתכוין בזה עם הטו"ז בסימן תפר"ח סוסק"ו ע"ש שהשאיר הדין בצ"ע. אכן המג"א רס"י תרפ"ז הסכים דלא דמי לק"ש דתלי' בזמן שכיבה ואיכא אינשי דגנו בההיא שעתא משא"כ הכא תליא בלילה וכיון שעלה עמוד השחר מיקרי יום. ואפשר להליץ בעד הטו"ז והרמ"ז ז"ל כיון דחזינן דהש"ס הסמיך קריאת המגילה ביום ובלילה ע הכתוב אלקי אקרא יומם וגו' ולילה ולא דומי' לי וכן אקרא אחרינא למען יזמרך כבוד ולא ידום כמבואר בפ"ק (דף ד' ע"א) ויש לדקדק מ"ט בשניי הפסוקים אפקי' לקריאת הלילה בלשון שלילה ולא דומ' ולא ידום וצ"ל הכונה אף בלילה שדרכן של בני אדם להיות ישנים ודוממים מ"מ לא דומיה לי ואקרא שבח הקב"ה בסיפור הנס וא"כ שפיר דמי לק"ש דגם הכא תליא בזמן שכיבה ומש"ה גם אחר ע"ה עד הנה"ח דאיכא אינשי דגנו עדיין והם דוממים שייך אז חובת קריאת מגילה דליליא וקורא אני על אותה שעה ולא דומיה לי וזה נכון בעיני. ושוב אורו עיני וראיתי לרבינו הפרמ"ג ז"ל באשל רס"י תרפ"ז שכתב י"ל זכר לנס שהיו צועקים לילה ויום היינו אף בשעה שבנ"א ישנים היו צועקים ובעמוד השחר היו ישנים הרבה בנ"א עכ"ל ותלי"ת שכיונתי בעיקר הסברא לדבריו ז"ל אבל לפלא בעיני שלא הרגיש במה שבארתי דקראי דייקי להדיא הכי. ובזה יונח מ"ש שם רש"י ז"ל לפרש יזמרך כבוד ביום ולא ידום בלילה ומנ"ל הא דילמא פירושו בהיפוך או דכל זה קאי על יום וסיפא דקרא לעולם אודך קאי על ליליא וכי משום דבקרא דאילת השחר נאמר אצל לילה לשון ולא דומי' מוכרח גם כאן לפרש ולא ידום על קריאת הלילה. אמנם לפמ"ש ניחא דכיון דנ"מ לענין דינא וממה שאמר הכתוב הראשון ולא דומי' ילפינן שיוצאין י"ח בשעה"ד אחר ע"ה ודאי יש לנו להסכים גם הכתוב השני לזה ולפיכך ביאר רש"י ז"ל ולא ידום על קריאת הלילה כדי שיהי' משמעו דתליא בזמן שכיבה דמסתמא לא פליגי אמוראי שהביאו פסוקים שונים לענין דינא:

בד"ה שיהו משולשין. שיהא מראש התפר וכו' כמשלישי לסוף התפר. המהר"ם שיף ז"ל הגיה בפירש"י מראש הספר וכצ"ל לסוף הספר וכתב בטעם הגהתו דהא ליכא תפר אלא ג' גידין שמונה רש"י יעו"ש. ובעניותי ברור בעיני דגי' התפר כמ"ש לפנינו היא הנכונה דהרי גם במגילה בעינן שיור התפר כמ"ש התוס' לקמן ובודאי הכי ס"ל גם לרש"י ז"ל וכמ"ש מהרמ"ש ז"ל בסוף דבריו ומשום דאורחא לתפור המגילה בפשתן וכמ"ש הרמ"א בסי' תרצ"א ס"ו שיותר טוב לתפור הנשאר בחוטי פשתן מלהניחו בלי תפירה כלל ומקורו מהגה"מ שהביא ראי' מהא דאמרי' בפרק ג"פ מלאהו בקרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר פוסל בג' וסכך פסול פוסל בד' ע"כ פירש"י שיהיו משולשין הגידין מראש התפר היינו מקום שתופר בפשתן מיקרי תפר דהרי מראש הספר א"א לתפור דבעינן שיור אלא מראש התפר של פשתן עד מקום תפירת חוט של גידים וע"כ גם אח"כ כתב ומן הב' לג' כמשלישי לסוף התפר ולא אמר לסוף הספר שהרי אינו תופר עד סופו דבעי' שיור התפר וכונת רש"י ז"ל למדוד המקום מראש התפר של חוטי פשתן עד סוף התפר ושם הטיל ג' גידין והם משולשים דמראש התפר עד הגיד הראשון יהא כממנו לשני וממנו לשלישי כממנו לסוף התפר וא"ש הגירסא הכתובה לפנינו ובמח"כ של רבינו המהרמ"ש ז"ל לחנם הגיה הספר מפני שלא עלה בדעתו הרמה לפרש מלת התפר דמאי תפר איכא מלבד הג' גידין אבל העלים אור עיניו מדברי ההגה"מ ופסקן הרמ"א ז"ל דמלבד הג' גידין יש לתפור הנשאר בחוטי פשתן כיון שאין לו גידין יותר מג' והשתא שפיר קרי רש"י ז"ל לזה תפר. ולפע"ד גם לישנא דגמ' מוכח כדעת ההגה"מ דאל"כ הו"ל למינקט שאם תפר בה ג' חוטי גידין כשרה כמ"ש מעיקרא שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ואמאי נקט הכא שאם הטיל בה וכו' א"ו משום דאי הוי נקט שאם תפר בה או שאם תפרה הוי משמע שלא תפר רק ג' גידין ולא יותר ע"כ אמר שאם הטיל בה דמשמע שהיא תפורה כולה בחוטי פשתן אלא שהטיל בה ג' גידין ומבואר כמ"ש הרמ"א שיותר טוב לתפור הנשאר בפשתן מלהניחו בלא תפירה כלל ודבר זה הי' פשוט בדעת רש"י ז"ל ע"כ נקט מראש התפר וא"ש הגירסא שלפנינו ותמהני על המהרמ"ש שלא ירד לזה. וראיתי בשבלי הלקט סימן קצ"ו שהביא בשם רש"י ז"ל שיהא בו מראש התפר וכו' ואח"כ סיים כמשלישי עד סוף הספר ובע"כ יש איזו ט"ס ולפ"מ שכתבתי הטעות נפל בסיום דבריו וצ"ל סוף התפר. ובתניא רבתי סימן ט"ל הגירסא שיהא מראש הספר וכו' וסיים כמשלישי לסוף התפר ושם יש ט"ס בראש דבריו וצ"ל מראש התפר ובבאורי מוהרש"ה שם מילא ידו להגיה עפי"ז בפירש"י מראש הספר תחת התפר ומלבד שכבר קדמו המהר"ם שיף ז"ל באמת א"צ להגיה דגירסת התפר היא האמתית כמו שבררתי בס"ד. ומ"ש בתוס' בכורות דף ט"ל ע"א בשם רש"י מראש הדף לאו דוקא והכונה מראש התפר שסמוך לתחלת הדף שהרי התוס' עצמם הסכימו בשמעתין דבמגילה בעינן שיור התפר וא"כ בע"כ מראש הדף ל"ד ותמהני על הגאון רעק"א ז"ל בגליון הש"ס שכתב דגי' הדף כמו שהביאו התוס' מפירש"י הוא נכון והלא אדרבה גי' התפר יותר נכון כאמור אך כ"ז גרם לו משום דקשיא לי' דליכא תפר יותר מהג' גידין וכדקשיא לי' להמהרמ"ש ז"ל ונעלם ממאור עיניו שיש באמת תפר יותר דמלבד הג' גידין תופר הנשאר בחוטי פשתן כדפסק רבינו הרמ"א ז"ל:

תוס' ד"ה ובלבד. ולא כמו שמפרשים שישים הגיד בראש הדף וכו'. זו היא שיטת הרי"ף ז"ל שפירש שתים בב' קצות היריעה וא' בתוך היריעה וראיתי בהגהות פורת יוסף שכתב דאפשר לומר בטעמם של התוס' שחלקו על פירוש זה משום דשיור התפר הללמ"מ וא"כ א"א לפרש שיהא בראש הדף ע"כ דבריו וכבר קדמו המהר"ם שיף ז"ל ע"ש דפשיטא לי' די"מ אלו ס"ל דלא צריך שיור תפר במגילה ומש"ה לא הי' אפשר לרש"י ז"ל לפרש כן והתוס' שכתבו לקמן סתם דגם במגילה צריך שיור התפר הוא עפ"י הסכמתם לפירש"י בפי' משולשים. אמנם בעניי תמהני דבודאי הדבר ברור דמ"ש י"מ אלו שישים הגיד בראש הדף הוא לאו דוקא וכן מ"ש הרי"ף קצות היריעה ל"ד אלא הכונה סמוך להקצוות והיינו בראש ובסוף התפר וכמו שבארתי בסמוך לשיטת רש"י וא"כ אין מקום לומר דמה"ט חלקו התוס' על שיטה זו דבקושטא אפשר לפרש כשיטה זו אם גם סוברי' דבעינן שיור התפר. גם בקרבן נתנאל שילהי פרקין כתב דמ"ש הרי"ף קצות היריעה ל"ד דהא צריך שיור משהו בראש היריעה ובסופה ודבריו ברורים והאמת עד לעצמו ונעלם זה מעיני בעל פורת יוסף הנ"ל:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה