אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) פרק רביעי › דף לב.

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

פרק רביעי · דף לב.

דף לא.

גמ'. פותח ורואה וכו'. כתב המרדכי נראה לומר דמכאן משמע דס"ת לא תהי' פתוחה בין גברא לגברא. ובב"ח או"ח סי' קל"ט כתב ע"ז ונראה דמשמע לי' הכי מדקאמר פותח ורואה אלמא דסתומה היתה ע"כ. ובמשבצות זהב שם סק"ה כתב וז"ל בחידושי הקשיתי דבימי התנאים ראשון ואחרון מברך וא"כ הראשון ודאי פותח שהיתה סתומה בשעת הוצאה ואף למ"ש ט"ז סי' תכ"ח קשה דילמא מיירי בראשון וכמנהג שהי' בימי התנאים עכ"ל ולכאורה הקושיא עצומה ותמוה טובא על המרדכי ועל הב"י והב"ח שהביאוהו שנתעלם מהם דבר פשוט כזה. אבל לפע"ד במח"כ רבינו הפרמ"ג ז"ל לק"מ דאין ראייתו של המרדכי מהברייתא רק מהא דמסיק בסוגי' אר"ז אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה וכו' והרי בזמן ר"מ ור"ז כבר נהגו דכולהו מברכין וא"כ לא הול"ל רק הלכה רואה ומברך כיון דהראשון לבדו פותח ושאר העולים מוצאים את הס"ת פתוחה א"ו דגוללין הס"ת בין גברא לגברא. איברא דהב"ח כתב בהדי' להוכיח מדברי רבי יהודה וכ"מ גם בב"י דהראיי' היא מהברייתא ועליהם ז"ל תוסב הקושיא אבל עכ"פ המרדכי ניצול מקושיא זו דבמ"ש דמכאן משמע וכו' ר"ל מהסוגי' והיינו ממסקנת ר"ז וא"ש, ואין להקשות א"כ מאי פריך הש"ס עלי' ולימא הלכה כר"י הא י"ל דרצה לאשמעינן דגם האידנא כל מברך פותח מפני שהי' סתום שגוללין אותו אחר כל קריאה. דז"א דלא משמע להש"ס דר"ז כיון להשמיענו זאת ועיקר דבריו משמע שבא לקבוע הלכה לענין מאי דפליגי ר"מ ור"י וק"ל:

הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה. כתב הר"ן ז"ל לוחות ובימות היו בביהכ"נ שהיו משתמשין בהן להניח ס"ת עליהם באקראי בעלמא ולא היו מיוחדין לכך ומש"ה קאמר דא"ב משום קדושה ואמרו בירו' א"ב משום קדושת ס"ת אבל משום קדושת ב"ה יש בהן וזה יותר נכון ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' ס"ת וכבר השיגו הראב"ד ז"ל עכ"ל. והטעם שלא הסכים הר"ן לפי' הרמב"ם הוא מפני שרבינו הגדול ז"ל פירש הלוחות היינו שכותבין בהן לתינוק להתלמד וא"כ מאי קדושת ביהכ"נ שייך בהן א"ו דלפי הירושלמי מוכח כפי' הר"ן וזו היא כונת הראב"ד בהשגתו שכתב אין דעתי נוחה מזה הפירוש ושמעתי הלוחות שהמפטיר והמתרגם עומדין עליהם בשעת שימוש ומ"ש שאין בהם קדושה לומר שאין בהם קדושת תשמיש ס"ת אבל יש להן קדושת ביהכ"נ וה"א בירושלמי עכ"ל. והיינו דמהירושלמי מייתי סיוע לפירושו דשפיר שייך בי' קדושת ביהכ"נ משא"כ לפי' הרמב"ם מדוע יהי' בלוחות שכותבין להתלמד משום קדושת ביהכ"נ וז"ב בכונת הראב"ד ז"ל דכל השגתו היא על פירושו של הרמב"ם על הלוחות. וע"כ לא זכיתי להבין מ"ש מרן הכ"מ ז"ל שם וכתב הראב"ד וכו' וגם הר"ן כ' שאמר בירושלמי וכו' ואין מכאן השגה על רבינו שהוא ז"ל העתיק המימרא ולשונה וכל מה שתפרש במימרא תוכל לפרש בלשונו עכ"ל. ומשמע שהבין ההשגה על מה שסתם רבינו דאין בהן קדושה ולא פירש קדושת ס"ת דוקא ובאמת הרואה לשון הראב"ד והר"ן ז"ל יחזה נכחות שהשיגו על פירוש הלוחות ודברי הכ"מ תמוהים בעיני וצ"ע:

הגדול שבהם גולל ס"ת. ע' פרישה סי' קמ"ז סק"ג שרצה לפרש דה"ק הגולל הוא גדול שבהם שנוטל שכר כנגד כולם אבל מי שירצה יכול לגלול יעו"ש ואולם זהו רק לפי גירסת התוס' והרי"ף גדול שבכולם גולל אבל לפי גירסתנו הגדול בה"א א"א לפרש רק כמו שפירשו התוס' הגדול שבצבור הוא גולל וק"ל:

ת"ר משה תיקן להם לישראל וכו'. ע' בחידושינו לעיל דף ד' ע"א מ"ש בזה בס"ד:

רש"י ד"ה משום דאפכי להו. דר"מ לדר"י ודר"י לדר"מ. במ"ז סימן קל"ט סק"ד כתב וע"ד הרמז שם ולימא הלכה כר"י משום דאפכי להו ורש"י דר"מ לר"י דאל תטעה דיש שהופכין פניהם ומש"ה ציין ברישא להא ואח"כ איכא למטעי עכ"ל. ובמחכתה"ק של רבינו הפמ"ג ז"ל חשב דרש"י ז"ל ציין משום דאפכי להו האמור גבי פלוגתא דפותח ורואה ומש"ה הוקשה לו דהי"ל להקדים איכא למטעי האמור מקודם בגמ' אבל בקושטא כונת רש"י על משום דאפכי להו האמור בראש העמוד גבי פלוגתא דמקום שמפסיקין בשבת שחרית וכו' וזה פשוט:

בד"ה הלוחות. לא ידעתי מה הן וי"מ וכו'. בגליון הש"ס להגאון רעק"א זצ"ל במס' ברכות דף כ"ה ע"ב הוא היה מונה מספר לכל המקומות שהודה מאור עינינו רש"י ז"ל שלא ידע פירושא או איה מקום המאמר המובא בגמ' יעו"ש דחשיב ואזיל כי רוכלא לשונות רש"י אלה. ויש לתמוה על רוב בקיאותי' דהגאון ז"ל דאישתמיטתי' מלהביא גם הדבור שלפנינו ואע"ג דמסיים ויש מפרשים וכו' אעפ"כ הו"ל להזכירו שהרי רשם שם גם דברי רש"י ז"ל בביצה דט"ו ע"ב ד"ה ופירותיה משתמרין שכתב לא ידענא מאי היא י"מ וכו' ולי נראה וכו' הרי דאף שהביא פירוש מאחרים ועוד חידש מדעתו מ"מ כיון שבענות צדקו כתב מתחלה שלא ידע הביאו הגאון ומדוע יגרע דבור הנוכחי שלא יבוא במספר. גם השמיט בגליון הש"ס שם מלהביא רש"י פסחים ע"ג ב' ד"ה אחראי דילמא ושם פ"א א' ד"ה אבל וכן שם פ"ב ב' ד"ה אפי' פיגול ויומא ט"ו א' ד"ה כמנגדנא ושם ג"ן ב' ד"ה אלא כמצליף ורש"י במס' ראש השנה דף י"ג ע"ב ד"ה אשתמיטתי' וגם בתענית דף טו"ב ע"א ד"ה ובשעת מלחמה ובמס' נזיר דס"ד ע"ב ד"ה אמר אביי ובגיטין דף ט' ע"א ד"ה דרבי יוחנן ובמס' קידושין דף ט"ל ע"א ד"ה לא קיי"ל כר' יאשי' ובמס' ב"ב דף ל"ב ע"א רשב"ם ד"ה והאמר ר"י וסנהדרין מ"ט ב' רש"י ד"ה קמוליא ושם צ"ט ב' ד"ה יברוחי ושם קי"ג א' ד"ה את יריחו ובמס' מכות כ"ב א' ד"ה המרביע בסוה"ד ולא שמעתי ראי' מנלן וכו' ושם ע"ב ד"ה חזן ובשבועות ט"ז א' ד"ה וקידשום ובזבחים ק"ה ב' ד"ה ואין חבור ומנחות מ"ו א' ד"ה נפרס לחמה לא ידענא וכו' והגם שסיים ונראה בעיני וכו' הרי גם בביצה הוא כן כמ"ש לעיל ובחולין מ"ו ב' ד"ה נצרר הדם והך מתניתא קמייתא לא ידענו היכא תניא ושם קל"ה ב' ד"ה טבל חולי ע"ש (וכמדומה שנמצא עוד בפירש"י כן) את כל אלה לא זכר שר ברשימותי' ולא ידעתי למה:

בד"ה ערום. בלא מטפחת סביב ס"ת. בפ"ק דשבת דף י"ד ע"א רשם רש"י ז"ל ס"ת ערום ויש לדקדק על שינוי הציון מהתם להכא ועמ"ז סי' קמ"ז סק"א דבדבריו ז"ל מיושב גם זה וז"ש שם וציין על מלת ס"ת ערום אלא ע"י המטפחת וכו' ונתכוין לישב גם דקדוק זה שלא רשם ערום כמו הכא ע"ש וק"ל. אמנם הרב פמ"ג ז"ל אזיל בשיטת המהרי"ט דכשהס"ת ערום אסור ליגע אפי' בעמודים אבל לשיטת הטו"ז שם דמותר אכתי קשה. ונ"ל דלעולם רש"י ז"ל סבר כדעת רבינו הט"ז דבעמודים לא שייך הא דר' פרנך וטעם שינוי רשימתו כאן ובשבת יובן עפמ"ש מז"ה ז"ל בנוב"י מהדו"ק או"ח סימן ז' וז"ל והנה לקחתי מדברי הרמב"ם וכו' דר"פ לא שייך רק בס"ת אבל שאר כתבי קדש הגזירה רק משום לתא דספרים עצמן להעמיד גוף הגזירה שהספרים פוסלים את התרומה והא דאמרינן בגמ' דר' פרנך כלל משום דאי לאו דר"פ אפשר לא היו גוזרין משום לתא דספרים עצמן על ידים הבאים מחמת ספר אלא משום דהוצרכו לגזור בידים הבאי' מחמת ס"ת משום דר"פ והי' העולם טועים כשם שיש חילוק בין ס"ת לשאר ספרים לענין ידים כך יש חילוק לענין שיטמא תרומה עצמה ולכן לחזק הדבר גזרו ג"כ בידים הבאים מחמת שאר ספרים ע"כ תוכן ד"ק ז"ל בדילוג ושינוי לשון. וע"כ בשמעתין שהובא מימרא דר"פ בפ"ע ולית דס"ד דמיירי גם בשאר כתבי הקדש ובודאי ס"ת דנקט דוקא הוי מש"ה לא הוצרך רש"י לעורר ע"ז רק רשם מלת ערום וביאר בלא מטפחת סביב ס"ת כדי לאשמעינן דבעמודים שרי וכדעת הטו"ז דסד"א דבס"ת אסור גם בעמודים קמ"ל דשרי. אבל במס' שבת דאמר בגמ' ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה משום דר' פרנך והרי התם גם בידים הבאות מחמת שאר ספרים איירי וא"כ ה"א דהא דנקט ר"פ ס"ת הוא ל"ד וכמ"ש התוס' שם מש"ה דייק רש"י ז"ל וציין ס"ת ערום להודיע דבדוקא נקט אבל בשאר ספרים לא שייך דר' פרנך כלל וא"כ בע"כ מה שגזרו על ידים הבאות מחמת שאר ספרים הוא כדי לחזק גזירה דספרים עצמן שמטמאין לפסול את התרומה וכמ"ש מז"ה ז"ל ע"ש וא"ש ודו"ק:

בד"ה וידבר משה. שהי' מדבר עמהן הלכות וכו' וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא. לכאורה הרי קיי"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואפי' אי לא קיי"ל כרבי יעקב סופ"ק דקידושין עכ"פ דוקא בהני דברים השנוים ריש מס' פאה אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז וכפי מסקנת הש"ס בקידושין שאם היתה שקולה מכרעת אבל בשאר מצות ליכא פירות בעוה"ז ואיך כתב רש"י שקבלו שכר המצות בזה. ונ"ל דרש"י ז"ל המציא דבר חדש ונתן עצה נאמנה לאכול פירות כל המצות בעוה"ז שהרי תלמוד תורה היא מהדברים שאוכלין פירותי' בזה כדתנן התם ות"ת כנגד כולם וכיון שתיקן משה רבינו ע"ה ללמוד הלכות כל מועד בזמנו ומסתמא ה"ה בכל מצוה שמוטלת על האדם לקיימה יש לו ללמוד הלכותי' מקודם וכמו שיסופר מהגאון הצדיק מהר"ז ז"ל אחי הגאון מהר"ח מוואלאזין ז"ל שבכל עת שהי"ל לעשות איזו מצוה חזר בתחלה על הלכותי' כגון קודם נט"י לסעודה למד הלכות נטילת ידים וכאמור בספר תולדות אדם וממילא כיון שהמצוה גורמת לת"ת הרי זה אוכל גם פירות המצוה בעוה"ז וזו עצה טובה. ואם נפשך לומר מאי נ"מ כיון דבע"כ מגיע לו שכר בעוה"ז בשביל הלימוד חוץ דבאופן זה יש לו פירות הרבה הנה לגירסת רבינו הקדוש האריז"ל שאדם אוכל מפירותיהן במ"ם וכ"ה גירסת התוס' במס' שבת כמו שהבאתי בחי' משניות ריש פאה ע"ש הרי אינו אוכל רק מקצת פירות בזה והשתא מרויח שיש לו מקצת גם משאר המצות ומצטרפות לחשבון גדול הנאה מרובה בזה וצדיקי כי אכלי תרי עלמי מי סאני להו כמ"ש במס' הוריות. וזו היא כונת רש"י ז"ל באומרו שהי' מדבר עמהן הלכות כל מועד בזמנו ועי"ז קיימו וקבלו עליהם ועל בניהם שכר המצות בזה ובבא דבלא"ה אפי' אם הוא שקול כדרך האדם להיות בינוני אין לו שכר מצוה בהאי עלמא אבל כשלומד כל הלכה בזמן קיום המצוה המבוארת בה אזי לא רק מפירות הלימוד אבל גם מפירות המצוה שגרמה ללימודו אוכל בזה. ועפ"ז יבואר מה שהפך הסדר ונקט בלשונו וקבלו וקיימו וכו' ולמה לא נקט לישנא דקרא באסתר קימו וקבלו. אבל בדברינו א"ש בהקדים עוד דברי הגאון ז"ל בשו"ת ח"ס או"ח סימן ר"ח וז"ל ונאמר קימו וקבלו כמו נעשה ואח"כ נשמע כן קימו ואח"כ קבלו לשון שמיעה וקבלה והאזנה ע"כ ע"ש. וע"כ נקט רש"י ז"ל וקבלו וקיימו דהיינו שקבלו ללמוד תחלה דיני המצוה ואח"כ לקיימה ומש"ה יש להם שכר גם בזה. ואפשר לכוין זה בכתוב אם בחקותי תלכו. שתהיו עמלים בתורה כפירש"י שם מהתו"כ. ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. דלימודכם יהי' כדי לדעת לעשות המצות בשלימות. אז ונתתי גשמיכם וגו' הכל טובות גשמיות בעוה"ז כי תאכלו מפירות המצות בזה ע"י שגרמו לכם להיות עמלים בתורה וכאמור. ובספר הדרושים שלו דרוש ז"ך כתבתי בענין זה דברים ישרים בס"ד ע"ש:

תוס' ד"ה גוללו. ולכתחלה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך וכו' רבינו הב"ח ז"ל באו"ח סימן קל"ט כתב בדעת התוס' דאף לרבי יהודה לכתחלה עדיף טפי לגלול ולברך דגם ר"י חייש לכתחלה שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה ולא פליג אר"מ אלא בדיעבד והביא בשם הכלבו ב' דעות בזה (והובא גם בב"י) וסברא א' היא כשי' התוס' וסברא ב' היא ע"פ פשטא דסוגיא דלר"י דוקא מברך כשהוא פתוח והטעם כדי שלא להטריח לגוללו ולברך ולחזור ולפותחו ולקרות יעו"ש. והקשה בראש יוסף והביאו במ"ז שם סק"ד וז"ל ובחידושי הקשיתי לר"י דפריך מ"ש מקורא שלא יסייע למתורגמן אם איתא דלכתחלה מודה לר"מ רק דיעבד אין איסור מה קושיא גם לפי' הב' דטורח הוא א"כ מתורגמן א"צ עכ"ל. ולפע"ד לק"מ דהרי ראינו דר"מ ס"ל אפי' בדיעבד והגם שיש טורח ומפרש הש"ס טעמי' משום דאיכא למטעי שברכות כתובות בתורה כמו שחששו גבי תרגום. א"כ חזינן דפשיטא לי' לר"מ דהאי דהקורא לא יסייע למתורגמן הוא אפי' בדיעבד ואפי' אם הי' טורח בדבר היו חוששין שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה ולהכי מדמי ברכות להתם אף שיש כאן טורח. דמשמע לי' דלגבי חשש זה לא מהני טורח. ופריך הש"ס ור"י מה יאמר לזה ולא מסתבר לי' לשנויי דר"י ס"ל גם התם רק לכתחלה או שאני התם דליכא טורח. משום דאם הסברא קיימת דאיכא למטעי ודאי יש לגעור במי שעושה כן ואפי' טורח לא מהני במקום שיש חשש מכשול כזה שיבאו לכתוב תרגום או ברכות בתורה. וגם לא בעי לשנויי דר"י ס"ל גם בתרגום דליכא למטעי כ"כ אלא דלכתחלה חיישינן משום דליכא טורח בדבר. משום דהאמת אינו כן דידע הש"ס שיש חשש טעות בתרגום וממילא גם בדיעבד אסור. ואם גם בברכות איכא למטעי אין סברא דבדיעבד שרי או מפני הטורח לא חששו לזה. ומש"ה הוכרח לשנויי תרגום איכא למטעי ברכות ליכא למטעי וע"כ התם אפי' דיעבד וגם אם יצויר שיש שם טורח מ"מ אסור והכא בדיעבד אין קפידא רק לכתחלה משום מהיות טוב חיישי' גם הכא או דגם לכתחלה לא חיישינן הכא חששא רחוקה משום טורח אבל בברכה אחרונה דליכא טורח חששו גם לזה וא"ש הסוגי'. ומ"ש הפוסקים דלכתחלה מודה ר"י הגם דבדיעבד התיר או דמשום טורח לא חשש ר"י. היינו אחר דכבר ידענו ממסקנת הש"ס דבברכות ליכא למטעי אז שייך להתיר משום טורח או להתיר בדיעבד ואפ"ה חיישינן לכתחלה, אבל מעיקרא דקס"ד דגם בברכות איכא למטעי לר"י כמו לר"מ לא הוי מצי לחלק בין דיעבד ללכתחלה או בין דאיכא טורח לדליכא טורח ומיושב קושית הפרמ"ג על ב' הדעות דהכלבו שביארם הב"ח וק"ל:

בא"ד. אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך. הר"ן ז"ל לא הזכיר שיטת התוס' הזאת רק כתב ומיהו כ' הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' תפלה דברכה אחרונה גולל ואח"כ מברך עכ"ל. וחידוש שלא זכר שר דגם התוס' גילו דעתם כדעת הרמב"ם. עכ"פ מדמייתי הר"ן דעה זו בסתם אלמא דמסכים כן להלכה. ולא זכיתי להבין מ"ש מרן הב"י ז"ל בסימן קל"ט שתמה הר"ן על הרמב"ם בזה וגם הב"ח הביא שם בשם הרש"ל דלא דמי ברכה אחרונה לראשונה וכו' ודלא כהר"ן דהשיג ע"ז יעו"ש. ובעניותי לא ידעתי איה איפוא מצאו השגת הר"ן הלזו הלא אדרבה הר"ן ז"ל הביא חילוק זה בסתם ולא השיב מאומה וצ"ע:

בד"ה בלא אותה מצוה. לכך פי' ריב"א וכו' וכן אחזו לגוללו או להגיה אבל אחזו במטפחת אורך ימים וכו'. פשוט שהתוס' רצו לסיים המס' בדבר טוב אבל מ"מ יש להבין דהרי בודאי כונתם כלפי מ"ש דהאוחז ס"ת ערום אין לו שכר מהמצוה שעשה באותה שעה כגון קריאה או גלילה או הגהה עו"כ שאם אחזו במטפחת יש לו שכר בעד המצוה והנה שכר קריאה בתורה מבואר אורך ימים בימינה וכו' וגם אם מגיה הספר יכול להיות בכלל אבל התוס' הלא הזכירו גם אחזו לגוללו ומנא להו דע"ז יש שכר האמור בכתוב זה. ברם הדבר פשוט דהא אמרינן בשמעתין הגוללו נוטל שכר כנגד כולן הרי שהוא מקבל שכר כמו כל הקוראים בתורה ושפיר מסיימי התוס' גם עלי' אורך ימים וכו'. ולפי המבואר בפרק במה אשה דס"ג ע"א למיימינין בה וכו' למשמאילים בה וכו' ופירש"י ז"ל בלשון ראשון מיימינין שמפשפשין טעמיהן בדקדוק ומשמאילין שאין יגעים בה כל צרכן אפשר לומר דרבותינו בעהתו"ס ז"ל נתכוונו בהביאם פסוק זה דעל הקריאה וההגהה שמדקדקין בה כל צרכה ויגעים לקרוא כהלכה אורך ימים בימינה ועל הגלילה בשמאלה עושר וכבוד. אך מדקאמר הגולל קיבל שכר כנגד כולן לא משמע הכי. ודע דמפירש"י הנ"ל קשה על מ"ש התוס' בפ"ק דקידושין דף ל"ד ע"א בד"ה גברי בתירוצם הראשון דהא דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך לא קאי את"ת אלא אקיום מצות ומה יעשו בקרא דמשלי דבודאי מיימינין שיגעים בה ומפשפשין בטעמים לא שייך רק גבי תורה וכבר התעורר בזה הרב מקום שמואל ז"ל בשער התירוצים והניח בקושיא. ובילדותי אמרתי בפשיטות דבעל התירוץ זה של התוס' יסבור כפירושו הב' של רש"י ז"ל במס' שבת דמיימינים שעוסקים לשמה ומשמאילים שלא לשמה וזה שייך גם גבי קיום מצות והוא נכון. ולפ"ז התוס' שלפנינו דלפמ"ש כיונו ללשון א' של רש"י סוברים כתי' הב' שכתבו בקידושין משום דבנשים איכא מיעוט מפורש ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם וק"ל, וע' בחידושי למשניות ריש מס' פאה בתוי"ט ד"ה כבוד או"א מה שתמהתי על התוס' במ"ש דקרא קאי אקיום מצות דמהש"ס סוף האשה נקנית לא משמע הכי. והגר"א ז"ל בבאורו על משלי פי' אורך ימים בעוה"ב ע"ש. ותמוה לי ששנה משנתו כרבי יעקב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והרי לפי משנתנו ריש פאה ת"ת יש לה פירות בעוה"ז. ואולי משום דמסיק בגמ' סופ"ק דקי' דדוקא אם היתה שקולה מכרעת ומשמע לי' להגאון ז"ל דקרא מיירי אפי' ברובו עונות ע"כ ביאר על עוה"ב. אבל לא נהירא לאוקמי קרא בהכי וע"כ שפר קדמי לפרושי קרא על אורך ימים בעוה"ז ולמיימינים בה כ"ש דאיכא נמי עושר וכבוד:

הדרן עלך בס"ד פרק רביעי. תהלה לאל מגיני ומושיעי:

לסיום המסכתא ע' בדרושים שלי דרוש ז' ותמצא קישור סוף המס' בתחלתה. וכעת אמרתי בס"ד דבר קטן עפמ"ש בטור או"ח סימן תכ"ט תניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום הלכך שלשים יום קודם הפסח חל עליו חובת ביעור עכ"ל. ומקורו מש"ס ריש פסחים. והקשה רבינו הט"ז ז"ל שם מאי שייכות יש מזה לזה דתלה זה בזה יעו"ש. ושמעתי מפי קדשו דאבא מארי עטרת ראשי ועטרה בראש כל אדם הרב הגדול והחסיד כקש"ת מוהר"ר יהודא סג"ל לנדא זצ"ל שאמר ליישב עפמ"ש מרן הב"י ז"ל בישוב קושית הר"ן מהא דמשה תיקן לדרוש בענינו של יום ביומו וז"ל ועוי"ל דדיני פסח עכ"פ צריך להודיעם לעם קודם הפסח שלשים יום כדי שיהי' להם שהות רב להתעסק בטחינת החטים וכו' וכו' דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדי להו כהלכתייהו מקמי הכי משא"כ בשאר מועדים דבעצרת ליכא דינים יותר מבשאר יום טוב ובסוכות וכו' א"צ ללמוד בהם כ"כ דינים וכו' ומש"ה לא בעי לשאול ולדרוש בהלכותי' כ"כ זמן קודם וכו' ובסוכות יום או יומים עכ"ל. הרי חזינן דאע"ג דבאמת אין חיוב לדרוש רק הלכות חג בחג ולא מקודם ומה"ט בעצרת אין דורשין רק במועדו אך בסוכות שלא יועיל במה שילמוד הדינים ביו"ט צריך ללמוד יום או יומים קודם ובפסח דגם זה לא יועיל דורשין שלשים יום לפני'. ויוצא לנו מזה דבמקום שא"א לעשות המצוה בפסח עצמו יהי' מאיזו טעם שיהי' אזי עושין אותה מקודם שלשים יום וא"כ הה"נ מי שמפרש ויוצא בשיירא אע"ג שמצות הביעור היא בי"ד מ"מ כיון דאז יהי' בדרך ולא יוכל לבדוק ולבער כדין חל עליו החוב למ"ד יום קודם. וז"ש הטור שואלין וכו' הלכך שלשים יום קוה"פ חל עליו חובת ביעור וא"ש. ע"כ דברי אאמו"ר ז"ל ודפח"ח. ומעתה אנן נמי נימא דמה"ט הקילו חכמים על הכפרים להקדים ליוהכ"נ לא מבעי' לטעם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין דס"ל סתם גמ' ריש מכילתין כמש"ש בחי' בשם הטו"א הרי פשוט כיון דביום החיוב לא יהי' להם פנאי לקרות את המגילה שיהיו טרודים בהספקת מים ומזון ע"כ יש להם להקדים לפני י"ד ואפי' להמסקנא דתקנתא דכפרים היא מ"מ היינו ג"כ מה"ט שביום י"ד יהיו צריכים לישב בעירם ולשמוח בשמחת הסעודה בחוג משפחתם (וזהו לפי סברת הח"ס שהבאתי שם בחידושי) ע"כ חל עליהם חיוב הקריאה מקודם ביום שנכנסין לעיר. והשתא מקושר סוף מסכתין עם ראשה דמסיים משה תיקן לישראל שיהיו דורשין הלכות פסח בפסח וכו' וקשיא הא קיי"ל שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח שלשים יום וצ"ל. כתי' הב"י משום שלא יוכלו לדרוש בפסח דמאי יועיל וכבר הכינו הכל ובעי זמן מרובה להכנת חג זה ע"כ דורשין מקודם ומה"ט גם מצות בדיקה וביעור שמחויבין בי"ד חל על מי שלא יוכל לבער אז שלא יהי' בביתו ומש"ה תנן ריש המס' כפרים מקדימין ליוהכ"נ הגם שהחוב מוטל עליהם בי"ד אבל מפני שאז יהיו טרודים ולא יוכלו לקרות קורין קודם פורים:

הדרן עלך מסכת מגילה. והדרך עלן בשמחה וגילה. דעתן עלך מס' מגילה. ודעתך עלן לישועה ולגאולה. לא נתנשי מינך מס' מגילה ומינן לא תתנשי. ונזכה ללמוד כל תלמוד רבינא ורב אשי. ויח"ר שתהא תורת ה' אנחנו וזרעינו אומנותנו. ובה נהגה כל ימי חיינו אמן:

סיימתי תלי"ת חבור זה ביום ב' טו"ב אייר שנת תרס"ד לפ"ק בעיר קיוב. ביומא דהלולא דאא"ז הגאון הגדול רבינו יחזקאל זצ"ל בעל נודע ביהודא זיע"א. ויה"ר שאזכה לחדש הרבה חידושים בתוה"ק ולחבר ספרים רבים המכילים דברי אמת ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ואזכה לראות בנים וב"ב עוסקים בתורה ובמצות לשמה. אכי"ר

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה