אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) פרק רביעי › דף ל.

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

פרק רביעי · דף ל.

דף כט.

חל להיות בכי תשא. כתב בתוס' רי"ד וקשיא לי היאך יתכן שיקרא ואתה תצוה בשבט והרי בראשית אנו קורין סוף תשרי וכו' וכ"ש שלא תחול בכי תשא ואם היתה שנה מעוברת היאך תבוא שבת ראשונה בתצוה עכ"ל. אמנם בחידושי המאירי כתב אבל בגלילות פרוינצא שעושין פקדו ופסחו אף במעוברת וחולקין הסדרים לשנים באה לפעמים בואתה תצוה ופעמים בכי תשא עכ"ל ואפריון נמטיי' להרב המאירי ז"ל שהניח דעתנו:

השתא אמרי למפרע הוא דקרי. כתב בטו"א נ"ל דהאי אמרי ל"ד דהא ודאי ממש הוא קורא למפרע אלא איידי וכו' דהתם מדינא סגי וכו' אלא משום הרואין דאמרי אוקומי וכו' נקט נמי הכא כהאי לישנא אמרי וכו' עכ"ל. ולא ידעתי מדוע יהי' כאן אסור מדינא אם הוא קורא ממש למפרע והיכן מצינו שיש איסור בקריאה למפרע ואי משום שאין מדלגין בתורה הלא גם למסקנת אביי צריך הקורא לדלג ובודאי מוציאין גם אז שני ספרים ומש"ה אמר רבי יצחק קורין מן ועשית ולא חייש משום קריאה למפרע רק אביי אמר שלא יהא ניכר משום פרשת שקלים דהרואים יאמרו דקרי בענינא דיומא הפרשה למפרע וזה ברור לפע"ד. ולפ"ז לישנא דאביי מדויק יפה ולשונו לשון הזהב ולא נקט לישנא יתירה איידי דלעיל. ומה שהיה פשוט בעיני דאין איסור בקריאת למפרע מצאתי אח"ז בתוספות רי"ד ריש פ"ב דמכילתין שכתב וז"ל נ"ל דוקא במגילה כדילפינן מקרא אבל בתורה אם קראה אדם למפרע יצא עכ"ל ותלי"ת שכיונתי להאמת. ושוב ראיתי ביד דוד שכתב על אתקפתא דאביי כלומר שאין כאן היכר כי יאמרו שקרא למפרע ולא בשביל פ' שקלים אע"פ שהאמת קראו בשביל שקלים ולא קראו למפרע בסדר היום וכ"כ הריטב"א ובחנם נדחק בטו"א עכ"ל. והנה כבר קדם וזכה בהקושיא על הטו"א אך למדתי מדבריו שהבין בכונת הטו"א דלאו משום אי' קריאה למפרע נגע בה אך דמסתבר לי' דבכה"ג אינו קורא משום פ' שקלים אלא שקורא בפרשת השבת למפרע דשרי לקרות הכי וע"כ הקשה למה לו לומר אמרי וכו' הלא בקושטא קרי למפרע ולא משום פ' שקלים אך האמת כמ"ש הריטב"א והי"ד ושפיר אמר אמרי וכו'. וזה שכתבתי לעיל בפשיטות שמוציאין ב' ספרים ראיתי עתה ברמב"ם הלכות תפלה פי"ג הכ"ב שכתב כן כשחל בכי תשא ע"ש. ולכאורה א"כ הו"ל זה עצמו היכר לפרשת שקלים והכל ידעו שאינו קורא למפרע. מ"מ אינו היכר כ"כ בפרט להנכנסין בין קריאת ספר לחבירו שיסברו דגם המאוחר קראו באותו ספר. וע' בחי' המאירי גבי חל בואתה תצוה שבספר שני יש היכר דלא מוקמי התם ומ"מ כ' שיש שנוהגין בב' ספרים כמו בספר א' יעו"ש. והנה ידוע מ"ש הר"ן דלדידן אינו חל לא בתצוה ולא בכי תשא ומ"מ הרמב"ם ז"ל הביאו וכתב בהגהות מיימוני כאן שנה רבי דבר שאין צריך לנו וכו' ע"ש. ואולם טעמו של רבינו פשוט דבראש הפרק הביא שיש שמשלים בשלש שנים וא"כ יכול להיות שפיר פ' שקלים בכי תשא וגם כבר הבאתי לעיל מחי' המאירי שיש מקומות שמחלקין הקריאה דאפי' לפ"מ שמשלימין בשנה אחת באה לפעמי' פ"ש בתצוה או בתשא וע"כ יפה עשה רבינו ששנה דבר הצריך לאיזו מקומות. מלבד שכן דרכו להביא הכל אפי' מה שאינו שייך עתה:

דא"כ בצרי להו יומי שלחנות. ע' חידושי הרשב"א וכיון לדעתו בטו"א אבל הטעים הדבר יפה משום מהלך ט"ו יום לירושלים יעו"ש:

מוקפין דעבדי בחמיסר עשיי' וזכירה וכו'. עטו"א וענוב"י מהדו"ק או"ח סימן מ"ב: ע"ב.

מצפרא כינופיא. עפירש"י ועלח"מ סופ"א מהלכות תעניות מה שתמה על הטור וע' ביאור הגר"א או"ח סי' תקס"ו שהסכים לדעת הטור ופירש הגמרא שלא כפירש"י ז"ל וביד דוד האריך כאן וסיים והנכון כמ"ש במרכבת המשנה דהר"ם אינו מפרש כרש"י אלא מצפרא מתחיל הכנופיא ולפיכך ראוי לקרוא בדברים המעוררים לתשובה ולא בסדר דיומא ע"כ והוא כמ"ש הגר"א ז"ל:

מתני'. בפסח קורין בפרשת מועדות. בספר ב"ד חאו"ח דקדק מדקאמר בפרשת ולא פרשת שא"צ לקרות כל הפרשה אלא מה ששייך לפסח בלבד ע"ש והמדקדק במשנה ימצא כן שכל מקום שקורין כל הפרשה דשייך לענינא דיומא אמר בב' וכ"מ שאין כל הפרשה מענינא דיומא אמר בלא ב' עכ"ל בעל יד דוד ז"ל. וכמדומה לע"ד שלא יתכן כלל זה בכל חלקי המשנה שהרי קתני בעצרת שבעה שבועות בלא ב' הגם דכל הקריאה שייכא לענינא דיומא וצ"ל דבי"ת של בפרשת מועדות משמשת גם לזה. ועוד מדוע קתני בחנוכה בנשיאים בב' ובפורים ויבא עמלק בלא ב' הרי תרויהו רק מענינא דיומא וצ"ל ג"כ דב' של בנשיאים נמשכת אל הסמוך אחרי'. וה"נ צ"ל גבי מעמדות ותעניות דב' של במעשה בראשית קאי גם על ברכות וקללות. וכל זה דוחק ואין המדקדק במשנה מוצא קורת רוח בכלל זה דכייל לן הרב י"ד בשם הרב"ד ז"ל. גם במתני' דלעיל יצטרך לדחוק דב' של בפרשת שקלים נמשכת גם לזכור ואינך. ברם לע"ד כונת הרב בית דוד פשוטה דבמ"ש בפרשת מועדות הורה שאינו קורא כל הפרשה רק ענין פסח שבפרשה אבל במקום שקורא כל הפרשה אומר בלא ב' וזה באמת נכון בלשון. ואולי יש ט"ד בדברי היד דוד וצ"ל שכל מקום שא"ק כל הפרשה אלא מאי דשייך לענינא דיומא אמר בב' וכ"מ שכל הפרשה היא מענינא דיומא אמר בלא ב' כצ"ל. והשתא יתכן כלל זה ברוב הבבות בפסח וכו', כמ"ש בב"ד. בעצרת שבעה שבועות דקורא פרשה זו כולה. בר"ה בחודש וכו' שקורא זה כולו. ביו"ט א' של חג קורין בפ' מועדות שאינו קורא רק מה ששייך לחג בלבד. ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג הגם שקורין כל הקרבנות מ"מ כי היכי דלא לישתמע דבכל יום קורין כל קרבנות החג ע"כ אמר בב' להורות שאינו קורא כולן רק במה ששייך לכל יום ביומו. בחנוכה בנשיאים דג"כ אינו קורא בכל יום כל הנשיאים אלא קורא מקצת הפרשה עד שבכל ימי חנוכה משלים הכל ושייך למיתני בב' שקורא כל יום בפרשה זו מה ששייך לקריאת יום אחד. בפורים ויבא עמלק שקורא כל פרשת ויבא עמלק ע"כ נקט בלא ב'. בר"ח ובראשי חדשיכם בלא ב' שקורא כל הפרשה. במעמדות במע"ב נקט בב' ג"כ מטעם הנ"ל שא"ק ביום א' הכל אלא בכל יום קורא ב' פרשיות במעשה בראשית. בתעניות ברכות וכו' בלא ב' מפני שקורא כולן וא"ש ברווחא. ברם עדיין לא נתקררה דעתי במאי דקתני ביוה"כ אחרי מות והרי אין קורין כל פרשת אחרי מות אלא מענינא דיומא והו"ל למיתני באחרי מות בב'. גם מ"ט נקיט לעיל קורין בפרשת שקלים בב' והלא כל פרשת שקלים קורין והו"ל למיתני בלא ב' כמו זכור ואינך. ולפיכך כלל זה עדיין צריך בירור ויש להתישב בזה. וכשאני לעצמי בעייני במשנה ראיתי שיש כלל אחר בשינוי הלשון דכל מקום שקורא הפרשה בשם התיבות הראשונות שלה אומר בלא ב' שלא לשנות התיבה ממה שכתוב בתורה כגון זכור פרה אדומה החודש הזה לכם שבעה שבועות בחדש השביעי אחרי מות ויבא עמלק ובראשי חדשיכם וכל מקום שנותן להפרשה שם שאינו כתוב בה רק קוראה ע"ש ענינה אז אומר בב' כגון בפרשת שקלים בפרשת מועדות בקרבנות החג בנשיאים במעשה בראשית. אבל גם ע"ז נשאר פקפוק אחד ממ"ש גבי תעניות ברכות וקללות דלפי הכלל שמצאתי היל"ל בברכות כמובן. ויש ליישב דבהא נקיט בלא ב' מפני הקיצור דאילו הוי אזיל בתר כללא למינקט בב' הי' מוכרח לומר בברכות ובקללות כידוע לבקי בדרכי הלשון וכיון שהי' צריך להוסיף ב' בשתי התיבות והי' אריכות לשון ע"כ חיסר כאן לגמרי הבי"ח. והשתא הכלל שחידשתי יתכן בכל הענינים של המשנה ותו לא מידי:

בעצרת שבעה שבועות. כתב בתפארת ישראל ולדידן קורין זה למפטיר. ובמח"כ לא דק דרש"י ז"ל פי' שבעה שבועות דכל הבכור ואנן קרינן וביום הבכורים שבפרשת פינחס למפטיר:

בר"ה בחדש השביעי. פירש"י ז"ל דשור או כשב והרב שושנים לדוד ז"ל כ' שהרבה נצטער על פי' זה להבין מי לחצו לפרש כן ולא פירש דקאי על ספר ב' שקורין בו בפרשת פינחס. ול"נ פשוט משום דבפ' פינחס כתיב ובחדש בו' ובמתני' גרסינן בחדש בלא ו' כמ"ש בתורת כהנים ע"כ הוכרח רש"י ז"ל לפרש כמו שפירש. ובתפארת ישראל כתב ר"ל כל פרשת שור או כשב שנזכר שם גם בחדש השביעי וכו' ולדידן קורין זה למפטיר עכ"ל. וגם כאן לא דק דלדידן קורין למפטיר ובחדש השביעי שבפרשת פינחס:

במעמדות וכו' בתעניות וכו'. בתוי"ט דקדק מ"ט ברישא דמתני' (לעיל דכ"ט ע"א) נקט תחלה תעניות והכא נקט מעמדות תחלה וע"ש מ"ש בזה. ונ"ל דלפירש"י לעיל גבי מצפרא כינופיא דבתעניות לא היו קורין בשחרית כי אם במנחה א"ש טובא דלעיל דתני כלל באיזו ימים קורין מענינא דיומא קתני מעיקרא ימים שקורין בהם רק פעם אחת ביום ר"ח וחנוכה ופורים והסמיך להם תעניות דג"כ א"ק רק פ"א אלא דהנך בשחרית והך במנחה והדר נקט מעמדות ויוה"כ שקורין שחרית ומנחה ומשום הא גופא איחר יוה"כ בסוף להא למעמדות משא"כ הכא בסיפא דנקט הפרט מה קורין וחשיב רק קריאה של שחרית ואפי' ביו"כ שקורין גם במנחה מ"מ התנא לא הזכיר אותה קריי' רק אחרי מות שקורין בשחרית והכ"ף לזה חנוכה ופורים ור"ח דהכל בשחרית מש"ה סמך להם מעמדות דעכ"פ קורין בשחרית ג"כ ולא עוד אלא דעיקר הקריאה בשחרית דהא במנחה קורין על פיהם כדתנן פ"ד דתענית והדר תני תעניות שקורין במנחה ולא בשחרית כלל וזה נכון. ואולם כ"ז לשיטת רש"י ז"ל אבל לשיטת הטור והסכים עמו הגר"א כמו שהבאתי לעיל דבתעניות קורין שחרית ומנחה צ"ל ברישא כמ"ש התוי"ט משום דתענית שוה בכל הצבור מש"ה אקדמי' למעמדות אבל בסיפא א"צ למ"ש התוי"ט משום דמעמדות תדירי אלא הטעם פשוט משום דבתעניות איצטריך תנא לאסוקי למילתי' אין מפסיקין בקללות וכו' ע"כ איחרה לבסוף והקדים מעמדות דדמי לאחריני שאין לו מה לסיים ולפרש. ומה"ט גופי' איחר בשני ובחמישי ובשבת במנחה ושנאו בסוף שלא כדרכו לעיל ריש פרק הקודם שהקדימו בראש הכל וכבר עמד בזה הרתוי"ט ז"ל וע"ש מ"ש ליישב. אבל לפמ"ש הדבר פשוט שאיחרו משום דבעי לסיים ואין עולים להם מן החשבון הלכך נקט להו בסוף והקדים תעניות כדי להסמיכו למעמדות משא"כ רפ"ג שהמאמר שוה בכולם ולא הי"ל מה לסיים גבי בו"ה ושבת במנחה מש"ה הקדימם וזה ברור לפע"ד. ותמהני על רבינו התוי"ט ז"ל שהוצרך לחפש כאן למצוא טעם למה שהקדים מעמדות לתעניות וגם למה שאיחר בו"ה ולא הקדימם בראש כמו לעיל ומדוע לא יישב בפשיטות משום דבמעמדות וכל הדברים הקודמים לא הי"ל מה לסיים ולפרש ע"כ אקדמינהו ברישא והדר תני תעניות דבעי לאסוקי מילתא אין מפסיקין וכו' ובו"ה ושבת במנחה דבעי לסיים ואין עולים וכו' וכמו שיישבתי. וכעין זה מצינו בגמ' רפ"ב דבכורות איידי דזוטרין מילי' פסיק ושדי להו וכן ריש מס' שבועות דף ג' ע"א איידי דזוטרין מילייהו פסיק שרי להו והדר תני שבועות דנפישין מילייהו:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה