נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
דברי אגדה · לט
איוב ה'. ו' - ז'. עפירש"י ומצודות ולפי דעתי השפלה כונת אליפז לסתור דעת הטועה בחשבו דטבע הבריאה אשם בעמל האדם וע"ז אמר הלא אנו רואין דמעפר ואדמה לא יצמחו עמל ואון וא"כ האדם שהוא נוצר עפר מן האדמה מאין יהי' ביסוד תולדתו טבע העמל עד שנוכל לומר שנרשם בטבעי העמל והיגיעה ע"י ילדי יום ואין פוטר אותו מהם. אמנם זה אמת שהאדם נברא לתכלית העמל אבל אם כה איפוא שאין בטבעו העמל רק נברא לעמול וליגע בימי חלדו הרי בידו להשים מגמת עמלו התורה והעבודה ועי"ז יהי' חפשי מעמל הבלי העולם וכדבריהם הקדושים במס' סנהדרין (דף צ"ט ע"ב) כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי' לדזכי דהוי דרופתקא דאוריתא ופירש"י ז"ל בלשון ראשון דרופתקי טרחנין כלומר כל הגופין לעמל נבראו אשריו למי שזכה והי' עמלו וטרחו בתורה עכ"ל. וזשה"כ כי לא יצא מעפר און. מעולת לא שמענו שמעפר יצא און. ומאדמה לא יצמח עמל. גם זאת לא ראינו עוד. וא"כ א"א לומר דבטבעו של אדם עפר מן האדמה יהי' נדשם עמל ואון עד שלא יוכל להיות חפשי ממנו ולהשתמש בעמל לתכלית טוכה כי אדם לעמל יולד כי דק זה אמת שהאדם נולד לעמל ויגיעה. ובני רשף יגביהו עוף. וא"כ אחרי אמתת ההנחה הקודמת ודאי אנשי הרוח בעלי דעה אשר רוח חכמה יתנוסס בקרבם ויבערו בם רשפי אש שלהבת יה הם יגביהו וירימו עוף למעלה את העמל במה שמשתמשין בו למטרת ידיעת התורה וקיום המצות. והבן היטב: