נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
דברי אגדה · ח
בהגדה של פסח. וכל המרבה לספר וכו' לכאורה מה מקום להרבות יותר מהנמצא בכתוב ובמדרשים ובפרט הלשון לספר ביצי"מ הרי אינו כולל שאר הנסים שנעשו לאבותינו כ"א בעיקר היציאה קא מיירי ומה חסר ויתר שייך בזה בין רב למעט עד שיהי' ענין להרבות יותר מהרגיל. ובעניי אמרתי דלפע"ד הכונה על יצי"מ הפרטית שיש לכל ארם מישראל בימי חייו ובפרט בימי גלותנו ונדורינו אין יום בלא פגע והקב"ה מפליא נסיו עם האדם בכל רגע ומוציאו לחירות מיסורי הגוף והנפש והרבה פעמים אין בעל הנס מכיר בנסו וכבר ידוע מרבינו הבעש"ט הקדוש זיע"א בביאור המקרא קרבה אל נפשי גאלה שיש גאולה פרטית לכל איש ואיש א)
*) א) ובזה פירשתי לפני שנים רבות הפסוקים בישעי' מ' כל גיא וגו' בהקדם עוד הידוע דבמו שהנאות אסורה בן גם השפלות הפחותה יש לדחותה זרה הלאה כי עת לכל מדה בין טובה בין רעה להשתמש בה במקום הראוי, וזשה"כ כל גיא ונשא שיתרומם בלב האדם וברוחו כל שפלות נמאסה, וכל הר וגבעה ישפלו, גאות אדם תשה וחיתה למדמם, והי' העקוב למישור הרכסים לבקעה, דבזה יופשם כל עקמומיות שבלב והיתה מפלה ישרה בקרבו, ונגלה כבור ה', אז יסור מעל נפש האדם הענן ובספורים אלו הפרטיים נתרבה ספור יצי"מ הכללי. וז"ש וכל המרבה לספר ביציאת מצרים דמוסיף מדילי' מיציאתו הפרטית הרי זה משובח דבזה מורה שהוא מאמין דהכל הוא בהשגחת הבורא יתברך ואין שום דבר במקרה אף לא חכמתו עמדה לו כי אם השי"ת בכבודו ובעצמו מוציאו בכל עת מבין המצרים: