נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
דברי אגדה · ב
שם בפרשת תשא (ל"ד, כ"ט). ויהי ברדת וגו'. רבינו האוה"ח זצ"ל דקדק על אמרו ויהי לשון צער ועוד שלא נודע גזרת הכתוב איה מקומה ועוד למה כפל לומר ברדתו מן ההר ולא הספיק במ"ש בסמוך ברדת משה וכו' יעו"ש. אמנם עפ"מ שבארתי בדרוש והבאתיו בסמוך יתישבו גם ג' דקדוקים אלו דהכתוב מעיד על העניו מכל האדם דברדתו מלא וגדוש בתורה לא היתה דעתו גסה עליו במו שמצינו בדאב"ש מפני שלמד תורה הרבה (תענית כ') ולא הי' שמח בהוראה אך אדרבה הי' מצטער על היותו לפי מחשבתו חסר מכל מעלה והיא בעצמה גזרת הכתוב ויהי ברדת וגו' ושני לחת הערת ביד משה שהי' חושב דמשה אחר יש בידו לחת העדת וע"כ נצטער על זאת. וסיים המקרא דלא תימא דוקא בתחלה רדת משה מהר סיני שהי' קרוב לשכינה ולשרפי מעל ועינו ראתה שפלות ילוד אשה לעומת שוכני מרום אלא גם אח"ז ברדתו לגמרי מן ההר ונתקרב לאנשים הרחוקים ממעלתו כרחוק מזרח ממערב מ"מ הוא עודנו מחזיק בחמתו וענותו כבתחלה וא"ש הכל: