נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
דברי אגדה · א
בפרשת כי תשא (שמות ל"ב, ז' לך רד. פירש"י ז"ל מהש"ס רד מגדולתך וכו' באותה שעה וכו' ע"ש והעיר באוה"ח וצריך לדעת אופן ירידה זו מה היא ואולי שהודיעו כי כל מעלתו היתה בשביל ישראל ומעתה שחטאו לא ישיג הנבואה במחזה הראשון או אפשר כי שם במקום עמידתו לא הי' בו כח לעמוד שם כיון שכשל עוזר והוא מה שאמר לו רד פי' לא תעמוד במקום הראשון עכ"ל ואם שאינני כדאי מ"מ אחרי בקשת המחילה כראוי שני התירוצים דחוקים לפע"ד דהרי אח"כ נתרצה לו הקב"ה ופה אל פה ידבר בו במראה ולא בחידות ואשריו שזכה להיות בטוח בכל עת לשמוע מה יצוה ה' והי' מבחר הנביאים וא"כ אימתי נתקיים מאמרו של השי"ת שלא ישיג הנבואה כמחזה הראשין דעכ"פ רברי השי"ת צריך שיעשו רושם לזמן מה ולא מצינו שום רמז במקרא שבאיזה זמן לא השיג מראה הנבואה כפי מדרגתו הרמה וגם אין שם שום רמז הרומז שלא עמד במרום במקומו הראשון ואנו רואין דרבינו האוה"ח הקדוש זיע"א כתב בעצמו שני התירוצים בלשון אולי ואפשר. אמנם בעניי בחמלת ה' עלי אמרתי ביום ש"ק פרשת תשא ב' אדר תרס"ט במדינת שווייץ לבאר הענין בטוב טעם עפ"מ שבארתי מכבר המקרא להלן (ל"ד, כ"ט) ויהי ברדת וגו' שדקדקו רבותינו המפרשים ז"ל דהול"ל ושני לוחות הערות בידו כדרך הלשון להשתמש בכינוי תחת השם אם כבר נזכר השם מקודם ולמה לי אריכות הלשון ויהי ברדת משה וגו' והדר כתיב ביד משה. ופירשתי בס"ד עפ"י ד"ק של אא"ז הגאון ז"ל ביד המלך פ"י הט"ו מהלכות ברכות דבפרשת המלואים בכל הצוויים האמורים שם ובכל העשיות שהי' משה בעצמו העושה ובכולן נאמר כאשר צוה ה' את משה והיל"ל כאשר צוה ה' אותו אבל הכונה בזה שהתורה העידה על תמימות עבודתו שצמצם כונתו כ"כ עד שהי' מבטל רצונו מכל וכל ולא הי"ל לעצמו שום רצון מצד בחירתו כ"א כאשר צוה ה' את משה אחר באלו זה האיש משה אשר צוה ה' אותו לא הי' הוא העושה כלל רק דצווי ה' נתקיים מאיש אחד יעו"ש בדבריו הקדושים והנעימים. ובעניותי הסברתי יותר דזה הי' מפני שהי' עניו מאד ולא הרגיש בנפשו שום מעלה וכל מה שלמד וקיים הי' בדעתו כאלו אדם אחר השלים א"ע בכל זה יען האמין כי לולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול להשתלם בכה והוא מסר כח בחירתו יפה יפה לבוראו יתברך וזשה"כ ויהי ברדת משה מהר סיני. אשר שם קיבל כל התורה שבע"פ ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיר לחדש. ושני לחת העדת אשר בהם היתה כלולה כל התורה כלה כמפורש בירושלמי פ"ו דשקלים חנניא בן אחי ר"י אומר בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה ממולאים בתרשיש כימא רבא וכו' מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך בין דבור לדבור דקדוקי' ואותיותי' של תורה ע"כ. ביד משה ברדתו מן ההר. כלומר שהלוחות היו ביד איש אחר ששמו משה ולא בידו. כל כך הי' מופשט מהרגשת איזו חכמה ומעלה בעצמו. ובעזרה"י בארתי בזה כל הכתוב וכן הכתובים שלאחריו עד סוף הפרשה באופן יקר ונעים וכל המאמר הנפלא הלז רשום כספר הדרושים שלי דרוש ט"ז ע"ש ויערב לך. ומעתה י"ל דזו היתה ירידת מבחר מין האנושי ממעלתו הרמה דבקבלת לוחות הראשונות הרגיש בנפשו רום מדרגתו וידע שיש בידו כל התורה ורבה חכמתו וע"כ כתיב בפרשתנו (פסוק ט"ו ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו כלומר שהי' יודע ומרגיש שהם בידו (לא ביד משה אחר) וזו היא ירידה לפי מעלתו הקדושה וענות צדקו. וא"ש בהכי מה שסיים הכתוב והלחת מעשה אלהים המה וגו' וכבר העיר הרב כלי יקר ז"ל דכל פסוק זה אין כאן מקומו כ"א למעלה בפסוק ויתן אל משה ככלתו וגו' שם הי' לו להזכיר מהות הלוחות ע"ש אכן עפ"י דברינו יובן היטב בס"ד דהתוה"ק מתרעמת ע"ז אשר ידע משרע"ה דהלוחות בידו וי"ש בלבבו כל התורה והרי באמת הלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא ומה האדם שיוכל לדעת תורת ה' בלי עזר ממעל והי' לו להיות בעיניו ריק מכל מרע ושהוא רק שליח הבורא למסור תורתו לעמו וא"ש. ואולי מטעם זה שבר את הלוחות ועאוה"ח שנתלבט הרבה בזה אבל אפשר מפני שבודאי מיד נתישבה דעתו הקדושה של משרע"ה והרגיש ירידתו ממדרגתו הגדולה במה שחשב בנפשו דתורה דילי' היא ותלמודו בידו ויהי כאשר קרב אל המחנה וראה את הסבה אשר גרמה לו לשמוע מפי הקב"ה אך רר אז הרגיש ביתר שאת איך לא נהג כמו שראוי לענותנותו הקדושה ולכן השליך מידיו את הלוחות וישברם כי לא נחשבה בעיניו תורה כזו אשר האדם מרגיש בעצמו שהיא בידו ויש לרמז דהיינו דכתיב וישבר אותם תחת ההר כלו' דמה"ט שבר אותם תחת אשר הי' לו לפי רום מעלתו הנבחרה שמין מעט יוהרא הרמוז בתיבת ההר והשי"ת יכפר בעדי. ומש"ה אח"כ שזכה שחזר הקב"ה ואמר לו לך עלה מזה ופירש"י ז"ל ד"א כלפי שאמר לו בשעת הכעס לך רד א"ל בשעת רצון לך עלה עכ"ל שוב נתעלה למדרגתו הראשונה ובלוחות שניות העיד עליו הכתוב ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה שהי' בעיניו כאלו הלוחות הם ביד משה אחר כמו שבארתי. שוב האיר השי"ת את עיני וראיתי דפירושי זה אינו דרך דרוש וצחות בעלמא כ"א דבר אמת וצדק תלי"ת שהרי לדעת המפרשים הפשטנים דהאי ביד משה הכתוב בשניות כונתו ממש כמו בידו האמור בראשונות אלא דבעל הלשון ברצותו מרחיב וברצותו מקצר וכן עשה נותן התורה ית"ש א"כ במשנה תורה כשחזר משרע"ה על כל הספור הלז הי' לו להשוות מדותיו ולספר בשניהם שהיו הלוחות בידו ברדתו מן ההר וכמו שנאמר כאן בעת המעשה ואולם שים עיניך על האמור בפרשת עקב וראה דבלוחות הראשונות כתוב שם (דברים ט', ט"ו) ואפן וארד וגו' ושני לוחת הברית על שתי ידי אמנם בשניות (שם י', ה') כתיב ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון וגו' וזה פלאי מדוע לא נאמר ואפן וגו' ושני הלחת בידי או על שתי ידי וכמ"ש בפרשתנו בספור המעשה גם בעניות ושני לחת העדת ביד משה ולא ראיתי מי שירגיש בזה. אכן מזה יבורר אמתת פירושי והשתא עולה יפה דבראשונות דכתיב כאן שהיו הלחת בידו שהרגיש בידיעתו הרחבה ע"כ משה עבד ה' נאמן רוח סיפר גם הוא דברים כהויתן ופני לוחת הברית על שתי ידי וגם זו מן התוכחה שהוכיח את ישראל דבסבת חטאם ירד ממדרגתו והרגיש בנפשו קנין התורה אבל בשניות שהתוה"ק העידה עליו ושני לחת העדת ביד משה דלא חלי ולא הרגיש כלום מידיעתו הגדולה וחכמתו הרמה והיה בדעתו הטהורה כאלו הלוחות הם ביד משה אחר לכן גם הוא אמר ואפן וארד מן ההר ואשם וגו' כלומר לא הייתי רק שליח לקבל ולהשים בארון ולא הרגשתי בנפשי שום תוספת מעלה והבן כי הדברים מאירים ומזהירים בעזרה"י: