אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה › דף טו:

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה · דף טו:

דף טו.

יכול לכל ת"ל לשאר עמו וכו'. בפרק חלק פירש"י ז"ל יכול לכל למי שעושין צביונו אע"פ שמתגאה ת"ל למי שמשים עצמו כשירים שאין נחשבין כך אינו חשוב בעיניו ואינו מתגאה. והקשה הגאון בעל באר שבע ז"ל שם הלא בפ"ק דסוטה אר"י משום רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד ע"ז ור"י דידי' אמר כאלו כפר בעיקר רחב"ח אמר כאלו בא על עריות כולן וא"כ מהיכא תיתי ועוד היאך קורא למי שמתגאה עושה רצונו וע"י קושיא זו דחה פירש"י ופי' בע"א יעו"ש בב"ש. ול"נ ליישב דאין הכונה על מתגאה ממש אלא מי שיודע בעצמו באמת דמעשיו מעטים והוא שפל בעיניו אך עכ"פ זה המעט דידע בנפשי' שעשה הוא חושב שעשאו בבחירתו כמו שהוא האמת שהאדם בעל בחירה ואין לו שום כופה ומושך והוא מרגיש עי"ז בעצמו מעט גאוה שבבחירתו עשה זה המעט ושפיר סד"א דהקב"ה יהי' לו לצפירת תפארה אבל הכתוב משמיענו דאין זה רק למי שמשים עצמו כשירים דגם מעשיו הטובים תולה בבוראו ית"ש שבעזרתו עשאם ולא בבחירתו וכמו שהרחבתי הדבור בענין זה בספר הדרושים שלי דרוש ט"ז ועוד בכמה מקומות ואכ"מ להאריך וע"ש בדרוש הנ"ל ותראה כי הדברים נכונים בישוב פירש"י ז"ל:

ולרוח משפט זה הדן את יצרו וליושב על המשפט זה הדן דין אמת לאמתו ולגבורה זה המתגבר על יצרו. פירש"י ז"ל דן את יצרו כופהו לשוב בתשובה ומתגבר על יצרו אינו הולך אחריו לעבור עבירה. אמנם בפרק חלק הגירסא זה הרודה את יצרו ואח"כ איתא זה המתגבר ביצרו ויש לפרש לפי גירסא זאת דהרודה היינו שמכניע יצרו ומשפילו ואינו הולך אחריו והוא מתרחק ממנו וממדותיו לגמרי והמתגבר ביצרו היינו שהוא מקרב את יצרו בימין והוא מתגבר בתורה ובמצות בכח יצרו וחמימותו וכהאי דתנינן שילהי ברכות ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך דהכונה שיעבוד את השי"ת גם במדות שהן מצד יצה"ר ע' במפרשים שם וידוע דבאש היצה"ר יכולים לעבוד את ה' ביתר עז וזה מכוון מאד בלישנא דגמ' זה המתגבר ביצרו שלא נאמר על יצרו כמו בשמעתין. ויש להכניס זה בכונת רש"י ז"ל בסנהדרין שכתב ומתגבר ביצרו מרגיז יצ"ט על יצה"ר אם יצה"ר אמר לו עשה עבירה זו לא דיו שנמנע מן העבירה אלא הולך ועושה מצוה עכ"ל וקל להמשיך לשון רש"י ז"ל למה שבארתי דכונתו שהולך ועושה מצותיו של הקב"ה במדותיו של יצה"ר ובחום אש תאותו והסתתו לעבירה והבן. ומש"ה סמיך אבתרי' משיבי מלחמה שערה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה משום דלפלפול הלכה צריכין לחמימות יצה"ר כמ"ש בזוה"ק ח"א דף קל"ח ע"א במדרש הנעלם דאלמלא יצה"ר חדותא דשמעתתא לא הוי. ברם איכא למידק מפני מה הפסיק הכתוב בין הדן את יצרו ובין המתגבר וכתב באמצע וליושב על המשפט זה הדן דין אמת והו"ל לאסמוכי מילי דהכנעת יצה"ר אהדדי ולא להפסיק בנתים במה שאינו שייך לזה. ושמא יש לפרש דכלפי מה שהתחיל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים כתב אבתרי' הרודה את יצרו דהיינו שמכניע יצרא דגאוה שלו כי כן דרכו של יצה"ר ועיקר פיתויו להכניס בלב האדם מחשבות גאוה ויוהרא יתירה וסמיך לי' הדן דין אמת לאמתו דג"כ מורה על שפלות רוחו כמו שבארתי בס"ד בחידושי משניות שילהי מס' פאה ע"ש באריכות ונלאיתי לכפול הדברים ואח"כ חשיב מילי דעובדא בקום ועשה המתגבר ביצרו ע"ד שפירשתי בסמוך ומשא ומתן בתורה והשכמת ביהכ"נ וביהמ"ד שחרית וערבית כנ"ל לפרש כעת והשי"ת יאיר עיני:

תוס' ד"ה זה הדן. נראה דמש"ה נקיט וכו'. עק"י שילהי פאה מה שפירשתי כפל הלשון וע' באר שבע בסנהדרין שם:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה