נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה
וברחמיו ימתיק בפי המלה. יורני בדרך סלולה. ויבחר בי להיות לו סגולה. ואזכה לעבדו בחדוה וגילה:
בעזר משפיל גאים ומרומם תולעת. אתחיל פרק מגילה נקראת. וברוב רחמיו יחונן אותי חכמה ודעת.
דף ב.
מתני' מגילה נקראת. הריטב"א ז"ל בחידושיו דייק בלישנא דא מ"ט לא קתני קורין את המגילה כדקתני בעלמא קורין את שמע וגם במכלתין פ"ב תני אין קורין המגילה ע"ש. ועתוס' ריש מס' כתובות בד"ה בתולה נשאת מ"ש דהכי מקצר יותר וע' בטורי אבן דדייק נמי הכי ובא לכלל ישוב משום דלא כל אדם קורא בימים אלו כולם אלא הקורא בזה אינו קורא בזה ע"כ שייך טפי למיתני מגילה נקראת דהיינו מאנשים נפרדים ורבינו הפרמ"ג ז"ל בספרו ראש יוסף כיון ג"כ לזה. וע' יד דוד שהביא דקדוק זה בשם הטו"א ותמה עליו בדברי הרטו"א עצמו וגם במה שסיים שאין לדקדק בזה העיר בטו"א בזה וביותר שהרב יד דוד ז"ל אייתי בידי' המשנה דקתני אין קורין המגילה ומהאי מוכיח דאין לדקדק ובטו"א בנה ע"ז יסוד קושיתו ע"ש בלשונות הטו"א והי"ד ז"ל ותמה תמה תקרא. אמנם בעיקר קושית הריטב"א ז"ל זאת תורת העולה בדעתי השפלה עפ"מ שנחקור תחלה אם הקדמת הכפרים חיובא הוי דלא אפשר בלא"ה דיום הכניסה לבדו הוא זמן קריאתם או רשות היא בידם. ונ"ל פשוט וברור דרשות היא. איברא לפ"מ דקס"ד דגמ' לקמן דף ה' שהטעם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים שפיר איכא למימר דחיובא הוא דרמי' עלייהו כיון דתקנתא דכרכים היא אבל לפי מאי דמסיק הש"ס דקולא הוא דהקילו חכמים על הכפרים מפני שמספקין וכו' בודאי אם אומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו ושרי לי' לקרות בי"ד וכן מוכח לישנא דגמ' חכמים הקילו וכו' והכי מוכח נמי לשון רש"י ז"ל במשנה ובגמ' ע"ע וק"ל וכ"מ להדיא מפירש"י בפ"ק דיבמות דף י"ג ע"ב בד"ה אמינא לך אנא איסורא שפירש על בני רביסר וחמיסר ולא על הכפרים כמו שפירש בתחלת הסוגי' ע"ש וק"ל וז"ב ופשוט. ומעתה יצא כנגה צדקת לשון רבינו הקדוש זי"ע דלישנא דקורין את המגילה בי"א הי' משמע דחיובא הוי לקרות דוקא בימים המוקדמים מש"ה קתני מגילה נקראת דמשמע רשות וזה מובן ליודע צחות הלשון. ואל תשיבני הרי לשון זה מוסב גם על י"ד וט"ו שהם ימים שהחיוב לקרות בהם דז"א דלהכי דייק תנא וכתב אח"כ כרכין המוק"ח מימות יב"ן קורין בט"ו כפרים וע"ג קורין בי"ד איכפל תנא לאשמעינן במלת קורין דשנים אלה חיובים הם ואין להם רשות לשנות הזמן ההוא משא"כ בכפרים אמר אח"כ מקדימין ליוהכ"נ ולשון זה מתפרש שפיר שיש להם רשות להקדים כמו שכבר גילה לנו במה שהתחיל מגילה נקראת וזה נכון. ואחר זמנים טובא ראיתי בקול הרמ"ז שכ' דקורין הוי משמע לשון חיוב וכמדומה שכיון לזה אך לא ידעתי מ"ט סתם ולא פירש מה יעשה בי"ד וט"ו וכמו שבארתי ויכול להיות שהרמ"ז ז"ל לא נתכוין למה שכתבתי רק תירוץ א' הוא עם מה שמסיים אח"כ ע"ש וק"ל. ופירוש זה יש לי להוכיח בראיות נכונות ויבואר בסמוך במתני' גם בגמ' שיתיישבו עפי"ז כמה דקדוקים בס"ד:
עוד אפשר לומר בדקדוק לשון המשנה עפ"י דבריו הראשונים של רבינו הר"ן ז"ל דמגילה דליליא אפשר דלא קרו לה בני כפרים דמגילה דיום עיקר וכשם שהקלו על בני כפרים להקדים כן הקלו עליהם שלא לקרות אלא מגילה של יום עכ"ל. והשתא אי הוי תני קורין את המגילה הוי משמע דהכל קורין בשוה דבדין עיקר הקריי' כולם שוים לחובה אלא דמחולקין בימים אמנם לשון נקראת משמע כסיפור מעשה ואינו מורה רק שהמגילה נקראת בימים האלה אבל לעולם שלא בכולם נקראת בשוה יש ימים שקורין בהם ב' פעמים בלילה וביום ויש ימים שאין קורין בהם אלא ביום בלבד. ואולם לקמן אפרש במשנה היפוך דעה זו:
ובאופן שלישי נראה לי בס"ד לפרש בזה עפ"י שיטת רש"י ז"ל שהכפרים אינן בקיאין לקרות ואחד מבני העיר קורא להם ומוציאן י"ח וצ״ל לשיטתו דבן עיר מיקרי מחויב בדבר ביום הכניסה לענין זה שיוכל להוציא בני הכפרים י"ח וכמ"ש במראה הפנים לירושלמי ריש מכילתין ע"ש. ולפ"ז היינו כונת המשנה דאם הי' אומר קורין את המגילה הוי קאי על האנשים הקוראים שהם מחולקין וכל אחד קורא ביומו אבל הזמן הקבוע אחד הוא י"ד וט"ו רק יש אנשים שקורין באלו הימים המוקדמים ומפרש דכפרים הקילו עליהם להקדים וכיון שתלה הדבר בהקורין א"כ כל אחד ביום שקורא זמנו הוא ואין בן עיר יכול להוציא בן כפר י"ח משום דלאו זימני' הוא ואינו מחויב בדבר וכשיטת הראשונים דפליגי על רש"י ז"ל ע"כ תני מגילה נקראת דמשמע שפיר דמצד עצמה של המגילה היא נקראת בי"א וכו' דבקושטא כל הימים הללו האמורים במשנה הם זמני קריאתה ואפי' בן עיר מיקרי מחויב בדבר לענין זה שיוכל להוציא הכפרים י"ח דלענין זה הוי זימני'. ובהכי א"ש מה שהקשו הראשונים ז"ל על פירש"י מירושלמי ערוך לקמן פ"ב דבן עיר אינו מוציא בן כרך וא"כ ממילא משתמע דגם בן כפר אינו מוציא אבל לפ"מ דפרישית לישנא דמתני' דייקא דעכ"פ הימים המוקדמים הוי זימנא דב"ע לענין שיוציאו הכפרים וע' בירושלמי שם דבעי אם בן כרך מוציא ב"ע כיון די"ד הוי עיקר הזמן. ויש להסביר הדבר דגבי עיירות וכרכים כתיב היהודים הפרזים עושים וגו' והיהודים אשר בשושן וגו' תלי קרא בהאנשים ע"כ כל אחד זמנו ביומו משא"כ בכפרים ילפינן לה בגמ' מבזמניהם זמנים הרבה תקנו להם או מכימים אשר נחו בהם הרי תלאו הכתוב בזמן שהימים האלו הם זמני הקריי' מש"ה גם בן עיר הוי לענין זה מחויב בדבר דהזמן מצ"ע ראוי לקריי'. והשתא אפי' את"ל דהירושלמי שסתם לענין בן כרך ובן עיר מוכח להדי' דגם לענין ב"ע ובן כפר הכי דיני' דכל שאינו מחויב ביום זה אינו מוציא חבירו י"ח אפ"ה לק"מ על שי' רש"י ז"ל די"ל דהירושלמי לשיטתו דבמסקנת הסוגיא יליף הקדמת הכפרים מקרא משפחה ומשפחה ע"ש הגם דבתחלת הסוגי' גמר מבזמניהם או מכימים היינו לאסמכתא בעלמא על שני ימים דוקא אבל במסקנא סמכו על משפחה ומשפחה דמכאן למדו חכמים עיקר הדבר שיש משפחות שיש להם רשות להקדים קריאת המגילה ואינם קורין יחד עם שאר ישראל ומבזמניהם יליף כמה ימים יכולים להקדים וא"כ הרי חזינן דתליא קרא קריאת הכפרים ביוהכ"נ בהמשפחות לא בהזמנים דהכי משמע קרא דמשפחה ומשפחה יש לה יום קריאתה ומש"ה ב"ע שאין זמנו אז א"י להוציאן דלאו מחויב בדבר מיקרי אבל לשיטת גמרא דידן שלא הוזכר בי' לימוד דמשפחה כלל ועיקר ילפותא הוא מבזמניהם או מכימים שפיר כתב רש"י ז"ל דב"ע מוציא בן כפר משום דבזמן תלאו הכתוב ומשמע דאז הוי באמת זמן הקריי' וכמבואר לעיל ואי קשיא א"כ מה יעשה הש"ס ירושלמי בלישנא דמתני' מגילה נקראת ולא קתני קורין המגילה כיון דלשיטתי' דההוא ש"ס בקושטא זמנים מיוחדים הם ואין ב"ע מוציא בן כפר. ע"ז י"ל עפ"מ דמסיק בגמ' זו דברי רע"ק סתימתאה אבל חכ"א בזה"ז אין קורין אלא בזמנה וס"ל לירושלמי דבהכי פליגי דרע"ק דריש מבזמניהם או מכימים א"כ עשה הכתוב הימים המוקדמים זמני הקריי' ע"כ ס"ל דגם בזה"ז איתא להאי תקנתא דכיון דחזינן דאנשי כנה"ג קבעו הזמנים האלו שיהיו ראויים לקריאה לא יכלו חכמים לבטלם וחכמים ס"ל דלא דרשינן זמניהם על עיקר הקדמת הכפרים רק ילפינן ממשפחה ומשפחה וא"כ בהו תליא מילתא שיש להם רשות לקרות אז אבל הזמן מצ"ע אינו ראוי לכך מש"ה מצו חכמים לבטל בזה"ז מפני שמסתכלין בה והשתא אין קושיא על הירו' מלישנא דמתני' דהרי מתני' רע"ק דדריש בזמניהם ע"כ דייק ותני מגילה נקראת להורות דב"ע מוציא בן כפר דמיקרי זימני' אבל הירו' אזיל אליבא דחכמים דדרשי משפחה ומשפחה ולדידהו אין ב"ע מוציא הכפרים. ובהכי ניחא טובא מה שהירושלמי הביא בריש שמעתין קראי דבזמניהם וכימים ובסיום הסוגי' אייתי קרא דמשפחה ומשפחה ולמעלה תיקנתי קצת אבל השתא א"ש ברווחא דבתחלת הסוגי' קאי אמתניתין שהיא רע"ק סתימתאה דדייק ותני מגילה נקראת ולהורות נתן דמצ"ע של המגילה היא ראוי' להקראות באלו הימים ע"כ מפרש לדידי' דנפקא לי' מקראי דבזמניהם וכימים אולם אח"כ רצה הש"ס לפרושי אליבא דחכמים דקיי"ל כוותיהו ולשיטתיהו ס"ל להירושלמי דאין בן עיר מוציא בן כפר משום דלאו זימני' הוא ואינו מחויב בדבר מש"ה מביא הכתוב משפחה ומשפחה ודו"ק. וח"א העירני על לשון הירושלמי מי שסידר את המשנה סמכה למשפחה ומשפחה הרי דרע"ק סתימתאה דמתני' דריש משפחה ומשפחה. ואולם אין מזה סתירה כלל לדברינו דהירושלמי נקיט דרשת חכמים דהרי גם לדידהו איצטרך לשנויי הקושיא איך מרדכי ואסתר יתקנו על מה שעתיד עזרא לתקן ע"ש ולרע"ק נימא דסמכה לבזמניהם ומ"ש מי שסידר את המשנה היינו חכמי המשנה שתיקנו קריאת הכפרים ולא קאי דוקא על רע"ק וזה פשוט. ובשיטת הגמ' יבואר אי"ה עפ"י דרך זה ליישב כמה קושיות אל נכון:
לא פחות ולא יותר. עטו"א מה שהקשה בקושיתו השני' על פירש"י דלא חש התנא לאשמעינן על הפחות רק על התוספת והרי יש תקלה גם בפחות גבי מוקפין וע"ג ע"ש. אמנם לפמש"ל באופן א' בס"ד א"ש דכבר אשמעינן בשינוי הלשון דבני י"ד וט"ו קורין בחיוב בזמניהם ובני הכפרים מקדימין ברצונם ואם קורין בי"ד שפיר דמי ע"כ לא הזהיר כאן על הפחות מפני שבני הכפרים רשאין באמת לפחות מהימים ולקרות עם בני עיירות יחדו:
כרכין המוקפין וכו'. בתוי"ט פ"ט מ"ד דברכות דקדק מכאן דכרך מיקרי דוקא המוקף חומה וכיון בזה להעיר אמאי דתנן התם הנכנס לכרך ובודאי התם לא בעי מוק"ח דוקא אלא כל עיר גדולה בכלל וע"ש. אמנם בעניותי נראה לי פשוט דסתם כרך הוא עיר גדולה אף שאינה מוקפת חומה אלא דהכא בהדי' תנן כרכין המוק"ח וכיון שנודענו בהתחלת המס' דבכרכין המוק"ח משתעי תנא דמכילתין תו נקיט נפשי' בקצירו ותני בכל מקום כרך סתם וממילא מובן דכונתו על המוק"ח וממילא איצטריך למיקרי כרך שאינו מוקף בשם עיר גדולה וכפתרון המלה בכל הש"ס מפני שרצה לקצר ולא שיצטרך למיתני עד"מ בפרק דלקמן בן כרך שאינו מוק"ח שהלך לכרך המוק"ח דהוי אריכות אבל השתא קתני ב"ע שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר וע' בתוס' לקמן דף ג' ע"ב בד"ה כרך שאין בו י' בטלנין שכתבו להדיא דכל סתם כרכין האמורין בש"ס היינו עיירות גדולות ע"ש. וראי' דבמשנתנו נקיט בכל פעם מוקפות חומה ולא תני כרכין ותמהני על רבינו התוי"ט שם שכתב ולמאי דתנינן ריש מגילה וכו' ובאמת אין ראי' ואדרבה הכא מוכח דסתם כרך אינו מוק"ח:
מימות יהושע בן נון. בפירש"י סביב הרי"ף כתב והה"נ דהוי מצי למינקט מימות משה אלא לפי שיהושע הנחיל את הארץ ונקראו הנחלות על ידו לא נקט משה עכ"ל ולזה כיון גם הרע"ב ז"ל במ"ש ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה לפיכך הזכיר מימות יהושע והיינו שבא ג"כ לתרץ שלא הזכיר משה וכמ"ש בתוי"ט ע"ש אבל על מה שלא תלה באחשורוש כבר כ' הרע"ב שהוא כדי לחלק כבוד לא"י וכו' והוא מהירושלמי וז"ב. ותמהני על הפני יושע ז"ל שכתב על הקושיא מ"ט מוק"ח מימות אחשורוש לא ידונו ככרכים וז"ל אבל הרע"ב בפיה"מ כתב ט"א מסברא דנפשי' וכו' ובקושטא לא זו היא כונתו של הרע"ב אלא כמו שבארתי אח"כ ראיתי בקול הרמ"ז שהביא ג"כ פי' רש"י שברי"ף שהעתקתי:
כפרים וע"ג קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. רבינו בעל פני יושע ז"ל נתקשה בלישנא דמתני' וז"ל בקיצור לפי לשון המשנה משמע דה"ק דכפרים נמי תחלת דינן לפ"מ שתיקנו אכנה"ג הי' להם לקרות בי"ד כמו עיירות אלא שחכמים שאח"כ תיקנו שיקדימו ליוהכ"נ וכו' אבל לפי שיטת לשון התלמוד שלנו משמע להדיא איפכא דקאמר מכדי כולהי אכנה"ג תקינו משמע דמעיקרא דמילתא הכי תיקנו וכו' וא"כ יש לדקדק מאי האי דקאמר כפרים וע"ג קורין בי"ד הא כפרים תחלת דינן שיקדימו וכו' ע"כ וע"ש מ"ש בישובו והנלע"ד ליישב בחמשה אופנים. אופן א' עפ"י דברי ר"י במתני' לקמן דף ה' ע"א אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שא"נ בב' ובה' אין קורין אותה אלא בזמנה וידוע דקיי"ל אימתי דר"י לפרש וא"כ גם תנא דידן הכי ס"ל ע"כ דייק שפיר ותני אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה הרי דמיירי עכ"פ כשיש במקום זה כניסה שנכנסין שם בב' וה' למשפט או לקרות בתורה וא"כ מ"ש מעיקרא כפרים וע"ג קורין בי"ד היינו במקום שא"נ שם בב' וה' שהרי לא הזכיר עדיין כניסה וזה נכון בעיני:
אופן שני עפ"מ שבארתי לעיל דמלת קורין האמור במשנה הוא לישנא דחיובא ומלת מקדימין פי' שהוא רשות דכך גילה התנא דעתו באומרו מגילה נקראת ולכן גבי חל להיות בשני ובחמישי קתני כפרים וע"ג קורין בו ביום דמחויבים כולם לקרות אז דמיום הכניסה ליוהכ"נ לא מקדמינן. וא"כ גם הא ניחא דמהאי טעמא לא כלל למיתני סתם דכפרים מקדימין ליוהכ"נ דאז הוי משמע דגם אם חל י"ד ביוהכ"נ שהכפרים קורין בו דג"כ הוי רשות והא ליתא ע"כ גבי י"ד כלל כפרים בהדי ע"ג להורות דהיכא דכפרים קורין בי"ד כמו ע"ג אז שניהם שוים דהוי חיוב גמור ואין להם זמן אחר משא"כ כשמקדימים ליוהכ"נ הוי רשות וזה ברור:
אופן ג' אפשר לומר עפ"י דבריו האחרונים של הר"ן ז"ל דהכפרים קורין גם בלילה ע"ש ולזה כיונה משנתנו לאפוקי מדעה הראשונה שהקלו עליהם חכמים שאין צריכין לקרות בלילה ומש"ה כללה תחלה כפרים בהדי עיירות גדולות בחדא מחתא להורות דבעיקר דין הקריאה שניהם שוים דגם בני הכפרים קורין ב' פעמים כמו ע"ג ומזה ידעינן דגם בימים שמקדימין לפני י"ד ג"כ קורין אף בלילה. הגם דלעיל פירשתי בלשון מגילה נקראת כדבריו הראשונים של הר"ן ז"ל באמת מי לידנו יתקע איזו דעה אמתית וכל דברינו בדרך אפשר:
אופן ד' נ"ל לחדש עפ"מ דאי' בגמ' לקמן דף י"ט ע"א אמר רבא בן כפר שהלך לעיר ב"כ וב"כ קורא עמהן מ"ט האי כבני העיר בעי למיקרי ורבנן הוא דאקילו על הכפרים מי איתי' בעיר כבני עיר בעי למיקרי וע"ש ברש"י ובתוס' דאפי' אם קרא כבר ביום הכניסה מ"מ אם שוהה שם בליל י"ד ודאי דינו כבני העיר. ולפ"ז אין לקושית הפנ"י מקום כלל דמש"ה תני כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד לאשמעינן דאם בני הכפרים הם עם עיירות גדולות ביחד בעו למיקרי בי"ד אפי' אם אינו יום הכניסה וזה דבר נכון מאד לפע"ד:
אופן חמישי עפ"י הידוע מ"ש המפרשים בשם הראשונים ז"ל דלפ"מ דמסיק בגמ' דאכנה"ג תקינו הימים המוקדמים לי"ד א"כ מה חידשו חכמים דאר"ח חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליוהכ"נ וכתבו דאנשי כנה"ג תקנו ימים אלו בשביל אונסין כגון המפרש בים ויוצא בשיירא ובאו חכמים ואמרו דגם כפרים כאונסין דמו מפני שצריכין להיות פנויין בפורים להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכין לפי הס"ד או דאין להטריחם להתאסף בעיר עוד הפעם לפי המסקנא וע' בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' קצ"ג. ולפ"ז ניחא לשון המשנה דכפרים וע"ג קורין בי"ד מעיקר תקנת אכנה"ג אלא שהכפרים מקדימין מתקנת חכמים שהי' רשות להם להקל על הכפרים כיון שכבר קבעו מרדכי ואסתר ימים אלו לאונסין. ועפ"י הקדמה זו אבאר בגמ' כמה דברים בס"ד:
כיצד חל להיות י"ד בשני. בגמ' דף ד' ע"ב מסיק איידי דמתהפכא לי' נקיט סידורא דיומי ע"ש ויש לדקדק דאפי' סידורא דיומי אינו שהרי התחיל עם חל להיות בשני והו"ל להתחיל ביום הראשון לשבוע ואע"ג שהזכירו בלישנא דאחר השבת ושייך למיתניי' אחר חל להיות בשבת מ"מ יותר הו"ל למינקט לשון אחר וכגון דליתני חל להיות באחד בשבת וכמו שהיא הגירסא באמת ברי"ף והדר ליתני חל בשני וכו' דאז הי' לגמרי סידורא דיומי על סדר ימות השבוע וכברייתו של עולם. ואפשר דהתנא רצה שיהי' גם בסידורא דירחא איזו סדר קצת עכ"פ והיינו י"ג י"ב י"א שהוא סדר למפרע ע"כ לא בעי למינקט י"א ברישא דאז הי' בלי שום סדר דהי' שונה י"א י"ג י"ב אבל ישוב זה נ"ל דוחק ע"כ צע"ק. וראיתי ברמב"ם פ"א ה"ז מהלכות מגילה שסידר אחד בשבת תחלה ובסדר י"א י"ג י"ב וכמו שהעירותי דליתני במתני' הכי אמנם בה"ו כתב חל להיות י"ד בשני או בחמישי קוראין בו ביום והיינו מפני שרצה להקדים תחלה קריאת י"ד שהוא זמן רוב העולם ואח"כ הימים שמקדימין. ומסדרא קדישא דרבינו הגדול ז"ל למדתי תירוץ לקושיתי על סדר המשנה די"ל דמתני' לא התחילה בא' בשבת לפי שאז מקדימין לי"א וטפי התחילה בשני שקורין הכל בו ביום שהוא עיקר הזמן וממילא איצטריך למיתני אבתרי' בשלישי וכו' סידורא דיומי ומוכרח להיות יום א' באחרונה וא"ש הסדר משא"כ רבינו שהפריד בין הפרקים ונקיט שני וחמישי ביחד ואח"כ ההקדמות ע"כ נקיט א' בשבת תחלה וק"ל. אח"כ ראיתי בתפארת ישראל על משניות שהרגיש בזה ותירץ כמ"ש וזה לשונו ונ"ל דלהכי מתחיל תנא מב' בשבת ולא מא' בשבת משום דבכה"ג לא יאוחר ולא יוקדם סדר הקריאה גם לכפרים עכ"ל והנאני אבל מ"ש לא יאוחר אשגרת לישנא הוא ואין לו הבנה שהרי בשום אופן לא יאוחר דבאלו אמרו מקדימין ולא מאחרין:
חל להיות בשבת כפרים וע"ג מקדימין וקורין ליוהכ"נ. יש לדקדק דבכל בבי דמתני' תני כפרים מקדימין ותו לא והכא הוסיף מלת וקורין שהיא יתור נפיש ובודאי דברי המשנה ספורים וטעמא רבה איכא באיזו יתור לשון. וזאת תורת העולה בדעתי השפלה לפרש בארבעה אופנים ישרים בהס"ד ואפרט דבר דבור על אפניו. האופן הא' עפ"מ שבארתי בראש משנתנו דהא דכפרים מקדימין רשות הויא וע"כ בע"ג וכרכים נקיט מלת קורין להראות דחיובא הוא דרמי עלייהו ובאל להיות בג' או בד' וכן בחל בע"ש או אחר השבת נקיט כפרים מקדימין ולשון זה מבואר שהוא רשות כמו שנתגלה לנו ע"י הדקדוק במ"ש מגילה נקראת ואולם בחל בשני ובחמישי תני כפרים וע"ג קורין בי"ד משום דחיובא הוא גם לכפרים דמיום הכניסה ליוהכ"נ לא דחינן הכל כמש"ל בס"ד. ומעתה נחזי אנן ודאי מה שאמרתי דהקדמת הכפרים היא רשות אינו רק אם אינם רוצים להקדים כלל כ"א לקרות בארבעה עשר שהוא היום הקבוע אז רשאין לעשות כן אבל אם אינם רוצים לקרות בזמנו וגם לא ביום הכניסה אלא ביום שבנתים אז אין להם רשות לקרוא באותו יום שיבחרו מדעתם כגון חל ברביעי יכולים להקדים ליוהכ"נ שהוא י"ב או לקרות בו ביום אבל בשלישי שהוא י"ג ואינו יוהכ"נ אינם יכולים לקרות וכן כשחל באחד בשבת קורין בו ביום או מקדימין ליוהכ"נ שהוא י"א אבל אין להם רשות לקרות בי"ב שהוא ערב שבת דחכמים לא הקילו עליהם רק לקרות ביוהכ"נ ולא ביום אחר וזה ברור לדעתי בלי שום פקפוק כלל וביותר צריכין אנו לומר כן לדעת רבי דכוותי' סתמה מתניתין דכשחל י"ד בשבת גם עיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה דכיון דאידחי אידחי ליוהכ"נ הרי דאפי' ע"ג אם אינם יכולים לקרות בזמנה מקדימין ליוהכ"נ ואין קורין בע"ש כ"ש כפרים דכל הקולא שמקדימין שייך ביום הכניסה דוקא ועמ"ש הר"ן ז"ל דמש"ה נדחין ע"ג ליוהכ"נ משום דערב שבת אינו יום קבוע והמשכיל על דבר בעיניו יראה דברי הר"ן ז"ל ובלבבו יבין ושב לדעתי הפעוטה שאין לכפרים רק או יום הכניסה או יום י"ד אבל לא ימים שבנתים. וטפ"י הקדמה זו א"ש טובא דקתני הכא חל להיות בשבת כפרים וע"ג מקדימין וקורין ליוהכ"נ איכפל תנא לאשמעינן דבגוונא דא מחויבים להקדים ליוהכ"נ דכיון דבזמנו שהוא שבת אינם רשאים לקרות משום גזירה דרבה הרי הם מוכרחים לקרות ביום הכניסה דבע"ש אין להם רשות לקרות וכאמור משא"כ באינך גווני שיכולים הכפרים לקרות בזמנו תני מקדימין לבד בלא מלת וקורין והשתא מדוקדק יפה לישנא קדישא דמתני' שהי' נראה ארוך ועתה קצר לשון של זהורית עפ"י דברינו בס"ד. והנה כעת שעברו כ"ח שנים אחרי אשר גליתי דעתי בפשיטות דאין רשות לבני הכפרים לקרות רק או ביוהכ"נ או בי"ד ולא הי' הדבר בספק אצלי הגיעו לידי הגהות מהרש"ש וראיתי שכתב דנראה לו אם חל י"ד ברביעי יכולין לקרות בשלישי וכן אם חל ביום א' יכולין לקרות בע"ש משום טעמא דירושלמי דקאמר ק"ו לפניו ולאחריו קורין בו אין קורין בתמי' ע"כ דבריו. ולפע"ד טעה בזה דהירושלמי לא גמר האי ק"ו רק לענין שיהי' י"ג חזי לקריי' כשחל ביום הכניסה אבל כשחל יוהכ"נ בי"ב או בי"א אז אין י"ג ראוי לקריי' דלא עדיף י"ג שלמדוהו מק"ו יותר מי"א וי"ב הכתובים במגילה ברמז דבזמניהם או כימים ואפ"ה לא הקילו חכמים על הכפרים לקרות באותן הימים אלא ביוהכ"נ ואי דאכתי השתא כשחל י"א או י"ב ביוהכ"נ וראוי לקריאה א"כ י"ב או י"ג אתי מק"ו הא ליתא דק"ו פריכא הוא דאיכא למימר מה לי"א וי"ב שהם ימי הכניסה ע"כ שפיר דמי לקרות בהו דהא איכא קולא לכפרים תאמר בי"ב ובי"ג שאינם ימי כניסה וליכא קולא לגבייהו להכי אין להתיר לכפרים לקרות בהן ואפי' י"ג שהוא זמן כניסה לפי' ר"ת ז"ל שיבואר בגמרא אי"ה מ"מ אין רשות לקרות בו כשחל בשלישי וכ"ש י"ב כשחל י"ד באחד בשבת ודאי אינו ראוי לקריי'. ע"כ על משמרתי אעמודה כמו שהעליתי בינקותי דאינם רשאים לקרות רק בי"ד או יקדימו ליוהכ"נ אבל לא ביום שבנתים דדמי למקום שאין נכנסין בו בשני ובחמישי שלא הקילו על הכפרים כיון דאין בזה טובה לגבייהו וזה ברור בעיני מאד:
האופן הב' עפ"מ שהסכימו התוס' וכל הראשונים ז"ל דבן עיר אינו מוציא בן כפר משום דכל שאינו מחויב בדבר א"מ אחרים י"ח והביאו ראי' מירושלמי מפורש והשיגו על רש"י ז"ל שכתב דהכפרים אין בקיאין לקרות וקורא להם אחד מבני העיר ועמ"ש לעיל ליישב פי' רש"י וכן בהגיעי לדבריו ז"ל אכתוב עוד בזה בס"ד ואולם אנן השתא בשיטת החולקים על רש"י קיימינן וכפשט משמעות הירושלמי שאין ב"ע מוציא בן כפר. אבל נחזי אנן להיפך אם בן כפר יכול להוציא בן עיר ולכאורה אין חילוק ואעפ"כ נ"ל ברור שמוציא לא מבעיא אם הם נמצאים יחד בעיר הרי גם הבן כפר חייב אז לקרות כמבואר בפ"ב דבן כפר שהלך בי"ד לעיר חייב לקרות עמהן אע"ג שכבר קרא ביום הכניסה וכמו שהבאתי לעיל אלא אפי' אם ביום י"ד הם בכפר מ"מ יכול הבן כפר להוציא את הב"ע דהרי אם הבן כפר הלך לעיר חייב לקרות עמהן וע"כ אפי' אם לא הלך שמה מחויב בדבר מיקרי כיון שאם היה בעיר הי' מחויב וכמ"ש התוס' במס' ברכות דף מ"ח בד"ה עד שיאכל כזית דגדול יכול להוציא אחרים בבהמ"ז אפי' אם הוא לא אכל משום שאם אכל כזית מחויב בבהמ"ז הה"נ הכא כיון דמשכח"ל שיהא מחויב ביום י"ד השתא נמי כמחויב דמי ושפיר יכול להוציא בן עיר הבא לכפר לשמוע קריאתו של זה הבקי בקריי' אך בן עיר אינו מוציא בן כפר כיון שאינו יכול להיות מחויב אז דאפי' אם הוא ביום הכניסה בכפר אינו קורא עמהן (לפי' ר"ח בתוס' יבמות דף י"ד ע"א שקורין בכפר בביהכ"נ שלהן וכ"ש לפי' שאר ראשונים שמתכנסין לעיירות לקרות שם) דלא שייך גבי' הסברא דרבא האי כבני עיר בעי למיקרי וכו' ואפי' אם דעתו לשהות ביום י"ד בכפר מ"מ לא הקילו חכמים על בן עיר להקדים ליוהכ"נ מפני שדעתו להיות בי"ד בכפר דדוקא על הכפרים שקבועים לשבת שם הקילו שלא יצטרכו להתאסף בי"ד עוד הפעם (ועוד המתיק בזה אאמו"ר עטרת ראשי ועטרה בראש כל אדם הרה"ג והחסיד זללה"ה דכיון שבני עיירות אינם מספיקים מים ומזון לאחיהם אין מקילין עליהן להקדים בשביל שרוצים להיות בי"ד בכפר ואפריון נמטיי'). והשתא אימא בי' מילתא דזה שאמרנו דבן כפר קורא לבן עיר ואין ב"ע קורא לבן כפר אינו כ"א כשחל להיות בימים כאלה שהכפרים מקדימין והעיירות קורין בזמנו ואולם כשחל י"ד בשבת דלתנא דידן כפרים וע"ג מקדימין יחד ליוהכ"נ הרי ודאי יכול לקרות מי מהם שירצה וכ"א מוציא את חבירו י"ח ודבר זה לא ניתן לכתוב מרוב פשיטותו. וזהו שדקדק רבינו הקדוש בנועם שיח קדשו חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ששניהם יכולים לקרות ולהוציא חבריהם והא גופא קמ"ל דאילו בשאר הימים שאין הכפרים וע"ג קורין ביום אחד אין ביד שניהם לקרות דדוקא בן כפר מוציא ב"ע ביומו אבל ב"ע אינו מוציא בן כפר ביום הכניסה וכשיטת התוס' ודעימיהו:
האופן הג' עפ"י המבואר בירושלמי דאין עושין הסעודה בשבת ומאחרין אותה לאחר השבת וכן איפסיק להלכה בש"ע או"ח סימן תפר"ח לענין ט"ו למוקפין וע"כ סד"א בחל י"ד בשבת כיון דאי אפשר לעשות סעודת פורים בזמנה עושין אותה ביום הכניסה שקורין בו אע"ג דכשחל ביום אחר אז הכפרים המקדימין ליום הכניסה עושין הסעודה בזמנה מ"מ השתא שא"א לעשות בי"ד כיון שהוא שבת יעשו אותה ביום הקריאה וכמו שהקשה באמת מז"ה ז"ל בנוב"י קמא חאו"ח סימן מ"ב ע"ש. ע"כ קמ"ל מתני' במלת וקורין המיותר דדוקא מקדימין וקורין ליום הכניסה אבל השמחה אין מקדימין אלא מאחרין עד אחר השבת וממילא שמעינן מינה נמי לחל להיות בע"ש שהמוקפין המקדימין לי"ד מ"מ עושין הסעודה בשיתסר שהוא אחד בשבת ולא ביום הקריאה וכפסק הש"ע עפ"י הירושלמי. והא דלא אשמעינן תנא הא גבי חל להיות בע"ש משום דלא הוי מצי לדייק וליתני ע"ג ומוקפות חומה קורין בו ביום דא"כ יהי' משמע דגם העיירות אין עושין הסעודה אז וגם לא רצה להאריך ולחלק למיתני ע"ג לחוד ומוק"ח לחוד ע"כ סמך על מה שהשמיענו זה גבי חל להיות בשבת. ולפ"ז יש ראי' מדקדוק לשון המשנה לשיטת הירושלמי. איברא גם לשיטת הרלב"ח ז"ל לעשות הסעודה בשבת יש לפרש לשון מתני' דאתי לאפוקי מדעת הירו' שאסור לעשות הסעודה בשבת וא"כ ה"א להקדימה ליום הקריאה קמ"ל מקדימין וקורין אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה אך האחרונים דחו שיטת הרלב"ח מהלכה מפני שאין בנו כח לחלוק על הירושלמי וכמ"ש במג"א שם וכן הסכים מז"ה ז"ל בתשובתו שם. ואולם בכל אופן לישנא דמתני' עכ"פ דייקא שאין עושין הסעודה ביום הכניסה ודלא כהסוברים בחל ט"ו בשבת שהמוקפין עושין הסעודה בע"ש כמ"ש הר"ן בשם הרא"ה וכן הביא הרע"ב בשם אית דאמרי ע"ש. ואולם מה נעשה ביום שידובר בנו סברת מז"ה ז"ל בתשובתו הרמתה דמש"ה אין מקדימין השמחה ליום הקריאה כדי שיהי' היכר לענין קביעות המועדים ולפ"ז היינו דוקא בזה"ז שהכל מסתכלין בה אבל כשהיו ישראל שרויים על אדמתן והשנים כתיקונן כשחל בשבת גם השמחה מקדימין יחד עם קריאת המגילה ע"ש ועפ"י ד"ק ז"ל נדחו דברי בדיוק לשון משנתנו דאע"ג דגם בזה"ז מיתני' כמ"ש רש"י ז"ל בגמ' דרע"ק בזה"ז הוה ואמר במתני' דמקדימין מ"מ עכ"פ גם על זמן הבית קאי. ותו דלרע"ק סתימתאה דמתני' גם בזה"ז עושין השמחה בע"ש כשחל י"ד בו ביום והמוקפין קורין בו וכן כשחל בשבת דלמתני' כפרים וע"ג מקדימין ליוהכ"נ כיון שאין יכולין לעשות הסעודה בשבת מקדימין ליום הקריאה שהרי רע"ק לא חייש לתקלה בחשבון המועדים דהא מתיר לכפרים להקדים גם בזה"ז. אבל מ"מ לא נדחו דברי לגמרי דעכ"פ יש להם מקום לשיטת הרלב"ח ז"ל דמותר לעשותה בשבת ולשיטה זו ודאי אינה נוהגת אלא בזמנה ולא ביום שקורין בו. ותו דמז"ה ז"ל עצמו הודה דסברתו לא אתי' רק לפירש"י ז"ל אבל לפי' הרי"ף ז"ל שאין החשש מפני שמסתכלין בה לענין קביעת ימי הפסח אלא משום שעיניהם של עניים נשואות למקמ"ג כדי לחלק להם מעות פורים לא שייך סברא זו ע"ש וא"כ א"ש פירושי לשי' הרי"ף דאין חילוק ואפי' בימים הראשונים שהיו טובים מאלה היו מאחרין שמחת פורים לאחר השבת. אמנם זה עצמו עלינו להבין דמז"ה ז"ל יישב הקושיא לפי' רש"י ז"ל אבל לפי' הרי"ף ז"ל הדק"ל מ"ט באמת מאחרין ולא מקדימין השמחה ביום הקריאה ובפרט בזה"ז הו"ל לחכמים לתקן שיעשו הסעודה דוקא ביום הקריאה מפני שעיניהם של עניים נשואות למעות פורים ויוציאו אותן עד יום א' ולא יהי' להם במה לשמוח. וצ"ל כדברי הר"ן ז"ל דכיון דלדעת הירושלמי לא קאי ולא יעבור על השמחה ממילא הוי שמחת פורים ככל אינך מילי שמאחרין ולא מקדימין משום דלא מטא אכתי זמן חיוביהו ואי אפשר להקדימה וזהו באמת טעמא כפרים ששמחה אינה נוהגת אלא בזמנה וכיון דאם חל פורים בשבת א"א לקיים השמחה בזמנה מאחרין אותה משום דמקודם אין עדיין זמן חיובה וק"ל. ועמ"ש בגמ' גבי ואימא ט"ז וי"ז בס"ד:
האופן הרביעי בקדש עפמ"ש לעיל גבי כפרים וע"ג קורין בי"ד באופן ג' דמש"ה כלל תנא שניהם יחדו להורות דגם הכפרים קורין ב' פעמים ודלא כדיעה א' שכתב הר"ן ולפ"ז י"ל דקמ"ל דלא תימא דוקא אם חל י"ד בשני או בחמישי דכפרים וע"ג קורין ביום י"ד בזמן הקבוע אז דומים גם בהא שקורין גם בלילה אבל בזמן שהכפרים מקדימין ליוהכ"נ לפני י"ד אין מטריחין אותן להתאסף לעיר בלילה ע"ז אשמעינן דגם בהקדמת יוהכ"נ קורין בלילה והורה זה במה שכלל ע"ג וכפרים בדיבור אחד והשתא איצטריך להוסיף תיבת וקורין דאילו לא תניי' היינו מפרשים דבמה שמקדימין הם שוים ששניהם מקדימין ליוהכ"נ אבל לעולם דהא כדיני' והא כדיני' שהכפרים קורין ביום בלבד וע"ג קורין גם בלילה ע"כ קתני מקדימין וקורין הרי כללם גם בעיקר הקריי' שהכפרים והעיירות שוין וכמו שאלו קורין ב' פעמים כן אלו קורין ב"פ וזה נכון בדיוק הלשון. אמנם כדי שלא יסתרו הדקדוקים זא"ז כמו שהעירותי לעיל שאין אתנו יודע עד מה איזו דעה אמתית נ"ל דמתני' דייקא כדבריו האחרונים של הר"ן ז"ל דקורין בלילה בכפר שלהן ביחיד. והשתא מה שכללם בחדא מחתא לעיל והכא. בזה להורות נתן היפוך דעה א' של הר"ן ז"ל. ומה שאמר בראש המשנה מגילה נקראת שבזה הורה שמחולקין בקריאתם וכמו שבארתי שם באופן השני. היינו כדמסיק הר"ן דעכ"פ אינם שוים בקריאת הלילה לענין זה שהעיירות קורין בציבור והכפרים קורין בלילה ביחיד והיו בזה הסתירות בפי' לישנא דמתני' למישור:
והנה בבא זו דחל בשבת דגם ע"ג קורין ביוהכ"נ אתי' כרבי בברייתא אבל חכמים פליגי עלי' וס"ל דע"ג קורין בע"ש והכי קיי"ל. וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"א הי"ד כיצד יום י"ד שחל להיות בשבת בני ע"ג מקדימין וקוראין בע"ש ובני כרכים וכו' חל יום ט"ו להיות בשבת בני כרכים מקדימין וכו' ובני עירות וכו' ע"כ. והדבר יפלא שהשמיט רבינו מלהביא דין הכפרים ולא הזכירם בשתי הבבות וכבר הרגיש בזה הה"מ ז"ל בבבא שני' ויישב דדברי רבינו הם בזה"ז שאין לנו יום הכניסה ע"ש. ואנא ברי' קלה לא נתקררה דעתי בזה שהרי בה"ו וה"ז אייתי רבינו בידי' דין הכפרים ומדוע בהלכה זו שינה את טעמו טעם המלך וא"ל משום שכבר נודענו בהלכה ט' שאין הכפרים מקדימין עתה דזה דוחק ותו דהרמב"ם ז"ל כן דרכו להביא כל הדינים שהיו נוהגין בזמן המקדש שיבנה בב"א ומבלעדי זה הרי כל הלכה זו דחל י"ד להיות בשבת אינה נוהגת בזה"ז וכמ"ש הה"מ עצמו למעלה דלא יחול כן רק בזמן שקדשו החודש עפ"י הראי' והוא מפורש בירושלמי ועתוי"ט שהביאו בשם המגיד ונעלם ממאור עיניו לשון הירושלמי וחידוש הוא על הה"מ ז"ל דמלשונו משמע דמשמי' דנפשי' קאמר והו"ל להזכיר הירו' ושוב ראיתי בב"י סימן תפר"ח שהביא זה באמת בשם הירו'. ועתוס' ראשון לציון מה שהעיר על התוי"ט ונראה שנעלם גם ממנו ז"ל דבירושלמי מבוארים שני הענינים דא"א לשני ולשבת שיחול בהם י"ד. עכ"פ אם כה איפוא תמוה על רבינו ז"ל שלא הביא כאן דין הכפרים ותמהני על הרב המגיד ז"ל שדבריו סותרים זא"ז דסמוך ונראה כתב דדינו של רבינו בהלכה זו אינו רק בזמן העבר והכא כ' דמש"ה לא זכר דין הכפרים משום דהשתא אינם מקדימין, ונלע"ד דרבינו לא רצה להאריך בדבר המובן מאליו דכיון שכבר השמיענו בה"ז דבני הכפרים מקדימין ליוהכ"נ כשחל בי"א או בי"ב או בי"ג הרי ממילא ידענו דאם חל י"ד בע"ש שקורין ביוהכ"נ שהוא י"ג וכשחל בשבת שקורין ביוהכ"נ שהוא י"ב דמדוע יגרע אופן זה שלא יקדימו ליוהכ"נ כיון דעכ"פ שמענו לעיל שהימים י"א י"ב וי"ג ראוים לקריאה ולא כתב כאן רבינו רק ע"ג וכרכים שנשתנה דינם כשחל יום קריאתם בשבת. ואפשר דזו היא כונת הה"מ ז"ל דמשום שאין לנו יום הכניסה ע"כ קיצר רבינו במה שמובן מתוך דבריו דלעיל משא"כ המשנה שפרטה כל האופנים שמקדימין ליוהכ"נ מפני שבזמן המשנה נהגה הקדמת הכפרים ובפרט דמתני' רע"ק דגם בזה"ז מקדימין. וע"ש בלח"מ מה שהתעורר על הרמב"ם שהשמיט דין בן כפר שהלך לעיר ביום י"ד שקורא עמהן:
גמ'. מגילה נקראת בי"א מנלן. יש לדקדק על מה שציין הש"ס לשון המשנה והלא בכל מקום אינו מציין כלום בהתחלת הסוגי' ומעט מזער נמצא בגמ' שרשם בריש שמעתא לישנא דמתני' דסליק מינה א"כ עלינו להתבונן במקומות כאלו מה נשתנו וע' באור חדש ריש קידושין שהתעורר שם בענין דהתם כן לזאת גם כאן אם כי אין איש שם על לב דקדוק זה אמרתי לעיין בזה כדי לפרש קדושת לשון הגמ' שלא יהי' בה שום יתור דברים. ונלע"ד דאכתי לא רצה המקשן להשתמש בדינא דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא הוכיח דתקנת אנשי כנה"ג היא מדתיקנו ג' ימים מלבד י"ד וט"ו המפורשים במגילה ש"מ דכולהי אכנה"ג תקנינהו דאי ס״ד די"ד וט"ו תיקון ותו לא ודאי לא היו חכמים שאחריהם מתקנים סכום ימים גדול יתר מסכום הימים שתיקנו כותבי המגילה א"ו דתקנת מרדכי ואסתר הוי וא"כ קשה מנלן וזהו כונת המקשן באומרו מגילה נקראת בי"א ש"מ דלאו תקנת חכמים היא דא"כ לא היו מוסיפין רק י"ב י"ג א"ו דאכנה"ג תיקון א"כ מנלן ואהא קמהדר הש"ס מנלן כדבע"ל לקמן חכמים הקילו וכו' כלומר לעולם דתק"ח הוי והא דתיקנו גם י"א ה"ט משום דכל עיקר תקנתם קולא היא לכפרים והורה זה בהביאו מלת הקילו. ומה שהביא הטעם כדי שיספקו וכו' הוא כעין וכולי שלא הביא רק התחלת הסוגיא דלקמן אבל עיקר סמך על המסקנא שהטעם מפני שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין ועתוס' ר"פ שלשה שאכלו בד"ה שלשה שכתבו דכן הוא בהרבה מקומות דסמיך הש"ס אסיפא והוא כמו וכו' ע"ש וכיון שרצו להקל על הכפרים הוצרכו להוסיף גם י"א דכשחל י"ד ביום א' קולא היא לגבייהו כשקוראין בי"א שהוא יום הכניסה וא"צ לכנוס לעיר בי"ד והשתא חזר המקשה ואייתי בידי' ראי' אחרת דאכנה"ג כבר תקנו ימים אלו דהתנן אין ב"ד וכו' והתבונן בזה היטב. ובסמוך יתבארו בדברינו כמה דרכים בישוב דקדוק זה בס"ד:
מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו וכו'. בזבחים דף פ"ט ע"א דאיתא נמי התם כה"ג כתבו התוספת וז"ל הכא ניחא שהטעם מפורש במשנה אבל בשמעתא קמייתא דמגילה קשה דקאמר מנלן כדבעי' למימר לקמן חכמים הקילו וכו' ומה בכך אטו מש"ה לית לי' למיבעי מנ"ל מאחר שאותו הטעם אינו מפורש במשנה עכ"ל וכבר רמז לזה בהגהות מהרי"ב ז"ל גם הרשב"א והריטב"א ז"ל בחידושיהם בשמעתין העירו בקושיא זו מהו קמתמה מנלן כדבע"ל לקמן דילמא לא ידע המקשן הראשון מהאמור לקמן והלא ברייתא או מימרא דר"ח היא ואין הכל חייבים לדעתה. ולכאורה אפשר ליישב ע"ז דמימרא דר"ח זו היתה ידועה ומפורסמת ביניהם וכל יודע בטיב מס' מגילה מסתמא ידע מזה אכן נודע הדבר כל כך עד דמאן דלא ידע הא לאו גברא רבה הוא ושייך להקשות ממימרא דרבי חנינא זו על מי שהקשה מנלן והי' סבור דמעיקר התקנה כפרים מקדימין וכיו"ב כתב בספר הליכות עולם שער ב' פ"ב וז"ל והכריתות מצא בפ"ק דמנחות דפריך מאי קמ"ל תנינא מברייתא ואומר דהתם ה"ט דקים לי' לגמ' שאותה ברייתא היתה ידועה ושגורה בפי הכל כמו המשנה וכן מצינו שמקשה מאי קמ"ל מאמורא לאמורא פ' המניח דמקשינן על מילתי' דר"ה ברי' דר"י מאי קמ"ל והא אמרה רבה חדא זימנא וכו' וטעמא משום דרבה קדמון הוה וקים לי' לגמרא דהוי דריש מילתא בפני הכל ומסתמא שמעה ר"ה ברי' דר"י ומש"ה פריך עלה וכו' ומה"ט ניחא לן בפ' אלו נערות וכו' עכ"ל וע"ש בכללי הגמ' להרב"י ז"ל וביבין שמועה ולפ"ז א"ש הכא בפשיטות. ולפום ריהטא הי' נראה לומר דאין כונת התוס' להקשות דילמא לא ידע מימרא דרבי חנינא רק אפי' אם ידעה מצי להקשות מנלן דאפשר שיתרצו לו טעם אחר על דין המשנה כיון דבמתני' אין מפורש טעם זה לא שייך לתמוה מר"ח על המקשן מנלן דיכול להיות דלא ס"ל סברת ר"ח. ובהכי ניחא מה שהביאו התוס' קושיתם זו בזבחים דלכאורה הכא במקומו הו"ל לרשום דבריהם ומאי שיאטי' לקושיתם אשמעתין למאי דהתם ניחא אלא דכיונו להורות בזה מה שבארתי והוא אומרם הכא ניחא שהטעם מפורש במשנה וא"כ מאי פריך מנלן הלא ליכא למימר טעמא אחרינא לדין המשנה במקום שהמשנה עצמה פירשה הטעם אבל במגילה קשה דקאמר מנלן כדבעל"ל ומה בכך דרבי חנינא אמר טעם מדנפשי' אטו משום הא לית לי' למיבעי מנלן מאחר שאותו הטעם דר"ח אינו מפורש במשנה א"כ מצינן למימר טעם אחר וזה נכון מאד בלשון התוס'. ואולם הרשב"א והריטב"א ז"ל בארו בקושיתם משום דברייתא דר"ח היא ולא הוי צריך למידע ע"ש ומסתמא גם רבותינו בטהתו"ם ז"ל נתכוונו לזה וצ"ל דדחיקא להו מילתא לשנויי כדשנינן. ומעתה עלינו לעיין בזה ליישב קושית הראשונים הזאת ועיינתי ויגעתי ועלה בידי תלי"ת לחדש בישוב הקושיא י"ג אופנים שונים ונכונים ומתוכם מבוארים גם תירוצים לכמה קושיות ודקדוקים שיש בשמעתא דידן מהם אכלול בתוך האופן ומהם אזכיר במקומם דבר דבור על אפניו בס"ד:
האופן הראשון עפ"מ שהקשה הרב פני יהושע ז"ל הבאתיו במשנה אהא דקתני כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה דלשון זה משמע דתחלת תקנת אכנה"ג הי' שהכפרים קורין בי"ד אלא שחכמים שאחריהם הוסיפו ימי הכניסה וזה אינו לפי מסקנת הגמ' ע"ש. והשתא א"ש קו' התוס' והראשונים הנ"ל ויפה תמה הש"ס מנלן כדבע"ל לקמן שהרי הו"ל למידע מלישנא דמתני' דחכמים הקילו דאל"כ איך יפרנס לשון המשנה שסותר עצמו תכ"ד דמעיקרא תני דכפרים קורין בי"ד והדר תני שהם מקדימין ליוהכ"נ וכקושית הפנ"י א"ו דעיקר התקנה הי' רק י"ד וט"ו וחכמים הקילו על הכפרים להקדים ומש"ה שפיר קתני תחלה שהכפרים וע"ג קורין ביום אחד כמו שהי' תקנת אכנה"ג ואח"כ תני הוספת החכמים שאחריהם ולק"מ קו' התוס'. אך עדיין קושית הפ"י לפי המסקנא קשיא ובפרט דלפי דרכנו דע"ז כיון הש"ס במאי דקמהדר מנלן כדבעינן וכו' הרי לפ"ז צריך המקשן הראשון ליישב קושי' זו. וחלקי אמרה נפשי ע"ז הדרך דהנה מריש הוי ק"ל מ"ט לא משני הכא דכך התנו אכנה"ג דכל הרוצה לבטל יבא ויבטל וכה"ג משני ריש מו"ק דף ג' ע"ב על ב"ש וב"ה לענין מה שר"ג וב"ד ביטלו תקנתם ועתוס' שם. ושוב מצאתי ביד דוד שהביא קושי' זו בשם ס' הליכות אלי ע"ש. והעולה ברוחי דלשון רבינו רש"י ז"ל מוכיח על עצמו במ"ש ונתנו רשות לקרות שכיון בזה כונה יותר פנימית כלומר שנתנו רשות לחכמים שלאחריהם שיוכלו לתקן לקרות בימים אלו אם יראו שהיא טובה לבני הכפרים אם יקדימו ליום הכניסה ותוכן ישוב הגמ' הוא אותו תירוץ ממש שמתרץ הש"ס במו"ק שם דכך התנו בתקנתם שכל הרוצה לתקן לקרות בימים אלו יבוא ויתקן. וממילא ניחא קו' הפנ"י דגם לפי המסקנא אין פירושו דאכנה"ג כבר תיקנו לקרות בזמנים אלו דא"כ מה הוסיפו חכמים אלא דעיקר התקנה הי' רק ארביסר וחמיסר רק שנתנו רשות אם יראו חכמים דהוי קולא לכפרים להקדים יוכלו להקל עליהם מי"א ואילך וא"ש. ושוב ראיתי מ"ש בירושלמי בפרקין דאיך מרדכי ואסתר תקנו קריאת ימי הכניסה והלא עזרא שהי' אחריהם תיקן הקריאה בב' ובה' ואהא משני לפ"מ שפירש בקרבן העדה דלאו דמרדכי תיקן רק נתן רשות לחכמים לתקן אם בימיהם יהי' נחוץ והך דימי הכניסה סמכו על המקרא ע"ש ולפ"ז י"ל דגם גמרא דידן להכי כיון ועמ"ש לקמן בסוגי' בשם חי' הריטב"א בפי' הירושלמי:
האופן השני עפמ"ש במשנה בישוב קושית הפנ"י הנ"ל באופן ד' דמרמז לדברי רבא בפ"ב דבן כפר שהי' בעיר בליל י"ד צריך לקרות פעם שנית ע"ש וא"כ אין מקום לקושית התוס' דשפיר מתמה על המקשן מנלן דא"ל שהי' סבור דתקנת מרדכי ואסתר היא שהרי ראה לשון המשנה דאם הכפרים הם עם עיירות גדולות ביחד בליל י"ד קורין אז וא"כ ממילא הו"ל למידע מהא דחכמים הקילו דאל"כ לא שייך טעמא דרבא האי כבני העיר בעי למיקרי וק"ל ואהא משני דמ"מ צ"ל דאכנה"ג תקנו ימים הללו לאיזו צורך וחכמים השתמשו בהם בשביל הכפרים כדי להקל עליהם אבל מעיקר הדין כבני העיר בעו למיקרי:
האופן השלישי עפמ"ש במשנה דמש"ה תני מגילה נקראת ולא תני קורין את המגילה כדדייק הריטב"א ז"ל כדי להורות דקולא היא ולא חיובא להקדים ליוהכ"נ ע"ש שהארכתי בזה. והנה רש"י ז"ל כתב בד"ה ה"ג מנלן וכו' האי לאו חובה היא אלא חכמים הקילו וכו' וכונתו משום דאם נאמר דאנשי כנה"ג כבר תיקנו קריאת הכפרים ודאי הי' חובה לקרות דוקא ביוהכ"נ משא"כ כשחכמים תיקנו לא עשו בזה רק קולא לכפרים וז"ב בדעת רש"י ז״ל למעיין. ומעתה ניחא קושית תוס' דלשון זה דקתני מגילה נקראת מוכח בהדיא כמימרא דר' חנינא דחכמים הקילו דאי ס"ד דתקנת אכנה"ג היא הי' צ"ל קורין את המגילה דהוי משמע דחובה לקרות בזמנים אלו ומש"ה שפיר מתמה אהאי דפריך מנלן דהי' סובר דאכנה"ג התקינו הדבר מדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים להקדים ליום הכניסה וליכא למימר דאשתמיטתי' האמור לקמן שהרי מעצמו הו"ל למידע הא מגופא דמתני' מדדייק ותני מגילה נקראת להורות דהוי רשות וממילא מובן דחכמים תקנו ימים הללו דאל"כ הי' חובה כדכתיבנא וע"ז מהדר המקשן ואמר דאין כונתו שיהי' כתוב מפורש במגילת אסתר דבכה"ג הי' חובה אלא כל שאלתו היכא רמיזא משום דעל כרחך כבר תקנו אכנה"ג ימים אלה ונתנו רשות לחכמים לעשות בהם כרצונם כאשר יראה בעיניהם לתועלת והם עשאום ראוים לקריאה גבי בני הכפרים ואזלא לה קושית התוס'. ובהכי ניחא מה דק"ל על מה שציין הש"ס מגילה נקראת שאין דרכו בראש הסוגי' וכבר כתבתי בזה לעיל במקומו ועפ"י דברינו י"ל שהמקשן כיון בזה להראות שהוא רואה לשון המשנה זה המורה דהוי רשות ואעפ"כ מקשה מנלן מפני שכל קושיתו היכא רמיזא (והא דציין גם בי"א הוא פשוט דבל"ז אין הבנה לקושית מנלן) אבל המקשן השני לא הבין כונתו ויצא הפלפול הזה:
האופן הרביעי עפ"מ שדקדקתי לעיל על ציון לשון המשנה מגילה נקראת בי"א בהתחלת הסוגי' שאין זה דרך הש"ס. ונראה עפ"מ שבארתי במשנה באופן ג' בישוב קו' הריטב"א והטו"א דלא קתני קורין המגילה כדי להורות בזה דהמגילה מצ"ע נקראת בימים אלו וע"כ יכול בן עיר להוציא בן כפר וכשיטת רש"י ז"ל ע"ש בדברינו ותנוח דעתך בס"ד. והשתא י"ל דהוא דדייק המקשן ואמר מגילה נקראת בי"א מנלן כלומר בשלמא עיקר הקולא לכפרים י"ל שהי' רשות לחכמים להקל בראותם ההכרח לזה אבל מנא להו עוד להקל כ"כ לעשות הימים הללו לזמני הקריאה באמת עד שאמרו דבן עיר יכול להוציא אז את בני הכפרים כדמשמע לישנא מגילה נקראת שמצד עצם קריאת המגילה היא ראוי' לימים אלו. ומעתה כבר הורה המקשן בזה שהוא יודע דחכמים הקילו על הכפרים דאם הי' סבור בכונת המשנה דאכנה"ג תקינו הו"ל עיקר להקשות על גוף קריאת י"א דלא מצינו זה במגילה א"ו דידוע לו שהיא קולא דחכמים וע"כ ק"ל יותר על שהפריזו בקולתם לעשות ב"ע מחויב בדבר לענין זה ואהא מתמה מנלן כדבע"ל לקמן חכמים הקילו וא"כ היכי פריך מנלן דבעי שיהי' כתוב במגילה ומשני דכונתו היכא רמיזא משום דצריך להיות מרומז במגילה ומיושב קושית התוס' בטוב טעם תלי"ת:
האופן החמישי עפמ"ש רבינו בעל טו"א ז"ל דהא דדחי בגמ' לקמן טעם כדי שיספקו מפני דברי ר"י אימתי במקום שנכנסין וכו' היינו לפ"מ דקיי"ל אימתי דר"י לפרש אבל למ"ד אימתי דר"י לחלוק שוב אליבא דת"ק נשאר הטעם כדי שיספקו דמש"ה אינו מחלק בין מקום שנכנסין למקום שא"נ וע"כ הביא בסוגיין הטעם כדי שיספקו משום דאזיל אליבא דמ"ד אימתי דר"י לחלוק ע"ש בדבריו ז"ל. והשתא הי' אפשר לדחות קושית הגמ' אי ס"ד י"ד וט"ו תיקון אתו רבנן ועקרו וכו' די"ל כיון דטעמם של חכמים שהקילו הוא כדי שיהיו בני הכפרים פנויין ביום י"ד להספיק צרכי סעודת פורים לבני העיירות והוי מיגדר מילתא למצות שמחת פורים שתיקנו אכנה"ג דאל"כ יהיו הכפרים טרודין בקריאת המגילה ויבטלו בני העיירות משמחת פורים לגמרי וע"כ הי' כח ביד חכמים להקל על הכפרים להקדים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין ויוכלו לקיים מצות סעודת פורים ואע"ג שאכנה"ג הם שתיקנו שמחת פורים הם שאמרו דאין זמן הקריי' קודם י"ד מ"מ היינו משום שבזמנם לא הי' דבר זה נחוץ אבל בהגיע זמן שע"י קריאת הכפרים בי"ד לא יקיימו הכרכים מצות שמחה יש רשות לחכמים להקל בזה. וצ"ל דהש"ס דייק ממאי דאיפסיק להלכה לקמן דאע"ג שהכפרים מקדימין אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה והטעם פשוט משום דבהא לא שייך קולא לכפרים שיכולים לקיים מצות שמחה במקומן בלא קיבוץ עשרה. אמנם זה לא שייך אלא לפי המסקנא דקולא דכפרים הוי אבל לפי הס"ד דקאי הש"ס בשמעתין כוותי' לא שייך האי טעמא ואדרבה הו"ל לחכמים להקל על הכפרים גם בשמחה כדי שיהיו בי"ד פנויין לגמרי א"ו דהי' מקובל לחכמים דקרא שמרמז על ימים המוקדמים לא קאי רק על הקריאה ולא על השמחה והשתא דייק שפיר היכא רמיזא הקריאה. וזהו שכיון המקשן במה שרשם לישנא דמתני' כד סליק מינה כמו שדקדקתי לעיל משום דרצה לדחות הדברים הנ"ל והוא שאמר מגילה נקראת בי"א הרי שלא התירו אלא הקריאה ולא השמחה שאינה נוהגת אלא בזמנה א"כ מנלן. בשלמא אם גם שמחה היתה נוהגת בי"א הי' ניחא לי' דהגם שלא מצינו ימים אלו במגילת אסתר הי' אפשר לומר דיש כח ביד חכמים לחדש תקנה זו כדי שיהיו הכפרים פנויין בי"ד להספיק מים ומזון להכרכין שיוכלו לקיים סעודת פורים באותו יום אבל עתה דדוקא מגילה נקראת בי"א ולא השמחה ש"מ שהיו חכמים מוגבלים מאנשי כנה"ג בתקנתן א"כ מנלן הרשות לקריאה. וממילא לק"מ תמיהת התוס' דהא שפיר שמעינן מהא דהמקשה ידע היטב דחכמים הקילו מהטעם כדי שיספקו דאל"כ גם על שמחה הי' קשה לו מנלן וא"כ שוב קשי' מאי מקשה מנלן והלא כיון דחכמים הקילו אינו צריך להיות כתוב במגילה וע"ז מהדר שאינו מקשה היכא כתיב רק היכא רמיזא וכמבואר למבין:
האופן הששי בהקדים הדקדוק הנ"ל על שציין לישנא דמתני' ריש סוגי' והנה כבר הבאתי דברי הטורי אבן דבשמעתין קאי למ"ד אימתי דר"י לחלוק ומש"ה נקיט טעמא דכדי שיספקו. ומעתה י"ל דכיון דאנן השתא סוברים דכל טעמא שהקילו חכמים להקדים הוא כדי שיהיו פנויין בפורים להספיק מים ומזון א"כ אפי' אם יש רמז במגילה שיש לחכמים רשות להוסיף כמה ימים שירצו אבל אכתי אין להם רשות להוסיף רק הימים המוכרחים בשביל שיהיו פנויין להספיק אבל ביום דלא שייך אותו הטעם ודאי אין להם רשות לתקן יום חדש על קריאת המגילה. והנה נחזי אנן יום י"ג ודאי היו צריכים לתקן בחל בשלישי או בע"ש וכן י"ב הגם שאם חל ברביעי היו יכולים לתקן שיקראו בי"ג מ"מ כיון דאם חל בשבת צריכין להקדים ליום י"ב שהוא בחמישי כדי שיספקו בע"ש ע"כ גם בחל בד' תיקנו שיקראו בב' כיון דבל"ז היו צריכין להוסיף יום י"ב ואולם י"א הרי אינו כ"א בחל להיות אחר השבת שמקדימין ליום חמישי והלא כיון דכל הטעם שמקדימין הוא כדי שיספקו הרי אין להקפיד על יום הכניסה דוקא וא"כ באופן זה הם יכולין לקרות בע"ש שהוא י"ב ולהספיק ביום א' שהוא י"ד ולמה להם לחכמים להוסיף יום י"א דהשתא אין אנו מקפידין על קולא דכפרים רק דכרכין וא"כ בי"א שנפל טעם זה מנא להו לחדש יום י"א וזהו לדעתי עיקר כונת הקושיא במה שרשם מגילה נקראת בי"א והיינו בשלמא י"ב וי"ג הגם דעדיין איני יודע אף שני ימים אלה היכא רמיזי מ"מ עכ"פ אם אראה שיש רמז במגילה שניתן רשות לחכמים להקל אז יהי' ניחא אבל י"א כיון דלא שייך בו הטעם דכדי שיספקו מנלן שיש כח להוסיף יום זה הרי יוכלו לקרות בי"ב ויספקו בי"ד והוא דמקשה מגילה נקראת בי"א מנלן דעיקר הקושיא על י"א וא"ש הדקדוק על ציון לישנא דמתני'. וממילא סרה קושית התוס' דהרי די והותר להורות נתן המקשה שיודע מהאמור לקמן דחכמים הקילו כדי שיספקו ומש"ה קשיא לי' דבמקום דנפל הטעם מנלן להוסיף יום בחנם ולפיכך תמה עליו הש"ס מנלן בתמי' איך יהי' רמוז במגילה כיון שחכמים תקנוהו והם רצו שיקראו הכפרים ביוהכ"נ דוקא ע"כ הוסיפו י"א וחזר המקשה והורה תוכן קושיתו דבכל אופן בעי למהוי מרומז במגילה והשיב הגמ' דמהכתובים מוכח די"א וי"ב וי"ג חזו לקריי' וממילא מצו חכמים לתקן יום י"א כדי שיהיו מקדימין ליוהכ"נ יום קבוע וא"ש הכל ברווחא בס"ד:
האופן השביעי דהנה לקמן דייק הש"ס מ"ש רישא דנקט סידורא דירחא ומ"ש סיפא דנקט סידורא דיומי ומשני סיפא איידי דמתהפכי לי' נקט סידורא דיומי ואומר אני דהמקשן דהכא לא עלה על דעתו תירוץ זה ומש"ה הוי קשיא לי' כיון דהדר חשיב סידורא דיומי מ"ש ברישא דנקט סידורא דירחא והי' נראה בעיניו לשנויי דמש"ה שינה התנא ברישא ונקט י"א בראש הדברים כדי להורות דלאו חכמים חידשו הימים שמקדימין להם אלא דכבר מרדכי ואסתר תיקנום וע"כ הם נזכרים קודם י"ד וט"ו הכתובים להדי' וש"מ מהא דלאו תקנה מאוחרת היא אלא הימים האלה הם מתקנת אכנה"ג כמו י"ד וט"ו ואילו היו נזכרים אחר י"ד כסדר שפרטה המשנה בסיפא ה"א דהם מאוחרים בענין התקנה. כך הי' דעת המקשה וע"כ רשם לשון המשנה מגילה נקראת בי"א והורה בזה דכיון דחזינן שהתחיל התנא ביום י"א הרי דהכל מתקנת אכנה"ג הוא וא"כ קשה מנלן ואהא קמהדר הש"ס מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו והשתא א"ל שלא ידע מזה דא"כ למה הוצרך לדייק ממאי דתני י"א ברישא הרי בלא"ה סתמא דלישנא דמתני' משמע דכל הימים המנוים שוים לענין הקריאה וכולם תקנה אחת א"ו דהוי ידיע לי' מימרא דר"ח דחכמים הקילו ע"כ בעי לאפוקי מזה ודייק מסידרא דמתני' דלא כוותי' דר"ח. אלא דבקושטא מימרא זו היתה מקובלת להם שאין לזוז ממנה ויש להקשות מדברי' ועל כרחך בדיוקא דמתני' צ"ל כשינויא דלקמן איידי דמתהפכי לי' וכו'. ועוי"ל דממתני' גופא מוכח כר"ח שהרי בסיפא התחיל בתל בשני והי"ל למינקט באחד בשבת כסידורא דיומי דקאי בי' א"ו מפני שאם חל בשני הכל קורין בי"ד ובט"ו כתקנת אכנה"ג וכמו שבארתי במתניתין ע"ש דאל"כ אדרבה הו"ל למינקט י"א דאתי' מדרשא ברישא והמקשה הראשון ביאר אח"כ כונתו שלא רצה לסתור מהמשנה דברי רבי חנינא רק להכריע ביניהם דשניהם אמת דאנשי כנה"ג כבר תקנו הימים האלה והכי דייקא מתני' וכיון שנתנו רשות הקילו חכמים על הכפרים לקרות בהם כשחלים ביוהכ"נ והבן:
האופן השמיני עפ"י המבואר מהראשונים ז"ל דאנשי כנה"ג תקנו הימים האלה בשביל אונסין ובאו חכמים ועשאו הכפרים כאונסין וכבר הזכרתי זה במתני' ע"ש. ולפ"ז י"ל דהי' כונת המקשה במה שציין מגילה נקראת בי"א בדרך זה בשלמא אם הי' איזה טעם להתיר לכפרים לקרות בכל החודש ה"א דגם שאר אונחין מותרים לקרות מר"ח ואילך והוא מהכתוב והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וכשיטת הירושלמי וא"כ ממילא היו יכולין חכמים להרשות גם לכפרים משום דעשאום כאונסין. וליכא למימר דא"כ מה חידשו חכמים כדקיי"ל דחכמים הקילו על הכפרים והלא כיון דאכנה"ג הקילו בהדי' על כל האונסין לקרות כל החדש מדוע יגרעו כפרים משאר אונסין. דיש להשיב אדרבה כיון דגם אונס דכפרים שייך בכל החדש (כדנקטינן השתא ע"ד משל) למה א"כ לא הזכירום במגילה בפירוש שהכפרים קורין בכל החדש שהרי אונס דכפרים שייך בכל שנה ש"מ דאכנה"ג בימיהם לא חשבום לאונסין גמורים ובאו חכמים וחידשו שהם נחשבים לאונסים. אבל השתא דמגילה נקראת בי"א ולא קודם משום דקודם י"א לא שייך אונס גבי כפרי שוב לא נוכל לומר דנפקא להו לחכמים מקרא דוהחדש דא"כ קשיא מאי חידשו חכמים בתקנתן דכיון דאונס דכפרים לא שייך רק מי"א ואילך הרי לא היו אנשי כנה"ג יכולין לכתוב זמן הכפרים ושלא להזכיר שאר אונסין הקורין בכל החדש וכיון שהזכירו היתר הקריאה בכל החדש לשאר אונסין שוב לא היו צריכין להזכיר פרים בהדיא דממילא משתמעי ומהו דקיי"ל דחכמים הקילו על הכפרים להקדים ליוהכ"נ א"ו דאין הלכה כהירושלמי וכמ"ש בב"י סימן תפר"ח ע"ש וקרא דוהחדש לא קאי על קריאת האונסין ודוקא מי"א ואילך קוראין כל האונסין והשתא אם נמצא רמז ע"ז במגילה שפיר חידשו חכמים קריאת הכפרים דאל"כ הו"ל למתקני המגילה להזכיר אונס הכפרים בהדי' שהם קורין מי"א והלאה ושאר אונסין ממילא משתמעי וא"כ קשיא מנלן רמז על י"א י"ב וי"ג וזהו ביאור כונת המקשה באומרו מגילה נקראת בי"א מנלן. ואולם הש"ס הבין פירוש לשונו אך לא תוכן ענינו דהיינו שהוכיח מסגנון קושיתו שיודע דחכמים הקילו דאל"כ גם אם אין קורין אלא בי"א לא קשיא מנלן שהרי אפשר ללמדו מהכתוב והחדש אשר נהפך וגו' ובכלל זה י"א י"ב וי"ג שהכפרים הם כאונסין לגבייהו א"ו דשמיע לי' דרבנן הקילו ומש"ה א"א לזמר כן דא"כ מה חידשו ואם כה איפוא שוב ליכא לאקשויי מנלן דהרי חכמים הקילו מדעתם אפי' אם אכנה"ג לא התירו לשום אונס להקדים וע"ז בא המקשה וביאר כונתו דאין ב"ד וכו' ופשיטא דאכנה"ג תקינו לשאר אונסין הימים הללו וחכמים הוסיפו דגם כפרים בכלל אונסין הווין וא"כ קשיא היכא רמיזא ומנלן ומתורץ קושית התוס':
האופן התשיעי עפמ"ש לעיל בשם הטו"א דכאן אזלא שמעתא אליבא דהס"ד דלקמן דהטעם כדי שיספקו וכו' והנה לקמן מקשה הגמ' על טעם זה א"כ חל להיות בשני אמאי כפרים קורין בו ביום הו"ל לאקדומי ליום הכניסה כדי שיהיו פנויין בי"ד ומשני עשרה לא תקינו רבנן. והשתא יש ליישב מה שהקשיתי לעיל באופן הראשון על הש"ס שהוכיח דכולהי אכנה"ג תקינו דאי לא"ה אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו והלא אפשר שהי' קבלה ביד חז"ל דמרדכי ואסתר התנו בתקנתן שכל הרוצה לבטל רשאי וכדאמר ריש מו"ק. ולפ"ז ניחא דאי איתא מ"ט באמת לא תקנו רבנן גם עשרה כגון אם חל י"ד בשני שיקדימו ליום ה' דהו"ל עשירי א"ו שלא היו רשאים לשנות מהאמור במגילה ושם לא ניתן רשות רק מי"א ואילך ותו לא וזה נכון מאד. ובדברים האלה יש להבין מה שציין המקשה לשון המשנה אך כונתו שבא להוכיח מזה דאכנה"ג לא התנו בתקנתן שיהי' רשות לחכמים לבטל אם ירצו דא"כ אמאי לא תקנו גם עשרה וזה שכיון המקשה באומרו מגילה נקראת בי"א מנלן כלומר אם לא הי' מתחיל בי"א רק ביו"ד דגם עשירי הי' בכלל הימים שמקדימין ליום הכניסה הוי ניחא לי דאפשר הי' להם קבלה מאכנה"ג שהתנו מי שירצה לבטל יבא ויבטל אם יראה שיש הטעם כדי שיספקו אבל השתא דמגילה נקראת בי"א ועשרה לא תקינו רבנן ש"מ שהוכרחו ללכת בעקבי הרמז דמגילה א"כ מנלן הא. וא"כ נסתלקה קושית התוס' דהרי שפיר שמעינן מדברי המקשה שיודע דחכמים הקילו על הכפרים כדי שיספקו דאי הוי ס"ל דאכנה"ג תקינו הי' קשה לו גם אם הי' עשירי נחשב בין הימים שקורין בהם וא"כ מאי מנלן איכא לאקשויי וע"ז חוזר ומקשה היכא רמיזא משום דבודאי רמזו דבר זה במגילה דהרי הם כבר תקנו דאלת"ה היכי אתו רבנן ועקרו תקנתן וא"ל דנתנו רשות לבטל כאמור ודוק היטב:
האופן העשירי יהי' קדש עפ"מ שהקשיתי לשאול לפי הטעם דמסיק הש"ס מפני שמספקין ותקנתא דכפרים היא שלא יצטרכו לטרוח להתאסף לעיר ביום י"ד ופירשו הריטב"א והר"ן ז"ל משום שאין בכפר קיבוץ עשרה וע"כ צריכים לקרות בעיר וכן הסכימו כל הראשונים ולא כרש"י ז"ל שפירש מפני שאין הכפרים בקיאין לקרות ע"ע והלא אנן קיי"ל כרב לקמן דף ה' ע"א מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ופירש הרב המגיד ז"ל בפ"א מהלכות מגילה דאפי' לכתחלה א"צ לחזור אחר ציבור אלא דאי איתא צבור שפיר דמי טפי משום ברוב עם הדרת מלך וא"כ. למה להם לחכמים לתקן לכפרים שיקדימו ליום הכניסה יקראו ביחיד בכפר ביום י"ד וזו תימה גדולה ושוב מצאתי בראש יוסף שהרגיש בזה ודחק לישבו וע' בדברינו לקמן בפלוגתא דרב ורב אסי שהבאתי ד"ק ז"ל. ומוכרחין אנחנו לפרש דרב יסבור עיקר הטעם כדי שיספקו משום דאימתי דר"י לחלוק ורב סבר כת"ק ורבי יהודה סובר כרב אסי דגם בזמנה בעי עשרה והרמב"ם שסובר כמסקנת הגמ' מפני שמספקין וס"ל כר"ח בתוס' פ"ק דיבמות כמ"ש בלחם משנה דטעם הקדמת הכפרים ליוהכ"נ שאז מתכנסין בביהכ"נ בעשרה נצטרך לומר לדעתו כדברי אא"ז הגאון ז"ל ביד המלך ה' מגילה שהאריך בזה בדברי טעם והביא ראי' שאין עלי' תשובה שהרמב"ם ז"ל סובר דמצוה לחזור אחר עשרה מדאייתי בידי' דין דכהנים בעבודתן וכו' כולם מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה בציבור כמ"ש התוס' לקמן דף ג' ע"א שאינו רק בשביל פרסומי ניסא בציבור הרי דלכתחלה סובר רבינו דצריך לחזור אחר י' ולקמן בגמ' הגי' הנכונה אר"י אמר שמואל ע"ש היטב בדברי מז"ה ז"ל ואתה תחזה כי האמת יסודם. אך יש לתמוה על מז"ה ז"ל שנעלם ממאור עיניו דכבר קדמו הר"ן ז"ל והרגיש מהא דכהנים בעבודתם וכו' דהא לרב קורין ביחיד לכתחלה ותירץ דמודה רב דפרסומי ניסא בציבור עדיף הלכך בשעה שהציבור קורין מבטלין עבודה ות"ת ובאין לשמוע עם הציבור מיהו לא הטריחוהו חכמים לכנוס עשרה ע"ש וזה שלא כהוכחת מז"ה ז"ל. והשתא נאמר דהכא בסוגין כ"ע ס"ל דאימתי דר"י לחלוק ואין ראי' מדברי ר"י לדחות הטעם דכדי שיספקו וגם ס"ל לסוגית הגמרא זו כרב דמגילה בזמנה נקראת ביחיד אך דהי' קשה להמקשה קושית הגמ' חל בשני אמאי לא יקדימו ליוהכ"נ ולא שמיע לי' התירוץ דעשרה לא תקינו רבנן וע"כ הוכיח ע"י קושיא זו דהטעם דכדי שיספקו נדחה וצ"ל הטעם מפני שמספקין אמנם טעם זה אין לו מקום לפי שיטת רב דלא בעי עשרה כנ"ל. ומעתה זה הוא סגנון קושיתו מגילה נקראת בי"א אבל ביו"ד לא ש"מ דהטעם מפני שמספקין והרי טעם זה לא אתי שפיר לפ"מ דקיי"ל כרב דלא צריך עשרה א"כ מנלן אפי' אי יהיבנא לך שיש כח ביד חכמים לעקור תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג מ"מ מאיזה טעם ביטלו תקנתם הלא מטעם דכדי שיספקו לא עשו זאת דא"כ הי' להם לתקן גס עשירי ומפני שמספקין לא שייך דהא בזמנה קורין ביחיד. וקמתמה הש"ס מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו וכו' כדי שיספקו וכו' דחכמים דמתני' ס"ל הטעם דכדי שיספקו אלא דעשרה לא תקינו רבנן ולא קשיא מנלן ועל ר"י דסבר הטעם מפני שמספקין ל"ק דאיהו מצי סבר כרב אסי וחזר המקשה והקשה אפי' כן מ"מ פשיטא דאכה"ג תקינו דהא אין ב"ד וכו' ולפי ביאור כונה זו לא קשה קושית התוס' והכל מיושב. ובדרך אחרת יש להסביר אופן זה דהמקשה הוכיח מהא דמגילה נקראת בי"א שאין הטעם כדי שיספקו דא"כ י"א היכי משכחת לה דיכולים לקרות בע"ש שהוא י"ב וכמ"ש באופן הששי עש"ה ולהכי הי' קשה לו מנלן דהא מגילה בזמנה קורין ביחיד וע"ז חידש לו התרצן דאפי' לטעם כדי שיספקו מ"מ בעי יום הכניסה להקל על הכפרים רק לטעם זה הקילו עליהם משום תקנתא דכרכים ומש"ה הוצרכו לתקן י"א דבע"ש יהי' להם טורח להתאסף בעיירות ובבתי כנסיות לקרות בעשרה דמגילה שלא בזמנה לכ"ע בעי עשרה ודרך זה מרווח יותר דאילו לפמ"ש מעיקרא לא פירש הש"ס הדחי' להוכחת המקשן אבל לפ"ז ביארו במ"ש חכמים הקילו דמשמע דבעי להיות גם קולא על הכפרים ודוק היטב הדק מפני שהכל יפה בעזרה"י:
האופן העשתי עשר דהמקשן ציין לשון המשנה אעפ"י שהוא שפת יתר כמו שדקדקתי אבל הורה בזה שהוא יודע כבר מהמקרא לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם דמדלא כתיב בזמנם משמע דאתי לרבות עוד שני ימים מלבד י"ד וט"ו המפורשים והיינו י"ב י"ג דזמניהם דומיא דזמנם תרי יומי וא"כ על י"ב וי"ג אין כאן קושיא אבל קשה על חדסר מנלן ולא שמיע לי' להמקשה הזה סברא דלקמן י"ג זמן קהלה לכל הוא ולא צריך לרבויי וזהו דפריך מגילה נקראת בי"א מנלן והוא מכוון באר היטב בלשון המקשה ואהא מהדר הש"ס מנלן בתמי' כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים וא"צ קרא לזה והשתא ליכא למימר דילמא לא ידע ממימרא דר"ח והי' סבור דחובה היא מתקנת אנשי כנה"ג דא"כ גם י"ב וי"ג לא הוי ניחא לי' דאע"ג דדריש בזמניהם לרבות שני ימים מ"מ באופן זה הי' צריך להכתב בספר בפירוש כמו י"ד וט"ו לפרזים ולמוקפין כיון דגם זה חובה היא גבי כפרים מעיקר התקנה וע' פירש"י בד"ה ה"ג ומ"ש בס"ד במקומו ומפני מה רמזום מתקני המגילה בריבויא ולא זכרום בהדיא א"ו דיודע דקולת חכמים היא אך שרוצה שיהא נזכר במגילה ומש"ה סגי לי' בריבוי' על י"ב וי"ג אלא דקשיא לי' מנלן י"א וא"כ באמת גם הא לק"מ דכיון דחכמים הקילו א"צ קרא וע"ז אמר דאין ב"ד יכול וכו' והיינו דקשיא היכא רמיזא ובא ע"ז התרצן לחדש שינוי' די"ג זמן קהלה לכל הוא וממילא ניחא אלא דמשום דבעי לאתויי הך סברא הביא הריבוי דבזמניהם בהדיא ופלפל הש"ס בעיקר הילפותא כדי לבוא אל הענין ולחדש י"ג זמן קהלה וכו' לתרוצי הקושי' העיקרית מגילה נקראת בי"א מנלן וא"ש קו' התוס' בדרך ישרה בס"ד:
האופן השנים עשר י"ל דכונת המקשה במה שציין לשון המשנה הי' עפ"י האמור בירושלמי די"ג לא צריך לרבויי משום ק"ו לפניו ולאחריו קורין בו אין קורין אתמהה וכבר רצה ר"י בפהתו"ס ז"ל להכניס כונה זו גם בשינוי' דגמ' דידן אבל הרא"ש סתר פירושו והסכים לפיר"ת ז"ל דמשום מעלה די"ג זמן קהלה לכל הוא א"צ ריבוי שיהא ראוי לקרי' וכן רש"י פירש ג"כ ע"ד זה כמבואר למעיין ולקמן במקומו אזכיר אי"ה חילוק ג' הפירושים בזה. עכ"פ יש לנו להבין מ"ט משני גמ' דידן דמשום די"ג זמן קהלה כפירש"י או כפי' ר"ת ע"כ לא צריך לרבויי ולא משני מכח ק"ו. ונ"ל משום דקשיא מ"ט איצטריך קרא לי"ב הלא אם רק שמענו די"א חזי לקרי' שוב ידעינן י"ב וי"ג מק"ו לפניהם ולאחריהם קורין בהם מבעיא א"ו דאפ"ה רצה הכתוב לרבות י"ב משום דאפי' בתורה מצינו בק"ו גמור שהוא אחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ומ"מ אמרינן מילתא דאתי' מק"ו טרח וכתב לה קרא כדאיתא בפ"ק דקידושין וא"כ למה לא טרח קרא וכתב גם י"ג א"ו די"ג יש לו מעלה מלבד הק"ו שהוא זמן מלחמה או שמתכנסין בו לעיירות לומר סליחות ע"כ לא צריך לרבויי והשתא אע"ג שאין הפירוש בשינוי' דגמ' דידן כהירושלמי דהלשון לא משמע הכי כמ"ש הרא"ש ז"ל שאין דרך הש"ס לסתור דבריו מ"מ לאו משום דלא ס"ל לש"ס דידן האי ק"ו אלא אדרבה דעדיפא מהירושלמי ס"ל להבבלי דגם י"ב יליף מהאי ק"ו גופי' וכיון דמ"מ טרח וכתב לה קרא על כרמך די"ג דלא כתב לי' יש לו מעלה עצמיית וכאמור ולפ"ז כיון המקשה ודייק מגילה נקראת בי"א מנלן כלומר דלא קשיא לי' רק על י"א אבל אם רק יביאו לו מקרא המרבה יום י"א שוב ידע י"ב וי"ג ממילא מכח ק"ו דכיון שבי"א ובי"ד קורין ל"צ לרבויי הימים שבנתים ובזה כבר הורה המקשה דיודע דקולת חכמים היא ולא תקנת אנשי כנה"ג דא"כ הוי חובה ולא רשות כמו שהוכחתי למעלה מדברי רש"י ז"ל בשמעתין והי' צריך המקרא לכתוב גם י"ב וי"ג דאע"ג דמשתמעי מק"ו היינו שיש רשות לקרות בהם אבל אכתי לא ידעינן אימתי החיוב לקרות בשני ימים הללו ואדרבה מדמצינו שהחיוב לקרות בי"א אפשר דבי"ב או בי"ג אין לקרות ואפי' אם נרבה מק"ו אינו רק להתיר הקרי' בהן אבל לא לחייב הכפרים עפ"י תקנה קבועה לקרות דוקא בי"ב וי"ג דהרי לא מצינו שתיקנו מרדכי ואסתר כן ומדסגי לי' להמקשן בריבויא די"א ועל הרשות להקדים לי"ב וי"ג גמר ק"ו ש"מ דיודע דרק קולת חכמים היא וע"כ מתמה עלי' מאי מנלן עד שחזר ופירש דאפ"ה צריך להיות מרומז במגילה וא"ש קושית התוספות ז"ל:
האופן השלשה עשר בישוב קושית התוס' וגם לתרץ מה שדקדקתי על המקשה שציין מלות המשנה תיכף כד סליק מינה זה הנלענ"ד. דהנה בפ"ק דיבמות דף י"ג ע"ב הקשה רשב"ל לר"י על דינא דמתני' דהכא והרי הו"ל אגודות אגודות ומתוך שקלא וטריא דסוגי' דהתם נתבאר ישוב ע"ז לאביי משום דהו"ל שתי עיירות ולרבא דהו"ל שני בתי דינין ע"ש והקשו התוס' שם והר"ן בשמעתין דא"כ בני הכפרים שקורין בעיר הו"ל לאביי אגודות אגודות דהרי בעיר אחת קורין התושבים בי"ד והכפרים ביום הכניסה בשלמא לרבא איכא למימר דמיקרו ב' ב"ד אבל לאביי קשיא ותירץ הר"ן ז"ל כיון שבני הכפרים מצוינין לעצמן מיקרו ב' עיירות ע"ש. והנה בשירי קרבן להרב בעל קה"ע ז"ל על הירושלמי תירץ דכיון שמצאו רמז במגילה לק"מ דלאנשי כנה"ג הי' כח לחלק בין האנשים בחיוב הקריאה והביא ראי' מירושלמי ע"ש ובקושטא בירו' פ"ד דפסחים מבואר תירוץ זה מי שסידר את המשנה סמכה על קרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר ע"ש. ואולם יפלא שהרי ש"ס דידן ודאי לא ס"ל הכי מדלא משני הכי בפ"ק דיבמות וע' במראה הפנים שם שהרגיש בזה. ברם בקושטא שם ביבמות לא משני להדיא על הקושי' ממשנתנו רק מתוך שינויי דאביי ורבא על מה דבית שמאי עשו כדבריהם נשמע מעצמו גם להך דידן אבל נחזי אנן בשלמא ב"ש וב"ה הו"ל ב' בתי דינין אבל כפרים ועיירות כרכין מאי ב"ד שייך בזה אטו בדידהו תליא מילתא להורות איך יתנהגו במקרא מגילה וצריכין אנחנו להסביר דאכנה"ג הי' להם כח לעשות עיירות ומוקפין כשני בתי דינין וע"ז סמך גם הר"ן ז"ל וחידש דכפרים כיון שמצוינין הם הו"ל עם בני העיר כשתי עיירות והיינו ג"כ מטעם האמור דאנשי כנה"ג עשאום כב' עיירות ולפ"ז הש"ס דידן והירושלמי בחדא מתקלא סלקי ושניהם אמרו דבר אחד מי שסידר המשנה סמכה על המקרא וכותבי המגילה הי' להם כח לעשות כשני ב"ד וכשתי עיירות לכל מר כדאית לי' ומש"ה נקיט הירושלמי קרא דמשפחה ומשפחה ולא שאר הכתובים מפני שבכאן מבואר יותר דכמו שמדינה ומדינה ועיר ועיר הן מחולקות כן גם כפרים המרומזין במשפחה ומשפחה הם מחולקים מן העיירות וא"ש דברי השירי קרבן הנ"ל וגם תירוצו של הר"ן ז"ל נתבאר בטוב טעם, ומעתה המקשן דידן שנעלם ממנו הרמז בכתוב על י"א י"ב וי"ג מלבד שהי' קשה לו איך הי' רשות לחכמים לקבוע זמן אחר לכפרים ולבטל דברי אכנה"ג אף גם זאת הוי קשיא לי' דהוי לי' אגודות אגודות דבשלמא י"ד וט"ו עשו מתקני המגילה לעיירות וכרכים כשני בתי דינין אבל כפרים שלא מצאנו זמנם במקרא הו"ל ב"ד א' בעיר אחת דלכ"ע איקרי כאן לא תתגודדו וע"כ לא הקשה סתמא מנלן דאז הי' מוסב על רישא דמתני' דמיירי מעיקר מצות הקרי' ולא הי' מובן ממנו רק הקושיא מנלן שיוצאים אז י"ח הקריאה אכן שכל את ידיו והקדים התיבות מגילה נקראת בי"א שאינם דברי המשנה שהרי אין דרך הש"ס לרשום לישנא דמתני' בהתחלת הסוגיא אלא הם דברים נוספים מדילי' ופירושם משונה מפי' דברי המשנה דבמתניתי מיירי ממצות הקריאה והמקשה נקיט לשון זה על כונת היתר הקריאה וזהו שמקשה מגילה הותרה להקראות בי"א מנלן חוץ דמנ"ל לחכמים להוסיף זמנים מוקדמים לי"ד גם הא קשיא איך הותר לכפרים לקרות בי"א ושאר ימי הכניסה בעיירות והרי הו"ל בכלל לא תתגודדו דבודאי אם יביאו לי הכתוב שממנו למדו קריאת ימי הכניסה גם זה יונח דלאכנה"ג הי' כח לחלק ביניהם אבל מנלן הא דאז הוי זמן המקרא וממילא היכי שריא לעשות אגודות אגודות באופן שיש קושיא כפולה בדברי המקשה אלא דעיקר שאלתו על גוף זמן קריאת הכפרים וטמן ברמז גם קושיא זו שאילת הראשונים שהכפרים הקורין בעיר הם עוברים על לא תתגודדו. ואם כה איפוא הרי הורה בזה יותר מדאי שיודע דתק"ח היא דאל"כ לא הוי ק"ל רק מנלן אבל לא הקושי' הנעלמה שרמז עלי' בהוסיפו המלות מגילה נקראת בי"א ומש"ה תמה הש"ס מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו ואיך אתה חפץ שיהי' לו מקור בכתוב ולא הי' לך להקשות רק הקושיא הנעלמה אבל מה הלשון אומרת מנלן ומיושב קו' התוס'. וע"ז חזר המקשה והוכיח דאע"ג דתק"ח היא בעי לרמזה במגילה ואייתי הש"ס ע"ז דרשות דבזמניהם וכימים וממילא ל"ק גם הך דאגודות אגודות וכמבואר וע' לקמן גבי כדאמר רשב"י י"ג זמן קהלה לכל הוא בדברינו השייך לענין דכאן. ומהולל שם ה' אקרא כי עזרני עד כה והביאני הלום לדרוש בישוב קושית התוס' הלזו בשלש עשרה מדות ופטפטיא דאורייתא טבין ויהא רעוא דלחדי קוב"ה בפלפולא דילן ומכל חטאתי יטהרני אמן:
האמנם לא אוכל לכחד תחת לשוני דכל עיקר תמיהת התוס' ז"ל וחתמו עלי' הרשב"א והריטב"א ז"ל אפשר ליישב בפשיטות דהרי אם סד"א דתקנת אנשי כנה"ג הוי להיות הכפרים מקדימין ליום הכניסה א"כ לא סגי בריבויא והי' צריך להיות כתוב מפורש במגילה וכמו שכתבתי באופן העשתי עשר ע"ש היטב ואתה תחזה בירור הדברים ואמתתן בס"ד והרי בטח אין להעלות על הדעת שהאמוראים לא היו בקיאין במגילת אסתר אע"ג שמצינו לרבותינו בעהתו"ס ז"ל במס' ב"ב דף קי"ג רע"א שאמרו ע"צ הדוחק פעמים לא היו בקיאין בפסוקים אבל לא במגילה שקורין אותה בכל שנה פעמים ובפרט שהרשב"ם ז"ל שם מיאן בזה ע"ש וגם התוס' דייקו וכתבו פעמים וא"כ אילו הי' המקשן חושב דמתני' כיונה לומר דמעיקר תקנת אכנה"ג קורין בי"א וכו' הו"ל להקשות בתוקף ויתר עז והו"ל למיפרך בהאי לישנא מגילה נקראת בי"א והא י"ד וט"ו כתיב ומדאמר מנלן משמע שתלה הדבר בחסרון ידיעתו והוא שואל מנין לחכמי המשנה שקורין גם בימים אלו והוא אצלו אפשרי שיש ע"ז רמז במגילה ש"מ דסגי לי' ברמז דאם הי' סבור דחובה היא ממתקני המגילה וצריך להכתב בפירוש לא הי' שייך להקשות מנלן שהרי זה ידע שאינו כתוב במגילה וכמ"ש דבודאי גם המקשה הי' בקי במגילה ומה הלשון אומרת מנלן דמשמע כשואל הראני את מבוא הענין וכאלו חושב דאולי נמצא כתוב במקרא א"ו שיודע דחכמים הקילו ולא אכנה"ג ומש"ה לא הקשה והא י"ד וט"ו כתיב דהא אין להקשות מהמגילה הכתובה על תקנת החכמים אך בעי מנ"ל לחכמים לתקן זה וא"כ הדר קשה מאי מנלן אם חכמים האחרונים תקינו עד שגילה לו דגם חכמים צריכין לחפש אחר רמז רשות מאכנה"ג והא אפשר שידעו הם אע"ג שהוא המקשה לא ידע דאין הכל בקיאין ברמזי הפסוקים וזה ברור ואמת לפע"ד. אח"כ ראיתי בספר יד דוד שסילק קושית התוספות ז"ל דליכא למימר דהמקשה ס"ד דכפרים עושין זה מעצמם דא"כ הי' צ"ל והא י"ד וט"ו כתיב ע"ש ודבריו ז"ל תמוהים מאד דמתוך ריסי עיניו המאירות ניכר שהי' חושב בהבנת קושית התוס' דילמא סבר המקשה דלא חכמים הקילו אלא הכפרים מקדימין מעצמן ובמחכ"ה זה אין להעלות על הדעת כלל דהמשנה תודיע זמנים שהכפרים נוהגין מעצמן לקרות בהם אף שבמגילה קבוע זמן י"ד וט"ו ותו לא אבל כונת התוס' היא שמא סבר דחובה היא מאנשי כנה"ג והכי מוכח להדי' מד"ק של רש"י ז"ל בשמעתין במ"ש האי לאו חובה וכו' הרי מפורש דהש"ס הבין בהקושיא מנלן שסבור דתקנת אכנה"ג היא וע"ז מתמה מדבע"ל לקמן חכמים הקילו דאילו לפי הבנתו של הגאון בעל יד דוד ז"ל הי' רש"י ז"ל כותב האי לאו מנהג כמובן א"ו כמ"ש וע"ז הקשו התוס' מה בכך שלא ידע ממימרא דר"ח וסבור דתקנת אכנה"ג היא ולפ"ז אין מקום לתירוצו של הרב יד דוד כלל דשפיר פריך מנלן שאכנה"ג תיקנו עוד ימים ולא שייך לדחות דברי המשנה ממה שלא ידע המקשן אי' מקור הדרשה לריבויא כמו שהי' שייך לדחות מנהג הכפרים שנוהגין מעצמן. ואולם מה שישבתי בעניותי בס"ד לקושית תוס' כפי הסגנון שהבנתי בדבריהם הוא נכון אם למראה עיני אשפוט והתבונן בזה. ובסיום הענין אעורר עוד על התוס' שקבעו קושיתם בזבחים וכתבו הכא ניחא וכו' אי מטעם שכתבתי בתחלת המאמר אי מטעמא אחרינא מ"מ עכ"פ קשה לי מדוע המתינו עד סדר קדשים ולא גבו מן המוקדם דבסדר נזיקין בסנהדרין ר"פ בן סורר פריך הש"ס קטן מנלן דפטור והדר מתמה מנלן כדקאמר טעמא וכו' ע"ש והיו התוס' יכולין לקבוע שם דבריהם הכא ניחא דהטעם מפורש במשנה אבל במגילה וכו' ממש כמו שכתבו בזבחים וצע"ק:
כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין. הפנ"י והטו"א ז"ל הקשו למה נקט טעם של הס"ד והרי לקמן דף ד' ע"ב הדר בי' במסקנא וגרס מפני שמספקין וע"ש מ"ש בזה וכבר זכרתי מזה לעיל כמה פעמים. והנלע"ד בזה דלפום ריהטא קשה מ"ט באמת חזר הש"ס ודחה טעמא דכדי שיספקו ע"י הקושיא מרבי יהודה דאמר אימתי מקום שנכנסין וכו' והלא אפשר לומר גם להטעם הזה דאפ"ה לא רצו חכמים להרשות לכפרים לקרות רק ביום חשוב כגון יום שנכנסים לדין או לקרות בתורה שהוא יום קבוע ואיכא פרסומי ניסא אבל במקום שאין נכנסין בשני ובחמישי לא חשיבי ימים שלפני י"ד לפרסם בהם הנס בקריאת המגילה וכמו שהבאתי במתני' בשם הר"ן דבעינן יום קבוע וכה"ג משני הגמ' מעיקרא מיום הכניסה ליוהכ"נ לא מקדמינן ואכתי מה בכך אטו מש"ה יפסידו הכרכין א"ו דמ"מ אינו מן הראוי לדחות מיום י"ד כשיש לו גם חשיבות יוהכ"נ ליום הכניסה שלפני פורים וה"נ הול"ל גם לענין זה דאם אין שם באותו מקום יוהכ"נ שוב לא חשיב לקבוע בו קריאת המגילה ולא הי' צריך הגמ' למיהדר בי' ולשבש מימרת ר"ח. ואולם הנכון בזה דכיון דלאו תקנה חדשה היא אלא דכבר אנשי כנה"ג התקינו הימים האלה והיינו בשביל אונסין מפרש בים ויוצא בשיירא כידוע ובחתם סופר הביאו בשם הראשונים הובא בדברינו במשנה וא"כ הרי הם ודאי לא קבעוהו ביום הכניסה דוקא אלא כל אימת שהוא אונס דהיינו שיודע שביום י"ד לא יוכל לקרותה הרי הוא קורא ביום שבידו לצאת י"ח וע"כ גם חכמים שעשאו את הכפרים לאונסין אף שהקפידו על יוהכ"נ שהוא יום קבוע היינו כיון דאפשר בכך אבל עכ"פ במקום שאין נכנסין הי' להם לתקן דמ"מ יקראו באחד מהימים י"א י"ב י"ג משום תקנתא דכרכין ולפיכך הוכרח הש"ס לגרוס בדברי ר"ח מפני שמספקין ואולם כל זה שייך אחרי אשר כבר זכינו בסוגין דאנשי כנה"ג תקנו הימים שמקדימין משא"כ השתא דקא מהדר הש"ס בתמי' מנלן כדבעינן למימר לקמן וכו' הרי סלקא אדעתי' דחכמים הקילו מדעתם בלי שום רשיון ממתקני המגילה שפיר הביא הגירסא הראשונה כדי שיספקו דלשיטתי' דהשתא ליכא קושיא מדברי רבי יהודה משום די"ל שלא רצו חכמים לקבוע אלא ביום הכניסה דחשיב וקבוע וכמו שהסברתי דדוקא אם אכנה"ג תקנו לאונסין וממילא לאו דוקא יום הכניסה שוב היו חכמים יכולין לתקן לכפרים אף במקום שא"נ בב' וה' דהרי עיקר התקנה מאכנה"ג הי' גם על יום שאינו יוהכ"נ ועכצ"ל הטעם מפני שמספקין אבל אם חכמים הקילו מעצמם י"ל שלא רצו רק על יוהכ"נ מטעמא דידי או מאיזה טעם שיהי' ושוב נוכל לומר הטעם כדי שיספקו ואעפ"כ במקום שא"נ אין קורין אלא בזמנה והלכך אמר הכא כדבעל"ל חכמים הקילו וכו' כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין דמאן דקמתמה הכי לטעמי' אזיל דס"ל שהקילו חכמים מעצמם לגבי כפרים ומעולם לא תיקנו אכנה"ג בשביל אונסין וממילא נשאר הנוסח כדמעיקרא כדי שיספקו ובהכי א"ש הכא מה שתפש הס"ד אבל לקמן דף י"ט ע"א דנקיט רבא ג"כ הכי על כרחינו אנו צריכין למרא דחיטי רבינו הטו"א ז"ל שם ע' בדבריו כי נעמו:
ואולם ראיתי ונתון אל לבי דאנחנו צריכין לפרש טעם כולל לב' הסוגיות מ"ט נקיט הש"ס טעם הס"ד וכפי הנראה מזה שאין שום נוסחא, אחרת כלל והלא בגמ' במסקנא נדחית גירסא זו והוא תמוה מאד. והאיר השי"ת את עיני ועלה בידי לחדש דגם לפי המסקנא לא נאיד הש"ס מהנוסחא כדי שיספקו כי אם מפירושה דמעיקרא קס"ד דר"ל כדי שיהיו ביום פורים פנוין להספיק והוי ראשית כונת חכמים תקנתא דכרכין ובמסקנא הדר בי' ופירש דכל עיקר הטעם הוא מפני שמספקין ושכר הוא לכפרים וכפירש"י ואולם זה הטעם עצמו צריך טעם ותבלין מדוע שקדו חכמים על תקנת הכפרים וקבעו להם שכר במה שהקילו עליהם להקדים ליום הכניסה והלא הם מכונים לטובת עצמן במה שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכים ומרויחים פרנסתם איברא עכ"פ נצמח מזה טובה לבני הכרכים מ"מ אכתי הריוח עצמו הוא שכר טרחתם ואמאי הקילו עליהם בעבור זה. אכן הנכון בזה לפע"ד שמצאו חכמים ישר לפניהם לנשוא פניהם לדבר הזה לפי שעכ"פ באמת עושים טובה עם הכרכים ואם לא יהדרו אותם להראות להם אות תודה יוכל להיות שיכבד עליהם טרחה זו להתעסק בפרנסה של הספקת מים ומזון לבני הכרכים ושוב לא יתעסקו בה ואם לא יניחו ענין זה לגמרי עכ"פ יניחוהו במקצת הזמנים ויעזבו הכרכים בלא מזון וע"ד שמצינו בפ"ק דקידושין דף ל"ג גבי מביאי בכורים דבעלי אומניות עומדין בפניהם כדי שלא יכשילום לעתיד לבוא וע' בפירש"י פרק א"ט דף נ"ד מ"ש בזה ואע"ג דהכא הכפרים עוסקים בזה בשביל טובת עצמם מ"מ שייך לחזק ידיהם שלא ירפו מפרנסה זו וכה"ג מצינו בפ"ג דתענית דף כ' ע"ב ולא ליזבני' כלל נמצאת מכשילן לעתיד לבוא ע"ש וזהו הטעם שקבעו שכר לכפרים כדי שבזה יראו שחכמים מרגישין בטובתם ואז גם לימים יבאו יספיקו מים ומזון לכרכין. ואם כה איפוא הרי אין צריך לשנות הגירסא כלל אלא דגם כדי שיספקו פירושו כן דלהכי הקילו חכמים על הכפרים ונתנו להם שכר הספקתם כדי שיספקו גם להלאה מים ומזון לאחיהם שבכרכין ולא יניחו עסק זה אדרבה שכר זה הקבוע להם מחכמי הדור יעורר תשוקה בנפשם להתמיד בזה. והשתא לפ"ז הא דקאמר הש"ס לא תימא כדי שיספקו אלא אימא מפני שמספקין אין הכונה שמוחק הנוסח כדי שיספקו רק מפרשו כמו שכתבתי והיינו דלא תימא כדי שיספקו כפירושו הפשוט הגלוי לכל שיהיו פנוין ביום י"ד להספיק אלא מפני שמספקין דעיקר הטעם בשביל טובת הכפרים והא דחששו לטובתם ונתנו להם שכר מה שמספקין הוא כדי שיספקו בכל עת מים ומזון לאחיהם שבכרכין. ויש לכוין זה בלשון רש"י ז"ל שכתב לקמן בהס"ד כדי שיספקו ומשמע כדי שיהיו פנוין ליום השמחה ור"ל דלישנא משמע הכי וכן הי' דעת הגמ' בההו"א אבל במסקנא אין פירושו כן. ולפ"ז דברי הגמ' בשמעתין ובפ"ב במימרא דרבא מדוקדקים יפה משום דגם במסקנא נשארה הגירסא הראשונה בדברי רבי חנינא רק הפירוש נשתנה ולק"מ על הש"ס אלא דעל רש"י ז"ל שפירש כאן ג"כ שיהיו פנוין נשאר הקושיא וצ"ל כמו שבארתי בתחלה ולקמן בפ"ב לא פירש"י כלום ויכול להיות דדעתו ז"ל שם כמו שכתבתי: