אור ברסלב
נפש חיה (לנדא) בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה › דף ח:

נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא

בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה · דף ח:

דף ח.

מתני'. אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט וכו'. בטו"א כתב ונ"ל דמתני' אתיא כמ"ד מצורע מוחלט מותר בתה"מ וכו' דאי למ"ד מוחלט אסור בתה"מ הול"ל נמי הא וכו' ע"כ. ולפמש"ל דבפלוגתא לא מיירי ניחא יותר דכיון דלמ"ד מוחלט מותר בתה"מ ליכא חילוק מש"ה לא קתני לי'. עוד כתב בטו"א וכ"ת דלעולם מתני' כמ"ד מוחלט אסור בתה"מ והא דלא חשיב לי' משום דמוסגר נמי אסור בתה"מ כמוחלט דא"כ אמאי קאמר בגמ' הא לענין שילוח זו"ז שוין הול"ל נמי הא לענין תה"מ זו"ז שוין עכ"ל. ובמתכ"ה ז"ל נעלמו ממנו דברי התוס' במו"ק דף ז' ע"א וכבר העיר בזה בקו"א. ואולם מש"ש להוכיח נגד דברי התוס' מסוגיא דלקמן דאמר הא לתופרן בגידין זו"ז שוין והרי בפ"ב דמכות איכא למ"ד דאפי' תפלין א"צ גידין א"כ התם נמי לא מוכח אי שוין לאיסור או להיתר ואפ"ה נקט דבזה שוין א"כ ה"נ הול"ל דבתה"מ שוין לכל חד כדאית לי'. הוכחתו זו של הרב בעל קו"א לא נהירא לי דהכא שפיר כתבו התוס' דכיון דהויא פלוגתא דתנאי רבי יהודה ורבי יוסי ב"י ע"כ לא פסיקא לי' להש"ס אבל התם ר"מ ור"י במכות תרויהו פשיטא להו דבתפלין הללמ"מ דבעי גידין אלא דרב בשם ר"ח קאמר דלא בעי גידין והש"ס מסיים אבתרי' ולית הלכתא כוותי' ומידי אריא התם שפיר קאמר דלתופרן בגידין זו"ז שוין וכמ"ד דס"ת בעי גידין דבתפלין כולהי תנאי ס"ל דבעינן ואהא דר"ח לא משגחינן דנדחה שיטתו אבל הכא לא פסיקא לי' אם כר"י או כריב"י וק"ל. שוב ראיתי בטו"א לקמן שכתב כן דהאי זה וזה שוין לאו למימרא דשוין לאסור דהא איכא למ"ד במכות דאפי' תפלין א"צ לתופרן בגידין אלא הכונה דשניהם שוין או דשניהם צריכין גידין או אין צריכין ומ"ש רש"י שניהם לאיסורא קושטא קאמר יעו"ש. ויפלא על הרב בעל קו"א שלא ראה דברי הטו"א האלה אך לפמ"ש יש להרהר אחריהם במחכ"ה. עוד הקשה בטו"א אמאי לא תנן במתני' דבין מוסגר למוחלט שאלת שלום ועטיפת הראש דהא בקרא דאשר בו הנגע דממעטינן מי שצרעתו תלוי' בימים כתיב נמי ועל שפם יעטה ע"ש. וכבר העיר בזה רבינו התוי"ט וכתב בפשיטות ומיהו נראה דה"ה לענין ועל שפם יעטה ומתני' רישא דקרא נקטה וכ"נ בדברי הרמב"ם פ"י מהטומ"ל עכ"ל. אך מה שסיים בתוי"ט אבל לענין וטמא טמא יקרא דכתיב בההוא קרא שוים הם דבתו"כ מרבה לכל המטמאים לא המצורעים בלבד וז"ש התוס' פ"ק דמו"ק דבימי חלוטו צריך פריעה ופרימה וטמא טמא יקרא (דמשמע בימי הסגרו א"צ) לפום ריהטא כתבו כן עכ"ל. השיג עליו בבית דוד דבמוסגר לא שייך וטמא טמא יקרא לפי שהי' עומד מוסגר בבית שמסגירו הכהן כמ"ש רש"י בנימוקי החומש על פסוק והסגיר הכהן את הנגע וטמא טמא יקרא הוא לטמאים ההולכים בדרכים עכ"ל. ויפה השיב עליו בשושנים לדוד דלפמ"ש בתוס' שם דמה שפי' רש"י דמוסגר אינו משתלח חוץ לג' מחנות חזר בו מההוא דמגילה דאמרי' הא לענין שילוח זה וזה שוין א"כ צ"ל דמ"ש רש"י בחומש שהי' מסגירו בבית היינו לפ"מ דסבר מעיקרא שלא הי' משתלח חוץ לג' מחנות אבל לפי האמת ודאי דהסגר בבית לאו דוקא אבל הי' מתהלך בחוץ כשאר טמאים וטמא טמא יקרא עכ"ל השול"ד ז"ל. ואולם לפ"מ שאכתוב אי"ה בסמוך בשם הריטב"א דרש"י לא חזר בו וס"ל דבמוסגר לא הי' שילוח ממש אלא דההסגר מיקרי כעין שילוח ובעניותי אבאר בס"ד דתליא בפלוגתא דר"א ורבנן אי דורשין כל יעו"ש בדברינו א"כ הגם שצדקו דברי השול"ד בישוב הדברים האמורים בתוי"ט נגד התוס' ז"ל שהרי התוס' גילו דעתם דס"ל דרש"י ז"ל חזר בו אבל עכ"פ אליבא דאמת לפי דברי הריטב"א ז"ל אתיין דברי הרב ב"ד ז"ל כהוגן שא"צ וטמא טמא יקרא מפני שהי' סגור בבית ופירש"י בחומש א"ש לפום קושטא דמילתא דקיי"ל כרבנן והא דאמר הכא דלענין שילוח זו"ז שוין היינו אליבא דר"א כמו שאפרש בגמ' בס"ד. וע' תפארת ישראל על משניות שכתב בפשיטות רישא דקרא נקט דבמוחלט כתיב בגדיו וכו' ועל שפם יעטה וטמא וכו' ומכולהי פטור מוסגר ואע"ג דכל הטמאין צריכים לפרסם טומאתן כמו"ק ה' א' מצורע מוסגר שמובדל מבני אדם א"צ מיהו לשלחו חוץ למחנה ושם בדד ישב וכו' להך שניהן שוין עכ"ל. והיינו כסברת הב"ד שבחר בה בחכמתו. אבל תמהני שהחליט בפשיטות שלא כדעת רבינו התוי"ט ז"ל והסכים ע"ז בשול"ד ואיך לא הזכיר עכ"פ גם שיטת התוי"ט. וגם במ"ש מיהו לשלחו חוץ למחנה וכו' אינו מובן שהרי לשיטת התוספות דמוסגר בעי שילוח חוץ למחנה הרי א"צ הסגר וחייב לפרסם שהוא טמא וכמ"ש התוי"ט לדעתם. ולפירש"י ז"ל בחומש דבעי הסגר ומש"ה אינו בכלל וטמא טמא יקרא כמ"ש בב"ד והסכים עמו השול"ד עכ"פ בזה דלהס"ד דרש"י הוא כן הרי לפ"ז מוסגר לא בעי שילוח חוץ למחנה וכמ"ש הריטב"א שהזכרתי דההסגר מיקרי שילוח דעלי' כיון הש"ס באומרו הא לענין שילוח זו"ז שוין. וא"כ הרב בעל ת"י ז"ל שכתב דמצורע מוסגר א"צ לפרסם עצמו מיהו צריך לשלחו חוץ למחנה הרי הוא מזכה שטרא לבי תרי כמבואר למעיין. גם במה שרמז למו"ק דכל טמאים צריכים לפרסם עצמן הי"ל להביא מהתו"כ דמרבה לי' מוטמא טמא כמ"ש התוי"ט דאילו שם במו"ק לא הובא רק לענין מצורע דאיירי בי' קרא ואדרבה התם מרבה מיתורא דקרא לענין ציון הקברות ואפשר דממילא מוכח דיש לפרסם גם שאר טומאות כדי שיפרשו מהם כמ"ש הרמב"ם בהטומ"צ בטעמא דקרא יעו"ש. וע' בהון עשיר וקול הרמ"ז וב"ד ושולדד מ"ש מדוע לא נאמר א"ב מצורע מוסגר למוחלט דתיבת למצורע מיותרת וכולם לא ראו הירושלמי אמר ר' יודן מתניתא בשני בני אדם אר"ח מתניתא אמרה כן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט וכו' הדא אמרה בב' בנ"א אנן קיימין אין תימר באדם א' ניתני אין בין בהרת גדולה וכו' ופירש הפנ"מ מתניתא אמרה כן דהכי משמע מדקתני מצורע מצורע בתרויהו ועוד וכו' ע"ש ואפי' אם לא נסכים לזה אלא לפי' הק"ע דכל הראי' היא רק מאי דמסיים ניתני וכו' מ"מ עכ"פ ממילא מיושב מה שדקדקו וק"ל. וע' בת"י מ"ש והא דנקיט להו תנא שלא כסדר שנזכרו בקרא פרימה קודם לפריעה נ"ל משום דכל מקום וכו' ולפע"ד טעם הדבר מדנזכרים תמיד בדרך לא זו אף זו וכו' ומה"ט מזכיר במשנה תגלחת קודם צפרים וכו' ע"כ יעו"ש. ומן התימה שכל דבריו אלה הם ממש ד"ק של הרב הון עשיר ז"ל אך כיפי תלי לה לסברא זו במה שהראה דגם במקרא כן הוא הסדר תמיד וזו ראי' נכונה. וצ"ל דהא דתנן סופ"ג דסוטה האיש פורע ופורם הוא משום סיפא ואין האשה פורעת ופורמת וק"ל:

גמ'. ימי כל ימי לרבות מצורע מוסגר לשילוח. בירושלמי ר' חמא בר עוקבא בשם ריב"ח כל ימי אשר הנגע בו יטמא את שטומאתו תלוי' בנגעו יצא זה שטומאתו תלוי' בספירת ימיו ומזה למד הירו' דמוסגר לא בעי פריעה ופרימה ולא כש"ס דידן דגמיר לי' מכתוב הקודם והצרוע אשר בו הנגע יטמא וקרא דהכא אינו ממעט ואדרבה כל ימי מרבה מוסגר לענין שילוח. והקשה בשירי קרבן על הירו' א"כ שילוח נמי לא ליבעי דהא בהאי קרא כתיב שילוח וכ"ת ה"נ תיקשי מתני' ליחשיב נמי הא ותירץ דמרבה מוסגר לשילוח מדכתיב טמא הוא בדד ישב וגו' משמע כל שהוא טמא בדד ישב ע"כ דבריו ז"ל. ומ"מ יש להבין במאי פליגי הבבלי והירו'. והנה רש"י ז"ל פירש בפ"ק דמו"ק דף ז' דמצורע מוסגר אינו משתלח חוץ למחנה והקשו עליו התוס' משמעתא דידן דאמר לעיל הא לענין שילוח זה וזה שוין ומפיק לי' מקרא ימי כל ימי לרבות וכו' וכתבו שחזר בו רש"י מההיא ואולם אור עינינו הריטב"א ז"ל שם בחידושיו העלה ארוכה לדברי רש"י מקושית התוס' וז"ל ונראה כי רש"י ז"ל סבר כי מצורע מוסגר כיון שעדיין דינו תלוי אין לו שילוח חומש אבל יש לו ענין שילוח שאין לו לצאת חוץ בין בני אדם עכ"ל וכבר הבאתי לעיל דלפ"מ שפירש"י ז״ל בנימוקי החומש שמסגירו בבית מוכח ג"כ דלא בעי שילוח חוץ למחנה. אמנם אכתי קשיא לי דא"כ עדיין הו"ל למתני' למיתני חילוק זה דמוחלט בעי שילוח ומוסגר א"צ אלא הסגר ומה בכך דגם ההסגר הוא ענין שילוח מ"מ חלוק הוא משילוח ממש והו"ל לתנא למינקט חילוק זה. ונלע"ד ליישב הכל בס"ד דדבר זה תלוי במחלוקת ר"א ורבנן בפסחים דף מ"ג ע"ב דר"א דריש כל ורבנן לא דרשי וע"ש בתוס' דמשום דליכא סברא למידריש מש"ה לא דרשי חכמים כל וכן כתבו גם שילהי נדה וע' בחידושי על משניות פאה פ"ג מ"ו שהארכתי בזה עכ"פ חזינן דר"א דריש כל אפי' אם הדרשה מתנגדת להסברא ורבנן לא דרשי בכה"ג. והנה הכא בנדון דידן מדכתיב כל ימי אשר הנגע בו משמע מי שטומאתו תלוי' בנגעו לאפוקי מוסגר ושוב אין סברא למידריש כל ימי לרבות מוסגר אלא דהסוגי' אזלא הכא אליבא דרבי אליעזר דדריש כל אפי' נגד הסברא ומש"ה מרבה מוסגר לשילוח ממש כדכתיב בהאי קרא מחוץ למחנה מושבו שמשתלח חוץ לג' מחנות אבל לרבנן דלא דרשי כל לא מרבו לשילוח ממש אלא דמדסמך טמא הוא לבדד ישב משמע כל שהוא טמא בדד ישב כדברי השירי קרבן הנ"ל אבל לא מרבינן רק לענין שילוח של ישיבת בדד מוסגר בבית ולא לשילוח חוץ למחנה וכדברי הריטב"א ז"ל. והשתא רש"י ז"ל בפ"ק דמו"ק ובנימוקי החומש אזיל אליבא דרבנן דהלכתא כוותיהו והא דלא קתני לי' במתני' דאין בין משום דלר"א זה וזה שוין לענין שילוח ממש ובפלוגתא לא מיירי כמש"ל והירושלמי לאו לפרושי מתני' קאמר אלא קאי אליבא דאמת דרבנן לא דרשי כל ימי ואין מוסגר בכלל וממילא מצו למעוטי מוסגר לענין פריעה ופרימה מקרא זה גופי' ואינו חייב רק בשילוח קצת להסגירו בדד והא דלא תני לי' במתני' משום דבפלוגתא ל"מ ולא חש הירושלמי לפרש מאיזה פסוק ממעטינן אליבא דר"א והש"ס דידן חש להא כדי לפרושי טעמא דמתני' לפ"מ דלא חשיב שילוח משום דר"א לא מפליג בין מוסגר למוחלט בהא וא"ש הכל ברווחא ודוק היטב:

מתני'. אין בין ספרים לתו"מ וכו'. בירושלמי ריבפ"ז אמר ריב"ל שאל ולמה לינן אמרין יש בספרים מה שאין בתפלין ומזוזות שהספרים נכתבין בשני דפין ותו"מ אינן נכתבין אלא בדף אחד התיב ר"י ברי' דר"ח כתובה דרבה שהספרים נכתבין בב' עורות ותו"מ אינן נכתבות אלא בעור אחד וכו' תולין בספרים אין תולין לא בתפלין ולא במזוזות (כלומר וקשיא גם מאי דלא תני חילוק זה) ספרים שכתבן כתפלין וכמזוזות אין תולין בהן תפלין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהן ע"כ. ואינו מובן סיום המאמר ומה שפירש בקה"ע ספרים שכתבן כתו"מ היינו בכתב אשורית ותו"מ שכתבן כספרים היינו בכתב יוני דחה בעצמו בש"ק שהרי תו"מ פסולין אם נכתבו יונית וגם אין טעם בדבר דמש"ה תולין או לא תולין יעו"ש וגם בפנ"מ נדחק בבאורו ובמחכ"ה לא עלתה לו דלפירושו לא תירץ הש"ס כלום לקושיותי' שהקשה אמתני' במאי דשייר כל הני. ובשו"ת הר"ן סימן ט"ל הביא בשם בעה"ת דמש"ה אין תולין בתו"מ משום דהוי שלא כסדרן לפי שהקריאה כדרכה היא לקרות אחר שיטה ראשונה התליה שבין שיטה לשיטה ואח"כ שיטה שני' ונמצא שנכתב שלא כסדרו שהכתוב בראש שיטה שני' הוא מוקדם לתלי' שהיא ההשמטה שבאמצע השיטה והר"ן ז"ל כתב שאין שיטה זו נכונה בעיניו וביאר הירושלמי עפ"י דרכו וז"ל ושם בגמ' אמרו ע"ד קושיא תולין וכו' כלו' היאך אמרו במשנתנו שאין בין וכו' הרי חילוק אחר יש ביניהם שהרי תולין בספרים ואין תולין בתו"מ ואמרינן שם על דרך תירוץ ספרים שכתבן וכו' כלומר האי דלא קתני במתני' אין בין לענין תלייה לפי שמה שתולין בספרים ואין תולין בתו"מ אינו מחומר תו"מ ולא מקולן של ספרים אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כן שלפי שהספרים כתיבתן גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה תולין אבל תו"מ מתוך שכתיבתם דקה אין תולין ולפיכך ספרים שכתבן כתפלין ומזוזות אין תולין בהן תו"מ שכתבם כספרים תולין בהם ולפי' לא נשנה במשנ' באין בין זה מה שנ"ל בפי' הירושלמי עכ"ל רבינו הר"ן ז"ל. אמנם גם זה אינו מספיק דאכתי קשיא מ"ט לא מקשה הגמ' מהא דלא תני שלא כסדרן דפסול בתו"מ וכשר בספרים ולא שייך מאי דמשני. ועתוס' רעק"א למשניות שהקשה כן מדעתא דנפשי' אמאי לא חשיב שלא כסדרן והניח בצ"ע. ותמהני על הגאון ז"ל שנעלם ממנו דלפירוש בעה"ת היינו קושית הירושלמי אלא דלפי' הר"ן לא כיון הירו' לקושיא זו ומשמע לכאורה דטעמא משום דאחר הכתיבה לא נראה לעין וכמ"ש הגרע"ק ז"ל בשם תשובת מהר"י קצבי ומש"ה פריך מתלי' דמינכרא אבל יפה השיב בתורע"ק מדברי הרמב"ן יעו"ש וא"כ הדק"ל שלא תירץ הש"ס כלום מאי דשייר שלא כסדרן ועשו"ת ח"ס או"ח סימן ח' מה שהרחיב הדבור בזה. והנראה לפע"ד בס"ד לבאר הירושלמי עפמ"ש מרן הרב טורי אבן וז"ל בקיצור ק"ל במאי קמיירי אי בתו"מ דומיא דספרים שלא נכתבו למצותן תפלין להנחתן ומזוזה לקבוע א"כ הא ודאי נכתבין בכל לשון דומיא דספרים וכו' ואי מיירי בנכתבין למצותן הא תורה דומיא דידהו שנכתבה למצותה דכל אדם חייב לכתוב ס"ת לעצמו נמי אינה נכתבת אלא בלה"ק דדבר ברור הוא דאין יוצאין י"ח מצות כתיבת ס"ת אלא בכתובה בלה"ק דוקא וי"ל דלעולם מיירי בכתובים שלא למצותן אלא ללמוד בהן בלבד דספרים נכתבין בכל לשון ואפ"ה פרשת תו"מ לחודי' אין נכתבין אלא בלה"ק וכמ"ד אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ופלוגתא דתנאי היא בגיטין ואפשר אפי' למ"ד כותבי' היינו בלה"ק אבל בכל לשון לא דתרי קולי לא מקלינן שתהא נכתבת מגילה לבד ובכל לשון ומתני' ה"ק אין בין וכו' שהספרים נכתבין בכ"ל בכותב להתלמד בעלמא ותו"מ א"נ אלא אשורית דבענין אחר לא משכחת לה וכו' עכ"ל. ומעתה אומר אני דגם המקשן לא נעלם ממנו דהא דתולין בס"ת הוא משום שכתיבתה גסה אבל בכתב קטן גם בס"ת אין תולין וכמ"ש הר"ן בבאור התירוץ וממילא אין קושיא דליתני שהספרים תולין בהם שהרי יצטרך התנא להאריך ולפרש תולין בהם כשכתובים כתיבה גסה ולאו אורחי' דתנא בכה"ג אלא דאפ"ה קשיא לי' שפיר משום דבודאי הא דאין תולין בכתיבה דקה ה"מ כשנכתבה למצותה אבל להתלמד בעלמא פשיטא דגם בכתיבה דקה תולין בספרים והרי מתני' בע"כ בכותב להתלמד מיירי וכמ"ש הטו"א וא"כ בכל אופן תולין וקשה מ"ט לא חשיב תולין בספרים ואין תולין בתו"מ וקס"ד דהאי דתו"מ א"נ אלא אשורית מיירי בנכתבין למצותן ואז הרי אין תולין או אפשר דקסבר דאתי' כמ"ד אין כותבין מגילה להתלמד בה וממילא לא משכחת לה בתו"מ שיהא מותר לתלות ושפיר פריך ואהא משני כיון דמתני' ברישא מיירי בכתב ספרים להתלמד בעלמא ודאי גם בסיפא מיירי בהכי דתו"מ אינן נכתבין אלא אשורית אפי' בכתבן להתלמד משום דתרי קולי לא מקלינן וכסברת הרטו"א ז"ל ואין לומר דמתני' אזלא למ"ד אין כותבין מגילה לתינוק משום דבפלוגתא לא מיירי א"ו דקאי גם למ"ד כותבין אלא דגם בלהתלמד א"נ אלא אשורית וממילא ליכא למימר דליתני חילוק לענין תלי' שהרי בלהתלמד גם בתו"מ מותר לתלות וזהו כונת הירושלמי דמשני ספרים שכתבן כתפלין ומזוזות כלומר שכתבן לקיים בהם מצות כתיבת ס"ת כמו שכותבין תו"מ לקיים מצות הנחתן בזרוע ובראש וקביעתן בפתח הבית אין תולין בהן עכ"פ כשהכתיבה דקה ותפלין ומזוזות שכתבן כספרים כלומר שלא כתבן אלא להתלמד כמו שכותבין ספרים תולין בהם ומש"ה לא תני לי' באין בין שיצטרך להאריך ולפרש דהיינו כשכותב תו"מ למצוה אז אין תולין שהרי לענין אשורית דאיירי בי' תנא מיירי אפי' כשכתבן להתלמד ולענין תולין יהא מוכרח לצייר בכתבן למצותן מש"ה לא תני לי' והא דקאמר הש"ס ספרים שכתבן כתו"מ אין תולין הוא לרווחא דמילתא אבל אפי' אם היו תולין בספרים בכל אופן מ"מ הוי משני שפיר דעיקר סמיך אמאי דמסיים תפלין ומזוזות שכתבן כספרים תולין וזהו עיקר התירוץ דכיון דמתני' גבי תו"מ לענין כתב אשורית מיירי בלהתלמד מש"ה לא תני ענין תלי' דלא משכחת לה איסורא רק בכתבן למצותן וזה מכוון מאד בלישנא דירושלמי וק"ל. ובהכי משני גם קושיות הראשונות שהרי אם כתב פרשיות תו"מ להתלמד בעלמא ודאי שרי גם בשני דפין ושני עורות. ובהכי א"ש גם קושית התוספות ז"ל במס' שבת דף ע"ט ע"ב דהוי מצי למיתני שהספרים נכתבין על הנייר שאינו מחוק ותפלין אין נכתבין אלא על העור. והיינו ג"כ מטעם האמור דבכתב תפלין ומזוזות להתלמד באותן פרשיות בעלמא ודאי נמי מותר לכותבן על הנייר שאינו מחוק ואולי מה שסיימו שם התוס' על קושיתם וצ"ע בירושלמי בפ"ק דמגילה נתכוונו בזה למה שכתבתי דלשינויא דהירושלמי מתישבת קושיתם. וממילא נתישב בזה גם מה שהקשה בתוס' רעק"א דלא חשיב שלא כסדרן משום דבכותב פרשת מזוזה רק להתלמד ודאי גם שלא כסדרן מותר כמו בספרים והירושלמי לא חש לפרט כל הקושיות כיון דבמאי דמשני א"ש הכל ודוק היטב:

גמ'. עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו. במשנה במס' ידים הגירסא על העור וכתב ע"ז בתוי"ט וז"ל ואילו לענין כתיבת מגילה דתנן פ"ב דמגילה על הספר ופי' הר"ב קלף וכו' ולכך צריך לי עיון אמאי סגי הכא בעור עכ"ל. והשיב עליו בתוס"ח דבתוס' בשבת דף ע"ט ע"ב הביאו ממס' סופרים שהספרים נכתבין אפי' על נייר ובלבד שאינו מחוק חוץ מתפלין דאין נכתבין אלא על עור ומעתה כיון דכשר על נייר כ"ש דעור כשר אע"ג שאינו קלף ושפיר מטמא את הידים עכ"ל. ובמחכ"ה אין דבריו מתישבים יפה דהרי הש"ס מסיק בשמעתין דההיא מתני' דידים מיירי במגילה והתוס' לא כתבו דכשר על הנייר אלא בשאר ספרים וכמבואר בדבריהם בשבת דף קט"ו ע"ב ומש"ה יפה תמה התוי"ט וכונתו לפי תירוץ קמא דמסיק הש"ס כאן דמיירי במגילה וכמו שהביא בריש דבריו מענין מגילה בפ"ב דמכילתין דבעינן למיכתבה על הספר דוקא וא"כ איך התיר התם על העור ובודאי לשינויא דרב אשי דרבי יהודה היא ניחא אבל גם לשינוי' קמא יש להבין גירסת המשנה ויפה התעורר רבינו התוי"ט ע"ז ודברי התוס"ח תמוהים:

רש"י ד"ה לתופרן בגידין. ומזוזות שיהיו תפורין וכו'. בגליון הש"ס רמז להרב חו"י שהניח בצ"ע דבמזוזה לא שייך תפירה וע' פתחי תשובה סימן פר"ח סק"ד מ"ש בשם תשו' רעק"א ז"ל שהוכיח מדברי רש"י כאן דקודם כתיבה מהני תפירה בשני עורות ואין תשובותיו ת"י אבל בודאי נתכוין הגאון ליישב בזה קושית החו"י ז"ל שרמז עליו בגליון הש"ס. וע' הגהות מהרש"ש מ"ש מהתוס' במנחות דף ל"ג בשיטת רש"י ז"ל ולפ"ז חידוש על הגרע"ק ז"ל בתשובתו שהוכיח דרש"י ז"ל מתיר כשתפר קודם כתיבה והרי עדיפא מיני' מוכח משיטתו במנחות דגם לאחר כתיבה מותר כשתפרן ע"ש בתוס' וק"ל ובע"כ נעלמו מהגאון ז"ל באותה שעה דברי התוס' הנ"ל:

בא"ד. ובס"ת נחלקו במס' מכות וכו'. שם במכות פליגי בה ר"מ ור"י ומפרש בגמ' טעמא דמאן דפסיל משום דהוקשה כל התורה לתפלין דהללמ"מ לתופרן בגידין ומאן דמתיר ס"ל כי איתקיש לענין מותר בפיך להלכותי' לא איתקיש וכתב ע"ז בספר שאגת אריה וז"ל דפליגי אי דנין היקשא מהללמ"מ וע' ברש"י שבת דף קל"ב שמפרש כמו דאין דנין ק"ו מהלכה ה"נ בכל י"ג מדות נראה דתליא בסוגיין והק' אאמ"ו בקידושין די"ז פריך הש"ס ונילף ג"ש ריקם מעולת ראי' דמאי קשיא דילמא ס"ל כמ"ד דס"ת שתפרו בפשתן מותר דלא דנין כל י"ג מדות מהלכה והתם הלכתא היא ותי' דה"פ דבכאן פליגי ר"מ ור"י ולא ידעי' מי האוסר ומי המתיר א"כ קשיא תסתיים דר"מ מתיר דאי אוסר א"כ ש"מ דדנין מהלכה ובקידושין ר"מ יליף ריקם מבכור וקשה נילף מהלכה עכ"ל. ובמחכ"ה מה שהחליט דר"מ ור"י פליגי בכל י"ג מדות אי למדין מהלכה לפע"ד הוא דבר שא"א לקבלו דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל כמאן דפסיל ס"ת שתפרה בפשתן וקיי"ל כדעת רש"י ז"ל דכל י"ג מדות אין למדין מהלכה כמבואר בכריתות ובהליכות עולם ויבין שמועה ותחלת חכמה א"ו בע"כ צ"ל דבכל המדות כ"ע מודו דאין למדין מהללמ"מ ולא פליגי ר"י ור"מ אלא בהיקשא דעדיף דהוי כאלו כתיבא להדיא אשר ע"כ אין משיבין על ההיקש כידוע ומש"ה סבר מאן דפסיל דגמרינן מהלכה ומאן דמתיר פליג גם בהיקשא אבל בשאר מדות אין מי שיאמר דלמדין מהלכה ולא תליא כלל בפלוגתא זו וזה ברור וממילא נסתלק תירוצו להאי דקידושין דהתם בגז"ש לכ"ע אין למדין והדק"ל. אמנם בקושיא זו כבר קדמוהו רבנן המהרי"ט והעצמות יוסף וע' בספר המקנה שם שתירץ בסברא ישרה כדרכו ז"ל וע' גם באור חדש שם וע' צל"ח פסחים דפ"א ע"ב:

תוס' ד"ה עד. לקמן מוקי לה במגילה וכו'. ע' פני יהושע מ"ש בזה ומשמע קצת שנעלם ממאור עיניו דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו כאן ע"ש וק"ל:

תוכן העניינים

נפש חיה (לנדא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה