נפש חיה (לנדא)· רבי ישראל לנדא
בעזר יושב תהלה הופך קינה לגילה אכתוב חידושים במסכת מגילה · דף ו.
גמ'. אלא אמר רבא חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כנרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפי' ריקנין שבה מלאין מצות כרמון. יש לדקדק מ"ט הכניס המאמר כנרת זו גינוסר באמצע פירושא דרקת והול"ל רקת זו טבריא ולמה נקרא וכו' והדר לימא כנרת וכו' ולא ראיתי למי שירגיש בזה ועוד יל"ד למאי הוצרך כלל לפרושי כנרת זו גנוסר הרי בהא לא פליג ארבי יוחנן. ונ"ל עפ"מ שדקדק המהרש"א ז"ל דבמלת רקת לא נרמז רק שהם ריקנים אבל היכן רמיזא שהם מלאים מצות וע"ש שתי' בדוחק. אמנם הנכון בזה דהכתוב סמך רקת זו טבריא לכנרת שהיא גנוסר ומתקריא כנרת משום דמתיקי פירי כקלא דכנרא ובזה רמיזא רמיז קרא דאפי' ריקנים שבטבריא הם מלאים מצות כרמון אשר הטוב והמתוק שבמינו מקומו בגינוסר ומעשיהם נעימים ומשובחים כפירות גנוסר המשובחים בטוב טעמם ומפני שגינוסר הוא סמוך לטבריא כמ"ש בערוך ערך גנוסר שהוא מקום קרוב לטבריא ויש בו גנות ופרדסים מש"ה הסמיכם הכתוב להורות על האמור. והשתא א"ש טובא שהוצרך רבא להקדים כנרת זו גנוסר ואח"כ אמר ולמה נקרא שמה רקת וכו' וק"ל. וכיון דאתינן להכא יש בידינו לומר דהאי ריקנים שבה וכו' לא קאי בדוקא אטבריא כ"א על כלל ישראל עם קדוש שריקנים שבהם מלאים וכו' וממילא גם טבריא בכללם אך לזכרון הדבר הזה היו מכנים לטבריא הקרובה לגינוסר מקום טובי הפירות שנשתבחה בהן א"י בשם רקת ולא מפני שאנשי' היו עוסקים במצות יותר מאנשי שאר עיירות אלא שמפני שאם היו רוצים להזכיר שבח זה של ישראל על עיר אחרת היו צריכים להאריך לשון ולקרוא לה שם בעל תיבות אחדות עד שיהי' נכלל בו ענין הלז ע"כ בחרו בטבריא שהי' די בקראם שמה רקת דהשתא בצירוף כנרת הקרובה לה מרומז כל המאמר דאפי' ריקנים שבישראל מלאים מצות כרמון המצוי בגינוסר ומתוקים מעשיהם כמתיקות כל הפירות אשר שם. ובהכי נתישבה קושית הגאון ז"ל בטורי אבן מאי עדיפותא דטבריא ובמה זכתה שיהיו יושבי' טובים יותר מכל יושבי א"י ועוד מאי רבותא דטבריא הא דרשינן כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבך וכו' ואכל ישראל מעיד הכתוב כן וא"כ מאי רבותא דטבריא והשאיר בקושיא ולפ"מ דאמרן לק"מ. וראיתי בס' פתח עינים לרבינו הרחיד"א זצ"ל שכתב על הקושיא הראשונה דהגורם לזה מה שמקבלים בטבריא שבת מבעוד יום לפי שיושבת בעמק ובודאי מחמירין ביציאת שבת ודין הניין להו מפני ששמירת שבת שקולה ככל התורה יעו"ש. ולא זכיתי להבין דאם כן צפורי נמי היושבת בהר ומאחרים שם לצאת מן השבת ובודאי מחמירין בהכנסת שבת ומדוע לא עלתה להם כמו לטבריא ע"כ מחוורתא כמו שבארתי בס"ד:
תוס' ד"ה טראטריות. וקשה לומר שאותן מקומות וכו'. עמ"ש מז"ה ז"ל בדגול מרבבה או"ח סימן קנ"ד על המג"א ועשו"ת ח"ס או"ח סוסי' מ"ב שנתכוין ג"כ לזה ועפמ"ג שם מ"ש בשם הא"ר דגם הלבוש לא כיון רק להתיר ליחיד להתפלל בו אבל לא לעשותו ביהכ"נ קבוע ע"ש וע"ז אין דחי' מדברי התוס' כאן דהכא איירי לעשותם קבע ללמד בהן תורה ברבים ובזה גם הלבוש מודה דאסור. ולא ירדתי לסוף דעתו של הב"ח ז"ל שמחק מה שרשמו התוס' טוראטריות וקרקסיאות ולא גרס רק טראטריות לבד ולא אבין הלא מ"ש התוס' י"מ בתי ע"ז וכו' קאי אתרויהו דמכנה אותן בשמות של גנאי והתוס' פליגי ומפרשי תרויהו שהם בתי ועד כמו שגרס הב"ח עצמו לקמן וא"כ מ"ט מחק בהציון מלת וקרקסיאות וצ"ע: ע"ב.
מתני'. אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. כתב הר"ן ז"ל לענין לשלוח מנות כיון דדמו למתנות לאביונים דליתנהו אלא בשני משמע נמי דאף משלוח מנות אינו אלא בשני עכ"ל. ונראה שהר"ן נזהר בדבריו ממה שיש להקשות לפ"ז מ"ט לא תני משלוח מנות במתניתין וליכא לשנויי תני ושייר דמאי שייר וכו' ותו הרי בפ"ק דתענית פריך הש"ס והא אין בין קתני ולא שייך תני ושייר ועתו"ס שם אך לקמן במכילתין כתבו התוס' דגם היכא דתני אין בין שייך שייר ואולם הר"ן ז"ל נזהר והבליע בנעימות דבריו ישוב לקושיא זו דמשום דמשלוח מנות דמי למתנות לאביונים הוי בכללן ולא חשיב שיורא. ורבינו התוי"ט ז"ל העתיק דברי הר"ן והשמיט מ"ש דדמו למתנות מפני האריכות ודין גרמא להרב בעל הון עשיר זצ"ל שהקשה על הר"ן מאי שייר דהאי שייר וטרח ליישב ולפמ"ש לק"מ. ומ"ש בה"ע לתרץ כיון דאיכא נמי דברים אחרים דיש ביניהם כגון שמוע שקלים וכלאים כדאי' בירושלמי אע"ג דאינם מענין פורים שייך שפיר למימר אדידהו תני ושייר עכ"ל לא זכיתי להבין והרי לפי המסקנא הכי קתני אין בין י"ד וט"ו שבאדר א' לי"ד וט"ו שבאדר ב' וכו' וכמו שביאר הרע"ב ז"ל המשנה לפי מסקנא זו וא"כ לא הוי שימוע שקלים שיורא וכמ"ש בתוי"ט דהא במצות שאינן נוהגות בי"ד וט"ו דוקא לא מיירי ומאי שייך למימר דאגב דשייר שמוע שקלים שייר נמי משלוח מנות אתמהה וגם לא ידעתי איך הוי ניחא לי' להרב ה"ע ז"ל לומר בפשיטות תני ושייר אם רק נמצא עוד שיורא והרי פשטות קושית הש"ס דתענית והא אין בין קתני משמע דבכה"ג לא אמרי' תני ושייר:
גמ'. הא לענין סדר פרשיות וכו'. ע' בפנ"י ובטו"א ותראה שניהם מתנבאים בסגנון אחד דפרשת שקלים לא שייכא באדר הראשון משום דתרומה חדשה הוי בניסן ויש לתמוה שלא הביאו ירושלמי ערוך בשמעתין ובריש מס' שקלים א"ר יוסה ויאות כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן אם אומר את באדר הראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין הרי מפורש כדבריהם ז"ל גבי שימוע שקלים עכ"פ וממילא ה"ה לענין קריאת הפרשה:
ארחב"א אר"י הלכתא כרשב"ג שאמר משום רבי יוסי. אע"ג דקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתנו ולדעת הש"ך בשם התוס' גם בברייתא אפ"ה הוצרך לפסוק כוותי' משום דכאן אמרו משמי' דר"י ולא משמי' דנפשי' ולפמ"ש בס' יד מלאכי ח"א סי' ש"ז דרבינו הש"ך ז"ל לא כיון יפה בדעת התוס' והביא חבל נביאים המסכימים כולם דבברייתא לא איתמר כלל זה א"ש בפשיטות. ואע"ג דקיי"ל רבי יוסי נימוקו עמו ורבים אומרים דהלכה כמותו אפי' מחבריו ואפי' אם החולקים עליו אינם מפורשים בשמם וא"כ בלא"ה כאן הלכה כר"י נגד ת"ק ונגד ראב"י מ"מ י"ל דהיינו דוקא כד איהו גופי' פליג אבל אי תנא אחרינא קאמר משמי' דרבי יוסי כי הכא דרשב"ג אמר משמו אפשר דאין כלל זה אמור דהלכה כר"י וע"ד שכתב ביד מלאכי כלל ש"ח בשם השיטה מקובצת לענין רשב"ג ומש"ה איצטריך רבי יוחנן לאוקמי הלכתא כוותי'. וע' יד מלאכי כלל רל"א. גם אין להקשות מדאמר בעלמא רבב"ח א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה וכיון דמסיק הש"ס דסתם מתני' אתי' כרשב"ג הרי ממילא הלכתא הכי ואמאי איצטריך רחב"א בשם ר"י למיפסוק כרשב"ג משום די"ל כתירוצא קמא דגמ' דמתני' ת"ק דתני מקמ"ג וה"ה מתנות הלכך איבעי לי' לפסוק הלכה כרשב"ג וזה פשוט:
מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצות. הקשה בטו"א למה לי טעם להניח תפלין של יד קודם לתש"ר משום דאקדמי' קרא ומשום דדרשינן כל זמן שבין עיניך יהיו שתים כדאמר בפ"ג דמנחות תיפוק לי' משום דבזרוע פגע תחלה ואין מעבירין עה"מ כמ"ש רש"י ותוס' בפ"ג דיומא ע"ש שהאריך בזה. והנלע"ד נכון דאי משום האי טעמא לחודי' הי' הדין נותן אם יש לו תש"ר בלבד ומצפה שיביאו לו אחר שעה תש"י אזי יניח עתה תש"ר שלא להחמיץ המצוה שבאה לידו ויכול לקיימה דבאופן זה לא שייך כלל לומר דמשום שפגע בזרוע תחלה אסור לעבור ממנו להניח תפל בראשו דהרי אין בידו תש"י לקיים המצוה שבזרוע והגם שיהי' לו אח"כ אינו מועיל לדחות עי"ז מצות תש"ר הנמצאת בידו ואדרבה לפמ"ש רש"י ז"ל בפירושא דאין מעבירין משבא לידי אקדים לעשות דכתיב ושמרתם את המצות אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה וכה"ג פירש גם ביומא דף ל"ג ע"א והוא כעין אמרם בעלמא שהויי מצוה לא משהינן וחביבה מצוה בשעתה גם בטו"א בשמעתין האריך להוכיח דהאי אין מעבירין דהכא אינו רק משום זריזין מקדימין למצות ע"ש וא"כ באופן שהבאתי ודאי יש להקדים הנחת תש"ר משום אין מעבירין עה"מ ולא לאחרה עד שיביאו לו תש"י כדי להקדים אותה מפני שבזרוע פגע תחלה וזה ברור בעיני משא"כ השתא דאקדמי' קרא לתש"י בהדיא יש לו להמתין עד שיביאו לו תש"י ויניחנה קודם לתש"ר ומנא אמינא לה מהא דאיתא בש"ע סימן כ"ו דאם יש לו שתי התפלין ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת מניח אותה שיכול וביאר המג"א כגון שצריך לצאת לדרך ואין יכול לעכב להניח ש"י מניח ש"ר לבד שכן כתב הרא"ש והקשה עליו רבינו המג"א ז"ל איך משום איחור דרכו התירו לו לבטל מצות תפלין ותי' דמ"מ יניחם אח"כ אלא דעתה יניח ש"ר לבד וכתב ע"ז הפרמ"ג ז"ל ומ"מ קשה דמשום איחור דרכו יתירו לו איסור תורה והי' לאות והדר לטטפות ואפשר איחור דרכו הוי כמצטער עכ"ל וא"כ היושב בביתו ואינו מצטער אם ימתין ודאי אין לו להקדים תש"ר אלא יאחר אותה עד שיהי' לו תש"י כדי להניחן כסדרן וע' בספר ארעא דרבנן כלל א' מר נחית לה לחקור היכא דיש לפניו אתרוג לצאת בו י"ח וממתין שיבא לו אחר שעה יותר נאה ומהודר והביא בשם הרב בעל שבות יעקב שיש לו להמתין על מצוה מן המובחר יעו"ש ורואה אני הדברים ק"ו דהכא הקפידה תורה להדי' על הקדמת תש"י לתש"ר א"כ ודאי יש להמתין לעשות כן ומש"ה כתב רחמנא זה מפורש ולא סמך אהא דאין מעבירין עה"מ כנ"ל נכון בישוב קושית הטו"א ז"ל, איברא דיש לחלק בין אתרוג שאין המצוה רק ליטול פעם אחת ע"כ ממתין על מהודר ועובר מפני זה על שהויי מצוה אבל תפלין מצותן כל היום ובכל רגע עובר בעשה כשאינן עליו יכול להיות שיש לו לבטל מצות כל זמן שבין עיניך יהיו שתים מפני עיקר קיום המצוה כשיש בידו לקיימה עכ"פ בהנחת תש"ר ובפרט לשיטת הנימוקי יוסף הובא בב"י סימן כ"ח דאם פגע בשל ראש תחלה יניחו ולא יעביר על המצוה א"כ אפי' לפמ"ש מרן ז"ל דלא כוותי' היינו התם שיוכל תיכף להניח ש"י אבל אם אינו בידו משמע דגם לדידן יש להקדים ש"ר ולא לאחרו עד שיגיע לידו ש"י ואי נימא הכי נדחה תירוצי הנ"ל וצ"ע בזה לדינא. ועטו"א שהעלה דאם העביר עה"מ ובא למצוה אחרת אין אומרים השתא א"מ על אותה מצוה האחרת כיון דבפשיעתו הגיעה לידו אלא יעבור ממנה ויקיים מצוה הראשונה שלא הי' לו להעביר עלי' וע' בארעא דרבנן שם שהביא ראי' דהתוס' ס"ל דהא דא"מ עה"מ אינו אלא מדרבנן מדפסיקא להו שאם פגע בש"ר תחלה יעביר עה"מ ויניח ש"י משום קרא יעו"ש משמע דלא ס"ל כהגאון טו"א ז"ל דאל"כ הרי צ"ל דאפי' אם א"מ עה"מ הוי מדאוריתא מ"מ כיון דבזרוע פגע תחלה והעביר עה"מ ופגע בתש"ר יעבור ממנה וא"כ עדיפא הו"ל להקשות למה כתבו התוס' משום קרא והרי בלא"ה משום א"מ גופי' יש לעבור מש"ר ולהניח ש"י דבי' פגע תחלה ורק משום פשיעותו עבר עליו ופגע בתש"ר א"ו דס"ל ז"ל דהשתא שפגע בתפלה ש"ר אין לו להעביר על אותה מצוה אלא משום הכתוב ס"ל להתוס' שיעביר וע"כ שפיר הקשה מנ"ל לדחות אי' דאוריתא דא"מ עה"מ מפני ההוא קרא והוכיח מזה דאינו אלא מדרבנן. ולא הבנתי מ"ש עליו בעפרא דארעא וז"ל ולעד"נ דאע"ג דהוי דאוריתא היינו לכתחלה אבל אם כבר התחיל במצוה השנית אין לזלזל בה לדחותה בידיה ולכך איצטריך קרא בתפלין דאעפ"כ ידחה ש"ר ותדע דהרי בטלית ותפלין דקיי"ל דמקדים ללבוש הטלית ואם פגע בשל תפלין מקדימן בתחלה אלמא דאין מעבירין עדיפא ושאני תש"ר וש"י דגלי בהו קרא עכ"ל ובמחכ"ה לא השיב ממין הטענה והרי גם הרב ארעא דרבנן פשיטא לי' דאם כבר התחיל במצוה האחרת אין לזלזל בה והיינו דקשיא לי' מנ"ל להתוס' לדחות הא דאין מעבירין מחמת הקרא דוהי' לאות וכו' הלא גם הא מקרא נפיק דכתיב ושמרתם את המצות ומה ענה ע"ז הרב עפרא דארעא ז"ל ומ"ש דלכך איצטריך קרא דאעפ"כ ידחה ש"ר לא ידעתי מנ"ל הא והרי קרא לכתחלה איצטריך להקדים ש"י לש"ר אבל אם פגע בתש"ר מנלן להעביר עה"מ בשביל זה ולכאורה דבריו תמוהים. ברם איכא למימר דהרב עפד"א פשיטא לי' בהא כדברי הרטו"א דכ"ע מודו דהאי דבזרוע פגע תחלה מילתא היא וקשה למאי איצטריך קרא להקדים ש"י לש"ר והרי בלא"ה א"מ עה"מ וצ"ל דקמ"ל בדיעבד שהעביר עה"מ ונטל ש"ר הרי עתה שייך בזה יאין מעבירין ודלא כמסקנת הרטו"א בזה ואעפ"כ יש להעביר ולהקדים ש"י משום קרא וא"כ נדחתה ראית הרב ארעא דרבנן מהתוס' זה נ"ל כונת הרב עפרא דארעא ז"ל. אמנם לפ"ז יש להבין דעת הרב ארדר"ב ז"ל. ונלע"ד דהוא ז"ל פשיטא לי' כדעת הרטו"א ז"ל דאם העביר על המצוה ופגע באחרת יעבור ממנה ויקיים הראשונה שעבר ממנה בתחלה והשתא עדיין קשה למה לי קרא גבי תפלין דאפי' בדיעבד לא איצטריך דגם משום אין מעבירין לחודא יש לו להעביר על ש"ר שפגע בו ויניח ש"י על הזרוע שפגע בו תחלה ובע"כ צ"ל דבהא לא שייך אין מעבירין בסמיכות הזרוע לידו יותר מהראש ולא ס״ל להתוס' כדעת רש"י ז"ל גם בעיקר הסברא של בזרוע פגע תחלה ומש"ה בעי קרא גם על הקדמת ש"י לש"ר בתחלה ושוב אין ראי' להעביר עה"מ של תש"ר בדיעבד ויפה הוכיח דדעת התוס' דאינו אלא מדרבנן. ומ"ש בטו"א דאם השני מקודש לא שייך א"מ עה"מ הוא כשיטת החכם צבי ולא כדעת הרדב"ז כידוע ע' משל"מ הלכות מגילה ובארעא דרבנן שם. ומ"ש שם בארדר"ב לענין דאוריתא ודרבנן עיין בשאגת ארי' סימן ב' וסי' כ"ב מ"ש בזה. אמנם מה שכתבתי לדעת התוס' דלא ס"ל הך דבזרוע פגע תחלה היינו לדעת ר"ת בשם רב האי גאון זצ"ל אבל רבינו אליהו ז״ל ודאי ס"ל נמי כרש"י ז"ל ואולם קשה לומר גם לדעת רב האי דלא ס"ל הא דבודאי אדם פוגע תחלה בזרועו בטרם יגיע להראש ומ"ש הא מהא דכי עייל בהיכל פגע במזבח תחלה ומדשנו תחלה להטבת המנורה משום א"מ עה"מ. ע"כ נ"ל יותר נכון כתירוץ הרטו"א ז"ל משום דש"ר הוי מקודש יותר הלכך בעי קרא להקדים ש"י והרב ארעא דרבנן צ"ל דלא נחית להכא לחקור בקושית הטו"א הנ"ל והסיח דעתו הרחבה מהא דבלא"ה שייך בהנחת ש"י קודם לש"ר משום אין מעבירין וע"כ לא עלה על מחשבתו לכתוב כמ"ש בעפרא דארעא וק"ל. עוד אפשר לומר בישוב קושית הטו"א לשיטת התוספות כמו שבירר לדבריהם במג"א סימן כ"ז סק"ג דגידם מניח בימין יעו"ש ואז אחר מניח לו דא"א שיניח בעצמו על ידו הימנית כיון שאין לו יד שמאל ובכה"ג לא שייך אין מעבירין עה"מ שהרי בעצמו א"א לו להניח אלא על ראשו ולגבי אחר לא שייך למימר דפגע בזרוע תחלה וא"כ אילו הי' רק טעמא דא"מ הי' מותר להניח תש"ר תחלה קמ"ל קרא דגם גידם מניח ש"י תחלה ואין להקשות א"כ מאי בעי קרא ידכה לרבות את הגידם והרי בלא"ה ידעינן הא מדאיצטריך קרא להקדים ש"י לש"ר דלא מתוקמא רק בגידם די"ל אפי' אם גידם יד שמאלו פטור מלהניח בימין מ"מ קרא מיירי בגידם יד ימינו שחייב להניח בשמאלו ואינו יכול להניח בעצמו כ"א ע"י אחר וק"ל:
רש"י ד"ה אלא מקרא מגילה. כלומר שאם עשאו בראשון לא יצא. דקדק הרב שושנים לדוד ז"ל אמאי לא קאמר רש"י ז"ל שאם קראה בראשון ונקט שאם עשאה דלשון עשי' אינו מיוחד לקריאת המגילה ע"ש. ובעניותי שותא דמר לא ידענא והרי פירש"י מוסב אמקרא מגילה ומתנות לאביונים האמורים במשנה ומש"ה נקט לישנא דשויא לתרויהו דהאי שאם עשאו מצי קאי על ב' הענינים שעשה מצוה זו של מקמ"ג ושל מתנות לאביונים משא"כ שאם קראה לא הוי קאי אלא אמקרא מגילה בלבד ומה שלא רשם רש"י ז"ל אלא מקרא מגילה לחודא ולא רשם גם ומתנות לאביונים הוא מפני שרצה לקצר והוא כמו וכולי וזה פשוט וברור. עוד דקדקו הבית דוד והשול"ד ז"ל דדברי רש"י אלה מיותרים לגמרי דמאי בעי בזה וכתבו דרבים נתחבטו בהבנת לשון זה. ולולא דמסתפינא ה"א דרש"י ז"ל קמ"ל ס"ל כפירושו של הרא"ש ז"ל במתני' דסיפא ארישא קאי ודוקא בקראו בראשון אין בין אדר א' לב' אלא מקרא וכו' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין אבל בכל השנים המעוברות מותרים י"ד וט"ו שבאדר א' בהו"ת וע' בטור סי' תרצ"ז ובב"ח סוס"י תפר"ח וז"ש רש"י כלו' שאם עשאה בראשון ל"י ואז אין בין וכו' אבל אם לא קראה בראשון טובא איכא ביניהו וק"ל. ורבינו התוי"ט ז"ל העתיק לשון רש"י ז"ל וסיים עליו וטעמא בגמ' דמסמך גאולת פורים לגאולת פסח עדיף וכתב עליו בתוספות חדשים וז"ל אבל מזה לא נשמע רק לכתחלה ונראה דבגמ' הביא עוד מדכתיב השנית משמע בשני ועביד שם צריכותא ומדלא כתיב בשני רק השנית משמע שיקרא שנית וכו' עכ"ל. ולא הבנתי דתינח לר"א דאמר טעמא דרשב"ג דדריש השנית אבל אכתי לרבי טבי דאמר טעמא דרשב"ג מסמך גאולה לגאולה עדיף וכוותי' נקיט הרתוי"ט ז"ל לא תירץ כלום ולדידי' נשארה קושיתו דמזה לא נשמע רק לכתחלה לקרות בשני ומנלן שאם קרא בראשון לא יצא. ואולם באמת הדבר פשוט דרבי טבי קאי על דברי רבי יוחנן ששניהם מקרא אחד דרשו בכל שנה ושנה אלא דמפרש טעמא דרשב"ג מ"ט לא קאמר כראב"י דדריש מה בכל שנה אדר הסמוך לשבט דהוא משום מסמך וכו' והשתא קשיא למה לי בכל שנה ושנה תיפוק לי' משום מסמך וכו' ובע"כ צ"ל דאי מה"ט ה"א לכתחלה קמ"ל קרא דאפי' בדיעבד וא"כ בלאו השנית מוכח דאפי' דיעבד לא יצא אלא דהתוי"ט קיצר במקום שאמרו להאריך שהשמיט דרשת בכל שנה ועמ"ש בס"ד בתוס' ד"ה מסתבר גם אליבא דראב"י לפרש כהאי גוונא:
תוס' ד"ה הא. שאם קראו הארבע פרשיות וכו'. כתב רבינו הפני יהושע ז"ל דלא מבעיא היכא שעיברו אותה קודם פורים וכו' אלא אפי' נתעברה אח"כ שקראו כדינא אפ"ה חוזרין וקוראין בשני כ"נ מלשון התוס' בד"ה הא ומה של"כ התוס' כן במשנה משום דבלא"ה קיי"ל כמתני' דרשב"ג היא משא"כ לענין סדר הפרשיות משמע דקיי"ל כת"ק דאם קראוה בראשון א"צ לקרותה בשני דהא דפסק ר"י כרשב"ג היינו לענין מגילה דוקא כדמסיק טעמא ע"ז הוצרכו התוס' לפרש דדוקא היכא שקראו כדין ונתעברה השנה אח"כ משא"כ בקריאה בטעות צריך לחזור ולקרות בשני לכ"ע עכ"ל. ותמהני והרי כמה נתלבטו רבותינו בלישנא קדישא דהטור ז"ל סוס"י תפר"ח לפי הגירסא א"צ לחזור לעשותן בשני דקאי אקריאת הפרשיות באדר ראשון ואח"כ ראו לעבר השנה ומרן ז"ל בבדק הבית תיקן הנוסחא שצ"ל צריך לחזור וכו' משום דפסק ר"י הלכה כרשב"ג וכן הסכים בד"מ בשם מהר"א מפראג וכ"כ הב"ח דגי' מוטעת היא כמ"ש בטור לפנינו שהרי מבואר דרשב"ג ס"ל דצריך לחזור ולקרותן בשני וקיי"ל כוותי'. הנה ראינו חבל חכמים עדיפי מנביאי מתנבאים בסגנון אחד דלכולא מילתא פסק ר"י כרשב"ג ולית מאן דסליק אדעתי' כדברי הפנ"י ז"ל. גם במה שחילק לדעת ת"ק בין קראוה כדינא בין קראוה בטעות חזינן דמרן הב"י ז"ל לא חשב ככה שהרי לפ"מ שהי' סבור בב"י דגי' הטור נכונה היא כתב דמש"ה כתבו הטור הגם שאנו קובעים השנים עפ"י החשבון כדי ללמדנו שאם טעו וחשבו שהיא שנה פשוטה וכו' ע"ש הרי דפשיטא לי' דלדעה זו גם בקריאה בטעות א"צ לחזור ולקרות הפרשיות. וע' בשו"ת הב"י הנדפסי' בראש הטוא"ח ותראה שיש סברא לומר דנתעברה אח"כ גרע מקריאה בטעות. ועכ"פ הי' לו להרפנ"י ז"ל להביא דברי הטור ולבאר הגי' המוטעת לפי דעת נושאי כליו והיא נכונה לפי שיטת הפנ"י ז"ל:
בד"ה מסתבר. ויש מפרשים דלא שייך וכו'. במג"א סי' קמ"ז ס"ק י"א הביא זה מדברי התוס' במס' יומא וסיים עלה וע' במנחות דף ס"ד ע"ב וביאר במחהש"ק דהתם מוכח דגם בחדא מצוה אין מעבירין עה"מ דתנן מצות העומר להביא מן הקרוב ואמרי' מ"ט ומשני משום דא"מ עה"מ ושם ליכא רק חדא מצוה עכ"ל. ואחר המחילה רבה מתורתו הקדושה הרי התוס' במנחות שם כתבו חילוק זה של הי"מ ובארו להדיא דלא שייך אין מעבירין עה"מ אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה וכו' וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב עכ"ל הרי דהתם חשיב ב' מצות ואין משם סתירה לחילוק זה רק הכא בשמעתין דחו התוס' דברי הי"מ מהאי דהכא דאינו רק חדא מצוה אבל ההוא דמנחות כתרי מצות חשיבי להו ודברי הרב בעל מחהש"ק ז"ל בהבנת דברי המג"א תמוהים והעירני ח"א דבש"מ הנדפס בש"ס ווילנא במנחות שם אות י"א משבש נוסחת התוס' שלפנינו והוא כדברי המחהש"ק ע"ש:
בא"ד. ורבינו יהודה תירץ דאי לאו קרא ה"א דא"מ לכתחלה וכו'. עפ"י דברי ר"י אלה סרה ראייתו של הרב בעל ארעא דרבנן ז"ל כלל א' שהוכיח משמעתין דהא דא"מ עה"מ אינו אלא מדרבנן וקרא דושמרתם את המצות הוי אסמכתא בעלמא דאי הוי דרשה גמורה קשה למה לי קרא בכל שנה ושנה לר"א ב"ר יוסי תיפוק לי' משום דא"מ עה"מ אלא ע"כ מדרבנן היא ומש"ה איצטריך קרא וכונת הש"ס דמסתבר טעמא למידריש קרא הכי כיון דאשכחן בעלמא דחשו רבנן להכי ואמרו א"מ עה"מ ע"כ דבריו ז"ל אמנם לפי האמור אין זו ראי' דשפיר י"ל דאין מעבירין וכו' מדאורייתא אלא דאי מהאי טעמא גרידא ה"א דא"מ לכתחלה וקורין בראשון אבל בדיעבד אם טעו ולא קראו בראשון קורין בשני קמ"ל קרא שהוא מעוות לא יוכל לתקון וכמ"ש בחי' הרשב"א ז"ל וז"ל ומיהו מספקא לי לראב"י אם לא קראה בראשון אם קורא אותה בשני ומסתברא דלאו דכיון דבכל שנה ושנה פליגי מה כל שנה ושנה לרבנן אדר הסמוך לניסן דוקא אף לראב"י לעולם אדר הסמוך לשבט ולא הסמוך לניסן עכ"ל, וע' בפני יהושע דדייק בלישנא דראב"י כל המצות הנוהגות בשני וכו' הא לדידי' לא נהגי כלל בשני ומשום דקדוק זה מפרש דראב"י נמי מודה דלכתחלה בשני והא דקאמר בגמ' לראב"י אף מקרא מגילה לכתחלה בראשון היינו היכא שכבר קראו הפרשיות בראשון יעו"ש וחידוש שנעלמו ממאור עיניו דברי הרשב"א ז"ל שכבר עמד בדקדוק זה ומ"מ לא נטה עי"ז מהכונה הפשוטה בשיטת ראב"י ומסיק לדידי' דאפי' דיעבד אינו קורא בשני. ושוב ראיתי בטו"א שהקשה ג"כ כיון דמסיק טעמא דאין מעבירין ל"ל בכל שנה ותירץ כמ"ש דאי מה"ט ה"א אי לא קרא באדר א' חייב לקרותה בב' קמ"ל קרא אפי' דיעבד מעכב ותלי"ת שזכיתי לכוין לדעתו אבל יפלא שלא זכר שר דברי הרשב"א שנסתפק בזה והעלה כדבריו ז"ל. ועמג"א סימן תקס"ח ס"ק כ' דבגמרא דמגילה משמע דאי לאו קרא הוי עבדינן פורים בתרויהו וביאר במחהש"ק דראיית המג"א היא מראב"י דקשה לדידי' למה לי בכל שנה תיפוק לי' מסברא דא"מ עה"מ והא בלא"ה ידעינן מקרא ושמרתם את המצות א"ו דהוי ס"ד נהי דאין מעבירין עה"מ מ"מ צריך לקרות גם בשני לכך איצטריך בכל שנה ע"כ דבריו ז"ל אמנם לפי המבואר אין ראי' מהכא כלל דאי לאו קרא ה"א דיעבד שלא קרא בראשו קורא בשני מש"ה בעיא קרא אבל אין סברא כלל שיקראו בשניהם ועשו"ת ח"ס חאו"ח סימן קס"ג. ומ"ש שם כמה פעמים דלהירושלמי הי' הנס באדר הראשון הנה הקרבן עדה והפנ"מ לא פירשו כן יעו"ש: