אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה קונטרס גולת עליות › סעיף יד

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

קונטרס גולת עליות · סעיף יד

סעיף יג

בש"ע בסי' ר"א ס"ק מ"ח איתא דאם ממשיך המים למקוה על דבר המקבל טומאה פסולה ובסימן מ"ט איתא בד"א בממשיך מי גשמים דעלמא אבל בממשיך ממעין או מקוה אפילו ע"י דבר המקבל טומאה כשר דחשבינן לזה המקוה שהמשיך המעין לתוכה כאילו הוא מחובר למעין או למקוה ויש מי שאינו מחלק בכך:

והנה דעת המתירין הוא הרא"ש בסוף נדה הובא בב"י וז"ל אני אומר אם הסילון של מתכות מביא המים ממעין או ממקוה אחר למקוה זה אע"ג דהויתן ע"י טומאה כשר כיון דמי המקוה מחוברים למעין או למקוה אחר' שהיא כשרה דכולו שאוב נטהר בהשקה אם השיקו לחברו למקוה כשר כדתנן בפ"ו דמקואות מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מהקרוב כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהיא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה ודיו עכ"ל הרא"ש:

וכתב עליו הבית יוסף וז"ל ואע"ג דממשיך מים מן המעין לכלי נפסלו אף המים היוצאים מהכלי משום שאובין ולא מהני בהו חיבור למעין כמו שנתבאר לעיל מדברי הרמב"ם והרא"ש שאני התם דהוי כלי שיש לו בית קיבול ונפסלו משום שאובין אבל היכא דאין לו בית קיבול אע"פ שהוא מקבל טומאה שפיר הוי השקה אע"פ שהמים נמשכים עליו אבל מדברי הרשב"א נראה דאין מחלק בין ממשיך מי גשמים בעלמא לממשיך מי מעין או מקוה שכתב בסוף התשובה שכתבתי בסמוך וז"ל עוד שנינו במסכת מקואות מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מהקרוב כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו וכו' מכל אלו שמענו שאפילו כלי מתכות העשוין לקרקע או לדבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה ואינו פוסל את המקוה עכ"ל הרי שפירשה לההוא מתניתן כשהסילון מחובר לקרקע דוקא וכן מפרש להדיא בתשובת הרמב"ן בסי' רכ"ז ודלא כמשמע מדברי הרא"ש דמפרש דבסילון תלוש מיירי עכ"ד הב"י:

ותמוה לפענ"ד דדעת הרשב"א מהיפוך להיפוך דדבר המקבל טומאה פוסל את המקוה אף כשהיא מחובר למעין ובכלי ממש דעתו דאינו פוסל את המקוה כשהיא מחובר למעין כמבואר שם ברשב"א בתשובה ודעת שאר הפוסקים נהפך הוא דבכלי ממש פוסל אף שמחובר למעין ובדבר המקבל טומאה אינו פוסל כשמחובר למעין:

והנה לדעת המטהרין בממשיך על דבר המקבל טומאה היכא שמחובר למעין אני מסופק מה יהי' אם גוף המקוה הוא על דבר המקבל טומאה ומחובר למקוה כשירה אם מהני ומקום הספק הוא אשר אני מסופק לשיטת המתירין בטעם הדבר אם הטעם דאף המים שהוא על דבר המקבל טומאה נטהר היכא שמחובר למעין או דנימא דהמים שהוא על דבר המקבל טומאה אף כשהוא מחובר למקוה ג"כ פסול דחיבור לא מהני רק לטהר המים שנפסלים מכבר החיבור למקוה מוציא אותו מידי פסולו אבל אם הוא עוד גם עתה על דבר המקבל טומאה לא מהני החיבור לטהרו כיון שעדיין הפסול עליו ואם יהיו כל מי המקוה על דבר המקבל טומאה אף אם מחובר למקוה כשירה היא פסולה ואין טובלין בה אך דעת המתירין בממשיך על דבר המקבל טומאה כיון שמחובר למעין או למקוה אחרת היא משום דהמקוה שנתמלא מהמים שנמשך על גבי דבר המקבל טומאה עתה אינו עוד על דבר המקבל טומאה אך שהמים קודם שבאו להמקוה היו על דבר המקבל טומאה ואולי נחברו עתה למקוה כשירה נטהרו גם עתה מהני החיבור למקוה או למעין אף שהחיבור הוי ע"י המים שהמה על דבר המקבל טומאה לענין החיבור מהני אף שהוא בעצמו אינו כשר למקוה כיון שהוא על דבר המקבל טומאה מ"מ מחבר שפיר כמו שמצינו לענין זוחלין אף דמקוה פסולה בזוחלין מ"מ איכא פלוגתא בג' גומות בנחל ואמה של גשמים עובר' ביניהם דר' מאיר אומר טובלין בעליונה ור' יהודא אומר בתחתונה וכאשר כתבו התוס' בגיטין בדף י"ו דבמקואות קטפרס הוי חיבור והזוחלין מחבר אותם אך דפליגי אם אמרינן גוד אסיק או או גוד אחית וקשה איך הקטפרס והזוחלין יוכלו לחבר המקואות כיון שהמקוה פסולה בזוחלין וע"כ צריך לומר דאף דהמקוה פסולה בזוחלין היינו היכא שהוא טובל בהזוחלין אבל אם במקום שהוא טובל הוי באשבורן אף שהחיבור הוא זוחלין כשר וה"ה כן נוכל לומר לענין שצריך להיות הוית המקוה שלא ע"י דבר המקבל טומאה היכא שבמקום שהוא טובל אינו על דבר המקבל טומאה אף שההתחברות המקוה הזאת למקוה אחרת כשירה הוא ע"י דבר המקבל טומאה לית לן בה:

ולחכמים דברייתא דאומרין דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה וכפי מה שכ' הרמב"ם הטעם דאין הזוחלין מעכבין אם נימא דהטעם הוי כמו דאין המקוה מטהר בזוחלין והמים פסולין לטהר בזוחלין מש"ה אינו מחבר ג"כ כאשר כתב כן הריב"ש שהבאנו לעיל לפ"ז ה"ה היכא שהמים המחברים המה על דבר המקבל טומאה ג"כ הוא כן כיון שהמים הללו בעצמם פסולים למקוה שהמה על דבר המקבל טומאה ג"כ לא יוכלו לחבר:

אך נוכל לומר דטעמ' דרבנן בזוחלין הוי משום דסוברים דזוחלין לא הוי חיבור וקטפרס אינו חיבור כלל כאשר כתב בכסף משנה אבל אם הי' חיבור בזוחלין שפיר הי' מחבר ביחד אף דהמה פסולין לטבילה ואף רבנן מודים בזה וא"כ היכא דהמים המחברים על דבר המקבל טומאה שפיר מחברים יחד אף דהמה פסולים בעצמם לטבילה:

והנה לפי אשר נסתפקנו עתה דאף לדעת המתירים בממשיך על דבר המקבל טומאה באם מחובר למקוה היינו רק שהמים המחברים המה על דבר המקבל טומא' אבל אם גוף מי המקוה הוא על דבר המקבל טומא' לא מהני אף שמחובר למקוה טהורה:

לפי זה נראה דגם אם אין במקוה שיעור ארבעים סאה אך מחובר אליו מים המשלים לארבעים סאה והמים הזה הוא על דבר המקבל טומאה נראה דלא מהני ג"כ אף לדעת המתירין לפי הספק הנ"ל דרק לחבר המים מהני אף שהוא על דבר המקבל טומא' אבל גוף מי המקוה אם המה על דבר המקבל טומאה פסולן אף במחוברין למקוה כשיר' כיון שעדיין הפסול עליהם וכאן ג"כ מים המשלימים לארבעים סאה המה על דבר המקבל טומא' ואינו דומ' להתם דממשיך המקו' על דבר המקבל טומא' ממקו' או ממעין שהמה מקואות כשרות וגם המקוה שהמשיך עתה לתוכה מים אין המים עתה על דבר המקבל טומאה:

אבל בזה שהמים המשלימים לארבעים סאה המה גם עתה על דבר המקבל טומאה פסולה ובזה נראה יותר שהיא פסולה שאין כאן חיבור למקוה טהורה כלל והמים המשלימים לארבעים סאה המה על דבר המקבל טומא':

עכ"ז נראה דכשר גם בזה לפי מה שכתב המהרי"ק בשורש קנ"ו על המשנה דשלש מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובים והשאוב מהצד וירדו ג' וטבלו בהם ונתערבו המקואות טהורים והטובלים טהורים והקשה דאיך המים שיוצאים למעלה מהמקואות מצטרפין להמקו' הא בשעה שיצאו המה זוחלים ותירץ דאף על גב דאין המקו' שאוב נכשר כי אם ע"י הזוחלים היוצאים מ"מ כיון שגם הזוחלים משלימים לשיעור מקוה וראי' מהא דתנן בפרק ז' מקוה שיש בה ארבעים סאה מכוונת וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה הראשון טהור והאחרון טמא ר' יהודא אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעת במים אף השני טהור והרי ידוע הוא שאין זוחלין גדול מזה כאותו המים שנשארו על גוף הראשון שהרי הן נוטפין ונזחלין מעל גבי גופו ואפ"ה פליג ר' יהודא אתנא קמא ואמר דהשני טהור וע"כ לא פליג ת"ק רק משום דהוי קטפרס הא לאו הכי אע"פ שהן זוחלין משלימין השיעור וכו' ולא קש' מהך דג' מקואות כדפרישית דכיון שהזוחלין מועטין בטלים הם בשאר המים וחשבינן להו כקוו וקיימי ומצטרפו' להכשיר המקו' השאוב יעו"ש:

וראיתו ברור' דאף הזוחלין גופייהו משלימין השיעור כיון שהוא טובל באשבורן כיון שמצטרפין המים שעל גבי' גופו שהמה זוחלין:

וא"כ מזה מוכח דאף המים שהמה על דבר המקבל טומא' ג"כ משלימין שהמים שהמה על האדם המה על דבר המקבל טומאה שאף אם האדם אוחז בידו הדף ומזחיל המים על גבו הוי כממשיך המים על דבר המקבל טומא' כיון שהאדם מקבל טומא' כמבואר בש"ך בס"ק ק"ד מכ"ש המים שהמה על האדם בעצמו וע"כ צ"ל גם כן כדברי מהרי"ק לענין זוחלין כיון שהוא טובל באשבורן שפיר מצטרפים אף הזוחלים להשלים ארבעים סאה ה"ה לענין הוי' ע"י דבר המקבל טומא' כיון שהוא טובל במים שאינם על דבר המקבל טומא' שפיר אף המים שהמה על דבר שמקבל טומא' משלימים השיעור ורק במקום שטובל אלו המים לא יוכלו להיות על דבר המקבל טומא' או שבאו לכאן מדבר המקבל טומא' אבל להשלים לארבעים סאה שפיר משלימים וגם כסיום דברי מהרי"ק כיון שהמה מועטים בטלים אצל המים המרובים הכשרים שייך גם בזה לענין היכא דהמיעוט הוא על דבר המקבל טומא':

ובאמת ממשנ' זאת קש' על הרשב"א הנ"ל דסובר דמים שהמה על דבר המקבל טומא' אינם מחברים המקוה הפסול' כנ"ל דמש"ה בממשיך למקו' על דבר המקבל טומא' אף שמחוברים למקו' או למעין פסול' והרי במשנ' הנ"ל דרגליו של ראשון נוגעת במים דאף המים שהמה על דבר המקבל טומא' משלימין השיעור לארבעים סא' ומכ"ש דמחברים למקו' כשרה:

וצריך לומר לשיטת הרשב"א דזה הוא רק לר' יהוד' אבל רבנן פליגי בשלש גומות וסוברים דאין טובלין לא בעליונ' ולא בתחתונ' והטעם כנ"ל בשם הריב"ש דכיון דאין הזוחלין כשרים לטביל' ה"ה דאין מחברים המים כיון דהמה פסולים לטביל' ה"ה בדבר המקבל טומא' כיון דפסול למקו' אינו מחבר ג"כ ועוד יש לחלק בחילוקים אחרים וצ"ע:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה