אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה קונטרס גולת עליות

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

קונטרס גולת עליות

אמר המחבר

סימן סה סעיף א

שאלה במקום שנמצא מתפרצים בטביל' של מצוה ר"ל. ולא יחפצו לרדת לעומק בארץ לטבול טביל' של מצוה והבנים בני נדה ר"ל. אם יש איזה עצה לעשות המקוה למעלה ע"י מים שאובים שתהי' המקוה הזאת למעלה ממים שאובים מחוברת למקוה ממעין שהוא למטה בארץ על ידי שפופרת הנאד באופן שלא יזחיל המים מלמעל' למטה וזאת אפשר לעשות ע"י שבמקוה התחתונה תהי' תיבה כפוי' על שולי' משוקע בארץ ונסתם כל סביבותי' המעכבים המים שלא יוכלו לצאת חוצה ובהתיבה יהי' נקוב למעלה כשפופרת הנאד ויהי' תחוב בה עץ חלול כשפופר' הנאד והעץ חלול הזה גם כן יהי' מחובר הדק היטב שלא יוכלו המים העליונים לצאת ויעמדו כך המים העליונים מחוברים עם תחתונים נד אחד (ובלא העצה הנ"ל שתהי' תיבה כפוי' משוקעת בארץ אין אופן ע"פ הטבע שלא ירדו מים העליונים למטה אפילו שהמקו' התחתונ' תהי' סתומה למעל' כנודע טבע המים שהמה הולכים מתחת לארץ:

והנה כאשר יתבאר בסימנים לפנינו מקוה שאובה המחוברת למקו' כשר' כשפופרת הנוד כשר' הוא אך להוסיף חומרא על חומרא מהראוי להחמיר עוד שיעש' באופן אשר המקוה העליונה לא ימולא ג"כ משאובין ממש אך שיהי' למעלה ממקו' העליונ' כלים גדולים אשר יומשך לתוכן מים ע"י פלומפען והכלים העליונים לא יהי' עליהם דין כלי שיהי' קובען ולבסוף חוקקן שהכלים בשעה שיהיו בתלוש יהיו מנוקבים נקב גדול למטה שלא יוכלו להחזיק שם מים ואחר שיחובר להקרקע יחובר להם חתיכה מברזל לסתום הנקב ויצא מחתיכה זו שפופרת עם ברזא להפתח ולסגור ואחר הברזא הנ"ל יהי' עדיין שפופרת ארוך ג' טפחים אשר בעת שיפתח הברזא יצאו המים דרך השפופרת הנ"ל שהוא ארוך ג' טפחים והוא שיעור המשכה וטוב שיהי' של עץ אך אם הוא של מתכות ג"כ אינו פוסל כיון שהוא מחובר לקרקע כמבואר בסימן ר"א סימן מ"ח וטוב הי' אם הי' באפשרי אשר גם הפלומפען אשר ע"י ישאב מים להכלים יהי' ג"כ קבען ולבסוף חקקן אף שבלא"ה מבואר בספר מקור נפתוח שהפלימפען אינם כלים כלל מכל מקום להחמיר טוב יותר שהעץ שמונח בתוכו שמעכב המים יונח בתוכו בעת שהוא מחובר שיהי' קבעו ולבסוף חקקו. והמים שיהיו בכלי העליונה יבאו לתוכם על ידי פלומפען הנ"ל ומכלי' העליוני' ירד המים למקו' העליונ' ע"י פתיחת הברזא והשפופרת הנ"ל וכל הנ"ל הוא להוסיף חומרא על חומר' אפילו כי מהדין אינו צריך אך בענין חמור כזה כל מה שאפשר לצאת ידי כל הדיעות אף דיעה הנדחת לגמרי מהראוי לעשות ובסימנים שלפנינו יתבאר הכל בעזה"י וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

במקואות פ"ו משנה ח' אית' מטהרין את המקוה העליונה מהתחתונ' כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה דיו ופירוש דהיינו שהמים מהעליונה הפסולה ירדו למט' ויתחברו אפילו כשערה ועי"ז תטהר המקוה העליונה ע"כ:

ומבואר בפירוש במשנה זו דיכול להשיק המקוה העליונה הפסולה לתחתונה הכשרה ותטהר:

אך קשה ע"ז מתוספתא פ"ג דמקואות הובא בחגיגה בדף י"ט שלש גומות בנחל העליונה והתחתונה של עשרים סאה והאמצעית של ארבעים סאה ושטף של מי גשמים עובר ביניהם ר' מאיר אומר מטבילין אף בעליונה ור' יהודה אומר בתחתונה ולא בעליונה וחכמים אומרים לא בתחתונה ולא בעליונ' ושם בחגיגה לא הובא דברי חכמים רק פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהוד':

וקשה ממשנה הנ"ל פ"ו דמקוואו' דלא הוזכר שום פלוגתא וסתם דמטהרין העליונה מתחתונה וביותר קשה על הרמב"ם דפסק בפ"ח מהלכות מקוואות הלכ' ח' כחכמים דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונ' ושם בהלכה אח' סמוך לזה מקודם בהלכ' ז' פסק כמשנה דמטהרין העליון מן התחתון ותמוה איך יסתור דברי עצמו בשני הלכות זה אחר זה:

וצריכין אנחנו לבוא לדברי הר"ש דכ' שם בפרק ו' משנה ח' וז"ל ונרא' דלא איירי הכא בחסר אלא בשלם רק שהוא שאוב ומכשירו להכשירה וסגי בחוט השערה דהקילו בשאובין דרבנן ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו אם יהי' קטפרס ע"כ:

ולפי דבריו המשנה והבריית' אינם סותרים דהברייתא מיירי במקואו' חסירו' הוי הפלוגת' אבל במשנה דמיירי רק בפסול שאובין שפיר מטהרין העליון מהתחתון וניחא ג"כ דברי הרמב"ם דבהלכה ז' מיירי לענין פסול דהשקה שהרי כתב שדי בהשקה כחוט השערה וזה הוא רק לענין פסול דשאובין כאשר כתב הכסף משנה וגם מהלשון דכתב דמטהרין העליון מן התחתון היינו לטהר מפסול דשאובין ומש"ה אפילו בקטפרס חיבור כדברי הר"ש מטהרין העליון מן התחתון ובהלכה ח' מיירי לענין מקוה חסרה פסק דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה והכסף משנה הביא גם כן דברי הר"ש נרא' שרמז גם כן לתרץ ההלכות אהדדי:

והט"ז בסימן ר"א בס"ק מ"ז כתב לחדש סברא זאת מדעתו ולא הי' למראה עיניו דברי הר"ש:

וגם הפ"י בגיטין בדף ט"ז בתוס' בד"ה הניצוק כתב לחדש סברא זאת מדעתו ולא הביא דברי הר"ש:

והנה הט"ז עוד תמה על התוי"ט בפ"ג מהלכו' מקואו' שהקש' סתמא דמשניות אהדדי ולא הי' למרא' עיני הט"ז ז"ל שבתוס' יו"ט בעצמו בפר' ו' דמקואות משנה ח' הביא סברא זאת בשם הר"ש. אך הוא הקש' על סברת הר"ש לחלק בין מקוה חסרה ובין מקוה שאובה דאינה פסולה רק מדרבנן מה נעש' בכולו שאוב דהוא דאוריי':

אך הנה הר"ש בעצמו לא כתב חילוק זה לחלק בין חסר ובין שאוב לדבר ברור רק בדרך ספק שכתב ושמא מטעם זה לא חיישינן אף אם יהי' קטפרס הרי שלא כתב זאת רק דרך ספק:

ולא עוד אלא שבפ' ג' במשנה ב' כתב להיפך דאיתא שם הבור בחצר ונפלו לו שלשה לוגין לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או עד שיעמוד בחצר ארבעים סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים רבי אליעזר בן עזרי' פוסל אלא אם כן פקק וכתב בר"ש שיעמוד בחצר ארבעים סאה ויטהר העליון מן התחתון כרבי מאיר דאית לי' גוד אסיק רבי אליעזר בן עזרי' פוסל דלית לי' גוד אסיק ואפשר דאפילו גוד אחית לית לי' כרבנן:

מביא בדבריו כאן דלא ס"ל חילוק זה בין מקוה חסרה לשאובין דאל"כ לא שייך הכא כלל פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה ורבנן דלענין פסול שאובין לד"ה קטפרס הוי חיבור וע"כ דכאן ס"ל דאין חילוק בין שהמקוה חסרה ובין פסול דשאובין:

ולפי שיטת הר"ש כאן צ"ל דהאי משנה פ"ו משנה ח' דמטהרין העליון מן התחתון אתי' כרבי מאיר דאמר דמטבילין אפילו בעליונה:

ולולי דברי הר"ש כאן הי' אפשר לומר דבזה פליגי ת"ק ורבי אליעזר בן עזרי' דת"ק סובר דלענין פסול שאובין לד"ה אפילו קטפרס הוו חיבור ורבי אליעזר בן עזרי' סובר דאין חילוק בין מקוה חסרה ובין שאוב:

וברמב"ם בפר' ה' מהלכו' מקואו' הלכה ו' אית' בור שהוא מלא מים שאובים כו' וכן אם עשה מקוה כשר' וערבו עם המקוה הזו הפסולה טהרו אלו את אלו והוא ממשנ' בפ' ג' דמקואו' הנ"ל וכתב עליו הכסף משנה מדלא הביא הרמב"ם הך דינא דנטהרו העליונים מהתחתונים נראה דס"ל כרבנן דלית להו גוד אסיק וניהו דמכאן אין ראי' כ"כ מ"מ בפ"ח גבי ג' גומו' מבואר בפירוש דלית לי' גוד אחית עכ"ד:

הרי דבכאן ג"כ דעתו שלא לחלק בין מקוה חסרה ובין פסול דשאובין דאל"כ אין ראי' מהך דג' גומות דשם מיירי במקו' חסרה להדין דבור שהוא מלא מים שאובים אך לפי זה שוב יוקשה דיהחרו דברי הרמב"ם אהדדי בשני הלכות זה אחר זה כנ"ל דהך דינא דשלש גומות הוא בפ"ח דמקואות הלכ' ח' ושם בהלכה ז' פסק דמטהרין עליון מן התחתון:

ובתוס' יו"ט בפ"ג דמקואו' משנ' ב' הנ"ל הביא שם דברי הכסף משנה הנ"ל דכתב על הרמב"ם דמדלא הביא הך דינא דיטהרו העליונים מהתחתונים ש"מ דלא ס"ל גוד אסיק ובהך דג' גומות כ' כן בפירוש כתב ע"ז התוי"ט וז"ל ואני אומר דגם משם (היינו מהך דג' גומות) אין הכרע שהרי כתב שם טעם הדבר דאין מים הנזחלים מערבים אלא א"כ עמדו ואין בלשון הזה משמעות דלא ס"ל גוד אחית וכבר גם הכסף משנה כתב כן ולפיכך אני אומר דהרמב"ם פסק למתניתין דהכא כמות שהוא וכמו שפסק לההוא דפר' ו' (היינו ההוא דמטהרין העליונה מהתתתונ') ותרוייהו טעמא דאית לי' אף גוד אסיק ומקטפרס לא קשה כמו שאפרש בס"ד:

ופירוש דבריו דהטעם דהרמב"ם פסק בהך דשלש גומות דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה הוא משום דאין זוחלין מערבין לא משום דלא אמרינן גוד אסיק ולא גוד אחית וכאשר הכסף משנה מסופק בזה בפ"ח דמקואות הלכה ח' מתחלה הביא דהטעם דרבנן דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונ' משום דלא ס"ל לא גוד אסיק ולא גוד אחית ואח"כ כתב ולי נראה שרבינו מפרש שלא אמרו בפר' אין דורשין דפליגי בגוד אסיק אלא רבי מאיר ור' יהודה אבל חכמים טעמייהו משום דאין הנזחלין מערבין את המקוה וסובר התוי"ט דאם נימא כמסקנות הכסף משנה שפיר סובר הרמב"ם גוד אסיק וגוד אחית אך דאין הנזחלין מערבין וניחא שפיר מאי דמטהרין העליון מן התחתון דאמרינן גוד אסיק ולשיטתו צריך לומר דאין הנזחלין מערבין לא שייך שם בההוא דמטהרין העליונה מהתחתונה:

אך אנכי אשמע ולא אבין דהא דמטהרין עליון מן התחתון ג"כ הוי זוחלין שהרי המים הניצוקין מלמעלה למטה ע"כ לא ישאר עומד כך דהפירוש שם בפ' ו' משנה ח' דמביא סילון של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אף כשערה הפירוש שמעמיק הסילון בהמקוה העליונה כדי שירדו המים למטה ואילו לא היה מניח ידו תחתיו מעט המים שנפלו על הסילון תיכף היו נופלין למטה אבל כשמניח ידו תחתיו נתמלא הסילון מים ובעת שמסיר ידו באותו רגע הושקו המים העליונים לתחתונים ותיכף נופלים למטה

וא"כ הוי ג"כ זוחלין ויעו"ש במהרי"ט בסימן י"ח דכ' וז"ל וראיה מהא דתנן בפר' ששי מטהרין את המקואות העליון מן התחתון כו' כיצד עושה מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו הרי אע"פ שהעליון שאוב מטהרו מן התחתון ע"י קטפרס כו' יעו"ש הרי שגם המהרי"ט קרא זאת קטפרס:

וצריך לומר דכוונות התוס' יו"ט כאשר כתב בפ"ו דמקואות על מה שכתב הר"ש הנ"ל דכיון דשאובין דרבנן הוי קטפרס חיבור וגם מהני השקה כחוט השערה והקש' ע"ז התוי"ט דהא כולו שאוב הוי דאוריית' וסיים הוא דלענין קטפרס משמע מדברי התוס' בגיטין בפ"ו בדף ט"ז דכשהמים סופן לירד ובודאי יפלו למקוה הוי קטפרס חיבור ומההוא טעמא אף גוד אסיק נמי איכא למימר במקום שהוא כה"ג כיון שהעליון בודאי ראוי לירד למטה אמרינן גוד אסיק עכ"ד התוס' יו"ט:

ואפשר דזה הוא כוונתו גם שם בפ' ג' ג"כ דגבי מטהרין העליון מן התחתון לא שייך זוחלין וקטפרס כיון שהמים מעליונה בודאי יפלו למטה ואינו דומה לשם בשלש גומות שבנחל שאינו עתיד לפול למטה רק הוא שוטף ועובר על כל גדותיו או דשם לא ישאר למטה שהוא נכנסת ויוצאת להלן משלש גומות וראיתי שם בח"ס בסימן ר"י שכתב כעין סברא זו אך דבריו שם לא נתבררו היטב:

אך לפענ"ד הראי' שהביא התוס' יו"ט מתוספות בגיטין הנ"ל אינו עולה יפה דהמה תירצו זאת לענין הדין דאם היו רגליו של ראשון נוגעת במים השני טהור שסוף המים לפול היינו אלו המים שישלימו להכשיר המקוה עתידין לפול למקוה דהטעם דזוחלין וקטפרס אינו חיבור משום שעתיד לפול למטה ויופסק החיבור אבל היכא שאלו המים שיפלו למטה ישלימו החסרון לשיעור מקוה בוודאי הוי חיבור דלא שייך לומר דלא הוי חיבור משום שעתיד לפסוק משום שיפול למטה דהרי אדרבא אם יפול למטה יהי' חיבור גמור וכפי דברי התוס' בגיטין בדף י"ו גוד אחית עדיף יותר מאילו הי' בשוה דהיכא דהוי שוה בעי חיבור כקליפת השום ברוחב כשפופרת הנוד והיכא דהוי גוד אחית סגי בטופח ע"מ להטפיח יעו"ש ודעתם שם דבזה עדיף יותר מה שעתיד לפול דעי"ז שעתיד לפול הוא חיבור יותר דכיון שיפול למטה ישלים השיעור.

ויעו"ש במהר"ם לובלין דכתב וז"ל אומר ר"ת כיון דהמים סופן לפול ר"ל דכל המים שעל הראשון סופו לפול לירד למקוה א"כ אין המקוה חסרה כלום מה שאין כן בההוא דניצוק וקטפרס כו' יעו"ש הרי דכתב ג"כ כדברינו הנ"ל:

אבל בהך דשלש גומות ושטף של מי גשמים עובר ביניהם בהשטף הזה לא יושלם השיעור אך שהשטף הזה מחבר המקוואות ביחד שפיר אמרינן דקטפרס אינו חיבור משום שעתיד לפול השטף הזה של מי גשמים למטה וכשיפול למטה לא יתחברו המקוואות אהדדי דהחיבור הוא רק ע"י השטף של מי גשמים וזה עתיד לפול וזה ברור ולפי זה גם בהך דמטהרין העליון מן התחתון גם כן לא הוי חיבור משום דזוחלין וקטפרס אינו חיבור דכשיפול זה המעט מים למטה יופסק החיבור וזה המעט מים בעצמו לא יטהר:

ודברי התוי"ט צ"ע גדול ולשיטתו צריך לומר דכיון שיפול המעט המים הזה למטה וישאר שם אף דאז לא יהי' חיבור מכל מקום אין זה בכלל זוחלין כיון דיפול למטה וינוח שמה ולא יזחיל עוד.

אבל שם בהך דשלש גומות בנחל ושטף של גשמים עובר ביניהם לא הוי חיבור אף שיפול ג"כ למטה משום דלא ישאר שם למטה ורק הוא שוטף ועובר ויזחיל להלן עוד אך חילוק זה דחוק הוא:

והנה בפר' ג' דמקוואות משנה ג' אית' בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשאר מהראשונים ג' לוגין והר"ש כתב ע"ז בפרק ה' דמקוואות משנה ב' וז"ל והא דתנן לעיל בפ' שלישי בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לא קשיא לן דאיכ' למימר שאין ארבעים סאה באמה של חרדלית ש גשמים עכ"ד:

ודבריו צ"ע דאפילו אם יהי' באמה ארבעים סאה מכל מקום לא הוי חיבור דניצוק וקטפרס לא הוי חיבור והי' אפשר לומר דהר"ש לשיטתו דבשאובין הקילו דהוי קטפרס חיבור אך כבר הבאנו לעיל דהר"ש כמסתפק בזה ובפר' ג' משנה ב' כתב להיפוך ואפשר דכוונתו דאם הי' ארבעים סאה באמה עכ"פ לא הוי ודאי דלא הוי חיבור ותלוי בפלוגת' דגוד אסיק וגוד אחית:

ועוד אפשר לומר בשיטת הר"ש דכשזוחל על קרקע שוה שפיר הוי חיבור רק מלמעלה למטה לא הוי חיבור דלא אמרינן גוד אסיק או גוד אחית והוא היפך מדברי הכסף משנה והתוי"ט הנ"ל דזוחלין שפיר הוי חיבור רק גוד אחית וגוד אסיק לא אמרינן:

והנה בתוי"ט שם בפ"ג דמקוואות כתב ג"כ כן דכשיש באמה מ' סאה מחברן דמ"ש מהך כשיעמוד בחצר מ' סאה דיטהרו העליונים מן התחתונים ע"כ וקשה דהא לשיטתו זוחלין לא הוי חיבור ואפילו מה שרצינו לעיל לחלק בדוחק דכל שהמים ישארו שם ולא יצאו לחוץ לא מקרי זוחלין לא שייך כאן דכאן מיירי שהאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו ולא ישארו שם ואפשר לדחוק לשיטתו דמכל מקום כיון שהאמה לא יזחיל לחוץ קודם שיבוא להבור שהאמה נכנסת בעוקה דרך ישר לבור ויזחיל כולו להאמה אף שאח"כ יצא מהבור לא מקרי זוחלין ואינו דומה להך דתוספת' דשלש גומות בנחל ושטף של מי גשמים עובר ביניהם דהתם השטף מתפשט לכל צד קודם שיבוא להגומות מש"ה מקרי זוחלין אך כל זה דוחק:

ולפי מה שאמרנו לעיל יש יותר מקום לחלק דרק בשלש גומות ושטף של מי גשמים עובר ביניהם דגוף השטף אינו משלים השיעור אפילו שמחבר המקוואות יחד שפיר אמרינן דאין זה חיבור כיון שהוא זוחלין ועתיד לפסוק שיזחיל ויפול למטה ולא ישארו מחוברים אבל בבור מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו היכא דבאמה גופה יש מ' סאה והוא בעצמו מטהר המקוה אינו מזיק בשביל שהוא זוחל ועתיד לפול למטה דאדרבא כשיפול להבור כולו יכשיר המקוה כיון שהיא מ' סאה והוא בעצמו יוכל להכשיר המקוה אף שעתידה אחר כך לצאת מהבור דהאמה נכנסת לו ויוצאת הימנו מכל מקום כיון שמתחלה יפול כולו לתוך המקוה שפיר הוי חיבור אך התוי"ט לא נחית לחלק בזה כנ"ל. שהרי הוא כתב גם בהך דמטהרין מקוה עליונה מהתחתונה לא הוי גם כן זוחלין משום שעתיד לפול למטה ושם זה המעט שיפול למטה לא יכשיר המקוה אך החיבור וכיון שיפול למטה יפסיק זה החיבור אע"פ כן דעתו דלא הוי זוחלין ואם כן יוקשה דאף בשלש גומות בנחל ושטף של גשמים עובר ביניהם גם כן לא יהיה זוחלין דיפול גם כן למטה וצריך לדחוק כאשר אמרנו לעיל:

עוד הביא שם התוי"ט דאילו הי' האמה מעין נובע הי' מטהר זה בודאי ניחא דמעיין הוו חיבור אפילו בזוחלין כאשר נביא לקמן בארוכה דשני טעמים איכא מאי דאין זוחלין מחברים או משום דהמקוה פסולה בזוחלין והפסול לא יוכל לחבר או משום דזוחלין מצד עצמן אינו חיבור כיון שעומד לפסוק כנ"ל ובמעין שני טעמים אלו לא שייכא דמעין שפיר מטהר בזוחלין. וגם שפיר הוי חיבור גם כן דדרך חיותו בכך להיות זוחל תמיד בלי הפסק כדאי' בתוספות בכורות ובמרדכי שאביא לקמן:

והנה בש"ע בסימן ר"א ס"ק כ' מבואר הדין דפר' ג' דמקוואות הנ"ל בבור שמלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא ישארו ג' לוגים וכתב הש"ך בס"ק נ"ה אבל במעין או שיש בהאמה מ' סאה הבור נטהר בהשקה וסיים ועיין לקמן סעיף ס' ויעויין שם בתוספות יום טוב פר' שלישי משנה ה' עכ"ד:

והנה במעיין בודאי ניחא דמטהר ומחבר אף בזוחלין אבל באמה שיש בה מ' סאה קשי' כנ"ל דאין הזוחלין מערבין ועוד שהביא ראי' מסעיף ס' והוא ראיה לסתור דשם מבואר הדין דשלש גומות בנחל ושטף של גשמים עובר ביניהם דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה והוא כחכמים ואית' שם בש"ע הטעם משום דאין הנזחלין מערבין ושם הביא הש"ך בס"ק קכ"ט דדוקא שטף של מי גשמים אבל מעין מערב אף בזוחלין וקשה על דברי הש"ך הנ"ל בס"ק נ"ה הנ"ל דבאמה אף שיש בה מ' סאה לא מהני דאין הנזחלין מערבין וצריכין אנחנו לחלק באחת מהחלוקים הנ"ל או דדוקא במקוה חסרה לא הוי זוחלין חיבור אבל לענין שאובין דרבנן שפיר הוי זוחלין חיבור או כיון שיש באמה מ' סאה והיא עצמה משלמת השיעור כשתפול שמה לתוך הבור שפיר הוי קטפרס חיבור כנ"ל כל זאת אך עכ"פ מה שהביא ראי' מסעיף ס' אינו מובן דהוא ראי' לסתור:

וגם דברי הש"ך נשענים לדברי התוי"ט והתוס' יו"ט לא נחית לחלק בחילוקים הנ"ל ודבריו הקדושים לא נתבררו לי היטב:

סעיף ב

הנה בסעי' הקדום הבאנו דברי הפוסקים בענין גוד אחית וגוד אסיק וזוחלין וקטפרס. ועתה נבאר מה שנראה לפי עניית דעתי:

הנה מה שהבאנו בסעי' הקדום דברי הר"ש דיש לחלק בין היכא שהמקוה חסירה אז לא אמרינן גוד אסיק ולרבנן אף לא גוד אחית אבל היכא שיש בהמקוה ארבעים סאה אך שפסולין משום שאובין בזה אמרינן אף גוד אסיק כיון דשאובין הוי רק פסול דרבנן וא"כ היכא דכולו שאוב דהוי פסול מדאורייתא לא אמרינן גוד אסיק ואחית וכאשר הבאנו לעיל מה שהקשה התוי"ט על תירץ הר"ש בפרק ו' דמקואות משנה ח' דמש"ה מטהרין העליון מן התחתון כיון דפסול שאובין מדרבנן והא כולו שאוב הוי מדאורייתא:

ולפענ"ד נראה דבלא הטעם דפסול שאובין הוי רק מדרבנן איכא טעמא רבתא לחלק בין מקוה חסירה ובין מקוה שפסולה משום שאובין לר' יהודא דקיי"ל כוותי' דרק גוד אסיק לא אמרינן אבל גוד אחית אמרינן וכנראה פשטות הסוגיא בחגיגה בדף י"ח דגוד אחית אמרינן לד"ה רק בגוד אסיק פליגי וכאשר כתב החתם סופר בסי' ר"ח דקיי"ל גוד אחית לכ"ע וכאשר הביא הכסף משנה בפ"ח דמקואות הלכה ח' בשם הריב"ש דבפרק אין דורשין בחגיגה דגוד אחית לכ"ע אמרינן:

ונלע"ד דזה שייך רק לענין מקוה חסירה דאז יש לחלק דטובלין בתחתונה דאמרינן גוד אחית המים שלמעלה למטה ואיכא למטה מ' סאה אבל בעליונה אין טובלין דלא אמרינן גוד אסיק כאילו המים שלמטה הוא למעלה ונמצא שאין בעליונה מ' סאה אבל לענין פסול שאובין היכא שיש בעליונה מ' סאה אך שפסולה משום שאובין והיא מחוברת למקוה כשרה למטה שפיר מהני דניהו דלא אמרינן גוד אסיק אבל גוד אחית אמרינן והוי כאילו מקוה העליונה היא למטה וגוד אחית המים מהעליונה למטה ונכשרה מהמקוה התחתונה והנה בחתם סופר בסי' רי"א בסופו דכתב לטעם הרא"ש דשאובין שהשיקו נכשרו דהוי כאילו נזרעו בתוכן וזרוע לא שייך אלא כשהזרע בא אל הקרקע ולא הקרקע אל הזרע וא"כ אדרבא היכא שהעליונה פסולה והתחתונה כשרה עדיף טפי דאמרינן גוד אחית ובא הפסולה אל הכשרה ונזרע בתוכה ונתכשרה והוי הזרע בא אל הקרקע:

והנה ראיתי אח"כ בט"ז ס"ק מ"ז דכתב כדברים האלה דכתב שם דכל שניקב הדלי אין חשש מחמת שבא בידי אדם דכיון שהמים שבדלי נשפכים תמיד ממנו לתוך הבאר דרך הנקב הוי כאילו לא הופסקה והוי חיבור ואע"ג שכתב רמ"א בסי' ל"ו דלא מקרי חיבור לנהר עי"ז דהתם קאי לענין שע"י ניצוק חיבור נחשב מה שיש למטה בהנהר כאילו היא למעלה במקום שטובל שם לענין ארבעים סאה זה לא אמרינן דהוי גוד אסיק ולא אמרינן לי' משא"כ כאן אי חשבינן להניצוק חיבור דהיינו כאילו הי' הניצוק למטה ולא נעש' שאוב מעולם זה נקרא גוד אחי' ואמרינן לי' והכי אמרינן להדיא בפ"ב דחגיגה ע"כ לא פליגי אלא בגוד אסיק אבו בגוד אחית לכ"ע אמרינן והיינו בין לר' מאיר ובין לר' יהודא וסברתו ממש כסברתינו הנ"ל:

אך עדיין יש לעיין בנידן דידן דשפיר אפשר לומר דגם במקוה העליונה השאובה פסול לטבול כמו דהיכא דאין במקוה העליונה ארבעים סאה לא יוכל לטבול בעליונה דאין אמרינן גוד אסיק אף דאמרינן גוד אחית דאם נימא גוד אחית אין למעלה מ' סאה דניהו דהמים העליונים ג"כ דין מקוה כשרה עליהם שהרי יוכל לטבול בתחתונה אף שאין בתחתונה ארבעים סאה משום דהוי מקוה כשרה בצירוף העליונה וא"כ גם על העליונה דין מקוה כשרה בצירוף התחתונה ומי שטובל בתחתונה הוי כאילו טבל בתחתונה ובעליונ' ביחד אעפ"כ בעליונ' אינו יכול לטבול משום דאם נימא גוד אחית המים העליונים לתחתונים הוי כאילו אין המים למעלה רק למטה ומש"ה למעלה אינו יכול לטבול רק למטה וא"כ ה"ה היכא שהמקוה העליונה שאובה ג"כ שייך זה דאין להכשיר מטעם גוד אחית דשוב הוי כאילו אין המים למעלה רק למטה ולא יוכל למעלה לטבול:

וראיתי אח"כ כדברים האלה לבעל שאגת ארי' בטורי אבן שם בחגיגה בדף י"ט על מאי דאיתא שם בגמרא עודהו רגלו אחת במים הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור והיינו דהתם אזיל לשיטה דטבל לדבר קל לא מהני הטבילה לדבר חמור אבל כיון שעדיין רגלו אחת במים יוכל להחזיק לעצמו עוד לדבר חמור וקאמר בגמרא מאן תנא עודהו רגלו אחת במים אמר ר' פדת ר' יהודה הוא דתנן מקוה שנמדד ויש בה ארבעים סאה מכוונת וירדו שנים וטבלו זה אחר זה דאמר ר' יהודא אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור:

וכתב ע"ז בטורי אבן וז"ל קשה לי איך מדמה להדדי הא טעמא דר' יהודא משום גוד אחית כדקאמר ר' יהודא טובלין בתחתונה ולא בעליונה וגוד אחית ליכא למימר אלא לענין מקוה שיש בה ארבעים סאה דכיון שרגליו של אחד נוגעת במים אמרינן גוד אחית מים שעליו כאילו הן במקוה אבל הכא אפילו תימא גוד אחית מים שעליו מאי אהני זה לחשיב לגברא כתחילת טבילה לומר שיוכל עתה להחזיק לעצמו לדבר חמור אדרבא כ"ש דגרע טפי דכיון דאמרינן גוד אחית המים שעלי' ה"ל כאילו עלה לגמרי מהמים דאינו מחזיק וכי תימא דאמרינן גוד אחית לגברא גופא כאילו הוא עדיין במקוה הא ליתא דהא גבי ג' גומות בנחל אמר ר' יהודא לקמן דמטביל בתחתונה ולא בעליונה דלא אמרינן גוד אסיק ואי שייך לומר גוד אחית בגברא גופא אמאי אין טובלין בעליונה אלא ודאי גוד אחית לגברא גופא לא אמרינן אלא דאמרינן גוד אחית למים הללו ותירץ וי"ל דס"ל לרב פדת דאין לחלק בין גוד אחית לגוד אסיק ולא שמיע לי' האי מתניתן דלקמן דרב יהודא אומר טובלין בתחתונה ולא בעליונה עכ"ד:

והנה לכאור' דבריו תמוהי' מה שחילק דגבי אדם לא אמרי' גוד אחית שיהי' כאילו גופו נכנס לתוך המקו' ומשמע עיקר חילוקו רק בין אדם למים דבהמים אמרינן גוד אסיק או גוד אחית אבל לא בהאדם וא"כ לפי דבריו אם הי' אפשר לומר במים גוד אסיק או גוד אחית שעי"ז יהי' כאילו כל גופו במים כיון שמעלים או מורידים עליו המים שפיר הי' מהני טבילה וזה בוודאי אינו דאטו לר' מאיר דסבירא לי' גוד אסיק כשירד אדם למקוה וישפך על גופו מים להמקוה באופן שמחוברים המים שעל גופו למי המקוה אטו נימא גוד אסיק מי המקוה על גופו והוי כאילו הוא בתוך המקוה ויעלה לו טבילה אף שאין גופו נכנס בתוך מי המקוה אך לענין זה בוודאי לא מהני גוד אסיק וכמבואר במהרי"ט בסימן י"ח דכתב וז"ל באמצע דבריו הניצוק והקטפרס לענין מקוה הוי חיבור ואע"ג דלענין השקה לא הוי חיבור השקה שאני דלטהר מים טמאים בעינן שיהי' שוה למקוה דטבילת מים שוה לטבילת כלים ואדם דבעינן שיבואו לחוך המים ולא שיהיו חוצה לה כאותה ששנינו מקל שהוא מלא משקין כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי ר' יהושע וחכמים אומרים עד שיטבילנה כולה ועי"ש ומכ"ש לענין טבילת האדם במים דלא שייך בזה גוד אסיק או גוד אחית וכל זמן שאין הגוף במים אין כאן טבילה:

וזה ברור דלענין טבילת אדם בהמקוה לא מהני גוד אסיק ולא גוד אחית כל זמן שאין כל הגוף במים רק בעינן שיכנס כל הגוף בהמים ויהי' שוה עם המים ומאי דיוכל שם להחזיק עצמו לדבר חמור כל זמן שעדיין רגלו אחת במים ע"כ צריכין לחלק לענין סוף טבילה כל זמן שרגליו נוגעת במים והמים של גופו מחובר כולו למקוה הוי כאילו כל גופו עדיין מחובר להמקוה לענין זה שעדיין יוכל להחזיק לעצמו לדבר חמור וכדאיתא בגיטין בדף ט"ו דהיכא דקא משי פלגא פלגא דידי' אם הי' ניצוק חיבור הי' מהני וכאשר כתב רש"י שם בדף ט"ז בד"ה חיבור לטומאה ולטהרה וקס"ד דה"ה לנטילה חשיב כמאן דעביד בהדי הדדי ועי"ש היינו כיון דעדיין משקה טופח על החצי יד שנטל הוי כאילו עדיין נטילה הראשונה עלי' עתה וה"ה כאן בטבילה אם היינו אומרים גוד אסיק ועדיין מחובר למי המקוה הוי' כאילו עדיין טבילה הראשונה עליו ויוכל להחזיק לעצמו לדבר חמור אך זאת ניחא למאן דסובר גוד אסיק אבל מ"ד גוד אחית ולא גוד אסיק אדרבא נהפך הוא דהוי כאילו עלה לגמרי מהמים שהרי המים אנו רואין כאילו ירדו למטה ולא יוכל עוד להחזיק עתה לעצמו לדבר חמור וכאשר בארנו לעיל דמש"ה לא יוכל עצמו לטבול במקוה העליונה אף כשהמים כשרים מחוברים לתחתונים וביחד איכא ארבעים סאה ומש"ה מותר בתחתונה דבצירוף העליונה הוי ארבעים סאה אך הטובל למעלה עומד חוצה למים כנ"ל:

וא"כ לפי זה ה"ה היכא שלמעלה איכא ארבעים סאה אך שהמה פסולין ואנו רוצים להכשירם ע"י מקוה התחתונה מטעם גוד אחית המים העליונים למטה ונטהרו ג"כ אסור לטבול בעליונה דכיון דעתה מכשיר העליונה משום גוד אחית והוי כאילו המים העליונים ירדו למטה שוב הטובל הוא חוצה להמים:

ואינו דומה לדין הט"ז דדולה מים להמקוה בכלי מנוקב ומחובר המים להמקוה הכשרה או להמעין ע"י גוד אחית כנ"ל אז שפיר אמרינן דלא נפסלו המים בהדלי משום שאובין שהרי המה מחוברין ע"י גוד אחית ומש"ה המים ששופך מהדלי למטה אינם פסולין ומותר אח"כ לטבול בהם בעת שהמה למטה אבל במקוה העליונה הפסולה שהיא שאובה שפיר אין לטבול בה אף שהיא מחוברת למטה כנ"ל דכיון דאנו נכשיר אותה מטעם גוד אחית ומורידין המים למטה שוב הטובל הוא חוצה להמים:

אך עדיין דבר זה תלוי בספק הרבינו ירוחם בנתיב ששה ועשרים בחלק חלה וז"ל שני מקואות אחד נקוב (צ"ל שאוב) ואחד כשר ונקובים זה לזה כשפופרת הנוד ונסתם הנקב נסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשירו או כיון שנסתם הנקב חוזר לפסולו כבתחלה מקודם שנתערבה דרך הנקב עם הכשר ויש מפרשים דכיון שהוכשר פעם אחת שוב אינו חוזר לפסולו ע"כ ובש"ך בסי' טו"ב הביא דיש להחמיר לכתחלה כדיעה הראשונה:

הנה לדיעה הראשונה דאין השאוב כשר רק כל זמן שהוא מחובר עם הכשר ניחא דברינו הנ"ל דאין טובלין בעליונ' כיון דאתה בא להכשירה מטעם גוד אחית הוי כאילו אין מים למעלה והטובל הוא חוצה מהמים אבל לדיעה השני' דכיון שהוכשר פעם אחת שוב אינו חוזר לפסולו אף שנסתם הנקב א"כ היכא שנסתם הנקב אח"כ בוודאי כשרה העליונה לטביל' דכיון שנתחברה פעם אחת עם התחתונה ואמרנו גוד אחית נתכשרה אף שיסתם אח"כ וא"כ לאחר שיסתם שפיר כשרה לטבילה ולא שייך לומר דאמרינן גוד אחית ואין מים למעלה דהרי אחר שיסתם שוב לא אמרינן גוד אחית ואין לה התחברות כלל עם התחתונה אך באמת כשר אף קודם שיסתם הנקב דלא גרע מאילו נסתם הנקב ולא שייך לומר כיון דאנו אומרים גוד אחית הוי כאילו אין מים למעלה דהא בשעת הטבילה אין צריכין עוד לומר גוד אחית דכיון דנתחבר פעם אחת עם הכשרה נתכשרה ואין צריכין עוד לגוד אחית שפיר יוכל להטביל בעליונה כיון דכבר נכשרו המים העליונים דע"כ צריכין לומר דהמים העליונים כשרים המה דהרי יוכל לטבול בתחתונה אף שאין בה ארבעים סאה רק בצירוף העליונה והוי כאילו טובל בשניהם יחד וע"כ דנתכשרו העליונים ג"כ אף שהיו שאובים כנ"ל:

דבשלמא למ"ד דבעינן שיהי' דווקא בשעת הטבילה מחובר הפסולה להכשרה ואל"ה פסול לטבול בה שפיר אנו אומרים ממ"נ דאם אתה אומר שמחוברת למטה מטעם גוד אחית שוב אין מים למעלה בשעת טבילה אבל כיון שאנו אומרים כיון שהיתה מחוברת פעם אחת נתכשרה אף שבשעת הטבילה אינה מחוברת ואף אם יסתם הנקב ג"כ כשרה שפיר מהני הטבילה בעליונה כיון דכבר נכשרו השאובין ואין אנו צריכין עוד לומ' בשע' הטביל' גיד אחי':

ובזה יתבאר לנו בטוב טעם דברי המשנה בפ"ג דמקואות משנה ב' דאיתא שם הבור שבחצר ונפלו לו שלשה לוגין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או עד שיעמוד בחצר ארבעים סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים ר' אליעזר בן עזרי' פוסל אלא א"כ פקק והבאנו לעיל דברי הר"ש דכתב שיעמוד בחצר ארבעים סאה ויטהר העליון מן התחתון כר' מאיר דאית לי' גוד אסיק ר' אליעזר בן עזרי' פוסל דלית לי' גוד אסיק ואפשר דאפילו גוד אחית נמי לית לי' כרבנן והאי סיום אלא א"כ פקק אין לו שום ביאור הר"ש פירוש אלא א"כ פקק שפסקו מימיו ויצאו ממנו מלואו ועוד וצריך עיון עד כמה דבריו דחוקים וסיים בעצמו ע"ז וצריך עיון שפקק היינו סתם כאשר פירש הר"ם אך גם דברי הר"ם אינם מובנים:

ולפי הנ"ל ניחא דשפיר ר' אליעזר בן עזרי' סובר דאמרינן גוד אחית אבל לא גוד אסיק אך כאן מיירי בשאובים אבל ארבעים סאה יש בו וא"כ מהני אף גוד אחית דנכשרו המים השאובים העליונים מהתחתונים ע"י גוד אחית כנ"ל אך שוב לא יוכל לטבול בעליונה דנסתלקו המים מכאן אך כיון שפקק אח"כ החיבור נשארו המים העליונים במקומם ושפיר מהני טבילה בעליונה ונוכל לומר דכן סובר ר' אליעזר בן עזרי' דלא יוכל לטבול בעליונה אלא א"כ סתם אח"כ דלא נימא עוד גוד אחית ולהתנא קמא אף בלא סתם כשר כיון דבשעת הטבילה א"צ עוד לחיבור המים ואין אנו צריכין לומר אז גוד אחית כנ"ל:

ולפי הנ"ל נוכל לומר דגם התנא קמא מודה דלא אמרינן גוד אסיק רק גוד אחית אעפ"כ לענין פסול דשאובין מהני דכיון דאמרינן גוד אחית נכשרו העליונים מהתחתונים ואעפ"כ לא נימא דנסתלקו המים העליונים דהוי כאילו ירדו למטה דהא בשעת הטבילה א"צ לומר עוד גוד אחית כיון דנתכשרו פעם אחת ולא גרע היכא שלא סתם כיון דאף בסתם כשר ובשעת הטבילה א"צ עוד להיות המים מחוברים כיון דנתכשרו פעם אחת וא"צ לומר בשעת הטבילה גוד אחית וכן הלכה כשיטה השני' שהביא ר' ירוחם ואף דהש"ך כתב דטוב להחמיר לכתחלה כדיעה הראשונה דאחר שיסתום חוזר לפסולו מ"מ זה הוא רק היכא דאפשר אבל היכא דהוי לצורך בוודאי הלכה כדיעה שני' דאף לאחר שנסתם נשארה בכשרותה:

ולענין דינא נראה לפענ"ד להלכה אמת לאמיתה של תורה כיון דקיי"ל וכן פסק החתם סופר שהבאתי דבריו לעיל דאף למ"ד דלא אמרינן גוד אסיק מ"מ גוד אחית בוודאי קיי"ל דאמרינן כדאיתא בחגיגה שפיר לענין פסולין טובלין אף בעליונה דמטעם גוד אחית נתכשרו המים העליונים דמש"ה מותר לטבול בתחתונה אף בצירוף מים העליונים אף שהיו שאובים וע"כ דגם המה נתכשרו מטעם גוד אחית ודו"ק וממילא מותר לטבול אף בעליונה:

וניחא שפיר הסתם משנה דפ"ו דמקואות משנה ח' דמטהרין המקוה העליון מן התחתון אף דאנן קיי"ל דלא אמרינן גוד אסיק מ"מ לענין שאובין אין חילוק וזה ברור ואמת ואף בכולו שאוב דהוי מדאורייתא פסולה מ"מ מטהרין העליונה מהתחתונה:

סעיף ג

הנה בסעי' הקדום בארנו דלמ"ד דאמרינן גוד אחית ולא גוד אסיק זה שייך היכא שחסרה המקוה מארבעים סאה אבל לענין פסול דשאובין מהני גוד אחית להכשיר המקוה העליונה ג"כ כנ"ל אך זה ניחא למאן דס"ל גוד אחית עכ"פ אבל רבנן דברייתא שם דסוברין דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה דלא אמרינן לא גוד אסיק ולא גוד אחית א"כ ה"ה לענין פסול דשאובין ג"כ הוי כן ובפרט היכא דהוי כולו שאוב דהוי מדאורייתא:

והנה יש בזה דיעות כאשר הובא לעיל דמקצת הפוסקים סוברים דאין טעמייהו דרבנן משום גיד אחית ואסיק כלל אך משום זוחלין אך מקצתם סוברים דטעמ' דרבנן דלא אמרינן לא גוד אחית ולא גוד אסיק ועכ"ז נראה לפענ"ד דיש לחלק בין היכא דליכא במקוה ארבעים סאה ובין פסול דשאובין:

דהנה שם בגיטין בדף ט"ז איתא על מאי דבעי שם הגמרא ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין וקאמר שם בגמרא לא צריכא דאיכא משקה טופח ומקשה בגמרא כי איכא משקה טופח מאי הוי והתנן הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה (וכפי פירש"י הניצוק היינו באויר וקטפרס היינו שניצוק בשיפוע מלמעלה למטה על דבר גוש ומשקה טופח היינו שהוא בשוה אך שאין כאן משקה הרבה רק מעט שהוא רק טופח) לא צריכא דאיכא טופח להטפיח הא נמי תנינא טופח להטפיח הוי חיבור דלמא לענין מקואות ורבי יהודא הוא דתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה הראשון טהור והשני טמא רבי יהודא אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור:

והקשו בתוס' וז"ל וקשה לר"ת דעד כאן לא נחלקו ר' מאיר ור' יהודא בפרק אין דורשין בדף י"ט גבי ג' גוממיות העליונה עשרים והתחתונה עשרים ובאמצעית ארבעים וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם אלא בטובל בעליונה אם אמרינן גוד אסיק אבל בתחתונה כולהו מודים דאמרינן גוד אחית אלמא קטפרס חיבור והכא משמע דאינו חיבור כלל ותירצו אח"כ בשם ר"י דההוא דניצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקואות מיירי אלא לענין השקה והשתא הוי לטהרה דומיא דלטומאה ושיטתו דלענין מקואות שפיר הוי ניצוק וקטפרס חיבור אך הקשה אח"כ דלמאי דס"ד דטופח להטפיח הוי חיבור לענין השקה אלמא דבטופח להטפיח אנו מקילין יותר לענין השקה מלענין מקואות דבמקוה לא הוי חיבור (עד שיהיו כשופפרת הנאד) וניצוק וקטפרס הוי איפכא דבהשקה לא הוי חיבור ולענין מקוה הוי חיבור עכ"ד:

והנה שיטתם דאף במקוה קטפרס וניצוק הוי חיבור מ"מ גוד אסיק לא אמרינן לחד מ"ד ולחד מ"ד אף גוד אחית לא אמרינן ולמ"ד דקטפרס אינו חיבור אינו חילוק בין גוד אסיק או גוד אחית דאינו חיבור כלל:

והנה קשה לי למה לי האי דינא דתנן בפ"ח דטהרות דהניצוק וקטפרס אינו חיבור דפירוש רש"י דהוי הנ"מ דהמערה מכלי טהור לכלי טמא וניצוק הקלוח מחבר משקה שני הכלים אינו חיבור לטמא משקין העליונים דע"כ כן הוא דלענין התחתונים אין נ"מ דכיון שירדו עליהם משקים הטמאים מטמאים אותם אך הנ"מ הוי לענין העליונים וקשה דהעליונים בלא"ה טהורים כיון דלא אמרינן גוד אסיק ואף אם הי' קטפרס חיבור מ"מ גוד אסיק לא אמרינן ולרבנן אף גוד אחית לא אמרינן כנ"ל שיטת התוס' דבמקואות שפיר הוי קטפרס חיבור אעפ"כ פליגי בגוד אסיק ובגוד אחית ולענין טומא' הי' אפשר לומר דלחומר' אמרינן גוד אסיק ג"כ אבל עכ"פ קשה מאי דקאמר דהניצוק והקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הא לטהרה בלא"ה לא אמרינן גוד אסיק וגוד אחית לרבנן וצריך לומר דהמשנה אתיא כמ"ד דאמרינן גיד אסיק:

ונראה לפענ"ד דהאי דינא דגוד אסיק וגוד אחית לא שייך רק לענין מקואות ולא לענין טומאה וטהרה דהנה אינו מובן לפי שיטת ר"י בתוס' הנ"ל דבמקואות אמרינן קטפרס חיבור מדוע לא נימא גוד אסיק או גוד אחית כיון דהוי חיבור אך באמת ניחא דבמקואות לא די בחיבור לבד כיון דאין במקוה ארבעים סאה ובמקוה צריך שיהי' ארבעים סאה ולענין זה לא מהני מה שיחובר למקוה אחרת דמ"מ אין בה ארבעים סאה אך צריך שיתערבו שני המקואות יחדיו ויהיו שניהם כמקוה אחת:

ומש"ה נראה לפענ"ד החילוק בין היכא שאין במקוה ארבעים סאה דבעינן דוקא עירוב כשפופרת הנאד והיכא שיש בה ארבעים סאה אך שפסולה משום שאובין די בהשקה כחוט השערה והמה שני משניות זה אצל זה דבפ"ו דמקואות משנה ז' אית' עירוב מקואות כשפופרת הנוד ואח"כ במשנ' ח' אית' מטהרין המקוה העליון מן התחתון כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהיא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה וקשה דהא במשנה הסמוכה תני דבעי כשפופרת הנאד והרבה תירוצים נאמרו בזה ולקמן נביא תירץ הרא"ש והר"ש תירץ דכאן מיירי בשאובין דרבנן די בהקשה כחוט השערה וע"ז הקשה התוי"ט דהא בכולו שאוב הוי מדאורייתא:

אך לפענ"ד בלא"ה חילוק גדול יש בין היכא שאיכא מ' סאה אך שפסול משום שאובין וצריך לחברה אל המקוה כשרה די כחוט השערה כשנתחברה הוי חיבור ונטהרה אבל היכא כשאין בה ארבעים סאה ע"כ צריך שיתערבו יחד ממש כאלו הם מקוה אחת ולזה בעינן כשפופרת הנאד דאז מעורבים המים ממש ומש"ה שם היכא שחסר מארבעים סאה נקרא עירוב מקואות שיתערבו ממש יחדיו ועירוב מקואות בעינן כשפופרת הנאד אבל לטהר השאובה הפסולה מהכשירה די כחוט השערה:

ומש"ה נראה לי דגם לענין גוד אסיק וגוד אחית אף דבמקוה קטפרס הוי חיבור מ"מ כיון דלא אמרינן גוד אסיק או גוד אחית לכל חד כדאית לי' אינו כמעורב ממש אף דקטפרס ג"כ הוי חיבור להשלים השיעור לא מהני חיבור אך שיהיו מעורבים ממש וכיון שזה למעלה וזה למטה אינו כמעורב ממש וצריכין אנחנו לומר גוד אסיק או גוד אחית שיהי' כמעורב ממש ויחשבו המים התחתונים כאלו הוא למעלה ממש או המים העליונים כאלו הם למטה ממש ובזה פליגי ר' מאיר ור' יהודא:

אבל לענין טומאה וטהרה דבטומאה די בנגיעה לבד בודאי כיון דאמרינן קטפרס חיבור מטמא למעלה אף למ"ד דלא אמרינן גוד אסיק דאין זה ענין לגוד אסיק כלל אך כיון דקטפרס הוי חיבור הוי נגיעה ממש וכן לענין טהרה ג"כ כיון דקטפרס הוי חיבור ונתחבר להמים נטהר ומש"ה לענין טומאה וטהרה צריך לומר דקטפרס אינו חיבור אבל אם הי' קטפרס חיבור הי' נטמא ונטהר ע"י קטפרס ואין זה ענין לגוד אסיק ואחית כלל:

ושפיר ניחא ההוא משנה ח' דפרק ו' דמקואות דמטהרין עליון מן התחתון אף דר' יהודא ס"ל דלא אמרינן גוד אסיק ורבנן ס"ל דלא אמרינן אף גוד אחית זה הוא לענין מקוה חסירה אבל היכא דיש כאן מ' סאה אך שהיא פסולה דמיירי לענין שאובין כאשר פירש הר"ש וגם הלשון מטהרין מורה ע"ז שפיר מטהרין העליון מן התחתון כשיטת התוס' הנ"ל דבמקואות שפיר אמרינן קטפרס הוי חיבור ולענין לטהר העליונה מן התחתונה אין זה ענין לגוד אסיק וגוד אחית כלל אך כיון דקטפרס הוי חיבור שפיר מטהרין העליונה מן התחתונה כמו לענין טומאה וטהרה דאילו הי' קטפרס חיבור הי' נטמא ונטהר ע"י קטפרס ודו"ק:

וראיתי אח"כ בט"ז בסי' ר"א בס"ק מ"ז שכתב ח"ל מ"מ י"ל דווקא בחסר ארבעים סאה שזה חיסור דאורייתא משא"כ לענין שאוב דהוא דרבנן איכא למימר דגם הרמב"ם ס"ל לקולא דאמרינן גוד אחית ותו נראה דאף רבנן דפליגי וס"ל דלא אמרינן גוד אחית היינו לענין שאתה צריך לומר שהמים העליונים המה ממש למטה דבלא העליונים אין למטה ארבעים סאה ויש כאן איסור ברור ואתה צריך לתקנו משא"כ אם יש למטה שיעור מקוה רק שיש פסול משום שאובין הבאים למעלה ע"י האדם הדולה לזה אמרינן דאין שם שאובין עליהן כיון דלא הופסקו מעולם ולא באו לכלל פסול עכ"ד:

הנה גוף החילוק שהוציא מדעת עצמו בין מקוה חסירה ובין פסול שאובין כבר הבאתי שתמוה שלא היה למראה עיניו דברי הר"ש שמחלק בכך והוא מוכרח לפרש זה ממשנה דמטהרין העליון מן התחתון. וחילוק השני שכתב הוא כעין חילוק דידן אך הוא הוסיף כיון שלא בא לכלל פסול ואנחנו אמרנו כנ"ל לשיטת התוס' דקטפרס הוי חיבור במקואות ולענין פסול שאובין כיון דהוי רק חיבור נטהר וא"צ לגוד אסיק ולגוד אחית ודו"ק:

והנה כבר הבאנו בסי' א' דברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות מקואות הלכה ח' ג' גוממיות שבנחל התחתונה והעליונה של עשרים סאה והאמצעי של ארבעים סאה ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהיא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין באמצעית שאין המים הנזחלים מערבין אלא א"כ עמדו.

ובכר הבאנו לעיל דהכסף משנה מביא מתחלה הפירוש דהרמב"ם פסק כחכמים דאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה משום דהמה ס"ל דלא אמרינן גוד אחית ולא גוד אסיק ואח"כ כתב ולי נראה שרבינו מפרש שלא אמרו בפרק אין דורשין דפליגי בגוד אסיק אלא ר' מאיר ור' יהודא אבל חכמים טעמייהו משום דאין מים הנזחלים מערבים את המקואות ע"כ:

ולפי אשר בארנו בסעי' הקדום אם נימא כפירוש הראשון דפסק כחכמים דלא אמרינן לא גוד אחית ולא גוד אסיק שפיר נוכל ליישב דברי הרמב"ם מה שפסק בהלכה שקודם לזה בהלכה ז' דמטהרין העליון מן התחתון כנ"ל משום דשם מיירי דאיכא מ' סאה אך שהיא פסולה משום שאובן דע"ז שייך לשון מטהרין היינו שהיא פסולה כנ"ל ובזה שפיר מטהרין העליון מן התחתון דאמרינן שפיר קטפרס חיבור כנ"ל אך היכא דהמקוה חסירה לא מהני החיבור משום דלא אמרינן גוד אסיק וגוד אחית כנ"ל:

וע"ז אמר דאין הנזחלין מערבין היינו שיהיה עירוב המקואות ממש כאילו המה שניהם ביחד דזהו עירוב מקואות זה לא אמרינן משום דאין אומרין לא גוד אסיק ולא גוד אחית אבל לפי פירוש השני של הכסף משנה דלאו משום גוד אסיק וגוד אחית אתי עלה אך מה דאמר דאין הנזחלין מערבין את המקואות היינו כמו דאמרינן דקטפרס אינו חיבור ולהכסף משנה אין חילוק בין מה דאמרינן שאינו חיבור ובין מה דאמרינן שאין מערבין וא"כ נרא' דאין חילוק בין היכא דהמקוה חסירה או דפסולה משום שאובה כיון דאינו חיבור כלל אינו מטהר השאובה כלל אבל לדידן זאת הוא שני דברים מאי דאינו חיבור ומה דאינו מערב דיוכל להיות אף דהוי חיבור מ"מ אין מערבין יחד שיהיה כאילו הוא הכל ביחד ממש כנ"ל:

סעיף ד

הנה כל הפלפולים שפלפלנו בסעיפים הקדומים אם מצטרף מקוה עליונה לתחתונה להשלים השיעור דארבעים סאה או היכא דהוי העליונה פסולה משום שאובין אם נוכל לטהר מקוה העליונה מהתחתונה:

נלענ"ד ברור דהוא רק היכא שהמים זוחלים מלמעלה למטה ואינם עומדים במקומם וניצוק וקטפרס שניהם המה מים הנגרים במורד אך ניצוק המה באויר זוחלין מלמעלה למטה וקטפרס הוא שנזחלין מים מלמעלה למטה על דבר גוש העומד בשפוע כאשר פירוש רש"י בגיטין בדף ט"ז בד"ה אינו חיבור יעו"ש:

אבל מים העומדים מלמעלה למטה נד אחד באשבורן זה בוודאי הוי חיבור אף מלמעלה למטה כעין מקוה שלנו שאנו מדברים בה שהמקוה התחתונה תהי' סגורה מלמטה והמים מהמקוה העליונה מחובר עם המים מהמקוה התחתונה ע"י עץ החלול העומד מלמעלה למטה וניצוק וקטפרס בוודאי לא הוי שזאת הוא רק זוחלין וכאן עומדים המים נד אחד אך אף למ"ד דלא אמרינן גוד אסיק או גוד אחית היינו ג"כ שהדבר המחבר אותם הוא זוחל אבל היכא שהמחבר אותם הוא עומד. נראה דאין שום חילוק על איזה אופן מחבר אותם וכל שעומדים כך מחוברים הוי עירוב גמור דאל"כ לא תמצא שיחוברו שני מקואות יחד ע"י סילון המחברים או ע"י נקב אף שהוא בשוה דשמא צד אחד גבוה מחבירו ואי אפשר לצמצם שיהי' בשוה ממש ואם צד אחד גבוה מחבירו שוב נימא דהוי גוד אסיק או גוד אחית:

וברמב"ם מבואר בפירוש כן שכתב גבי ג' גומות שאין טובלין לא בעליונה ולא בתחתונה שאין הנזחלים מערבים אלא א"כ עמדו הרי כתב בפירוש דרק כשהם זוחלין אין מערבין אלא א"כ עמדו אבל כשעמדו שפיר מעורבין וכדברים האלה איתא בש"ע בסימן ר"א בסעיף ס' כלשון הרמב"ם דאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו אבל בעמדו שפיר מערבין:

וכן הוא בריב"ש בסי' רצ"ב דכתב באמצע דבריו וז"ל וגם בעירוב מקואות צריך שהמים המערבים שני המקואות יהי' בהשקט בעומדים במקומם הטבעי שזה באשבורן לא בהיותם זוחלין שזה נקרא קטפרס דהכי תנן בפ"ח דטהרות הניצוק והקטפרס אינו חיבור וזהו מה שכתב בפ"ח מהלכות מקואות גבי שלש גומות וכו' שאין המים הנזחלים מערבין אלא א"כ עמדו ועי"ש. מבואר מדבריו ג"כ החילוק בין שהמים זוחלין בין שהמה עומדים:

ובזה יש לפרש המשנה ב' דפ"ג דמקואות הנ"ל דאיתא שם הבור בחצר ונפלו לו שלשה לוגין מים שאובים לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד או עד שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים ר' אליעזר בן עזרי' פוסל אלא א"כ פקק והאי תיבת פקק אין לו שום ביאור כאשר הבאתי לעיל ופקק היינו סתם.

ולפי הנ"ל ניחא דכפי שבארנו היכא שהמקוה התחתונה סתימה ואז יוכל להיות שהמים המחברים העליונה לתחתונה עומדין נד אחד ומחברין באשבורן שלא יוכלו לפול למטה מאחר שהמקוה התחתונה מלא על כל גדותי' וסתימה שלא יוכלו המים לצאת לחוץ ובזה נוכל לפרש ר' אליעזר בן עזרי' פוסל אלא א"כ פקק היינו שסתם המקוה התחתונה שיתחברו המים בעומדים כנ"ל:

ואף אם הי' קצת נדנוד ספק דלמ"ד דלא אמרינן גוד אסיק או גוד אחית אף בעומדים כך מלמעלה למטה לא זוחלים יהי' ג"כ פסול והיינו לפי דברי התוספות הנ"ל בגיטין דבמקואות אמרינן קטפרס חיבור ואעפ"כ פליגי בגוד אחית ואסיק אלמא אף דהוי חיבור אעפ"כ מלמעלה למטה לא אמרינן גוד אסיק או גוד אחית וא"כ ה"ה בעומדים:

וכן מה שהבאנו בס' דאף במעין דזוחלין הוי חיבור אעפ"כ יש ספק דקטפרס לא הוי חיבור כיון שהוא מלמעלה למטה וא"כ נוכל לספק דאף בעומדין לא מהני מלמטה למעלה נוכל לצרף אשר אמרנו לעיל בסעי' ג' דכי נצטרך לומר גוד אסיק או גוד אחית הוא רק היכא דליכא בהמקוה ארבעים סאה שאז נצטרך לומר גוד אסיק וגוד אחית אבל לענין פסול דשאובין לשיטת התוס' דבמקואות קטפרס הוי חיבור לא נצטרך עוד לגוד אסיק ואחית כיון דהוי חיבור נטהרה אך בזה איכא שיטות דגם במקואות לא אמרינן קטפרס חיבור וגם שיטת הרמב"ם הוא כן אבל בעומדים ואינם זוחלין דבוודאי הוי חיבור גמור ניהו דלא נימא גוד אסיק מ"מ כיון דשיעור מקוה איכא א"צ לגוד אסיק כלל ושפיר כיון דהוי חיבור נטהרה העליונה כנ"ל וכן במעיין למ"ד דלא מהני קטפרס הוא ג"כ רק להשלים השיעור דמ' סאה דלא מהני היכא דהוי קטפרס מלמעלה למטה להשלים השיעור אבל להכשיר השאובין שפיר מהני:

וגם לפי מה שכבר הבאנו דהכסף משנה מפרש שני פירושים בהרמב"ם מדוע לחכמים אין טובלין לא בעליונה ולא תחתונה או משום דלא אמרינן לא גוד אסיק ולא גוד אחית או משום דלא הוי חיבור זוחלין וקטפרס ולפירוש השני גוד אחית כולי' עלמא סבירא להו דאף ר' יהודא סובר גוד אחית ורבנן לא פליגי עליו בזה א"כ יש להתיר היכא שלמעלה יש ארבעים סאה אך שפסולה משום שאובין כנ"ל בס' דמשום פסול שאובין אין חילוק בין גוד אסיק או גוד אחית דמשום גוד אחית נוכל להכשיר ג"כ למעלה כנ"ל בסעי' ב' בדברים ברורים דכיון דאמרינן גוד אחית המים העליונים למטה הוכשרו כנ"ל ולא הוי הפסול רק משום דקטפרס אינו חיבור והיכא דהמים עומדים ולא זוחלים הוי חיבור כנ"ל ומשום גוד אסיק אין לפסלו:

אך היכא דאין במקוה העליונה ארבעים סאה אפשר הי' קצת ספק לומר דלא אמרינן גוד אסיק אף היכא שהמים מחוברים מלמעלה למטה בעומדין ולא בזוחלין:

אך כבר נמצאים הרבה מקואות כאילו בכל מדינת פאלען וגם בעיר טארניגראד אשר שמה ישבו כסאות למשפט הגדולים אשר בארץ המה כמו הגאון הצדיק בעל נועם מגדים והגאון האדיר בעל ים התלמוד על בבא קמא אשר הגאונים בעלי מפרשי הים עשו זר זהב למסגרתו:

וגם שם בטארניגראד הי' מקוה אשר לפעמים לא הי' בה מ' סאה אך ההיתר הי' אשר תחת קרקע המקוה הי' מקוה עמוקה אשר הי' בה כמה שיעורי מקוה והי' נקוב לתוכה כשפופרת הנאד ולא חשו לה הגאונים הנ"ל לומר דלא אמרינן גוד אסיק אך בוודאי כיון שהמים עומדים באשבורן ולא בזוחלין אין חילוק על איזה אופן מחוברים וכן נמצאים הרבה עירות במדינות פאלען אשר המקוה קרה ואי אפשר לחממה ונותנים לתוך המקוה תיבה גדולה נקובה כשפופרת הנוד והנקב סתים ומטילין בה חמין ובעת שטובלין בה פותחין הנקב שיתחבר עם המקוה כשפופרת הנאד והנקב הוא בתחתית התיבה ולית דחש לה לפסול משום דלא אמרינן גוד אחית:

ובעיר גדולה לאלקים בראד הבירה הי' ג"כ מקוה כזאת כמובא בשו"ת תועפת ראם בחלק יור"ד בסי' כ"ז שהשיב שם הרב הגאון המחבר להשואל מבראד וז"ל ועל דבר המקוה אשר שמו בה אמבטי גדולה וניקבה למטה כשפופרת הנוד ותלאה בתוך המקוה בשלשלאות של ברזל וטבלו בה איזה חדשים ומחדש עשו אמבטי גדולה מזה ונעשה בשולי' נקב גדול אשר לא יוכל לכנוס שמה ב' אצבעות ואינם מתהפכות בריוח כשיעור שפופרת הנוד אשר רצה המורה לפוסלה ועי"ש כל דברי התשובה ולא היתה השאלה שמה רק בשביל שבאמבטי שני' לא הי' הנקב כשפופרת הנוד אבל אם הי' בנקב כשיעור שפופרת הנוד לא עלה על דעת שום אדם לחוש בשביל שהנקב הוא למטה כמבואר שם שניקבה למטה כשפופרת הנוד ולומר דלא אמרינן גוד אסיק אך בוודאי כל היכא שהמים עומדים באשבורן ואינם זוחלים אין שום חילוק על איזה אופן הוא מחברם:

סעיף ה

לפי מה שבארתי בסעי' הקדום דהיכא דעומדים המים העליונים על התחתונים בהשקט ואינם זוחלים לד"ה הוי חיבור אפשר ג"כ ליישב בזה המשנה ח' דבפרק ו' דמקואות הנ"ל דמטהרין את המקוה העליון מן התחתון וכו' כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה ודיו וקשה כנ"ל דהא הוי קטפרס וגם דהוי גוד אסיק ולא אמרינן והר"ש תירץ דלטהר הפסולין די בהשקה כחוט השערה ומש"ה מהני אף בקטפרס ואינו מובן איך תלוי זה בזה וכן על הרמב"ם קשה דסותרין דבריו זה את זה דבפ"ג מהלכות מקואות הלכה ז' מביא האי דינא דמטהרין העליון מן התחתון ומשיקו אף כשערה ודיו ובהלכה ח' אח"כ פסק בהך דינא דשלש גוממיות דאין טובלין לא בעליונ' ולא בתחתונ' משום שאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו וכבר בארתי בזה מה שנראה לפענ"ד:

ולפי הנ"ל אפשר לומר עוד דהנה הרמב"ם בפירושו למשנה בפרק ח' מטהרות משנה ט' על מאי דאיתא שם הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה כתב וז"ל הניצוק והוא העמוד הנוזל מכלי אשר מורק ממנו הדבר הנוזל אל הארץ וכו' וכן ג"כ המשקין אשר הי' בקטפרס והיו המשקין כולן כבר נחו כולן במקום השפל ונשאר זה השטח הנשפך בו משקה טופח לבד כמו שקדם קודם זה באמרו משקה טופח מלמטה כי בהיות השפוע חלקלק לא ינוח בו זולת זה השיעור מן ההטפחה לא נחשב ג"כ כל המשקה טופח שעל גבי הקטפרס מחובר כולו יעו"ש:

ופירוש דבריו אלו שהוא לא רצה לפרש כדברי רש"י והתוס' והר"ש ושאר מפרשים דניצוק וקטפרס ומשקה טופח הוא שלשה דברים דניצוק היינו מה שזוחל באויר וקטפרס מה שזוחל על דף עומד במדרון ומשקה טופח הוא דבר שלישי מאחר שאין בו משקה רק מעט שהוא טופח לבד אין זה חיבור ודעת הרמב"ם שכל שהוא זוחל בין על האויר בין על דבר העומד בשפוע הוא הכל בכלל ניצוק יחשב ומש"ה מפרש הוא דניצוק וקטפרס ומשקה טופח הוא רק שני דברים ניצוק הוא דבר הנוזל וקטפרס ומשקה טופח הוא רק דבר אחד דמה שנזחל על דבר מדרון נשאר עדיין משקה טופח וגם זה אינו חיבור דמה שזוחל אינו חיבור מטעם דניצוק אינו חיבור ומה שנשאר דבר מעט דבוק בהדבר שנוזל עליו ואינו זוחל עוד זה הוא רק טופח מעט ומשקה טופח אינו חיבור:

ומעתה ניחא המשנה דמטהרין עליון מן התחתון ולא קשה דהא קטפרס אינו חיבור דכיון דלטהר הפסולין די בהשקה כחוט השערה כאשר מפרש אח"כ במשנה ומשיקו אפילו כשערה ודיו יהי' מאיזה טעם שיהי' אך עכ"פ מבואר בפירוש במשנה דדי בהשקה כחוט השערה והיא רק טופח כדאיתא בר"ש בפרק ו' דמקואות משנה ח' דכחוט השערה הוא פחות מטופח להטפיח והוא רק טופח שפיר מהני ההשקה מלמעלה למטה אף דניצוק אינו חיבור דהא עכ"פ נשאר דבר מועט מה שאינו זוחל למטה אך שזה לא מהני משום דמשקה טופח אינו חיבור כיון שהוא רק דבר מועט אבל לטהר הפסול דשאובין כיון דדי בדבר מיעוט ואף בהשקה כחוט השערה מהני שפיר מטהרין העליון מן התחתון דעכ"פ ישאר דבר מיעוט שלא יהיה זוחל:

ובזה כתבתי לגאון וקדוש מרן מסארץ זצלה"ה שכתב אלי במכתבו לתמוה תמי' רבתא על הרא"ש בפירושו למשנה הנ"ל שנאמר שם שמטהרין עליון מן התחתון כתב וז"ל כגון שני מקואות שעומדים בשפוע ההר ומביא סילון ונותן ראשו אחד בעליון וראשו השני בתחתון וכשיתחילו מים לרדת יניח ידו בפי הסילון וכו' וכשיסיר את ידו נמצא שני מקואות מחוברים במים כרוחב שפופרת הנוד רגע אחד וכשירדו המים למטה ישארו מושקין כשערה ודי עד כאן:

ומזה נראה דשיטתו דבהשקה לא מהני כחוט השערה רק אם מתחלה הי' כשפופרת הנוד ותמה הגאון הנ"ל דהרי בעצמו כתב בתשובותיו וכן הוא בטור ובמחבר דאינו צריך החיבור להיות לעולם רק סגי אם יתחבר כרגע אף אם הופסק אח"כ דהוי כנזרע במחובר דשוב לא בטל ממנו שם מחובר אף בהפסיקו וא"כ למה לי כלל השקת החיבור של כשערה הי' די שנתחבר כרגע כשפופרת הנוד:

ולפי הנ"ל ניחא דהשקה כשפופרת הנוד לא מהני דהוי קטפרס אך מה שנשאר מחובר כשערה אף בעת שנחו המים מהני דאז הוי חיבור ומה שכתב הרא"ש הטעם דהי' מתחלה מחובר כשפופרת הנוד אפשר דשיטתו דלא מהני ההשקה כחוט השער' אך היכא שהי' מתחלה כשפופרת הנוד אף דהוי זוחלין ואינו חיבור מ"מ כשנשאר אח"כ השקה עכ"פ כחוט השערה מהני או שכתב בסתם גופא דעובדא היכא הוי דרגע אחד יוכל להיות מחובר כשפופרת הנוד אך זאת לא מהני דהוי זוחלין אך כיון שנשאר אח"כ מחובר כחוט השערה מהני:

ובזה הנ"ל שאמרנו דמה שנשאר עומד ואינו זוחל בודאי הוי חיבור יתיישב לנו מה דאיתא בפ"ז דמקואו' משנ' ו' מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות ירדו ב' וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא ר' יהודא אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור הטביל בו את הסגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור והנה הברטנורא פירש דהך דסגוס אתיא נמי כרב יהודא אך הר"ם בפירושו נראה דבזה כולי עלמא מודים וכן נראה מר"ש וכן כתב התוי"ט אך דבריו אינם מובנים:

והרמב"ם בחיבורו פסק בפרק ח' הלכה י"ב מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני טמא שהרי חסרו המים ממ' סאה הטביל בו מתחלה סגוס עבה וכיוצא בו והגביהו אם הי' מקצת הסגוס נוגעת במים הרי הטובל באחרונה טהור שהרי המים כולם מעורבים:

וכתב ע"ז הכסף משנה וא"ת מאחר שפסק רבינו בסמוך כת"ק דשני טמא אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים איך פסק בהטביל בו סגוס עבה והגביהו אם הי' מקצת הסגוס נוגע במים הטובל באחרונה טהור שהרי כולם מעורבים ומ"ש מרגליו של ראשון נוגעת במים תירץ הריב"ש בתשובה שהסגוס עבה הוא בולע את המים ואינו כמו האדם שאין המים בולעים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו וכיון שטופח של גופו אינו חיבור הרי נחסרו המים אבל הסגוס עבה הוא בולע הרבה ולזה כשקצתו היא במים הרי הוא כאילו כל המים הבלועים בבגד בקצתו של מעלה נוגעים במים שמקצתו בתוך המים והרי כל המים מעורבים למקוה עכ"ל וקשה לי על זה התירץ דמה לי שיהיו בלועים בעצם חלקיו מה לי שיהי' טופח על גופו דמה טעם הוא לומר שבשביל שהסגוס בלוע מים הרבה הוי חיבור ולכן נראה לי שהטעם משום דכשהגבי' קצת הסגוס אינו כ"כ קטפרס כמו שהוא האדם ועי"ל הטעם מפני שאין על האדם אלא טופח ואפשר שבקצת מקומות נגוב ונמצא שאינו חיבור ע"כ לשון הכסף משנה:

והנה תירץ הראשון שתירץ אינו מובן וגם תירץ השני אינו מובן דמה שאמר דאפשר שעל האדם בקצת מקומות נגוב ונמצא שאינו חיבור יוקשה מאי טעמא דרב יהודא דניהו דסובר גוד אסיק מ"מ אם יהי' חשש דהוי נגוב במקצת מקומות בודאי אינו חיבור כלל וקשה לומר דיפלגי במציאו':

ולפי הנ"ל הכל ניחא דהאדם בשעת עליתו מהמקוה בוודאי המים שעליו הוא יותר מכדי טופח אך עכ"ז לרבנן לא מהני משום דקטפרס אינו חיבור היינו משום שהוא זוחל אך אף לאחר שיפסיק הזחילה עדיין משקה טופח על כל גופו מה שאינו זוחל עוד אך זה הוי משקה טופח ואינו חיבור כנ"ל אבל לר' יהודא שפיר אף הזוחלין חיבור מה דהוי יותר מכדי טופח משום דרב יהודא סובר גוד אסיק ולשיטת התוס' משום דעתיד לפול למטה אבל הסגוס שבלוע בו הרבה בתוך גופו ואף לאחר שיפסיק הזחילה מעורבים המים בעצם חלקיו והוא הרבה יותר מכדי טופח אף בשעה שאינו זוחל שפיר אף רבנן מודים כיון דמקצתו נוגע במים המים כולם מעורבים והטובל טהור ודו"ק:

סעיף ו

הנה מה שהבאנו בסעי' ד' דהיכא דהמים העליונים מחוברים להתחתונים בעומדים ולא בזוחלים בודאי הוי חיבור ואין חילוק על איזה אופן הוא מחובר אם מלמעלה למטה או מהצד וכאשר מצינו בהרבה מקומות תחת קרקעית המקוה יש עוד מקוה עמוקה ונקוב כשפופרת הנוד ולפעמים אין בהמקוה שלמעלה ארבעים סאה וכן בהרבה עירות גדולות לאלהים משימין אמבטי גדולה להמקוה וג"כ נקובה למטה כשפופרת הנוד ובה שופכין חמין וטובלין בתוכה ולא הי' מאן דחש לה משום גיד אסיק או גוד אחית וע"ז רצה גאון אחד להשיב דמשם אין ראי' בשביל שעומדים מים העליונים על התחתונים ממש דזה בוודאי הוי חיבור כדאיתא בע"ז בדף ע"ב דאיתא שם תנן התם הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה אמר רב הונא ניצוק קטפרס ומשקה טופח חיבור לענין יין נסך ומביא ראי' מהמשנה דשם דתנן נטל את המשפך ומדד לתוך צליחותו של נכרי וחזר ומדד לתוך צליחות של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור האי עכבת יין במאי קא מתסרי לא בניצוק ש"מ ניצוק חיבור תני ר' חייא שפחסתו צליחותו ופירוש רש"י דכיון שנתמלא צליחותו עד שפתך היין בשולי המשפך שנתחבר ממש יין שבמשפך ליין נסך אסור ע"כ:

הרי מבואר בפירוש דבנוגע ממש אינו דומה לניצוק ה"ה היכא שהמקוה העליונה היא ממש על התחתונה או שתיבה מונחת על המים הוי כמו פחסתו צליחותו עכ"ד הגאון הנ"ל:

ואנכי אשמע ולא אבין דגם היכא שהמקוה העליונה על התחתונה ממש או התיבה מונחת על המים מ"מ מפסיק עובי הרצפה במקוה העליונה ובתיבה שולי התיבה מפסיקין בין מים למים אך שבמקום נקב שפופרת הנוד שמה המה לאחדים ומונחים מים על מים א"כ ה"ה שהמקוה העליונה גבוה הרבה ועץ חלול מחבר אותם במקום הנקב מעץ החלול המה לאחדים ושם מתערבים המים במים ממש ואי משום שסביב הנקב נפרדו המים ממים גם שם היכא שהמקוה העליונה על התחתונה ממש או בתיבה מונחת על המים ג"כ מפסיק עובי הצרפה והשולים ואין שיעור לדבר כמה יהי' עובי דבר המפסיק שכיון שמפסיק דבר גוש הוי הפסק (וגם שם בפחסתו צליחותו המשפך קצת מלמטה ונוגע היין במקום הקצר ונאסר כל היין שלמעלה כיון שלמטה נוגע היין ביין):

אך מה דמתרץ שם הגמרא שפחסתו צליחותו בוודאי הוי חיבור אם נימא דגם שם מיירי באופן דלא הוי זוחל עוד היינו היכא שהצליחו' למעלה קצר כעין כלי זכיכות שלנו והמשפך דבוק שם בחוזק באופן שיעמוד שמה יין על יין היכא דנתמלא הצליחות שלמטה בוודאי נראה מאי דהוי חיבור דאינו זוחלין עוד אך אם מיירי בצליחות רחב' באופן דאף שנתמלאה הצליחות יושפך היין שבמשפך למטה יוקשה דעדיין הוי זוחלין ואי משום דלמטה במקום שנגע היין ביין נתערבו ואוסר במשהו חדא דגם בזה איכא פלוגתא אם אוסר במשהו כדאיתא שם בדף ע"ג ועוד דהיין שלמטה שנתערב הוא נופל למטה והיין שנתעכב למעל' בהמשפך שיש בו עכבת יין בזה ליכא תערובות מהיין שלמטה וע"כ דנאסר כל היין שבמשפך משום שהוי חיבור גמור ונאסר אף היין שלמעלה בהמשפך וקשה דעדיין הוי זוחלין:

אך הנה התוס' בגיטין בדף ט"ז בד"ה הניצוק והקטפרס באמצע דבריהם הקשו על מאי דאיתא שם דקטפרס לא הוי חיבור ור' יהודא קאמר במקוה שאין בה אלא מ' סאה וירדו שנים וטבלו אם הי' רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ואומר ר"ת דכיון שהמים על הראשון סופן לפול ויורד למקוה הוי קטפרס חיבור ומיהו ניצוק גרוע מקטפרס לפי שהקילוח של הניצוק עומד באויר ולא הוי חיבור אפילו סופו לפול כדמשמע בפ"ב דע"ז בדף ע"ב יעו"ש דבריהם:

והנה ראיות התוס' מסוגיא דידן גבי משפך דאמרינן דאם נימא דניצוק אינו חיבור אינו נאסר היין שבמשפך והא היין סופו לפול ותירצו כיון דהניצוק עומד באויר לא הוי חיבור אף שסופו לפול ורק בקטפרס הוי חיבור כיון שסופו לפול כיון שהיין אינו ניצוק באויר:

וא"כ שפיר מתרץ בגמרא דפחסתו צליחותו דבשלמא בלא פחסתו צליחותו והיין זוחל מהמשפך באויר עד שנופל למטה לא הוי ניצוק חיבור אף שעתיד לפול למטה אבל כשפחסתו צליחותו והיין שבצליחותו נגע להיין שבמשפך ניהו דעדיין הוי זוחלין מ"מ כיון שהיין אינו ניצוק עוד באויר רק הוא בכלי אף דעדיין אינו אשבורן הוי חיבור כיון שעתיד לפול:

והנה שם בע"ז בדף נ"ו איתא על מאי דאיתא שם במשנה אין עושין יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר אמר רב הונא ל"ש אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור ומקשה בגמרא גרגותני גופא במאי מתסר בניצוק ש"מ ניצוק חיבור כדמשני ר' חייא שפחסתו צליחותו ה"נ שפחסתו בורו:

והנה כאן קאמר בגמרא על מאי דמתרץ שפחסתו צליחותו חזר ומקשה אבל לא פחסתו צליחותו לא תפשוט דניצוק אינו חיבור ומתרץ לא פחסתו צליחותו תפשוט לך דאסור ניצוק מיבעי'

והנה התוס' בדף נ"ו ד"ה גרגותני הקשו דאף אם לא החזיר יאסור היין שבגת משום ניצוק ותירצו וי"ל דהוי ניצוק בר ניצוק דמגת לגרגותני הוי ניצוק אחד ומגרגותני לבור ניצוק שני וא"כ יוקשה לפי מאי דמתרץ שם כשפחסתו בורו שוב מוכח דניצוק אינו חיבור ולא נוכל לומר דפחסתו בורו נפשט וניצוק מיבעי' דהא אם ניצוק מיבעי' שוב יוקשה דאמאי לא החזיר מותר הא אף בלא החזיר אסור מטעם ניצוק ולא יהי' שייך לומר דהוי ניצוק בר ניצוק מהגת לגרגותני ומגרגותני לבור דהא מגרגותני לבור לא הוי ניצוק כיון שמיירי שפחסתו צליחותו:

אך לפי הנ"ל אפשר לומר דגם בפחסתו צליחותו עדיין הוי כעין ניצוק וקטפרס דעדיין זוחלין אך דבכה"ג הוי חיבור כיון שעתיד לפול אבל עדיין הוי ניצוק בר ניצוק לענין הגת כיון דעדיין לא הוי חיבור גמור:

ועוד אפשר לומר הטעם היכא דפחסתו צליחותו הו חיבור לענין יין נסך לפי מה דאיתא כאן בגמרא בדף ע"ב ההוא גברא דאסיק חמרא בגושתא ובת גושתא אתא עכו"ם אנח ידו אגושתא אסרו רבא לכולא חמרא א"ל רב פפא לרבא וא"ל ר' אדא בר מתנא לרבא וכו' במאי בניצוק ש"מ ניצוק חיבור ומתרץ שאני התם דכולא חמרא אגושתא ובת גושתא גריר ורש"י פירוש שהרי מאליו עולה והוי לי' כנוגע בחביות ממש דהוי לי' כחביות אריכתא יעו"ש:

והיינו דהתם במשפך שיש לה שני פיות וכיון שמוצץ מלמעלה היין עולה אח"כ מאליו מחביות אחד לאחרת אך עדיין אינו מובן התירץ מדוע לא הוי זוחלין ואמאי כיון שנגע למטה בהמשפך אסור כל היין שבחביות.

והיה אפשר לומר דמכאן ראי' ברורה לדברי התוספות הנ"ל בגיטין דהיכא דסופו לפול הוי ניצוק חיבור וכאן נמי כיון דכולא חמרא אגושפא ובת גושתא גריר הוי ג"כ כמו סופו לפול כיון שכל היין יתמשך דרך כאן אך התוס' שם בגיטין בדף ט"ז בד"ה הניצוק כתבו דבהך דגושתא ובת גושתא לא הוי סופו לפול ואפשר דסופו לא הוי רק היכא שהיין שלמעלה יפול להיין שלמטה ולא ששניהם יפלו למקום אחר ודוחק לומר לשיטת התוס' דרק לפי הס"ד ה"א דזה אין סופו לפול אבל הגמרא מתרץ שאני התם דכולא חמרא אגושתא ובת "גושתא גריר הוי סופו ליפול ועי"ש בתוס' בגיטין דמשמע מדבריהם בגושתא ובת גושתא לא הוי סופו לפול דכל היין מונח בכולו שהרי היין מונח בחביות וזה הגושתא ובת גושתא ג"כ תחוב, בו והיין הולך מהחביות לגושתא ובת גושתא והוא נוגע בקצה הבת גושתא אשר הכל כחביות אריכתא בכה"ג שפיר אוסר עכו"ם כל היין כאילו נגע לכל היין שבחביות ואין זה דומה לניצוק וקטפרס דניצוק הוי שנזחל כולו באויר וקטפרס הוא שנזחל על דבר המונח במדרון אבל אינו מונח בכלי אבל המונח כולו בכלי והכלי מקיף אותו מכל צדדין הוי חיבור גמור אף שבתוך החביות הוא זוחל ואילו הי' מחובר הגושתא ובת גושתא עם החביות ממש הי' חיבור גמור כאילו קנה חלול דבוק להחביות שע"י יורד היין למטה והוא נגע בקצה הקנה נאסר כל היין דהוי חיבור גמור אף שג"כ היין נופל למטה ולא יתחבר עוד עם היין שלמעלה מ"מ כיון שהכל הוא בכלי אחת הוי חיבור וה"ה בגושתא ובת גושתא כאשר פירוש רש"י כיון שמאליו עולה והוי לי' נוגע בחביות ממש דהוי לי כחביות אריכתא כנ"ל דבריו שפיר כלי חיבור אף דהוי זוחלין כיון דהכל מונח בכלי:

וא"כ שפיר ניחא מאי דהגמרא מתרץ שפחסתו צליחותו ג"כ דכיון שנתמלא הצליחות עד שנוגע ביין שבהמשפך שפיר הוי חיבור לאסור כולו אף דהוא זוחלין כיון שנגע להיין שלמעלה שמונח כולו בתוך המשפך והמשפך סובב אותו מכל צדדים ומניח כולו בכלי דהמשפך תחוב בצליחות והוי המשפך עם הצליחות כמו הגושתא ובת גושתא עם החביות והוי הכל ככלי אחת ואוסר אך היכא דלא פחסתו צליחותו והיין ניצוק באויר ואינו נוגע לדופני הצליחות הוי ניצוק אבל כיון שפחסתו צליחותו ונתמלא הצליחות עד שנוגע למשפך הוי חיבור ממש כאילו הוי הכל בכלי אחד:

ובמשנה דפ"ו בהך דמטהרין העליון מן התחתון דתמהו דהוי קטפרס הי' אפשר ג"כ לומר דשם האי סילון היינו שמקיף מכל צדדיו וחלל באמצע דאי לא"ה לאיהי' מהני מה שמניח ידו תחתיו שלא יצאו המים דהרי יוצא מלמעל' כמובן וכיון שהמים בתוך הסילון מוקפים בכל צד הוי כמונחים בכלי ממש והוי חיבור כנ"ל ומעתה שלש חילוקים יש בדבר דהיכא דזוחל באויר אף שסופו לפול למטה וישלים השיעור לא הוי חיבור והיכא דהוי קטפרס שנזחל על דבר גוש העומד במדרון היכ' שסופו לפול הוי חיבור והיכ' שנזחל בתוך כלי היינו אפילו שאין לו בית קיבול ואין עליו תורת כלי מכל מקום כיון שמוקף מכל צדדו כמו שם גושתא ובת גושתא ואינו מגולה לאויר כלל הוי תמיד חיבור אך שהוא שיטה חדשה לא מצאתי כדברים האלה בפוסקים אך מהך דרשתא ובת גשתא דפירוש רש"י דכחביות אריכתא דמי' נרא' כן והגמר' מדמה הניצוק וקטפרס דאינו חיבור לטהרות וליין נסך ומבואר שם דכל שביין נסך הוי חיבור אפילו לטהרות הוי חיבור:

וא"כ במקוה דידן דמחוברים המים העליונים עם התחתונים דרך עץ חלול והכל מחובר יחד באשבורן והכל מונח בכלי בודאי הוי חיבור ועדיף הרבה יותר מהך דפחסתו צליחותו ומהך דגשתא ובת גשתא העולה מדברינו הנ"ל דהראי' הנ"ל שהבאנו לסתור מהך דפחסתו צליחותו ולחלק דדוקא במונח מים על מים הוי חיבור משם עוד ראיה לדברינו דגם כאן הוי כמונח מים על מים ואם שם בפחסתו צליחותו ובנשתא ובר נשת' הוי חיבור בנ"ד בודאי הוי חיבור וזה בודאי אין לומר דשם עדיף יותר משום שעתיד לפול למטה כנ"ל דהא כ"ש הוא היכא שאינו עתיד לפול כלל ויעמוד כך תמיד מחובר:

סעיף ז

ב"ה יום ז' תמוז תרכ"ג לפ"ק קאליש.

לכבוד הרב הגאון חריף ובקי נ"י כש"ת מהו' שלמה הלוי נ"י.

מכתב כבודו קבלתי אתמול לעת ערב בעת תפלת המנחה. ואשר כתב כ"ת אלי כי נכספה נפשו לדעת שורש הדברים. אשר כתבתי היתר על עשיית המקוה למעלה ע"י התחברו' למים שלמטה. והנני מעתיק לו בקיצור תוכן הדברים. והנה בפה לא העליתי עתה קיצור הדברים מאחר שכבר נתבא' למעלה הדברים בארוכה. אך מה שהיו כאן נוספות על הראשונות הנני מעתיק לבאר ביחד ביאור היתר המקוה דילן שאני חפץ לעשות פה שתהיה המקוה למעלה:

מאחר שמבואר בפירוש במשנה בפ"ו דמקוואות משנה ח' דמטהרין המקוה העליונה מן התחתונה ולא ראיתי לשום פוסק שיאמר אחד דמשנה זאת אתיא דלא כהלכתא אך הרבה פירושים נאמרו בהמשנה ואנכי כתבתי לצאת ידי כל הדיעות וכאשר נתבאר בסעיפים הנ"ל דהר"ש הקשה דהוי קטפרס ותירץ דשמא לענין השקה דרבנן מהני קטפרס והתוי"ט כתב דמיירי דנשאבו על ידי כלי גללים דאם נשאבו על ידי כלים המקבלים טומאה הוי כולו שאוב דאוריית' ולא רצה התוי"ט לתרץ דמיירי דנפלו רק ג' לוגין מים שאובים שהרי המשנה מיירי סתמא דהוי כולו שאוב וכן הוא ברא"ש בסוף נדה הלכות מקוואות בסי' י"ב שם בשאלה לענין ממשיך המים על דבר המקבל טומאה דכתב וז"ל ועוד אני אומר כו' כיון דמי מקוה מחוברים למעיין כשר דמקוה שכולו שאוב נטהר בהשקה אם השיקו לחברו למקוה כשרה כדתנן בפר' ו' דמקואות מטהרין את המקוואות העליון מן התחתון כו' ועי"ש דברי הרא"ש דזאת היה ברור לי' דהמשנה מיירי בכולו שאוב וא"כ עכ"פ מוכח מהמשנה הנ"ל אח' מכל הנ"ל או דלענין השקה לטהר שאובין מהני קטפרס אף בפסול דאוריית' כאשר בארנו לעיל דיש מקים לזה או דכולו שאוב הוי מדרבנן או דעכ"פ בכלים שאינם מקבלים טומאה לא הוי רק מדרבנן ובנ"ד הוי כל התירים אלו וגם עוד היתר נוסף דהוי שאובים שהמשיכוהו כנ"ל והמהרי"ט התיר בפירוש בשאובין שהמשכוהו כולה ע"י קטפרס ועליו נוכל לסמוך שהוא גדול שבאחרונים:

והנה הטעם דפסול שאובין למקוה הוא או ממאי דאית' בזבחים בדף כ"ה מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הוייתן על ידי טהרה או ממאי דתני' בתורת כהנים בפר' ביום השמיני יכול מילא בכתיפו ועשה מקוה יהיה טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים:

ושיטת הר"ש דעיקר פסול שאובין משום דבעינן הוי' על ידי טהרה לא ע"י כלי המקבל טומאה כדאית' בגמר' זבחים הנ"ל ועוד איכ' דיע' בפוסקים דאף היכא דלא הוי המים בכלי פסול היכ' דבאו המים על ידי כח אדם כדאית' בתורת כהנים מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים וכן הביא הרמב"ן בסימן רל"א בשם הראב"ד והראב"ד בבעל הנפש בסוף פרק ב' הביא זאת בשם הפוסקים והוא בעצמו מסופק בדבר ולשיטה זו אף בכלים שאינם מקבלים טומאה הוי מדאורייתא ולשני אלו הטעמים מותר בהמשכה היינו שלא שפך המים למקוה תיכף אך ששפך המים סביבות המקוה והמים ירדו מאליהם למקוה אך בשיעור המשכה יש חילוק בין שני טעמים אלו לטעם דהוייתן ע"י טהרה בעינן אם אינו שופך מהכלי למקוה אך סמוך למקוה כשרה המקוה ואין שום שיעור לדבר ולטעם דבעינן שיהי' בידי שמים ולא ע"י כח אדם צריך שיעור לדבר כמה ישפך רחוק מהמקוה:

דהנה שם בזבחים בדף כ"ה ע"ב אית' נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחביות פסולין עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין דבר שאינו מקבל טומאה כשרים מנא הני מילי דאמר רבי יוחנן משום ר' יוסי בר אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הוייתן ע"י טהר' תהא אמר ר' יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי:

ופירוש רש"י הוייתן של מים המטהרים על ידי טהרה תהא כשאתה מהווה אותם להיות מקוה או קידוש הוי מהוה אותם ע"י דבר שאינו מקבל טומאה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי מדקתני נתן ידו כו' פסול הא אין המים שותתין מידו לכלי בשתותי' אלא בהעברה (פירוש דאין נזחלין תיכף למטה לתוך הכלי או נזחלים למרחוק קצת למעלה מתוך הכלי) כשיוצאין מידו מקלחין להם ע"פ רוחב פי החביות ואפילו הכי פסול אלמא משיצאו מידו לקלח ע"פ האויר הוי לי' כאילו שתתו מידו להכלי שהרי ידו על כנגד שפת הכלי מונחת ומשיוציאו מידו מקלחים כנגד אוירו דאי לאו ככלי דמי אמאי פסול הלא מן האויר באין לו והוי לי' כנותן ידו בצינור משוך מהקלוח עשר אמות ע"כ:

ופירוש דברים אלו דהא דאמרינן דהויית המקוה צריך להיות על ידי טהרה אם המים היו על דבר המקבל טומאה אין המים נפסלין בכך לעולם אך אם המקוה נעשה ע"י דבר המקבל טומאה מקוה זו פסולה אבל אם אח"כ באו מי המקוה הזאת אל מקום אחר שלא מדבר המקבל טומאה שוב המקוה השני' כשרה דהמקוה שני' לא נעשה מדבר המקבל טומאה וה"ה אם שפך מים מכלי המקבל טומאה אצל המקוה ונזחלו מאליהן להמקוה ג"כ כשרה דהמקוה לא נעשה מדבר המקבל טומאה שבעת שבאו המים להמקוה לא היה עוד מדבר המקבל טומאה ומש"ה מקשה בגמר' אפילו היכא דשפך מכלי המקבל טומא' לתוך המקוה ממש מכל מקוה כיון שהמים מתחלה נזחלין למעלה באויר על רוחב המקוה ולא היו עוד בתוך המקוה א"כ אחר כך שנפלו לתוך המקוה לא נפלו מדבר המקבל טומאה ומוכיח מכאן דאויר כלי ככלי דמי היינו אף האויר שהוא למעלה מכלי ג"כ ככלי דמי [והתם מיירי בין לענין מקוה בין לענין קידוש מי חטאת] ועכ"פ מוכח מהתם דהיכא ששופך מדבר המקבל טומאה אצל המקוה ממש ומשם יורדין למקוה אינם פסולין כל שלא שפך לתוך המקו' ממש:

שבתי וראיתי בח"ס בסימן קצ"ט בסופו פוסק ג"כ כן דמשום הויה ע"י טהרה א"צ להיו' ג' טפחים רק במשהו סמוך למקוה מהני מטעם הנ"ל וכ"ה בש"ע בסעיף מ"ח ועי"ש:

אבל לטעם שיהי' המקוה נעשה בידי שמים לא בידי כח אדם אף דגם לטעם זה אין המים נפסלים רק המקוה פסולה שנעשית ע"י כח אדם ואם המים הללו באים אחר כך למקוה שלא על ידי כח אדה כשרה המקוה וא"כ ה"ה בשפך המים אצל המקוה ואח"כ ירדו מאליהם למקוה שלא על ידי כח אדם כשרה המקוה מכל מקום יש עדיין פסול בזה היכא ששפך אצל המקוה ובכח השפיכה ההוא ירדו המים להמקוה עדיין מקרי שירדו להמקוה ע"י כח אדם כדאית' בחולין בדף ק"ז דאית' שם אמר רב פפא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא ואי מקרב לגבי דולא דקא אתו מכח גברא נוטלין ממנו לידים ופירוש רש"י אין נוטלין ממנו לידים לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים לתוכן דלאו מכח גברא אתי שכבר עבר כח השופך והן מקלחין מאליהן ואין כאן נטילה דלאו מכח גברא קאתי ואי מקריב לגבי דולא כשהדולה שופך וזה נותן ידיו סמוך למקום השפיכה והמים מקלחים מכח השפיכה לתוך ידיו שפיר דמי ע"כ:

ונלענ"ד דלענין מקוה שוב הוי להיפך כל זמן שלא פסק כח השפיכה פסולה המקוה ואחר שכלה כח השופך המקוה כשרה:

ובזה יתיישב לי מה שהביא התשב"ץ בסימן מ"ט בשם המנהגים ששיעור המשכה צריך להיות מקום רחוק כדי שתכלה כח המשכה קודם שיגיעו המים למקוה וכתב עליו שאין לזה טעם יעו"ש:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה