אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה קונטרס גולת עליות › סעיף יא

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

קונטרס גולת עליות · סעיף יא

סעיף י

אמנם מה שכתב עוד הח"ס בסי' רי"ד הנ"ל וזה לשונו וכבר בארתי בקונטרס אשר אני שולח פה לידו הרמה כי בשעה שהברזא פתוח בטל מתורת כלי ופותחים הברזא והמים נמשכים משם ע"י סילון מחובר מנסרים יותר ארוך מג' טפחים ונופלים לתוך המקוה וסיים שם אח"כ וז"ל וכל זה אם היו העליונים פסולים בהחלט אך הרי גם החמין הללו לא באו מכלי ואפילו באו מכלי הרי נמשכו ג' טפחים ע"י סילון הכשרה להמשכה יעו"ש:

והנה דעתו דכיון דבשעה שפותח הברזא נתבטלה מתורת כלי אין המים באים מכלי והנה במקום אחר הבאתי דהנו"ב כתב גבי ברזא דכל שהוא עשוי כן להפתח ולהסגר לא בטל מתורת כלי אך ע"ז חלק עליו הבית אפרים וגם החתם סופר בסי' קצ"ח:

אך מה שנראה מדבריו דאם נשבר הכלי והמים באים להמקוה ע"י השבירה אינו פוסל המקוה דלא באו המים למקו' מכלי שהרי בשעה שבאו המים למקו' נשבר' הכלי:

הנה במשנה ז' פרק ב' איתא המניח קנקנים לראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ר' אליעזר אומר אם עונת גשמים הוא או אם יש כמעט מים בבור ישבר ואם לאו לא ישבר ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר או יכפה (היינו שכופה הכלי והמים נשפכים) אבל לא יערה וברמב"ם בפרק ד' מהלכות מקואות ובטור בסי' ר"א ובש"ע בסי' ר"א סי' מ' איתא דההוא דינא דכשר בשיבר הכלי' או כפה אותם ובלבד שלא הגביהם מיירי דווקא שהניחם שלא בשעת קישור עבים או שהניחם בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו אבל אם הניחם בשעת קישור עבים וקודם שנתפזרו העבים ירדו גשמים ונתמלאו חשובין לדעת ודינם כשאובין והוא מגמרא שבת בדף י"ו ע"ב ולא מהני לא כפי' ולא שבירה:

הרי מפורש דאם כבר נעשו המים שאובין בכלי אף ששיבר הכני ויצאו המים למקוה לא מהני דאף דעתה נשתברה הכלי מ"מ מתחלה היו המים בכלי:

אך אפשר יש לחלק דהיכא דשיבר הכלי והמים יצאו בבת אחת הוי כיצאו המים מכלי דטרם שיצאו המים הי' הכלי שלמה ושבירת הכלים ויציאת המים הוי בבת אחת אבל בפותח הברזא ויוצאים המים מעט מעט אחר שכבר פתח הברזא ונתבטלה מכלי נמצא המים שבאים אחר פתיחת הברזא אינם באים מכלי עוד והמים שיצאו ברגע הפתיחה ממש אין בו אף ג' לוגין:

אך עכ"פ לא נוכל לבוא עלה רק מתורת המשכה כמו היכא שהי' מתחלה המים בכלי ואח"כ המשיכם ע"ג קרקע ומשם נפלו למקו' ה"ה בכאן מתחל' היו המים בכלי ואח"כ כשפתח הברזא ונתבטלה האמבטי מתורת כלי הוי כנפלו המים מהכלי לארץ ומשם ירדו להמקוה ובהמשכה אינו כשר רק היכא דהוי רוב מים כשרים וגם ההמשכה צריך להיות ג' טפחים וגם קצת מחמירים שיהי' המשכה על גבי קרקע דווקא מקום שראוי להבלע המים בקרקע וגם הראב"ד בבעל הנפש בסוף פרק ב' כתב וז"ל ומכאן נלמד עוד לכל אותן הכלים שאינם פוסלים את המקוה אע"פ שאין פוסלין אין מכשירין את השאובין לחשוב אותם כנמשכים למקוה ואין השאובין מטהרין בהמשכה אלא דרך קרקע או דרך צינור שקבעו ולבסוף חקקו הואיל ולא הי' עליו שם כלי בתלוש יעו"ש ונראה מדבריו דהיכא דהי' עליו שם כלי אף שעתה אינו כלי ואינו פוסל את המקוה מ"מ לא הוי המשכה על ידו:

אך אפשר לומר דדווקא היכא ששפך המים מהכלי עדיין הכלי בשלימתה אז בעינן דיני המשכה כנ"ל אבל אם בשעה שבאו המים להמקוה נשברה הכלי ואין עוד כלי בעולם בזה שפיר הוי כהמשכה אף שלא נמשך ע"ג קרקע ולא נמשך שיעור ג' טפחים:

וכן מצאתי להר"ש שם במשנה הנ"ל דישבר או יכפה דהוא כתב שם וז"ל ישבר ויפלו המים מהקנקנים לבור דהמשכה הוא כיון דמתורת כלים שבורים נופלים לבור וכו' ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר דיכול להמשיך עד שיעור מקוה דקסבר שאובין שהמשיכה כולה טהורה יעויין שם. ולשיטת הר"ש לתנא קמא בעינן שיהי' עונת גשמים ושיהי' מים בבור כדי שיהי' רוב מים כשרים בלא המשכה ולר' יהושע המשיכה כולה ג"כ כשרה:

והנה הר"ש אתא עלה מטעם שאובין שהמשיכה אף דהתם כיון דנפלו המים שלא מדעת לא הוי שאובין כלל אך הוא כתב שם דהיינו דווקא כשנפלו אח"כ מאליהם למקוה אבל היכא דעירה לבור אחשיבי אחשבינהו ולא הוי ההיתר רק מטעם שאובין שהמשיכם:

ויקשה לשיטתו דהא לא הוי המשכה ג' טפחים ואם נימא לשיטתו דלא צריך המשכה ג' טפחים כאשר כתב בתשב"ץ בסי' מ"ט דאין שיעור להמשכ' וכדאיתא בזבחים בדף כ"ה שכל שאינם נופלים בהדיא לתוך המקוה ממש מדבר המקבל טומאה אינו פוסל א"כ לא הי' צריך לומר הטעם כיון דמתורת כלים שבורים נפלו למקוה ובהך דיכפה פירש דכופה לצד אחר אבל בהך דישבר לא הוי המשכה לשיטתו רק משום תורת כלים שבורים נפלו למקו' אף דלא נשפך המים לאויר המקוה ממש כדאי' בזבחי' ד' כ"ה דרק בנפלו המים מדבר המקבל טומא' לאויר המקו' ממש פוסלין וכאן לא נפלו המים לאויר המקוה ממש שהרי הקנקנים עמדו על הבור אפ"ה לשיט' הר"ש לא הוי המשכ' רק משום דמתורת כלים שבורים נפלו למקוה:

והנה לולי שיטת הר"ש שפיר הי' אפשר לומר דכיון שלא נפלו לתוך המקוה להדיא הוי המשכה כנראה שיטת הגמרא בזבחים בדף כ"ה הנ"ל וכדברי התשב"ץ הנ"ל והי' אפשר ליישב בזה בטוב שם משנה ח' אחר משנה ז' הנ"ל דהמניח קנקנים איתא שם במשנה ח' הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים (והיינו ג"כ שירדו גשמים ונתמלא מים) אם המים צפים על גבי' כל שהוא ישבר ואם לאו לא ישבר וקשה אמאי לא תני גם שם כמו ברישא דאם הי' עונת גשמים או אם יש מעט מים בבור ישבר אף שאין המים צפים על גבי' דהמים צפי' ע"ג כשר משום דהוי חיבור למקוה והר"ש פי' באמת דשם מיירי באין עונת גשמים דאם הי' עונת גשמי' בכל ענין ישבר ותמוה מדוע לא חילק המשנה בזה כמו ברישא:

ולפי הנ"ל הי' ניחא דלשיטת הר"ש אף דלא נתמלאו לדעת כיון שאין נופלים מאליהם להמקוה רק הוא עירה לבור ע"י שבירה אחשובי אחשבינהו אך ההיתר הוא משום דהוי שאובים שהמשיכם וכשר היכא דאיכא רוב מים כשרים והיינו היכא דעונת גשמים הוא דיהי' רוב מים כשרים והמשכה הוי כיון שלא נפלו להדיא לתוך אויר המקוה רק ששברם על הגג הוי המשכה כנ"ל. וא"כ בסיפא דשכח העציץ בבור והעציץ מונח בבור ממש לא מהני השבירה דע"י השבירה הוי כשאובין ולא הוי המשכה דהרי העציץ הוא בבור ממש ותיכף שנשבר העציץ באו המים לתור אויר המקוה ממש ולא מהני רק אם המים צפים על גבו דאז לא נעשו שאובין כיון דמחובר למקוה יעו"ש בפירוש המפרשים:

אך שיטת הר"ש אינו כן ודעתו דרק מש"ה הוי המשכה משום דמתורת כלים שבורים נפלו למקוה ולא משום דלא נפלו לאויר המקוה ומש"ה לשיטתו אף בסייד ששכח העציץ בבור אף שהעציץ מונח בבור ממש כיון דמתורת כלי שבור נפל הוי המשכה וצריך לומר לשיטתו כיון דבשעה שנפלו המים להמקוה אין כאן עוד כלי הוי המשכה בכל גוונא:

ולפי מה שכתב הב"ח בסי' מ"ח דצריך כששופך מהדלי להחריץ לא יתחילו המים לקלח להמקוה עד אחר שעירה הדלי לחריץ והגביהו והפסיק כוחו דאז אם אח"כ יתחילו לקלח להמקוה מחזי כאילו המים נמשכים מעצמם ויורדים להמקוה כיון שכבר סילק את ידיו קודם שירדו המים מחריץ למקוה ע"כ:

ולשיטתו נראה דהוא גזירה דרבנן שלא יהי' נראה כשופך מהכלי להמקוה וא"כ היכא שנשברה הכלי ג"כ לא יהי' נראה כשופך מהכלי להמקוה:

והנה אנכי רציתי מעצמי לומר על שיעור המשכה ג' טפחים משום דבפחות מג' אמרינן לבוד וראיתי אח"כ סברא זו בריב"ש בסי' פ"ג דכתב בסוף וז"ל ודע ששיעור המשכה הוא משלשה טפחים ולמעלה וכן דנתי בסרקסטה אע"פ שהרשב"א ז"ל כתב בתשובה דאין לה שיעור ואפילו כל שהוא לא נראה לי שהרי כל פחות מג' כלבוד דמי אח"כ מצאתי בספר עמודי גולה שכך השיב ר"י ז"ל בתשובה דצריך ג' טפחים עכ"ד הריב"ש וכדברים האלה איתא עוד בריב"ש בתשובה אחרת והקשיתי על דברי הריב"ש מגמרא זבחים הנ"ל בדף כ"ה דאיתא שם בפירוש דהיכא דשפך להמקוה מכלי המקבל טומאה פוסלה אך דווקא לאויר המקוה ממש ולמ"ד דאויר כלי ככלי דמי אבל אם הוא משוך משהו בגובה או ברחוק אינו פוסל המקוה וקשה ג"כ דנימא לבוד אך הרמ"א בסוף ס' שע"א כתב דלא אמרינן לבוד להחמיר והחכם צבי כתב עליו בסי' נ"ט דאשתמיטתי' תלמוד בפרק עושין פסין בדף כ"ה הרחוק מהכותל פחות מג' לא הועיל והוא משום לבוד יעו"ש:

שוב מצאתי בחתם סופר בסוף ס' קצ"ט הקשה ג"כ על על הך תשובות ר"י דהמשכה צריך להיות שלשה טפחים דאל"ה אמרינן לבוד וכתב ע"ז וז"ל צ"ע מש"ס זבחים דרצה לפשוט דאויר כלי ככלי דמי ודחוק הש"ס לדחוק בשותת ואמאי לא דחו דמיירי בפחות מג' סמוך לחביות ומשום לבוד דגם בכלים שייך לבוד כמבואר במסכת שבת בדף ח' ע"א בתוס' בד"ה שבעה ומחצה אלא ע"כ זהו ליתא דהא קיי"ל דאין לבוד להחמיר וכו' יעו"ש:

הרי דכתב בפירוש כדברינו הנ"ל אך דהוא סיים דלא אמרינן לבוד להחמיר וכבר הבאנו דברי החכם צבי דהביא ראי' מתלמוד ערוך דאמרינן לבוד להחמיר ושפיר נוכל לומר דהטעם דבעי המשכה ג' טפחים משום לבוד ואף בשופך מכלי צריך להיות רחוק ג' טפחים דאל"ה אמרינן לבוד וכאילו הכלי אצל המקוה ממש:

אך זה היכא שהכלי עדיין בעולם בשעה ששופך אבל אם בהכלי בשעה ששופך לא שייך עוד לבוד דאין עוד כאן כלי אך היכא דתיכף בשעת השבירה יצאו המים לחוץ עדיין נוכל לומר כיון דקודם השבירה אמרינן לבוד והוי כאילו הכלי מגיע עד המקוה הוי כאילו נשפך המים מהכלי להמקוה ממש שקודם שבאו להמקוה הי' בתוך הכלי שהגיע עד למקוה מטעם לבוד:

אבל היכא שנשבר מתחלה ואח"כ יצאו המים כגון שניקב הכלי או שפתח הברזא והמים יוצאים אח"כ מעט ובשעה שיצאו המים אין עוד כלי ולא שייך לבוד שפיר הוי המשכה:

והנה אפשר לומר דגם הרמב"ם והטור והש"ע דפסקו דבעינן דווקא שיניח הכלים שלא בשעת קישור עבים אבל בשעת קישור העבים הוי שאיבה מדעת מ"מ יוכל להיות דמודים דכששיבר אותן הוי שאובין שהמשיכם כשיטת הר"ש כיון דמתורת כלים שבורים נפלו למקוה אך עכ"פ בהמשיכהו כולה יהי' פסול אם עשה כל המקוה מאלו המים דבהמשכה צריך להיות רוב מים כשרים אבל בהניחם שלא בשעת קישור עבים הוי מים כשרים לגמרי:

אך עכ"ז מסתימת לשון הרמב"ם והטור והש"ע נראה יותר דלשיטתם כל היכא שהניחם בשעת קישור עבים הוי פסולין לגמרי אף ששיבר הכלי ולא הוי כהמשכה ע"י השבירה ופליגי בזה על הר"ש:

אך עדיין אפשר לומר לשיטתם דדווקא בשובר הכלים ותיכף בשעת השבירה יצאו המים לא הוי כהמשכה כנ"ל כיון דשבירת הכלים ויציאת המים באים כאחת ושפיר הוי כאילו באו המים מכלי אבל בפתיחת הברזא שנתבטלה האמבטי מכלי ואח"כ יוצאים המים מעט מעט אחר שכבר נתבטלה מכלי יוכל להיות דמודים הרמב"ם והטור והש"ע דהוי כשאובין שהמשיכוה אף שמתחלה הי' כלי והיו המים שאובין בכלי. אך לומר דכיון דעתה בטל האמבטי מתורת כלי לא יהי' כלל על המים דין שאובין כנראה מלשון החתם סופר זה אינו מובן כלל דהא מ"מ מתחלה היו המים פסולין בשעה שהי' כלי ולא נוכל להתיר רק מטעם המשכה וצריך להיות רוב מים כשרים:

והנה בנ"ד אינו צריך לזה דבלא"ה יהי' המשכה דהמים לא ירדו מהאמבטי למקוה רק דרך סילון שהוא ארוך ג' טפחים ויהי' בלא"ה המשכה ודו"ק אך נ"מ למקום אחר שיש לצרף לקולא היכא דהמים יוצאים דרך פתיחת הברזא הוי המשכה ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה