אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה קונטרס גולת עליות › סעיף ז

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

קונטרס גולת עליות · סעיף ז

סעיף ו

ב"ה יום ז' תמוז תרכ"ג לפ"ק קאליש.

לכבוד הרב הגאון חריף ובקי נ"י כש"ת מהו' שלמה הלוי נ"י.

מכתב כבודו קבלתי אתמול לעת ערב בעת תפלת המנחה. ואשר כתב כ"ת אלי כי נכספה נפשו לדעת שורש הדברים. אשר כתבתי היתר על עשיית המקוה למעלה ע"י התחברו' למים שלמטה. והנני מעתיק לו בקיצור תוכן הדברים. והנה בפה לא העליתי עתה קיצור הדברים מאחר שכבר נתבא' למעלה הדברים בארוכה. אך מה שהיו כאן נוספות על הראשונות הנני מעתיק לבאר ביחד ביאור היתר המקוה דילן שאני חפץ לעשות פה שתהיה המקוה למעלה:

מאחר שמבואר בפירוש במשנה בפ"ו דמקוואות משנה ח' דמטהרין המקוה העליונה מן התחתונה ולא ראיתי לשום פוסק שיאמר אחד דמשנה זאת אתיא דלא כהלכתא אך הרבה פירושים נאמרו בהמשנה ואנכי כתבתי לצאת ידי כל הדיעות וכאשר נתבאר בסעיפים הנ"ל דהר"ש הקשה דהוי קטפרס ותירץ דשמא לענין השקה דרבנן מהני קטפרס והתוי"ט כתב דמיירי דנשאבו על ידי כלי גללים דאם נשאבו על ידי כלים המקבלים טומאה הוי כולו שאוב דאוריית' ולא רצה התוי"ט לתרץ דמיירי דנפלו רק ג' לוגין מים שאובים שהרי המשנה מיירי סתמא דהוי כולו שאוב וכן הוא ברא"ש בסוף נדה הלכות מקוואות בסי' י"ב שם בשאלה לענין ממשיך המים על דבר המקבל טומאה דכתב וז"ל ועוד אני אומר כו' כיון דמי מקוה מחוברים למעיין כשר דמקוה שכולו שאוב נטהר בהשקה אם השיקו לחברו למקוה כשרה כדתנן בפר' ו' דמקואות מטהרין את המקוואות העליון מן התחתון כו' ועי"ש דברי הרא"ש דזאת היה ברור לי' דהמשנה מיירי בכולו שאוב וא"כ עכ"פ מוכח מהמשנה הנ"ל אח' מכל הנ"ל או דלענין השקה לטהר שאובין מהני קטפרס אף בפסול דאוריית' כאשר בארנו לעיל דיש מקים לזה או דכולו שאוב הוי מדרבנן או דעכ"פ בכלים שאינם מקבלים טומאה לא הוי רק מדרבנן ובנ"ד הוי כל התירים אלו וגם עוד היתר נוסף דהוי שאובים שהמשיכוהו כנ"ל והמהרי"ט התיר בפירוש בשאובין שהמשכוהו כולה ע"י קטפרס ועליו נוכל לסמוך שהוא גדול שבאחרונים:

והנה הטעם דפסול שאובין למקוה הוא או ממאי דאית' בזבחים בדף כ"ה מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הוייתן על ידי טהרה או ממאי דתני' בתורת כהנים בפר' ביום השמיני יכול מילא בכתיפו ועשה מקוה יהיה טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים:

ושיטת הר"ש דעיקר פסול שאובין משום דבעינן הוי' על ידי טהרה לא ע"י כלי המקבל טומאה כדאית' בגמר' זבחים הנ"ל ועוד איכ' דיע' בפוסקים דאף היכא דלא הוי המים בכלי פסול היכ' דבאו המים על ידי כח אדם כדאית' בתורת כהנים מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים וכן הביא הרמב"ן בסימן רל"א בשם הראב"ד והראב"ד בבעל הנפש בסוף פרק ב' הביא זאת בשם הפוסקים והוא בעצמו מסופק בדבר ולשיטה זו אף בכלים שאינם מקבלים טומאה הוי מדאורייתא ולשני אלו הטעמים מותר בהמשכה היינו שלא שפך המים למקוה תיכף אך ששפך המים סביבות המקוה והמים ירדו מאליהם למקוה אך בשיעור המשכה יש חילוק בין שני טעמים אלו לטעם דהוייתן ע"י טהרה בעינן אם אינו שופך מהכלי למקוה אך סמוך למקוה כשרה המקוה ואין שום שיעור לדבר ולטעם דבעינן שיהי' בידי שמים ולא ע"י כח אדם צריך שיעור לדבר כמה ישפך רחוק מהמקוה:

דהנה שם בזבחים בדף כ"ה ע"ב אית' נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחביות פסולין עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין דבר שאינו מקבל טומאה כשרים מנא הני מילי דאמר רבי יוחנן משום ר' יוסי בר אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור הוייתן ע"י טהר' תהא אמר ר' יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי:

ופירוש רש"י הוייתן של מים המטהרים על ידי טהרה תהא כשאתה מהווה אותם להיות מקוה או קידוש הוי מהוה אותם ע"י דבר שאינו מקבל טומאה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי מדקתני נתן ידו כו' פסול הא אין המים שותתין מידו לכלי בשתותי' אלא בהעברה (פירוש דאין נזחלין תיכף למטה לתוך הכלי או נזחלים למרחוק קצת למעלה מתוך הכלי) כשיוצאין מידו מקלחין להם ע"פ רוחב פי החביות ואפילו הכי פסול אלמא משיצאו מידו לקלח ע"פ האויר הוי לי' כאילו שתתו מידו להכלי שהרי ידו על כנגד שפת הכלי מונחת ומשיוציאו מידו מקלחים כנגד אוירו דאי לאו ככלי דמי אמאי פסול הלא מן האויר באין לו והוי לי' כנותן ידו בצינור משוך מהקלוח עשר אמות ע"כ:

ופירוש דברים אלו דהא דאמרינן דהויית המקוה צריך להיות על ידי טהרה אם המים היו על דבר המקבל טומאה אין המים נפסלין בכך לעולם אך אם המקוה נעשה ע"י דבר המקבל טומאה מקוה זו פסולה אבל אם אח"כ באו מי המקוה הזאת אל מקום אחר שלא מדבר המקבל טומאה שוב המקוה השני' כשרה דהמקוה שני' לא נעשה מדבר המקבל טומאה וה"ה אם שפך מים מכלי המקבל טומאה אצל המקוה ונזחלו מאליהן להמקוה ג"כ כשרה דהמקוה לא נעשה מדבר המקבל טומאה שבעת שבאו המים להמקוה לא היה עוד מדבר המקבל טומאה ומש"ה מקשה בגמר' אפילו היכא דשפך מכלי המקבל טומא' לתוך המקוה ממש מכל מקוה כיון שהמים מתחלה נזחלין למעלה באויר על רוחב המקוה ולא היו עוד בתוך המקוה א"כ אחר כך שנפלו לתוך המקוה לא נפלו מדבר המקבל טומאה ומוכיח מכאן דאויר כלי ככלי דמי היינו אף האויר שהוא למעלה מכלי ג"כ ככלי דמי [והתם מיירי בין לענין מקוה בין לענין קידוש מי חטאת] ועכ"פ מוכח מהתם דהיכא ששופך מדבר המקבל טומאה אצל המקוה ממש ומשם יורדין למקוה אינם פסולין כל שלא שפך לתוך המקו' ממש:

שבתי וראיתי בח"ס בסימן קצ"ט בסופו פוסק ג"כ כן דמשום הויה ע"י טהרה א"צ להיו' ג' טפחים רק במשהו סמוך למקוה מהני מטעם הנ"ל וכ"ה בש"ע בסעיף מ"ח ועי"ש:

אבל לטעם שיהי' המקוה נעשה בידי שמים לא בידי כח אדם אף דגם לטעם זה אין המים נפסלים רק המקוה פסולה שנעשית ע"י כח אדם ואם המים הללו באים אחר כך למקוה שלא על ידי כח אדה כשרה המקוה וא"כ ה"ה בשפך המים אצל המקוה ואח"כ ירדו מאליהם למקוה שלא על ידי כח אדם כשרה המקוה מכל מקום יש עדיין פסול בזה היכא ששפך אצל המקוה ובכח השפיכה ההוא ירדו המים להמקוה עדיין מקרי שירדו להמקוה ע"י כח אדם כדאית' בחולין בדף ק"ז דאית' שם אמר רב פפא האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא ואי מקרב לגבי דולא דקא אתו מכח גברא נוטלין ממנו לידים ופירוש רש"י אין נוטלין ממנו לידים לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים לתוכן דלאו מכח גברא אתי שכבר עבר כח השופך והן מקלחין מאליהן ואין כאן נטילה דלאו מכח גברא קאתי ואי מקריב לגבי דולא כשהדולה שופך וזה נותן ידיו סמוך למקום השפיכה והמים מקלחים מכח השפיכה לתוך ידיו שפיר דמי ע"כ:

ונלענ"ד דלענין מקוה שוב הוי להיפך כל זמן שלא פסק כח השפיכה פסולה המקוה ואחר שכלה כח השופך המקוה כשרה:

ובזה יתיישב לי מה שהביא התשב"ץ בסימן מ"ט בשם המנהגים ששיעור המשכה צריך להיות מקום רחוק כדי שתכלה כח המשכה קודם שיגיעו המים למקוה וכתב עליו שאין לזה טעם יעו"ש:

ולפענ"ד הדברים נהורים וברורים לשיטת הראב"ד דפסול שאובין כיון שלא נעשו בידי שמים רק בכח אדם אם כן כל זמן שלא פסק כח המשכה עדיין הוי בכח אדם כמו שם בנטילה וזה ברור מאוד:

אך לא נתבאר לנו שיעור עד כמה יהיה דנימא שאז כלה כח השופך כיון שהמים אף לאחר שכלה כח השופך עדיין המה נזחלים מאליהם אימתי נדע שפסק כח השופך ומסתברא ששיעור זה יהי' ג' טפחים ומש"ה שיעור המשכה צריך להיות ג' טפחים כדאית' בש"ע:

וראיתי אחר כך בב"ח שכתב דלא מהני המשכה ג' טפחים וכתב ג"כ כסברא דידן דבעינן שיכלה כח השופך שכתב וז"ל ונראה לפענ"ד מלשון רש"י שכתב אבל נעשה חריץ וגומא למרחוק וכו' דשיעור המשכה צריך כששופך מן הדלי לחריץ לא יתחילו המים לקלח להמקוה עד אחר שעירה הדלי לחריץ והגביהו והפסיק כחו דאז אם אחר כך יתחילו לקלח להמקוה מחזי כאילו המים נמשכין מעצמם ויורדין למקוה כיון שכבר סילק את ידיו מקודם שירדו מן החריץ למקוה יעו"ש והדברים אינם מובנים ניהו דהגבי' את ידיו ופסק מלשפוך מכל מקום עדיין המים נזחלים מכח השפיכה הראשונה וע"כ באמת לא כתב רק דמיחזי כאילו המים נמשכין מעצמם דהיינו כיון שפסק לשפוך נראה למראית עין כאילו המים נשפכים מאליהם אך זאת אינו מובן דאינו תלוי במראית עין ומסתבר יותר לומר דלאחר ג' טפחים הוי ככלה כח השופך ואחר כך מצאתי בגינת ורדים למהר"א הלוי בכלל ד' סי' ד' הביא דרוב הפוסקים הסכימו דצריך המשכה ג' טפחים כי בזה שערו שפסק כח גברא הרי ממש כדברינו הנ"ל ות"ל כי כוונתי לדבריהם ועפ"ז נראה לי ברור דאימתי צריך להיות שלשה טפחים רק היכא שהמים נשפכים ע"י כח השופך הראשון כנ"ל אבל היכא שהמים כבר עמדו מכח שפיכה הראשונה ונעשו עומדים ואח"כ חזרו ונזחלו אף שאין כאן ג' טפחים מהני ואף שהי' סמוך למקוה ממש כיון שכבר פסק כח הראשון:

ובזה יתיישב לי בטוב טעם קושית הפוסקים והתשב"ץ שם בסי' מ"ט הנ"ל דהתשב"ץ כס' על מה שנסתפקו שם השואלים שיעור המשכה בכמה והביא הוא דממשנה בפרק ו' דמקואות נרא' שאינו צריך שום שיעור להמשכה דאי' שם ג' מקוואו' בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה ובזה עשרים מים שאובין הי' השאובין מן הצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקוואו' טהורין והטובלין טהורין ופירוש הרמב"ן בפר' המוכר את הבית משום שאני אומר שנים הראשונים נתערבו תחלה והי' מקוה שלם ושוב אינו נפסל בשאיבה הי' שאוב באמצעי המקוואו' כמו שהן ונשאר הכשר כשר אע"פ שנתערבו עם השאוב (פירוש והי' מהראוי אשר השאוב שהוא באמצע יפסול גם המקוואו' שבצדדים בשביל שנכנס בהם ג' לוגים שאובים בעוד שלא הי' בהם שיעור מקוה) ובודאי טעמא משום המשכ' הוא וכן פירוש רבינו שמשון ז"ל וקאמר אף על פי שהן זה בצד זה ואין שיעור הרחקה ביניהם נשארו הכשרים כשרים משמע דלא בעי שיעור להמשכה כלל עכ"ד וקשה למ"ד דבעי שיעור להמשכ':

ולפי הנ"ל ניחא דהתם כבר עמדו השאובין בבור השאוב שהוא באמצע מה שנמשכים עתה להבור שבצדו אינו צריך שום שיעור דמצד הוי בטהרה אין שום שיעור לדבר כל שלא נפל לתוך הבור להדיא אין פסול רק הפסול יהי' מצד שלא פסק כח השופך וכאן כבר כלה כח השפיכה הראשונה וזה ברור ואמת:

(והנה היכא דהכלי יש לה בית קיבול פוסל משום שאובין אף שאין הכלי מקבל טומאה כדאית' בתשב"ץ בחלק שני בסי' נ"ו ויעו"ש):

והנה בפסול שאובין דפסלו רבנן פסולים עד שימשך ע"ג קרקע אפשר דהגזירה שלהם שיומשך ג' טפחים דוקא וכן הוא בח"ס בסוף סימן קצ"ט:

ולכן לפי הנ"ל נראה לפענ"ד ברור דבהמשכוה כולה ליכא איסור דאורייתא עכ"פ דאין עוד חשש משום הויתן ע"י טהרה ולא משום שנעשה בכח אדם וכאשר הבאתי לעיל דכן איתא בתוס' בבבא בתרא בדף ס"ז ובתשב"ץ בחלק שלישי בסימן י"ב ובמהרי"ט בסימן י"ז דבהמשכה כולה ליכא עוד חשש איסור דאוריי' ובב"י נראה קצת דהמשכוה כולה יהי' גם כן חשש דאוריי' ואפשר דהוא מיירי באופן שלא פסק כח הראשון אבל היכא שפסק כח הראשון נראה לפענ"ד לכל הדיעות עכ"פ אין כאן חשש איסור דאוריי' זולת לשיטת ר"ת דסביר' לי' דג' לוגין הלכ' למשה מסיני וכבר נדחה דעתו לגמרי בכל הפוסקים וכיון דהמשיכ' כולה לא הוי רק פסול מדרבנן שוב בודאי יהי' מותר ע"י גוד אסיק וגוד אחית כנ"ל תירץ הר"ש דכיון דלא הוי רק מדרבנן מקילין לענין גוד אסיק וגם לפי שיטת ר"ת דג' לוגין הוי מדאורייתא ע"כ מוכח מהמשנה דמטהרין העליון מן התחתון דאפילו באיסור דאוריי' מטהר קטפרס וכבר בארנו שהמהרי"ט שהוא גדול שבאחרונים מתיר בפירוש בסי' י"ז בהמשכוה כולה ע"י קטפרס וכבר הורה זקן:

אך כל זה היכא שהמים זוחלים מלמעלה למטה שאז הי' החשש משום גוד אסיק ומשום קטפרס והי' צריך להתירים הנ"ל אבל בנ"ד שהמים שלמעלה יהי' מחוברים עם המים שלמטה בעומדים באשבורן לא זוחלין זה הוי חיבור גמור ואינו ענין לקטפרס וזוחלין וגוד אסיק כלל וכאשר כתב הרמב"ם ונפסק בש"ע בסימן ר"א דאין הנזחלין מערבין אלא אם כן עמדו הרי דבעמדו בודאי מערבין אך כל זה שכתבתי להוסיף התירים הנ"ל הוא רק להוסיף חומרא על חומרא אבל לא מצד הדין כלל:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה