נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
קונטרס גולת עליות · סעיף ה
לפי מה שבארתי בסעי' הקדום דהיכא דעומדים המים העליונים על התחתונים בהשקט ואינם זוחלים לד"ה הוי חיבור אפשר ג"כ ליישב בזה המשנה ח' דבפרק ו' דמקואות הנ"ל דמטהרין את המקוה העליון מן התחתון וכו' כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה ודיו וקשה כנ"ל דהא הוי קטפרס וגם דהוי גוד אסיק ולא אמרינן והר"ש תירץ דלטהר הפסולין די בהשקה כחוט השערה ומש"ה מהני אף בקטפרס ואינו מובן איך תלוי זה בזה וכן על הרמב"ם קשה דסותרין דבריו זה את זה דבפ"ג מהלכות מקואות הלכה ז' מביא האי דינא דמטהרין העליון מן התחתון ומשיקו אף כשערה ודיו ובהלכה ח' אח"כ פסק בהך דינא דשלש גוממיות דאין טובלין לא בעליונ' ולא בתחתונ' משום שאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו וכבר בארתי בזה מה שנראה לפענ"ד:
ולפי הנ"ל אפשר לומר עוד דהנה הרמב"ם בפירושו למשנה בפרק ח' מטהרות משנה ט' על מאי דאיתא שם הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה כתב וז"ל הניצוק והוא העמוד הנוזל מכלי אשר מורק ממנו הדבר הנוזל אל הארץ וכו' וכן ג"כ המשקין אשר הי' בקטפרס והיו המשקין כולן כבר נחו כולן במקום השפל ונשאר זה השטח הנשפך בו משקה טופח לבד כמו שקדם קודם זה באמרו משקה טופח מלמטה כי בהיות השפוע חלקלק לא ינוח בו זולת זה השיעור מן ההטפחה לא נחשב ג"כ כל המשקה טופח שעל גבי הקטפרס מחובר כולו יעו"ש:
ופירוש דבריו אלו שהוא לא רצה לפרש כדברי רש"י והתוס' והר"ש ושאר מפרשים דניצוק וקטפרס ומשקה טופח הוא שלשה דברים דניצוק היינו מה שזוחל באויר וקטפרס מה שזוחל על דף עומד במדרון ומשקה טופח הוא דבר שלישי מאחר שאין בו משקה רק מעט שהוא טופח לבד אין זה חיבור ודעת הרמב"ם שכל שהוא זוחל בין על האויר בין על דבר העומד בשפוע הוא הכל בכלל ניצוק יחשב ומש"ה מפרש הוא דניצוק וקטפרס ומשקה טופח הוא רק שני דברים ניצוק הוא דבר הנוזל וקטפרס ומשקה טופח הוא רק דבר אחד דמה שנזחל על דבר מדרון נשאר עדיין משקה טופח וגם זה אינו חיבור דמה שזוחל אינו חיבור מטעם דניצוק אינו חיבור ומה שנשאר דבר מעט דבוק בהדבר שנוזל עליו ואינו זוחל עוד זה הוא רק טופח מעט ומשקה טופח אינו חיבור:
ומעתה ניחא המשנה דמטהרין עליון מן התחתון ולא קשה דהא קטפרס אינו חיבור דכיון דלטהר הפסולין די בהשקה כחוט השערה כאשר מפרש אח"כ במשנה ומשיקו אפילו כשערה ודיו יהי' מאיזה טעם שיהי' אך עכ"פ מבואר בפירוש במשנה דדי בהשקה כחוט השערה והיא רק טופח כדאיתא בר"ש בפרק ו' דמקואות משנה ח' דכחוט השערה הוא פחות מטופח להטפיח והוא רק טופח שפיר מהני ההשקה מלמעלה למטה אף דניצוק אינו חיבור דהא עכ"פ נשאר דבר מועט מה שאינו זוחל למטה אך שזה לא מהני משום דמשקה טופח אינו חיבור כיון שהוא רק דבר מועט אבל לטהר הפסול דשאובין כיון דדי בדבר מיעוט ואף בהשקה כחוט השערה מהני שפיר מטהרין העליון מן התחתון דעכ"פ ישאר דבר מיעוט שלא יהיה זוחל:
ובזה כתבתי לגאון וקדוש מרן מסארץ זצלה"ה שכתב אלי במכתבו לתמוה תמי' רבתא על הרא"ש בפירושו למשנה הנ"ל שנאמר שם שמטהרין עליון מן התחתון כתב וז"ל כגון שני מקואות שעומדים בשפוע ההר ומביא סילון ונותן ראשו אחד בעליון וראשו השני בתחתון וכשיתחילו מים לרדת יניח ידו בפי הסילון וכו' וכשיסיר את ידו נמצא שני מקואות מחוברים במים כרוחב שפופרת הנוד רגע אחד וכשירדו המים למטה ישארו מושקין כשערה ודי עד כאן:
ומזה נראה דשיטתו דבהשקה לא מהני כחוט השערה רק אם מתחלה הי' כשפופרת הנוד ותמה הגאון הנ"ל דהרי בעצמו כתב בתשובותיו וכן הוא בטור ובמחבר דאינו צריך החיבור להיות לעולם רק סגי אם יתחבר כרגע אף אם הופסק אח"כ דהוי כנזרע במחובר דשוב לא בטל ממנו שם מחובר אף בהפסיקו וא"כ למה לי כלל השקת החיבור של כשערה הי' די שנתחבר כרגע כשפופרת הנוד:
ולפי הנ"ל ניחא דהשקה כשפופרת הנוד לא מהני דהוי קטפרס אך מה שנשאר מחובר כשערה אף בעת שנחו המים מהני דאז הוי חיבור ומה שכתב הרא"ש הטעם דהי' מתחלה מחובר כשפופרת הנוד אפשר דשיטתו דלא מהני ההשקה כחוט השער' אך היכא שהי' מתחלה כשפופרת הנוד אף דהוי זוחלין ואינו חיבור מ"מ כשנשאר אח"כ השקה עכ"פ כחוט השערה מהני או שכתב בסתם גופא דעובדא היכא הוי דרגע אחד יוכל להיות מחובר כשפופרת הנוד אך זאת לא מהני דהוי זוחלין אך כיון שנשאר אח"כ מחובר כחוט השערה מהני:
ובזה הנ"ל שאמרנו דמה שנשאר עומד ואינו זוחל בודאי הוי חיבור יתיישב לנו מה דאיתא בפ"ז דמקואו' משנ' ו' מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות ירדו ב' וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא ר' יהודא אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור הטביל בו את הסגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור והנה הברטנורא פירש דהך דסגוס אתיא נמי כרב יהודא אך הר"ם בפירושו נראה דבזה כולי עלמא מודים וכן נראה מר"ש וכן כתב התוי"ט אך דבריו אינם מובנים:
והרמב"ם בחיבורו פסק בפרק ח' הלכה י"ב מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני טמא שהרי חסרו המים ממ' סאה הטביל בו מתחלה סגוס עבה וכיוצא בו והגביהו אם הי' מקצת הסגוס נוגעת במים הרי הטובל באחרונה טהור שהרי המים כולם מעורבים:
וכתב ע"ז הכסף משנה וא"ת מאחר שפסק רבינו בסמוך כת"ק דשני טמא אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים איך פסק בהטביל בו סגוס עבה והגביהו אם הי' מקצת הסגוס נוגע במים הטובל באחרונה טהור שהרי כולם מעורבים ומ"ש מרגליו של ראשון נוגעת במים תירץ הריב"ש בתשובה שהסגוס עבה הוא בולע את המים ואינו כמו האדם שאין המים בולעים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו וכיון שטופח של גופו אינו חיבור הרי נחסרו המים אבל הסגוס עבה הוא בולע הרבה ולזה כשקצתו היא במים הרי הוא כאילו כל המים הבלועים בבגד בקצתו של מעלה נוגעים במים שמקצתו בתוך המים והרי כל המים מעורבים למקוה עכ"ל וקשה לי על זה התירץ דמה לי שיהיו בלועים בעצם חלקיו מה לי שיהי' טופח על גופו דמה טעם הוא לומר שבשביל שהסגוס בלוע מים הרבה הוי חיבור ולכן נראה לי שהטעם משום דכשהגבי' קצת הסגוס אינו כ"כ קטפרס כמו שהוא האדם ועי"ל הטעם מפני שאין על האדם אלא טופח ואפשר שבקצת מקומות נגוב ונמצא שאינו חיבור ע"כ לשון הכסף משנה:
והנה תירץ הראשון שתירץ אינו מובן וגם תירץ השני אינו מובן דמה שאמר דאפשר שעל האדם בקצת מקומות נגוב ונמצא שאינו חיבור יוקשה מאי טעמא דרב יהודא דניהו דסובר גוד אסיק מ"מ אם יהי' חשש דהוי נגוב במקצת מקומות בודאי אינו חיבור כלל וקשה לומר דיפלגי במציאו':
ולפי הנ"ל הכל ניחא דהאדם בשעת עליתו מהמקוה בוודאי המים שעליו הוא יותר מכדי טופח אך עכ"ז לרבנן לא מהני משום דקטפרס אינו חיבור היינו משום שהוא זוחל אך אף לאחר שיפסיק הזחילה עדיין משקה טופח על כל גופו מה שאינו זוחל עוד אך זה הוי משקה טופח ואינו חיבור כנ"ל אבל לר' יהודא שפיר אף הזוחלין חיבור מה דהוי יותר מכדי טופח משום דרב יהודא סובר גוד אסיק ולשיטת התוס' משום דעתיד לפול למטה אבל הסגוס שבלוע בו הרבה בתוך גופו ואף לאחר שיפסיק הזחילה מעורבים המים בעצם חלקיו והוא הרבה יותר מכדי טופח אף בשעה שאינו זוחל שפיר אף רבנן מודים כיון דמקצתו נוגע במים המים כולם מעורבים והטובל טהור ודו"ק: