נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן סד · סעיף יט
מדי דברי בענין חזקה. אעתיק מה שכתבתי בענין חזקה השייכים להדברים שכתבתי בס"א בקונטרס זה.
הנה הט"ז כתב בריש הלכו' שחיט' לענין שוחט שבדק. ונמצא שא"י דמטריפין הכלים למפרע וכתב דלא מוקמינן אחזקתייהו כאשר כתב רש"י בגיטין בד' ל"א גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרו' שנעשו על גבה למפרע טמאו' וז"ל כל תרומו' וטהרו' שנשתמשו בהם בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן טמאו' משמע אע"פ שיש להם חזקת טהר' לאותן טהרו' לא מהני כיין דאיכ' ריעות' במקוה ובטבל שם יעו"ש:
וכוונת דבריו כיון דאין הספק על הטהרו' רק על האדם והכלים והמה לית להו חזק' טהר' לא מהני חזק' טהר' של טהרות שהמה תלוים בהאדם והכלים:
והנה בתוספו' בנדה בדף ד' בד"ה הטמאות כתבו דמוקמינן הטהרו' בחזקתייהו אפי' דהמה תלוים במחט והספק הוא על המחט ובמקום אחר כתבנו דשאני התם משום שעל המחט לא הוי עתה נ"מ דעתה טהור' היא שנמצאת חלודה אך מצינו ברש"י עצמו שכ' במקום אחר דמעמידין הטהרו' על חזקתם אפילו שהספק אינו עליהם בקידושין בדה פ' שהבאתי לעיל בתינוק שנמצא בצד העיס' דחכמים מטמאים מפני שדרכו של תינוק לטפח ור"מ סובר סמוך מיעוט' לחזק' אתרע לה רובא ופירוש רש"י דמיירי דהתינוק נגע בודאי בעיס' אך דהספק הוא על התינוק אם הוא טמא ור"ת פירוש דמיירי דהספק הוא אם התינוק נגע בעיסה והבאתי לעיל דברי הרמב"ן בנדה בדף י"ח דכתב דר"ת נדו משיטת רש"י משום דכפי פירוש רש"י שהתינוק בודאי נגע בהעיסה והספק אם התינוק טמא לא מהני חזקת העיס' דאין הספק על העיס' רק על התינוק ועל התינוק ליכא חזקת טהר' וממילא כיון שהתינוק נגע בעיסה הוי העיס' כתינוק וראינו שיטת רש"י דאפילו בכה"ג מעמידין העיס' על החזק' אף דהספק לא הוי עלי' רק על התינוק וה"ה באדם וכלים שנגעו באדם שהוא ספק טמא נוכל להעמיד הטהרו' והכלים על חזקתייהו ויש ליישב שיטת רש"י:
אך אפשר לומר דאפילו דנימא דטהרות וכלים שנגעו בספק טמא מעמידין הטהרו' והכלים על חזקתייהו מ"מ בשוחט ששחט ואנו אוסרים שחיטתו מספק אפילו הכלים שנתבשל בהם ג"כ אסור ולא מעמידין הכלים על חזקתייהו כדברי הט"ז:
והוא כמו שכתבו התוספו' ביבמו' בדף פ"ב על מאי דמקשה התם דלא נוכל לומר תרומ' בזמן הזה הוא דאוריית' מדתני' שני קופות אח' של חולין ואח' של תרומ' ולפניהם שני סאין אח' של חולין ואח' תרומ' ונפלו אלו לתוך אלו מותרים שאני אומר תרומה לתוך תרומ' נפל' וחולין לתוך חולין נפלו ואי תרומ' בזמן הזה דאוריי' אמאי אמרינן שאני אומר והקשו בתוס' בד"ה שני קופו' וז"ל הקשה הר' שמואל מאכזיב אדמקשה מבריי' ליתיב ממתני' דתרומו' ריש פ' שביעי דתנן שני קופות אח' של חולין וא' של תרומה שנפלו סאה תרומ' לתוך אח' מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה אני אומר תרומ' לתוך תרומה נפלה והוי לי' לרבי יוחנן ולריש לקיש לאפלוגי עלה והשיב ר"י דמשום רבותא דר' יוחנן מייתי בריית' דאפילו כשני קופו' ובשני סאין דליכ' למימר כולי האי אוקי חולין על חזקתו דמה שנפל בקופ' של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בה רבי יוחנן בלא רבי' ואפשר דבסא' אח' אפילו ריש לקיש שרי בלא רבוי דסמכינן על חזקת חולין שבקופה יעו"ש:
וכן הוא בר"ש בפ"ז דתרומות וגדולי האחרונים השתמשו בסברא זו דאם האיסור לא הוי רק מצד תערובות לא שייך חזקת היתר דעל התערובו' ליכא חזקה והוא אוכל גם התערובו':
וא"כ שפיר יש מקום לחלק דאפי' דנימא דספק טמא שנגע בטהרו' מעמידין הטהרו' על החזקה מ"ט בשוחט ששחט וספק בשחיטתו ונתבשל בהכלים לא שייך להעמיד הכלים על חזקתייהו משום דהספק הוי על הבלוע שנכנס בהכלים ובהבלוע ליכא חזקה דהבלוע הי' אסור מספק אבל שם בספק טמא שנגע בטהרות דלא נכנס שוה דבר לטהרות אך שהספק שהטהרו' נטמאו בנגיעת הטמא והטהרות שפיר מעיקרא הי' להו חזקת היתר ואף שהתוס' נרא' שם כמסתפקים בזה אם הספק הוא על הבלוע אם שייך חזקת היתר גדולי האחרונים השתמשו בסברא זו ואפשר דרק שם נסתפקו התוס' משום דהוא אוכל כל התערובו' החולין שהי' מתחלה עם התרומה ביחד וניהו דלמה שנתערב כאן ליכא חזקה מ"מ בחולין שהי' מעיקרא איכא חזקת היתר ואנו אוסרין הכל אפילו החולין שהי' מתחלה שהי' להם חזקת היתר אבל כאן בכלים שיש בהם בלוע ספק איסור אין הספק רק על הבלוע ולא על גוף הכלי ובהבלוע ליכא חזקת היתר:
והנה בדברים הנ"ל יש ליישב סוגית הגמר' בנדה בדף ס"ב דאית' התם שבעה סממנין מעבירין על הכתם הטבילו ועשה על גבו טהרות העביר עליו שבע' סממנים ולא עבר הרי זה צבע ופירוש רש"י דאי הוי דם הוי עבר ואחר כך אית' שם בגמר' תנן התם חרסין שנשתמש בהם זב שבלעו משקין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור התנור טמא שסוף משקין לצאת ופירוש רש"י כלומר דרך המשקין לצאת ע"י ליבון החרס ויצאו המשקין ונטמא התנור מאוירו אמר ריש לקיש ל"ש אלא משקין קלים אבל משקין חמורים טמא אע"פ שלא הוסק התנור (ופליגי בטומאה בלוע דר' יוחנן מטהר טומאה בלוע ור"ל מטמא טומאה בלוע) איתבי' ר' יוחנן לריש לקיש הטבילו ועשה על גבו טהרות והעביר עליו שבעה סממנים ולא עבר הרי זה צבע וטהרותיו טהורות ופירוש רש"י אי אמרת בשלמא בלוע שאינו יכול לצאת אלא ע"י הדחק טהור מש"ה תלינן לקולא ואמרינן צבע הוא וטהור משום דאי נמי דם הוא כיון דנבלע כל כך דאין הסממנין יכולין להעבירו אע"פ שיכול לצאת ע"י צפון טהור אלא לדידך דאמרת הואיל ויכול לצאת ע"י היסק כי לא יצאו נמי נמי טמאים הכא היכא תלינן לקולא לאכול תרומ' דלמא דם הוא יעו"ש:
והנה רש"י הוכרח לפרש דהא דאיתא במשנה העביר עליו שבע' סממנין ולא עבר הרי זה צבע אין הפירוש דהוי ודאי צבע דא"כ מאי מקשה ר' יוחנן לר"ל דאמר טומא' בלוע' שא"י לצאת רק ע"י הדחק טהור מהך משנה הא הכא שפיר ניחא דטהור דכיון דלא עבר ע"י סממנים ע"כ צבע הוא ולא דם וע"כ דאפילו דלא עבר ע"י סממנים לא הוי ודאי צבע רק ספק ומש"ה מקשה לר"ל דאמר טומאה בלוע' שא"י לצאת רק ע"י הדחק טמא אמאי טהור כאן מספק שמא דם הוא:
ודבריו הקדושים תמוהים לכאור' דאם כן לרבי יוחנן הוא דטהור משום דאפילו אם הוי דם גם כן טהור משום דהוי טומא' בלוע' משום שא"י לצאת על ידי הדחק א"כ למה אמר במשנה דהרי זה צבע הא אף אם הוי דם ג"כ טהור והוא ז"ל כתב דמש"ה תלינן לקולא שהוא צבע משום דאי נמי דם הוא טהור כיון שנבלע כ"כ ותמוה דא"כ למה לי' לתלות לקולא שהוא צבע הא אפילו אם דם הוא טהור:
והנה במשנה ג"כ ע"כ צריך לומר דמאי שאמר הרי זה צבע אין הפירוש דהוי ודאי צבע אך ספק מדקתני הטבילו ועשה על גבי טהרות והעביר עליו שבעה סממנין ולא עבר הרי זה צבע וטהרותיו טהורו' למה לי הטבילו האי טביל' למה לי כיון דהוי צבע אין כאן טומא' כלל אך דאם הטעם דטהור משום דאפילו אם הוי דם הוי טומא' בלועה ואינו מטמא ניחא מה דהוצרך להטבילו דניהו דעתה הוי טומאה בלוע' שאינו יכול לצאת רק ע"י הדחק וטהור מ"מ בתחלה בעת שנבלע הדם והי' בעין טימא הבגד ומש"ה צריך טבילה משום הטומא' הראשונ' בעת שהי' הדם בעין שטימא הבגד אך אם הטעם דטהור בשביל דהוי טומא' בלוע' לא הי' צריך לומר הרי זה צבע אך אפילו דהוי דם טהור והתוספות האריכו בזה בפירוש הסוגיא:
ולפענ"ד אפשר לומר דהנה התוס' בע"ב בד"ה אמר רב אבא כ' וז"ל וי"ל דלא אגלאי מלתא למפרע שלא הי' ראוי לעבור מתחלה ע"י שלא עבר עתה שהרי כל שעה הוא מתיבש יותר ויותר ומעיקרא שמא הי' ראוי לעבור יעו"ש:
וא"כ מההוא טעמא לחוד דטומא' בלועה שאינו יכול לצאת ע"י הדחק אינו מטמא לא הי' טהור דניהו דעתה אינו יכול לצאת ע"י סממנים דלמא בשעה שהטבילו הי' עדיין יכול לצאת על ידי סממנין והיא שלא ע"י הדחק ושפיר מטמא:
אך שפיר אנו מטהרין מטעם דשמא צבע הוא ואמרינן צבע הוא כפירוש רש"י ותוספו' אפילו דהוי ספק דם מכל מקום אוקמי אחזקה דהבגד טהור:
והנה המהר"ם לובלין כתב בריש נדה על מאי דקאמר שם הגמ' והלל כיון דמגופה קא חזיא לא אמרינן אוקמי אחזקתייהו והקש' דמ"מ ניקו הטהרו' על חזקתן ותירץ דלטהרו' ליכא חזקה דאין אנו יודעים בבירור אם המה טהורים אך דאמרינן מסתמא דהם טהורים אבל לא ידענו בבירור אם המה טהורים ובשלמא להאש' איכ' חזק' טהר' דבשע' שבדק' ומצא' טהור' הית' בבירור טהור' ומ"ש מהר"ם לובלין שם דהוי חזק' שלא נתבררה כדאי' בתוס' בריש חולין הוא לאו דוק' דשם כתבו התוס' סברא אחרת דחזק' שלא נתברר' בשעתה אפילו שאגלאי מלת' למפרע שאז הית' כשרה לא מהני וסברת המהר"ם סברא אחרת הוא דחזקה לא הוי רק היכא שאנו יודעין בבירור שמעיקרא הי' טהור' לא משום שהחזקנו אותו בטהרה בשביל זה לא אמרינן דבודאי גם כן אחר כך טהור' כיון דגם מעיקרא לא הוי בירור:
וא"כ בנ"ד כיון דהטביל הבגד א"כ לענין כל טומאו' שבעולם אפילו אם נגע בו איזה טומא' נטהר בטביל' זו חוץ מספק דם שנמצא עליו עוד דע"ז לא מהני טבילה א"כ שפיר נוכל להעמיד הבגד על החזקה כיון דידענו בבירור דשאר טומאות אין עליו ואף דבשעה שנפל עליו הדם הי' ספק שטמא מטומא' אחרת מכל מקום הי' לו חזקה שיהי' טהור בבירור כשיטבילו והרי עתה הטבילו וכאשר הבאנו לעיל באורך בס' דברי רש"י גבי אשה זו בחזק' היתר לשוק עומדת דהיינו דהי' לה חזקה כשימות בעלה תהי' מותרת והרי עתה מת בעלה אפי' שמעיקר' הית' אסור' משום אשת איש מכל מקום הי' לה חזקה שתהי' מותרת כשימו' בעלה וכן הבגד הזה הי' לו חזק' שתטהר עכ"פ בטבילה והרי עתה הטביל':
ומיושב קושית התוספו' בד"ה הטבילו דהקשו למה לי הטבילו כיון דאנו תולין שצבע הוא ולפי הנ"ל ניחא דכיון שהטבילו ואין חשש לטומא' אחרת ואנו יודעין בבירור שטומא' אחרת אין כאן אנו תולין שהוא צבע ומעמידין הבגד על חזקתו כנ"ל:
אך כבר בארנו לעיל דהיכא דהספק הוא על הבליעה מה הוא לא שייך להעמיד על חזקת טהרת הבגד או הכלי דהבלוע לית לי' חזקת טהר':
ושפיר ניחא סוגית הגמ' דשפיר מקש' ר' יוחנן לריש לקיש דסובר דטומא' בלוע' שאינה יכולה לצאת רק ע"י הדחק טמא אמאי במשנה טהור וכאשר פיריש רש"י דאי אמרת בשלמא בלוע שאינו יכול לצאת אלא על ידי הדחק טהור משום הכי תלינן לקולא ואמרינן צבע הוא וטהור משום דאי נמי דם הוא כיון דנבלע כל כך דאין הסממנים יכולים להעבירו טהור אלא לדידך דאמרת הואיל ויכול לצאת ע"י הדחק טמא היכא תלינן לקולא דלמא דם הוא והבאנו לעיל דדברים הללו דברי תימ' הם דאם כיון שאינו יכול לצאת ע"י הדחק טהור הוא למה נצרך לתלות בצבע אף דם טהור הוא וע"כ צריך לומר דאפילו דטומא' שאינו יכול לצא' רק ע"י הדחק טהור מכל מקום עדיין איכא כאן טומא' דבשעה שנפל הי' לח וטימא ואפי' הטביל' לא מהני דשמא בשעת הטביל' עדיין הי' ראוי לצאת שלא ע"י הדחק כדברי התוספו' ואם כן שוב קש' אמאי נתלה לקולא דצבע הי' ולא חיישינן שמא דם הוא דאם הוי דם טמא אפילו לר' יוחנן דאמר דטומא' שא"י לצאת רק ע"י הדחק טהור:
ולפי הנ"ל ניחא דלר' יוחנן דאמר דטומא' בלוע שא"י לצאת רק ע"י הדחק טהור ואין כאן חשש טומאה משום הבלוע דהבלוע אינה מטמא עתה אך דהספק הוא על הבגד שמא הבגד נטמ' מעיקר' ועדיין אינו טהור שפיר מעמידין הבגד על החזק' מספק טומאה הלזו כיון דהטבילו ושאר הטומאות נסתלקו בבירור אבל לריש לקיש דסובר דטומא' בלוע' שא"י לצאת רק ע"י הדחק טמא וגוף הבליעה מטמא שפיר קשה למה תלינן לקולא דצבע הוא שמא דם הוא ולא נוכל לומר דלא מטמאינן הבגד מספק משום דאית לי' חזקת טהר' שהרי אנו דנין על הבלוע והבלוע לית לה חזקת טהרה ודו"ק ואע"פ כן הטהרו' שעשה על גביו שפיר טהורו' דהטהרו' אית להם חזקת טהר' כאשר הבאנו לעיל דאף דהספק אינו על הטהרו' רק מצד הבגד מ"מ מעמידין הטהרו' על החזקה לשיטת רש"י גבי תינוק שנגע בעיסה כנ"ל מכל מקום עדיין קשה אמאי גוף הבגד טהור וגוף הבגד אין לו חזקת טהר' דאנו מטמאין אותו משום הבלוע שבתוכו שעדיין טמאה היא ובמשנה מבואר שאפילו גוף הבגד טהור דאית' שם הטהרו' טהורו' וא"כ לטבול היינו גוף הבגד ג"כ אינו צריך להטביל וניחא מה דר' יוחנן מקש' לריש לקיש ממשנ' דתנן טהרותיו טהורות וא"צ להטביל היינו גוף הבגד ולא הקשה מטהרותיו טהורות לחוד ודו"ק: