נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן סד · סעיף יח
הנה על סברת הנו"ב בסימן דהטעם דוסתו' דרבנן אפילו דבתלתא זמנא הוי חזק' מכל מקום איכ' כנגדו חזקת טהר' הסותר חזקת אורח בזמנו בא ואוקי חזק' נגד חזקה:
ולפענ"ד אם לדין יש תשובה דכי אמרינן דאוקי חזקה נגד חזקה היכא דכל חזק' הוא בפני עצמה ואין חזקה אחת מלמדת שתסתור החזקה השניה בכה"ג אמרינן דאוקי חזקה נגד חזקה ונשאר הדבר שקול אבל כאן החזקה דאורח בזמנו בא הוי חזקה שאפילו שהאשה טהורה מתחלה ולא היה קודם ביאת הוסת שינוי בגופה מכל מקום חזקה לאורח שיבוא בזמנו ויקלקל חזקה הגוף וחזקת טהרה דמעיקרא ואיך שייך לומר דאין מעמידין על החזקה דאורח בזמנו בא משום דאיכא כנגדו חזקה טהרה הא החזקה על האורח שיבוא בזמנו הוא אף בחזקת טהרה ויקלקל חזקת טהרה וחזקת הגוף:
ואפשר ליישב בזה קושית התוס' בבכורות בדף כ' ע"ב על מאי דקאמר שם דר' עקיבא סובר חלב פוטר ור' יהושע סובר הא איכא מיעוטא דחולבת אע"פ שאין יולדת ומקשה בגמרא מי חייש ר' יהושע למיעוט' והתנן הי' לה חמותה אינה חוששת יצאתה מלאה חוששת ור' יהושע אמר אינה חוששת וטעמא משום דרוב יולדת ומיעוט מפלת וכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקיבו' סמוך מיעוט' דמפלת למחצה דנקיבות והוי זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן והקשו בתוס' בד"ה חלב פוטר וז"ל יש לתמוה מאי פריך מהך דיבמות כולי' בההוא דיבמו' ליכא חזקה בהדי מיעוטא אבל בההוא דחולבת איכא חזקה שלא ילד' ולמה הוצרך לשני איפוך ותירצו כיון דמשכח ברייתא איפכא לא חש לתרץ כן והקשו מיהו תימא כ"ש דתקשה דכאן אמר ר' יהושע חלב פוטר למאן דאיפוך אלמא לא חייש למיעוט' אף על גב דאיכא חזקה בהדה ומההוא דיבמות משמע דלא פליג רבי יהושע אלא בסיפ' אבל ברישא מודה היינו בהלך צרתה למדינת הים דלא תנשא ולא תתיבם אף דאיכא רוב דמתעברות ומותרת לשוק מ"מ איכא כנגדו חזקה ליבום וה"ה כאן איכא חזקה שלא ילדה ואי הוי אמרינן דלא נחשב חזקה שלא ילדה דאדרבא העמד ולד שאינו קדוש בבכורה שהוא חולין במעי אמו הוי אתי שפיר יעו"ש דבריהם.
ונראה שהמה מסופקין בזה אם איכא לולד חזקה שאינו קדוש בבכורה ולעיל בס' הבאתי דברי הרשב"א בתשובה הובאו דבריו בפ"י בסוגיא דתקפו כהן דבספק בכור לא שייך להעמיד על חזקת מרא קמא משום שנולד בספיקו שמא הוא בכור ולא ס"ל האי סברא לומר שאיכא חזקה שאינו קדוש במעי אמו:
ושם בסי' הנ"ל אמרתי בסברת הרשב"א כמו שכת' רש"י ביבמות גבי אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דהי' לה חזקת היתר לשוק כשימות בעלה הינו אף דעתה עדיין אסורה אך החזקה הוי כשיעשה מעשה זו תהי' מותרת והרי עתה נעשה מעשה זו ואינו מלמד חזקת איסור הראשון בעת שהי' הבעל חי על עתה אחר מיתת הבעל דמתחלה היתה אסורה כיון שהבעל הי' חי והרי עתה מת וכן בבכור אינו מלמד החזקה שקודם לידה שלא הי' קדוש על אחר הלידה דמה שלא הי' מתחלה קדוש בשביל שלא נולד עדיין והרי עתה נולד:
ולשיטת הרשב"א עדיין יוקשה קושית התוס' דכאן אמר ר' יהושע דחלב פוטר אף דאיכא חזק' שלא ילדה וליכא כנגדו חזקה שאין הולד קדוש בבכורה לשיטת הרשב"א ובההו' דיבמות מודה ר' יהושע ברישא בהלכה צרתה למדינת הים דלא תנשא לשוק אף דאיכא רוב דמתעברות כיון דאיכא כנגדו חזקת יבום:
ולפי סברא הנ"ל ניחא דנגד רוב בהמות שאינם חולבת אלא א"כ יולדת ליכ' כנגדה חזקה שלא ילדה דהא דרוב בהמות אינה חולבת אלא א"כ יולדת דהיינו כיון שחולבת בוודאי ילדה אף דהי' לה חזקה מתחלה שלא ילדה אך כיון שחולבת ילדה מתחלה קודם שחולבת וא"כ ליכא חזקה נגד הרוב לקלקל הרוב דהא ע"ז איכא הרוב שרוב יולדת כיון שחולבת אף שהיא נגד החזרה אבל שם ביבמה שהלכה צרתה למדינת הים הרוב והחזקה אינו בדבר אחד הרוב הוא בהצרה דרוב מתעברות ויולדת וכנגדה איכא בהיבמה חזקת היתר ליבם שפיר הוי חזקה נגד הרוב:
וראיה ברורה לדברינו דהיכ' דהרוב הוא אף במקום החזקה לא שייך לומר דהחזקה מנגדת הרוב מסוגית הגמר' שם ממאי דקאמר שם בדף קי"ט ע"ב דהוי חזקה ליבום וחזקה זאת הוא נגד הרוב ולא אמר חזקה אחרת נגד הרוב דחזקה על הצרה שלא ילדה אך ע"כ כנ"ל דבזה לא שייך לומר סמוך מיעוט' לחזקה אתרע לה רובא כיון דהרוב הוא אף במקום החזקה וזה הוא הרוב שמתעברות ויולדת ונולד השינוי בהם ומש"ה לא קאמר החזקה רק חזקת יבום מהיבמה ונתישב קושית התוס' ולפענ"ד סברא זו ברורה הוא אך רבותינו בעלי התוס' ע"כ לא סבירא להו סברא זו:
מדהקשו דנגד רוב שאינה חולבת אלא א"כ יולדת איכא חזקה שלא ילדה ולסברת התוס' איכ' מקום גם לסברת הנו"ב דכיון דסברת התוס' דאף דהרוב הוא אף בעת דאיכא חזקה וע"ז הוי הרוב שנסתר החזקה אף על פי כן חשיב חזקה נגד הרוב ה"ה בחזקה נגד חזקה כה"ג:
אך אף לשיטת התוס' אפשר לחלק דדוקא לענין סמוך מיעוטא לחזקה אמרינן האי סברא אף דהרוב הוא שנסתר החזקה מ"מ מיעוטא איכא שאינם מהרוב ולהנך מיעוטא איכא חזקה ג"כ שנשארו בחזקתם הראשונה שפיר המיעוט אלים כיון דהחזקה מסייע לי' אבל בחזקה נגד חזקה כיון שחזקה אחת משמשת אף בעת שהי' החזקה כנגדה והיתה חזקה לסתור החזקה זו כגון חזקת טהרה נגד החזקה דוסת דאורח בזמנו בא דהוי חזקה לוסת שיבא אף בחזקת טהרה א"כ בעת הוסת ליכא שום חזקה כנגדו דהא ע"ז הוי החזקה שיבוא אף בחזקת טהרה:
וראיתי אח"כ בצלעות הבית בסוף ספר בית מאיר הביא תשובה בארוכה מה שהשיב להגאון בעל נו"ב על הסברא הנ"ל דמש"ה הוי וסתות דרבנן משום חזקה דאורח בזמנו בא איכא חזקת טהרה השיב הגאון הנ"ל. דלא אמרינן אוקי חזקה נגד חזקה רק היכא ששני החזקות משמשות בזמן אחד בגוף אחד כמו דאיתא בתוס' בכתובות בדף ט' דאיכא חזקת כשרות לכהונה וחזקת הגוף של בתולה ואחת מהם אתרע ולא נדע איזה בזה הוי ספק משא"כ ב' חזקות המשמשות בזמנים שונים כמו חזקת טהר' וחזקת אורח בזמנו בא שאי אפשר לשניהם לשמש כאחד מיד בהגיע זמן הוסת חזקה קמא אזלה לה ובאה החזקה השני' דאורח בזמנו בא וחזקת טהר' לא שמשה עד הוסת וכדאיתא במס' קידושין בדף ע"ט דאמרינן דאף ביומא דמשלם שית היא בחזקת בוגרת ולא בחזקת נערה דמקודם והיינו מפני שבאותו זמן עשוי להשתנות אזלא לכל הפחות חזקת נערות:
וע"ז השיב הנו"ב בסי' נ"ו דשפיר מצינו חזקה כנגד חזק' כגון בקדשה אביה בדרך וקדש' עצמ' בעיר דהוי חזקת בוגרת נגד חזקת פנוי' וכן הביא ראי' מרוב דפרה אדומה נגד חזקת טומא' שמזה נלמד דרובא עדיף מחזקה ואמאי לא נימא ג"כ דחזקת כשרות דוחה החזקת טומא' שליכא למימר חזקת טומא' רק עד הזאה וע"י הזא' וטבילה פסק חזקת טומא' וא"כ ע"י חזקת כשרות של הפרה אזיל לי' חזקת טומא' אעפ"כ אמרינן חזקה נגד חזקה:
עוד הביא ראי' מתינוק שנמצא בצד העיסה שרוב תינוקת מטפחין ואמרינן סמוך מיעוט' לחזק' חזקת העיסה והרי גם שם אין העיסה טהור' אחרי שטופח בה התינוק יעו"ש כל דבריו:
ולפי הנ"ל אין מכל אלו ראי' דבכל אלו אין החזקה אחת חזקה לסתור חברתה אך כל אחת הוא חזקה בפני עצמה ובעת שבאו ביחד ואחת סותר חברתה אוקי חזקה וגד חזק' אבל חזקת טהרה וחזקה דאורח בזמנו בא החזק' דאורח בזמנו בא בא תמיד לסתור החזקת טהר' וזה הוי החזק' שיסתור החזקת טהר' אך מתוס' מבכורות יש סיוע לדברי הנו"ב כנ"ל בארוכה ודו"ק: