אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה סימן סד › סעיף יז

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סד · סעיף יז

סעיף טז

והנה כבר הבאנו לעיל מאי דהט"ז כתב בסי' קצ"ו סעיף קטן ג' על מאי דכתב הב"י דלדידן אין נ"מ מאי דסותרת אף ביום השביעי כיון דבלא"ה ע"כ צריכ' לישב ז' נקיים וכתב הט"ז דנ"מ אף לדידן דכיון דסותרת אף ביום השביעי עדיין בחזקת טומא' היא וצריכ' בדיקה ואנכי פלפלתי לעיל דאף דסותרת למפרע מ"מ כיון דביום השביעי מותרת לשמש בהתחלת יום השביעי כיון דמקצת היום ככולו אף דאם תרא' תסתור למפרע הוי חזקת טהר' כנ"ל:

ולפי אשר בארנו לעיל יהי' עוד סניף להקל ביום השביעי בספק. לפי מה שהבאנו לעיל דמדאוריי' אין כאן חשש כלל אף בלא בדיק' כיון דלא הרגיש' אך אמרנו לעיל דאף שלא הרגיש' אינו גורם טומא' מ"מ אינו עול' לנקיים ניהו דאינו סותר למפרע מ"מ אינו עול' דאף דם טוהר ודם קושי ניהו דאינו גורם טומא' מ"מ אינו עול':

אך לפ"ז אמרתי מסברא דביום השביעי כיון דהוי מקצת היום ככולו ותיכף בהתחלת יום השביעי מותרת לבעל' ולטהרות אחרי טביל' אך אם ראת' סותרת למפרע כאשר יבואר בס' טעם הדבר ואם כן היכא שתרא' בשביעי בלא הרגש' או דם טוהר או דם קושי כיון דאינו סותר' רק שאינו עול' אינו מפסיד כלל דביום השביעי אינו צריך לעלות עוד למספר ימי הנקיים דכבר נגמר' הטהר' בהתחלת היום והיא טהור' גמיר' דמקצת היום ככולו אך שאם תרא' סותרת למפרע וכיון דהוי שלא בהרגש' דאינו סותרת הראשונ' רק שאינו עול' למנין זה אינו מפסיד ביום השביעי:

וכאשר אמרתי דבר זה בסברא פקחתי עיני וראיתי שכוונתי בזה לדברי הרא"ש בפ' בנות כותים על מאי דאיתא שם בעי רמא בר חמא רוא' שכבת זרע אם סותרת ופסק הרא"ש דיש להחמיר דסותרת יום אחד ומש"ה אפסקא להמתין בספירת נקיים ו' עונות שמא תרא' ותסתור והביא אח"כ שראב"ד ז"ל כ' שאינ' סותרת אלא לטהרות בלבד אבל לבעל' אינ' סותרת והביא ראי' מדאיתא בדף ס"ז ר' שמעון אומר ואחר תטהר אחר המעש' תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספק אלמא אי לאו חששא דשמא תראה דם לאחר תשמיש משמשת והולכת ואינה חוששת שמא תפליט ש"ז וכו' והשיב הרא"ש וז"ל ונ"ל שאינה ראי' דפולטת אינה סותרת יום אחרון דודאי דם בזבה וזיבה בזב שסותרין כל המנין סותרין עד ערב יום ז' אבל פולטת ש"ז שאינה סותרת אלא יום אחד אם פלטה אחר שספרה מקצת היום שוב אינה סותרת דעיקר סתירת ש"ז הוא משום דלא מקרי נקיים וכיון שספרה מקצת יום וטהרה לבעלה כבר שלמו הנקיים ושוב אין שכבת זרע סותרת וכן זב נמי שראה קרי בשביעי וכו':

והמה ממש הדברים הנ"ל שאמרנו וה"ה בדם טוהר ובלא הרגש' שבשביעי אינו מפסיד ולא עוד אלא אף לשיטת הראב"ד שדעתו שאף בשביעי סותר שהרי הביא ראי' דאם נימא פולטת שכבת זרע סותר' בלא"ה אסורה לשמש בשביעי:

מ"מ אפשר לומר דרק בשכבת זרע סותר' כאשר כתב הרמב"ן שהבאתי לעיל דקרי סוחר יומו ואף דהוי מטעם סתירה מ"מ אינו סותר אלא יומו כטומאתו אבל דם קושי ודם טוהר ע"כ אינו מטעם סתירה כלל כיון דאינו גורם טומאה כלל ה"ה דאינו סותר כלל אך כיון דמעין אחד הוא כיון דאותו המעין אינו נקי ניהו שאינו סותר אינו עולה כנ"ל דברי הרמב"ן שם בדף ל"ז:

וא"כ החם לענין פולטת שכבת זרע כיון דנימא דרואה הוי שפיר סותר יומו ואותו היום שפיר הוי סתיר' וכיון שאותו היום נסתר שפיר אף ביום השביעי נסתר אותו היום ניהו דמקצת היום ככולו מ"מ כיון שראת' אח"כ סותרת למפרע וניהו דאינו סותרת כל שבעה מ"מ אותו היום סותרת:

אבל בדם טוהר ובלא הרגש' דמה דאינו עולה אותו היום אינו מטעם סתירה כנ"ל דברי הרמב"ן דכיון דאינו מטמא כלל אינו סותר כלל רק שכיון שמעין זה אינו נקי אינו עולה לספירה וא"כ ביום השביעי כיון שכבר הי' בתחלת היום נקי' ומקצת היום ככולו כבר הי' ספירת הנקיים במקצת היום ושאר היום א"צ עוד לספירה ולמפרע אינו סותר שפיר אף שראתה ביום השביעי עדיין נשארה בטהרתה:

וא"כ לפי מה שהבאנו לעיל דכל עיקר הבדיקה א"צ מדאורייתא דכיון דלא ארגישה אינה טמאה מדאורייתא ועל ספק דרבנן א"צ לחוש רק בכל הימים צריכה בדיקה דניהו דאינו נטמא' ואינו סותר' מ"מ אינו עולה אבל ביום השביעי א"צ בדיקה דכיון דלא ארגישה די דביום השביעי כיון דהי' בלא הרגשה אינו סותר' כנ"ל ויש סניף להקל בדין הט"ז דבשביעי א"צ בדיקה:

ובזה אפשר ליישב מה שכתבו התוס' בנדה בדף ס"ט בד"ה שבעה לנדה לחלק בין זבה גדולה לזבה קטנה לענין הפסק טהרה ולענין ספירות לפנינו. ולכאורה אין טעם לחלק ולפי הנ"ל בזבה קטנה ביום השני הוי כמו זבה גדולה ביום השביעי וקיל טפי:

ולפי מה שהעלינו דביום השביעי קיל טפי לענין הבדיק' מדין יש מקום לומר ג"כ להקל יותר בספק ג"כ ביום השביעי דהנה בספק בכתם בוודאי מקילין מטעם דהוי ספק דרבנן אך בספק בבדיקה הוי ספק דאורייתא אף דהוי בלא הרגשה מ"מ הוי ספק שמא טעתה וסברא הרגשת עד הוא וא"כ שוב הוי ס"ס כאשר הבאתי לעיל בתשובה דספק אחד הוא שמא אין דם טמא או בקרטין שמא ברי' היא ואת"ל דם טמא היא שמא לא ארגישה והנה בשו"ת זכרון יוסף בסי' ט' הובא שם דעת הגאון מברעסלר דרצה לומר דהבדיק' אינו מדאורייתא דדי כיון שלא הרגיש' מדאורייתא טהורה ודחה זאת מדברי הרמב"ם ריש פרק ט' מהלכות א"ב שכתב שם הרי זה בחזקת שבא בהרגשה והשיב ע"ז בעל זכרון יוסף דא"כ שוב הוי ס"ס שמא לא יצא שום דם ואת"ל יצא שמא הי' בלא הרגשה ושוב מדאורייתא א"צ בדיקה:

ואף אנו נאמר לנ"ד דבספק אם הוי דם טמא אף דהוי ע"י בדיקה הוי ס"ס שמא אינו דם טמא ושמא הוי שלא בהרגשה ואף דשלא בהרגשה עכ"פ טמא' מדרבנן מ"מ הוי ס"סי כאשר כתב בש"ך לענין ציר היכא דהוי ספק אם הוי טמא דהוי ס"ס שמא הוי מדגים טהורים ואת"ל דהוי מדגים טמאים שמא ציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא:

וכוונתו דבין מדאורייתא ובין מדרבנן מותר דלענין דאורייתא הוי ס"ס שמא הוי מדגים טהורים ואת"ל דהוי מדגים טמאים שמא הציר מותר ולענין איסור דרבנן דליכא אלא חדא ספיקא שמא מדגים טמאים באיסור דרבנן אף ספק אחד לקולא וה"ה בנ"ד דהוי ס"ס שמא הדם טהור ואת"ל דהוי דם טמא שמא הי' בלא הרגשה ומדאורייתא מותר רק מדרבנן אסור ומדרבנן שוב ספיקו לקולא ואמרינן שהוא דם טהור:

אך היכא שעומדת בימי טומאה וצריכה לספור נקיים אם נימא דהוי חזקת טומאה לא מהני ס"ס כאשר הביא שם הגאון בזכרון יוסף בסי' כפי מה שהביא הפ"י בקונטרס אחרון ובשו"ת שב יעקב בחלק יור"ד בסי' מ"ח להלכ' דס"ס לא מהני בחזקת איסור ולפי אשר בארנו לעיל בימי הספירה לא הוי ס"ס כלל דעכ"פ אותו היום אינו עולה ואם נימא דהוי ס"ס לענין שלא תצטרך לספור ז' נקיים מחדש רק לסתור אותו היום זה שוב בארנו לעיל ומבואר בנזיר דהיכא דוודאי חזא וספק זיבה חזא וסותר שבעה ימים וספק ש"ז ואינו סותר רק יום אחד ספיקו להחמיר וכאשר בארנו לעיל דעכ"פ רעותא הוי וסתירה אבל ביום השביעי יש להקל בכל זה כאשר בארתי לעיל דהוי חזקת טהרה וגם שוב הוי ס"ס דביום השביעי בלא הרגשה אינו סותר כלל:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה