אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה סימן סד › סעיף טז

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סד · סעיף טז

סעיף טו

הנה לעיל נסתפקנו בזבה בימי ספירה אם מקרי חזקת טומאה ובארנו לעיל דזבה בימי ספירה הוי חזקת טומאה ועדיין נשאר לנו לבאר מה תהי' ביום השביעי אחר שטבלה כיון שמקצת היום ככולו ואחר שטבלה ביום השביעי ומותרת לשמש. אך אם ראתה סותרת למפרע מה יהי' אם תראה ספק דם נדה ספק דם טהור או קרטין שהוי ספק אם דם הוא או ברי' אם יהי' אז חזקת טהרה או לא:

והנה כאשר הבאתי לעיל דבימי הספירה אם הוי חזק' טהרה או חזק' טומאה תלוי בשיטת רש"י ותוס' בזבחים בדף כ"ט דרש"י פירוש על מאי דאי' שם דלא מצינו דבר שכשר ויחזור ויפסל וקאמר דמצינו בזב וזבה שהן בחזק' טהרה וכיון שראו סתרו ופירוש רש"י דהיינו כיון שהתחילו למנות איזה ימים בטהרה והתוס' הקשו דאין זה מקרי חזקת טהר' רק ביום השביעי לאחר שטבלו דמותרת לבעלה ולטהרות וכיון שראו סתרו ופירשנו לעיל דשיטת רש"י דכל יום בפני עצמו הוא והוי שפיר כבר ימים אלו בטהר' ואח"כ כשסותרת אותם סותרת דבר שהי' טהור למפרע וממילא לשיטתו הוי חזקת טהר' ממש כיון שכבר היו ימים אלו בטהרה ולשיטת התוספו' כל המנין אח' הוא ודוקא בשביעי שכבר הי' כל המנין בטהר' הוי דבר שהוכשר וחוזר ונפסל וא"כ עכ"פ אף לשיטת התוס' יום השביעי מקרי חזק' טהרה ושם מלשון הגמ' דקאמר והרי זב וזבה דקן בחזק' טהר' משמע דהן בחזק' טהר' גמור לכל דבר:

ואפשר לומר דרבי עקיבא קאמר זה שם דרך קושיא דהרי זב וזבה שהן בחזק' טהר' ומהראוי להיו' דבר שהוכשר אינו חוזר ונפסל ואם לא הי' חוזר ונטמא בודאי הוא חזק' טהר' גמור אם לא הי' סותר למפרע ומצינו דאינו כן דכיון שראו סתרו למפרע וממילא כיון דסותר למפרע אין להם חזק' טהרה דהרי אם אנו מסופקין שראו סותרים למפרע:

אך באמת נרא' דדבר שהוא עתה בחזקתו אף שהספק אם נסתר למפרע מקרי חזקה וכעין שכ' הרשב"א דבכל ספק בקנין מוקמינן על חזק' מרא קמא אבל היכא דהוי קנין ודאי והספק בתנאי מוקמינן בחזק' הלוקח כיון דוודאי קנה אף דאם לא יתקיים התנאי נתבטל המקח למפרע מ"מ כיון דודאי הי' קנין וספק אם נתבטל למפרע מספק לא מבטלין הקנין הובאו דבריו במשנ' למלך:

והט"ז בסימן קצ"ו סק"ג כ' שם על מאי דאי' בש"ע דשבע' נקיים צריך שיהיו רצופים שלא תרא' בהם דם שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי סותר' כל הימים וכ' הב"י דהאידנ' אין נ"מ דבלא"ה על כל ראי' צריך שבע' נקיים וכ' הט"ז דיש נ"מ אפילו לדידן לפי מאי דקי"ל דאשה שיש לה וסת אינה צריכ' בדיק' כלל כמו שנתבאר בסימן קפ"ז והטעם דאז הוי בחזק' טהרה מה שאין כן בז' הימים קי"ל כאן דלכתחיל' צריכ' בדיק' והטעם דהיא בחזק' טומא' עד שיצאו השבע' נקיים ע"כ קמ"ל כאן דחזק' טומא' עלי' עד שיכלו השבע' ימים רצופין דלא תימא בהגיע הקץ הז' נקיים הרי שבה לחזקת טהר' ואינה צריכ' בדיק' אפילו לכתחלה קמ"ל דאף אם תרא' בסוף השבע' נקיים ממש תסתור הכל א"כ עדיין חזקתה הראשונה עליה וצריכ' בדיק' לכתחל' גם בעת ההיא עכ"ל:

ודבריו להיפך מדברינו דביום השביעי הוי חזק' טומא' והנו"ב בסימן מ"ו כ' בהג"ה דאם חיישינן דכותלי בית הרחם העמידו ניחוש היכא דראתה ביום ח' אחר הטבילה שמא הי' עוד הדם ביום שביעי ולא פלת' הטביל' ותצטרך שבע' נקיים אף לדין התלמוד ובפנים כ' דלא הוי חזק' טהר' כיון דהספק הוא שמא הי' קודם הטביל' יעו"ש ויהי' נ"מ עוד לדינא היכ' שראת' אז ספק דם טמא כנ"ל וזה בודאי קשה מאוד לומר דביום שמיני יהי' חזק' טומא' דביום שמיני כבר החזקנוה לטהור' והוי כמו שם בנולד הספק לאחר שחיט' אף דהספק הוי שמא נטרפה מחיים מכל מקום כיון דהספק נולד בעת שהוחזק בהיתר הוי חזקה לקולא:

אך כאשר בארנו לעיל אף ביום שביעי איכ' חזקת טהר' כיון שכבר היא טהורה אז אפילו שאם תרא' תסתור למפרע:

וראיתי בש"ש שכ' ג"כ כן לענין ספק שהי' במיעוט בתרא דמסופק אם הוי חזק' היתר דכיון דשחט הרוב בחזק' היתר עומד' או דנימא דכיון דאם שהה אח"כ במיעוט בתר' הוי נבלה למפרע ונתבטל' השחיט' למפרע הוי חזק' איסור שאינה זבוח ומסיק דהוי חזק' היתר אפילו דאם שהה אחר כך נתבטל' השחיט' למפרע והביא ראי' מהאשה רבה דקאמר דהקדש הוי חזק' איסור לענין הספק דשאל' אף דאם נשאל עוקר הנדר למפרע ולא הי' מעולם איסור מכל מקום הוי זאת חזק' איסור כיון שקודם השאל' הי' אסור אף שהנדר נעקר למפרע:

והוא מסכים עם דברינו הנ"ל דביום השביעי הוי חזק' טהר' אפילו דאם רוא' סותר' למפרע ודלא כהט"ז הנ"ל:

אך לכאור' ראי' כדעת הט"ז דביום שביעי עדיין חזק' טומא' עלי' וצריכה בדיקה כמו בחזק' טומא' היינו אף בדיקת ערבית דעדיין חזק' טומא' עלי':

דהנה אי' בגמ' בד' ס"ז ע"ב מכדי האידנא כולהו ספק זבות שווינהו רבנן לטבלינהו ביממא דשביעי משום דרבי שמעון דתני' אחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהי' טומא' מפסקת ביניהם ר' שמעון אומר אחר תטהר אחר מעש' תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשו' כן שלא תבוא לידי ספק ופירשו רש"י ותוספו' דאסרו חכמים לעשו' כן קאי אטביל' דאי אתשמיש מה שלא תבוא לידי ספק הא כבר באה בשע' תשמיש לידי ספק והי' להם לומר שלא תבוא לידי ודאי והרי"ף והרמב"ם פירשו שקאי על תשמיש והב"י בסימן קפ"ג הביא דלדע' האומרים דקאי אטביל' התשמיש אסור מדאוריי' יעו"ש:

וקשה אמאי אסור מדאוריי' שמא תרא' ותסתור הא כיון דאית לה חזק' טהר' אמאי ניחוש שמא תרא' וגם למ"ד דאסור מדרבנן קשה אמאי ניחוש שמא תרא' כיון דאית לה חזק' טהר'. ועוד דאם באנו לחוש אפילו בחזקת טהר' שמא תרא' א"כ יהי' חשש בכל הנשים שמא תרא' בשע' תשמיש וע"כ כיון דאיכ' חזק' טהר' לא חיישינן:

והנה רש"י כ' שם שמא תשמש בו ביום ותרא' מיד לאחר תשמיש ונמצא סותרת כל שלפני' וטבילתה פסולה:

נראה דהיינו טעמא דחיישינן כיון דאם תרא' סותר' כל מה שלפני' ושוב ליכא חזק' טהר' וחיישינן:

אך כד דייקינן נרא' שדבר גדול דיבר רש"י ז"ל ולא מטעם חזק' טומא' קא אתינן עלה דקש' על רש"י למה כ' שמא תשמש בו ביום ותרא' מיד לאחר תשמיש ולא כ' דאיכ' חשש שתרא' בשעת תשמיש כיון דיום זה מוחזקת לראו' ואיכא חשש שתרא' בשעת תשמיש ג"כ:

וגם בלאו הכי כבר בארתי לעיל דלענין הספק שמא ראת' או לא ראת' כלל לד"ה מוקמינן על חזק' הגוף דכל היכא שלא נולד שום שינוי כלל בודאי לא חיישינן שיהי' שינוי וא"כ אמאי חיישינן הכא שתרא' ביום השביעי וכמו דבכל הנשים לא חיישינן שתרא' בשעת תשמיש כן זו לא נחוש:

ולכן נלפענ"ד דמה שרש"י פירש דשמא תשמש בו ביום ותרא' מיד לאחר תשמיש ולא שתרא' בשע' תשמיש דבאמת שתחוש שתרא' בשע' תשמיש בודאי אינ' חוששת כמו כל הנשים שאינם חוששת שמא תרא' בשעת תשמיש משום דאיכ' חזק' הגוף וחזק' טהרה וגם ביום השביעי איכא חזק' הגוף וחזק' טהר' כנ"ל:

אך הנה ידוע מה שחידש הנו"ב בסימן נ"ה דאפילו דוסתו' דרבנן היינו רק אחר שעבר הוסת מותרת ולא חיישינן שמא ראת' אבל לענין שתצטרך לפרוש בשעת הוסת שפיר הוי דאוריי' דהטעם משום דנגד החזק' דאורח בזמנו בא איכ' כנגדה חזקת טהר' וזה ניחא לענין היכא שעבר הוסת וחיישינן שכבר ראת' אבל לשמש בשע' וסתה דחיישינן שמא תרא' בשע' וסתה ע"ז ליכא חזק' כדאי' בגיטין לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן וכאשר כ' רש"י דע"ז לא שייך להעמיד על החזק' שלא ימות אחר כך דחזק' הוא רק מה שהוא עתה ולא מה שיהי' אח"כ:

ואמרתי מעצמי לדחו' דבריו דשפיר מותר לשמש בשעת וסת ג"כ דג"כ שייך חזק' על כל רגע ורגע מהתשמיש שלא תרא' אז:

וראיתי אחר כך בנו"ב עצמו בסימן נ"ו הביא שהגאון בית מאיר השיב לו על סברתו הנ"ל בדברי טעם מדברי תוספו' בקידושין בדף מ"ה ע"ב שהביא בשם הר' מנחם מיו'ני דאסור לישא קטנ' שאבי' במדינ' הים מטעם שמא יקדשנ' אבי' אחר כך אבל לחוש שמת אבי' במדינ' הים לא חיישינן ושמא כבר קדש' אבי' ונאסר' לכל העולם משום דשמא מת לא חיישינן אבל שמא ימו' חיישינן וא"כ ה"ה כאן לאוסר' על כל העולם שמא כבר קדשה אבי' לא חיישינן אבל כל זמן שאבי' קיים אסור' לכל אדם שמא יקדש' אבי' אחר כך כמו דחיישינן לשמא ימות והשיב ר"ת דכמו דלא חיישינן היכ' דמת אבי' לאסר' לכל העולם מטעם שמא קדש' ה"ה דאפילו בחיי אבי' מותרת להנשא לאיש שבכל עת שיבוא עלי' לא חיישינן שמא כבר קידש ועדיין מותר הוא בכל ביאה וביא' עכ"ד:

וא"כ ה"ה בוסתו' דרבנן אם נימא דהוי משום חזקת טהר' ולא חיישינן שמא ראתה ה"ה דמותר' לשמש בשע' וסתה דבכל רגע ורגע מהתשמיש לא חיישינן שתרא' עכ"ד.

והמה נכונים מאוד והא דאמרינן בגיטין דבנותן גט לאשתו שיחול שעה אח' קודם מותו אסור' לאכול בתרומ' מיד דחיישינן שמא ימו' ותאסר למפרע כיון דשם לא הוי חשש שמת בשע' אכיל' רק שאחר כך ימו' ותהי' אסור' למפרע ושפיר אסור' בשע' אכילה שמא ימו' אחר כך ותאסר למפרע אבל שמא מת בשע' אכיל' בודאי לא חיישינן דאשת כהן מותר' לאכול בתרומ' אפילו שבעלה אינו כאן דבשעת אכיל' הוי כמו שמא מת לא חיישינן דבכל רגע ורגע מהאכיל' הספק הוי שמא מת ורק היכא דימו' אח"כ תאסר למפרע אף דבשע' אכיל' לא יהי' שינוי בזה חיישינן שמא ימו' דעל השינוי שאחר כך חיישי' וכן אי' שם בירושלמי בגיטין ולא כן תני האומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אח' קודם מותי וכן האומר לשפחתו וכו' אסור' לאכול בתרומ' מיד תמן משעה ראשונה היא מתקלקלה ברם הכא כשימות היא מתקלקלה:

ומעתה ניחא כל הנ"ל דבאמת ביום השביעי לאחר שטבל' איכ' חזק' הגוף וחזק' טהרה כמו כל הנשים ואעפ"כ שפיר ניחא דאף דבכל הנשים ליכא חשש שמא תרא' דלחוש שמא תרא' בשעת תשמיש אין חשש משום החזק' אבל ביום השביעי שפיר איכ' חשש שמא תרא' אחר תשמיש ותאסר למפרע אף דבשע' תשמיש לא יהי' שום שינוי וע"ז ליכא חזק' דעל חשש דשמא תרא' אחר תשמיש ותאסר למפרע לא מהני חזקה כמו שמא ימות וניחא מה דרש"י לא פירש דהחשש הוא שמא תרא' בשע' תשמיש אם נימא דמוחזקת לראו' ביום השביעי דבאמת אינה מוחזקת לראו' ואיכ' חזקה אבל החשש הוא שמא תרא' אחר תשמיש ותסתור למפרע וע"ז לא מהני חזק' ועל שעת תשמיש באמת אין חשש דכל רגע ורגע איכ' חזק' רק החשש שמא תרא' אחר כך ותסתור למפרע ודו"ק:

וא"כ אין ראי' מהך דאסור' לשמש בשביעי אף למ"ד דאסור' מדאוריי' לשמש כאשר הביא הב"י מכל מקום אין ראי' דביום שביעי ליכ' חזק' טהר' ושפיר נוכל לומר דביום שביעי איכ' חזק' טהר':

אך הנה יש להביא ראי' לשיט' הט"ז והנו"ב דאף ביום שביעי איכ' חזק' טומא' ממאי דכ' הרמב"ן בהלכו' נדה בפ"א בס"ז דכ' שם ח"ל כבר בארנו שבע' ימי נקיים צריך שיהיו רצופים וכו' אפילו ראת' בסוף היום הז' סמוך לשקיע' החמ' או בין השמשו' שהוא ספק סותר' כל המנין וחוזרת למנו' עד שיהיו לה שבע' נקיים רצופים לגמרי ע"כ:

הרי דכ' דאפילו ראת' בין השמשו' גם כן סותר' ואם נימא דביום שביעי עומד' בחזק' טהר' קש' אמאי בין השמשו' סותר' כיון דהוי ספק לקול' כיון דביום שביעי איכ' חזק' טהר' וראי' מכאן דביום שביעי עדיין עומד' בחזק' טומא' כנ"ל:

אך עדיין צריך עיון דאפשר לומר דאפילו לשיט' הט"ז דביום השביעי הוי חזק' טומא' מכל מקום בראת מן השמשו' אינה סותר' מספק דהנה כבר בארנו לעיל דאפילו דנימא דביום שביעי עדיין בחזק' טומא' קאי כיון שאם תרא' אז סותר' למפרע מכל מקום בנולד ספק ביום שמיני בודאי הוי בחזק' טהר' דביום שמיני כבר הוחזק' אצלינו לטהור' גמור' והוי כמו בטריפו' היכא שנולד הספק לאחר שחיט' בעת שכבר הי' בחזק' היתר וה"ה בנולד ספק בשמיני:

וא"כ מעתה אפילו אם נימא דביום השביעי הוי חזק' טומא' מכל מקום בראת' בין השמשו' בשביעי יש לספק מאי נדון בו כיון דביום שביעי הוי חזק' טומא' וביום השמיני הוי חזקת טהרה ובה"ש ס' אם הוא יום שביעי או ח' א"כ זאת בעצמו הוא הספק אם עומד' בחזקת טהר' או בחזק' טומא':

וראיתי אח"כ ספק כעין זה בשב שמעתת' ש"ה פ"ז דמסופק בנפל הבית עליו ועל בת אחיו למאי דמי אם כנולד הספק מחיים או לאחר מיתה כיון דנולד הספק ביחד עם המית' והוא הספק הנ"ל שהסתפקנו כיון דזאת בעצמו הוי ספק אם מתה בחיי הבעל או לאחר מית' והוא מסיק שם דהוי כנולד הספק מחיים דעכ"פ עדיין חזק' היתר לא הוי:

ולפי אשר בארנו ראי' גדול' לסבר' זו מדברי הרמב"ן דבראת' בין השמשו' ספיקו להחמיר וע"כ משום דביום שביעי הוי חזק' טומא' אפילו דזאת בעצמו הוי ספק שמא אז כבר הוי יום שמיני והוי חזק' היתר וע"כ כנ"ל דעכ"פ חזק' היתר עדיין לא הוי:

אך עכ"פ מוכח מדברי הרמב"ן דביום השביעי הוי חזק' טומא' דאם נימא דביום שביעי איכ' גם כן חזק' טהר' קש' בוודאי אמאי בין השמשו' ספיקו טמא דלא גרע מספק ביום שביעי בעצמו:

אך אפשר לומר דכאן מגרע גרע כיון דעכ"פ עתה בודאי טמא' דאפילו דבין השמשו' שמיני הוי מכל מקום הוי שומר' יום כנגד יום ועתה טמא' היא חיישינן שמא נשאר עדיין טומא' הראשונ' עלי':

אך באמת זה אינו דאפילו למ"ד דמחזיקין מאיסור לאיסור היינו לומר שלא יצאתה מאיסור ראשון ונשאר' באיסור' אבל כאן אם בין השמשו' הוי שמיני כבר הית' טהור' ביום שביעי דיום שביעי מקצת היום ככולו וכיון שתחילת יום שמיני הית' טהור' וטהור' ביום שביעי לשמש ולכל דבר מדינא וכדאי' בנדה בדף ס"ח נדה שבדק' א"ע יום השביעי ומצא' טהור' ובין השמשו' לא הפריש' ואחר ימים בדק' עצמ' ומצא' טמא' הרי היא בחזק' טהור' אפילו שמצא' א"ע אחר כך טמא':

אך עכ"ז נרא' דאין ראי' מדברי הרמב"ן דיום שביעי לא הוי חזק' טהר' דלעולם נוכל לומר דביום שביעי הוי חזק' טהר' ואע"פ כן בראות' בין השמשו' סותר' דחזק' טהר' של האש' ביום השביעי לא מהני להכריע על בין השמשו' לומר שהוא לילה דבין השמשו' הוי ספק לכל דבר לא לענין זה בלבד:

וכעין זה אית' בת"ש סימן כ"ט דאם אכל' הבהמ' דבר שהוא ספק אם מנקב הבני מעיים לא מהני לומר דבהמ' בחזק' כשרו' עומד' דאין זה מכריע הספק דדבר זה אינו נוקב וכן הוא בספק פלוגתא.

ועוד אפשר לומר דנגד החזק' טהר' שלה ביום שביעי איכא כנגדו חזק' דבין השמשו' עדיין יום הוא כמו שהי' בתחיל'. ועדיין לא פנה יום וכן הוא במג"א בריש הלכו' תעני' בסימן תקס"ב דבין השמשו' דמוצ"ש איכ' חזק' שעדיין שבת הוא ובין השמשו' דכניס' שבת איכ' חזק' שהוא חול דכל בין השמשו' איכ' חזק' שהוא יום כדמעיקרא וא"כ בראת' בין השמשו' משביעי איכ' חזק' שהוא יום עדיין נגד חזק' טהר' שלה:

שוב ראיתי שדבר זה בראת' בין השמשו' אם מהני חזק' טהר' שלה יהי' תלוי בפלוגת' התוס' והרא"ש בשבת בדף ל"ד דאי' שם אמרו לו שנים צא וערוב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשו' זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשו' וזה שעירב בין השמשו' נאכל עירובו משחשיכ' שניהם קנו עירוב ממ"נ אי בין השמשו' יממא בתרא לקני קמא לא לקני ואי בין השמשו' ליל' הוא קמא לקני בתרא לא לקני ביהש"מ ספיק' הוא וספיק' דרבנן לקולא והקשו שם בתוס' בד"ה שניהם קנו עירוב וז"ל וקשה לרשב"א דר' יוסי לית לי' התם גבי נפל עליו הגל או נשרף או תרומ' ונטמאת ספק עירוב כשר אלא משום חזקה כדתני' התם כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר וכו' אבל בספק כי הכא שהניחו בין השמשו' או נאכל בין השמשו' לא מכשיר יעו"ש:

והנה שם אי' בעירובין בדף ל"ו כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומ' ספק מבעוד יום נטמא' ספק משחשיכ' כו' דאמר העמד תרומ' על חזקת' ואימא טהור' היא:

וקשה דגם בהניחו מבעוד יום ונאכל בין השמשו' גם כן איכ' חזק' דכמו דשם איכ' חזק' בנטמא העירוב או נשרף וספק אם מבעוד יום או משחשיכ' אוקמי על החזק' דמבעוד יום לא נטמ' ולא נשרף ה"ה כאן בנאכל בין השמשו' דהוי ספק אם הוא יום או לילה נוקמי אחזק' דמבעוד יום לא נאכל ואמאי כתבו התוספו' דבזה ליכא חזק' בשני אלו הן בהניח ביהש"מ הן בנאכל ביהש"מ והניחו מבעוד יום:

וע"כ הוא הדבר אשר דברנו דכיון שנאכל בין השמשו' לא מהני חזק' התרומ' לומר שביהש"מ יום הוא:

אבל הרא"ש כ' וז"ל דע"כ לא מכשיר רבי יוסי אלא הניחו מבעוד יום ונפל עליו גל או נשרף או תרומ' ונטמא' ספק מבעוד יום ספק משחשיכ' משום דאמרינן אוקמי' אחזק' וקיים הי' בין השמשו' אבל בהניח עירובו בין השמשו' לא מכשיר רבי יוסי יעו"ש הרי דהוא לא מקש' רק מהך בבא דהניח עירובו בין השמשו' דאז ליכ' חזק' אבל בהניח עירובו מבעוד יום ונאכל בין השמשו' שפיר הוי חזק' דמבעוד יום לא נאכל כיון דביהש"מ ספק יום ספק לילה הוא:

ובמהרש"א בתוספו' בד"ה שניהם קנו עירוב הנ"ל אחר שהביא דברי התוס' כ' וז"ל וברא"ש לא קש' לי' מהכא אלא מהניחו בין השמשו' דלא ה"ל מעולם חזקת עירוב אבל מנאכל בין השמשו' לא קשי' לי' דהו"ל חזק' עירוב אבל הכא בתוס' קשי' להו גם מנאכל ביהש"מ דאין זה חזק' עירוב כיון דידוע דנאכל בין השמשו' משא"כ התם דלא ידוע לן אם נשרף או נטמ' בין השמשו' ותלינן לי' דלא נשרף ונטמ' אלא משחשיכ' יעו"ש והן הן הדברים הנ"ל שאמרנו דאפילו בין השמשו' הוי ספק יום ספק ליל' מכל מקום אין חזק' העירוב מלמד שבין השמשו' יום הוא ודעת הרא"ש אינו כן:

וא"כ נוכל לומר דדעת הרמב"ן כדע' התוספו' דחזקת טהר' לא מהני בבין השמשו' כשיטת התוס' הנ"ל ואין ראי' מהרמב"ן דיום שביעי לית לי' חזק' טהר' דשפיר נוכל לומר דביום השביעי איכ' חזק' טהר' ואעפ"כ בראתה ביהש"מ סותר' המנין ולא מהני החזק' טהר' לענין הראי' דבין השמשו' כיון דודאי ראתה בבין השמשו' שהוא ספק כנ"ל ודו"ק:

וגם לפי טעם הס"ט שהבאתי לעיל מה שכ' בסימן קצ"ו ס"ק י"ח להחמיר בספק שנולד בשבע' נקיים משום דבעינן ספירין לפנינו א"כ ביום השביעי דכבר הי' ספיר' כולו דמקצת היום ככולו וכבר נתקיים וספר' לה שוב ספיקו קולא:

והנה זאת יש להסתפק עוד דאפילו אם נימא דשביעי אית לי' חזק' טהר' כיון דמקצת היום ככולו ומותר' לשמש ולטהרו' אף דאם תרא' תסתור למפרע מכל מקום כבר הי' לה חזק' היתר כנ"ל:

עדיין הוי ספק דזה ניחא אם טבלה בשביעי דאחר הטביל' כבר טהור' לטהרו' ולבעלה אבל אם לא טבלה עדיין בשביעי עדיין טמא' היא כל זמן שלא טבל' ואם כן אם נולד הספק קודם טביל' עדיין הוי חזק' טומא' ואם כן נפל כל האי היתר שלנו בנולד הספק בשביעי דהוי חזק' טהר' שהרי הנשים שלנו אינם טובלת ביום רק בליל' כדאי' בגמ' דאסרו לעשו' כן שמא תבוא לידי ספק וקי"ל כפירוש הפוסקים דאפילו לטבול ביום השביעי אסור שמא אחר שתטבול תשמש ותבוא לידי ספק:

וא"כ אם נולד הספק בשביעי ביום שביעי עדיין הוי בחזקת טמא' כיון שעדיין לא טבל' ואם יולד הספק ביום שמיני אחר הטביל' דביום שמיני תוכל לטבול ביום לעת הצורך ע"ז אין ספק כלל דודאי אית לה חזקת טהר' שאפילו שתרא' אינו סותרת למפרע רק טומא' חדש' יהי':

ואפשר לומר דביום שביעי אפילו דלא טבלה איכ' חזקת טהר' כיון דאינו מחוסר רק טביל' והטביל' הית' אח"כ כאשר בארנו לעיל דמהראוי לומר דאפילו בימי ספיר' איכ' חזקת טהר' שלא ראת' עוד הפעם אף דעת' היא בחזקת טומא' כמו דאמרינן ביבמה דאשה בחזקת היתר לשוק עומדת לכשימות בעלה וגם כאן אית לה חזקת היתר דלאחר שבע' תהי' טהור' ומההו' טעמא גם בספק ניקב הושט דלא מהני השחיט' והוי חזקת היתר אך חילקנו לעיל דשם קודם שנתגרש' הערוה הי' חזק' לכשימות בעל' תהי' מותרת והרי עתה מת בעל' וכן קודם שניקב הושט הי' חזק' לכשתשחט שחיט' טוב' תהי' מותרת והרי עתה נשחט' שחיט' טוב' אבל בספק בשבע' נקיים הי' הספק אם הי' כלל ספיר' טוב':

וא"כ ביום השביעי דמצד הספיר' כבר היא טהור' דמקצת היום ככולו אך שהית' עדיין טמא' משום שלא טבלה וא"כ כשטבל' אחר כך ואין הטביל' מעכבת שוב אית לה חזקת טהר' דמעיקר' לכשתטבול:

אך באמת זה אינו דשם בניקב הושט קודם שניקב הי' בודאי מהני שחיט' כזו וכן קודם שנתגרש' הערו' אילו מת הבעל אז הית' מותרת בודאי אבל כאן אם אנו מסופקין שראת' ביום השביעי אפילו אם הית' טובלת מקודם הית' טמא' ואפילו אם הית' טובלת קודם שנולד הספק לא הית' טמא' מספק דהוי חזקת טהר' אף שאם רואות אחר כך סותרת למפרע מכל מקום התם הוי חזקת טהר' כיון שאז כבר הית' מותרת אפילו שאחר כך תסתור למפרע כיון שפעם אחת הית' מותרת הוי חזקת טהר' כנ"ל אבל אם הספק נולד קודם הטביל' שלא הית' עדיין מותרת אז ליכ' שום חזקת טהרה דליכא למימר דאיכ' חזק' כשתטבול תהי' מותרת והרי עתה טבל' שהרי אם ראת' אח"כ אף אם טבלה למפרע באותה טביל' ממש לא הית' מותרת שום פעם דקודם טביל' הי' אסור' והוי כנולד הספק באמצע הספיר' ואולי אפשר קצת לחלק בניהם וצ"ע:

עוד אפשר להמציא קולא בשביעי יותר מבשאר הימים.

דהנה אי' בנדה בדף ס"ח הזב והזבה שבדקו א"ע ביום הראשון ומצאו טהורים וביום השביעי ומצאו טהורים ושאר הימים שבנתיים לא בדקו ר' אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהר' רבי יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ושביעי בלבד רבי עקיב' אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד ובגמר' תני' אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לדבריך אתה מונה בסירוגין והתור' אמר אחר' תטהר אחר מעש' תטהר שלא תהי' טומא' מפסקת ביניהם אמר לו ר' יהושע ואי אתה מוד' בזב שרא' קרי ובנזיר שהלך ע"ג סככות ופרעות שמונ' בסירוגין והתור' אמר' והימים הראשונים יפלו ורבי אליעזר בשלמא התם לטמא' בה אמר רחמנא שאינ' סותרת אלא יומא ואי משום אחלופי זב בבעל קרי לא מחליף נזיר שהלך על גבי סככות ופרעות נמי מדאוריי' אהל מעליא בעינן ורבנן הוא דגזרו ודרבנן בדאוריית' לא מחליף אבל הכא אי חיישינן דלמא חזא בספק אתי לאחלופי בודאי:

ודברי הגמ' תמוהים דלמה לי' לסיים הטעם דאתי לאחלופי בודאי הא כאן בספק נדה כיון דהוי ספק שמא ראתה סותר' למפרע ממילא ואם לא ראת' אינו סותר' אפילו יומא ואינו דומה לקרי דאינו סותר אלא יומא וגם אינו דומה לנזיר שהלך ע"ג סככות ופרעות דהתם לא הוי איסור דאוריי' רק מדרבנן והמה לא גזרו רק על יומו אבל כאן ממ"נ אי חיישינן דראה אף מדאורייתא סותר:

אך הנה יש לחקור חקירה גדול' ולומר דמדאוריית' אינה צריכ' בדיק' כלל וליכא חשש שמא ראת' דאף שראת' כיון דהוי בלא הרגש' והיא לא ידעה אינה טמא' מדאוריית' וכבר עמדו על חקירה זו בספר זכרון יוסף בסי' ט' בת' הגאון מוה' יצחק יוסף אבד"ק ברעסלא בהגאון מהו' חיים יונה תאומים ז"ל. דלמה לי בדיק' הא כיון שאינה מרגשת דם זה עצמו הוי הבדיק' והפסק טהר' דכל שלא הרגיש' טהור':

ומצאתי חקירה זו בראשונים שרצו לפסוק כן לדינא הובאו דבריהם בחתם סופר בסימן קמ"ד בסוף התשוב' וז"ל כ' הרז"ה בפ"ב דנדה לדעת כמה גאונים לא בעינן בדיקה לנקיים לבעלה דסגי לנקיים שלה מה שאחר שפסקה בטהר' ונסתם המעין הראשון אם לא הרגיש' שבע' ימים זה אחר זה יעו"ש:

וע"ז רצה הגאון הנ"ל לומר דאפילו שהי' בלא הרגש' ואין האשה נטמאת בראי' זו מכל מקום אם היא זבה וצריכ' למנו' שבע' נקיים אפי' בלא הרגש' גם כן סותר' המנין ומסיק אח"כ דאינו כן אך ראי' בלא הרגש' כמו דאינ' נטמאה בזה כן אינה סותרת עי"ז:

ולפענ"ד נרא' דאם היה בלא הרגש' ניהו דאינה סותרת כל המנין מכל מקום אותו היום אינו עולה וחילא דידי ממאי דאי' בנדה בדף ל"ז דם הבא מחמת קושי (היינו מחמת קושי לידה) מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר והאי נמי מטמ' בימי נדה הוא או דלמא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא ומסיק כיון דאינו גורם זיבה ה"ה שאינו סותר הנקיים וכ' רש"י וז"ל ואי קשיא והרי קרי דבר שאינו גורם וסותר האי לאו סתיר' הוא דחד יומא הוא דסותר וכי בעי רבא לסתור הכל ע"כ ומשמע מדבריו דדם קושי ניהו דאינו סותר מ"מ אותו היום אינו עולה:

והר"ן בחידושיו הביא דעות בזה אם דם קושי דאינו סותר אם עכ"פ אותו היום אינו עולה והביא שהרמב"ן ז"ל כתב (שם כתוב רמב"ם והוא טעות וצ"ל רמב"ן) דכיון דאסיקנא דאינו סותר דדבר הגורם בעי ה"ה שעולה ולא דמי לדם טהור שאינו עולה דשאני התם דהדם טמא דביומ' וטבילה תלי רחמנ' וכיון שגורם טומא' דרך ראי' אע"פ שאינו סותר אינו עולה אבל דם קושי כיון שהוא טהור לגמרי נקי מקרי דה"ל כדם טהור אליב' דלוי דאמר שני מעיינו' הם עכ"ל:

אמנם ברמב"ן שלפנינו אי' להיפך דכ' וז"ל או דלמא דבר הגורם לטומא' סותר והאי לאו גורם הוא כתב רש"י ז"ל הרי קרי דבר שאינו גורם וסותר האי לאו סתיר' הוא דחד יומא הוא דסותר וכי בעי רבא לסתור הכל ופירוש דבר הגורם לידי זיבה. וז"א חדא דאמרינן דבר הגורם לטומאת שבע' סותר ולא דבר הגורם לידי זיבה ועוד דתני' קריו יום אחד לפיכך סותר יום אחד אלא זהו טעמו של דבר קרי שטמא יומו סותר יומו ולא מפני שאין אותו היום עולה לשבעה נקיים דהא מעיין א' (ראשי תיבו' אלו הוא אחר) ודינו שיעלה אלא ההוא דאינו לספיר' דיומא הוא כיון דרוא' הוא אמר רחמנא דיסתור ולפיכך הוצרכו לומר שסתירתו כטומאתו אבל קושי אם דינו לסתור משום טומאת נדה סותר הוא שבע' אבל משום טומאתו לא הי' דינו לסתור אפילו יומו שהרי עכשיו אינו מטמ' בימי זיבה כלל ואע"פ שמטמ' בימי נדה אין דינו לסתור אפילו יומו דדבר הגורם עכשיו סותר ולא דבר שטהור עכשיו וגורם בזמן אחר ומיהו ודאי כיון דממעין אחד אתי אינו עולה דלא גרע מימי טוהר דבתר לידה דאמרינן לעיל גרב דאמר מעיין אחד הוא אינם עולים והא לאו סתיר' מקרי אנא דבעי נקיים מכל דם של אותו מעיין והא דאמרת גורם לטומאת שבע' ודאי משום דבעי לסתירת שבע' אמר שבע' עכ"ד הרמב"ן:

פירוש דבריו שחולק על רש"י דתירץ דקרי לאו סתירה הוא כיון דאינו סותר הכל והוא לא ניחא לי' בההו' תירוצא דאפילו בקרי הוי סתיר' אך דאינו סותר רק יום אחד כיון דטומאתו לא הוי רק יום אחד דאי אפשר לומר כדברי רש"י דאין זה משום סתירה כלל רק שאינו עולה למנין כיון שאינו נקי דהא קרי מעין אחר הוא מזיבה ושפיר המעיין מזיבה נקי הוא והי' ראוי לעלות למנין ג"כ אך ע"כ הטעם משום סתירה רק אינו סותר רק יומו אבל בקושי לא הוי הטעם משום סתיר' דאם הוא סתירה הי' סותר כל שבע' כטומאתו אך אינו סותר כלל כיון שאינו מטמא ג"כ אינו סותר אך מכל מקום אינו עולה למנין וכיון שמעיין זה אינו נקי אינו עולה למנין אפילו שאינו סותר:

כן נרא' פירוש דבריו אך עכ"פ מבואר בדבריו להיפך ממה שהביא הר"ן בשמו אך דהוא סובר דדם קושי אף שאינו סותר מכל מקום אינו עולה למנין ולדינא מסכים עם רש"י בזה ולא מטעמו דדם קושי אינו עולה למנין:

והנה התוספו' הקשו בד"ה דבר הגורם סותר וז"ל וא"ת יולדת בזוב תוכיח דסותרת לרב דאמר מעיין אחד הוא אע"ג דדם טוהר אינו גורם טומאה ולפי דברי הרמב"ן לא קש' דלשיטת הרמב"ן נרא' מאי דקאמר הגמר' בדף ל"ה דילדת בזוב צריכה שתשב שבע' נקיים. וימי דם טוהר אינו עולה למספר היינו רק שכל יום ויום אם אינו נקי אינו עול' למנין ולא שסותר כל השבע' כאשר כ' הרמב"ן לענין דם קושי דאינו עול' כיון דמעיין אחד הוא דלא גרע מימי טוהר דבתר לידה ואינם עולים ולאו סתיר' מקרי כנ"ל וא"כ לא קש' מימי טוהר דגם בדם קושי הוי כן אפילו דאינו סותר מ"מ אינו עולה כיון דמעיין אחד הוא:

ומעתה נרא' לפענ"ד ברור דלשיטת רש"י והרמב"ן דדם קושי אפילו דאינו מטמא ואינו סותר מכל מקום כיון דמעין זה אינו נקי אינו עולה דאף דם טוהר לגמרי לרב דאמר מעין אחד הוא אינו עולה:

וא"כ מכ"ש בדם טמא בלא הרגש' ניהו דאין הדם טמא בלא הרגש' מכל מקום בשבע' נקיים אינו עולה למנין דכאן בודאי מעין אחד הוא ולא עדיף עכ"פ מדם טהור לגמרי מכ"ש שהוא דם טמא אך שהי' בלא הרגש' ניהו דאינו סותר מכל מקום אינו עול' וכבר הבאנו דברי הזכרון יוסף דהוא התחיל להסתפק דניהו דבלא הרגש' אינו מטמ' מכל מקום סותר ומסיק דאינו סותר ג"כ אך לפי אשר בארנו ניהו דאינו סותר מכל מקום אינו עולה:

שבתי וראיתי אח"כ בישועת יעקב בסימן קצ"ו דכתב ג"כ כן דדם אפילו בלא הרגש' אינו עולה אותו היום:

והנה בתשו' הגאון מברעסלא הנ"ל הובא בזכרון יוסף תירץ על קושי' הנ"ל דלא יצטרך בדיקה רק ביון שלא הרגיש' טהור' וכתב הוא דצריך הפסק טהרה מדאורייתא בבדיק' ממש דאלת"ה אמרינן דארגיש' ולאו אדעתה והזכרון יוסף הקשה עליו דשוב הוי ס"ס שמא לא ראת' כלל ושמא הי' בלא הרגש' ואנחנו בסי' הקודם הרבינו ג"כ להשיב על דבריו דאין לחוש בזה מדאוריי' כלל לשמא ארגיש' ולאו אדעתה דהאי חשש הוא רק מדרבנן דמש"ה כתם לא הוי רק מדרבנן כיון דלא ארגיש' ולא אמרינן ארגיש' ולאו אדעת' ועוד דאף אם נימא דארגיש' ולאו אדעת' מ"מ היכא דנתנה דעת' וידע' דלא ארגיש' בוודאי אין חשש מדאוריי' וא"כ שוב קש' למה צריך בדיק' הי' די שתתן דעת' אם מרגשת וכיון דרק באותו העת אינה מרגשת די כמו דמהני בדיק' באותו העת כיון דעתה מצא' א"ע טהור' מראי' ובלאו הכי קשה לומר דהאי ספק שמא ארגיש' ולאו אדעת' יהיה מדאוריית' כנ"ל ובמקום אחר הארכנו:

אך לפי הנ"ל ניחא דניהו דאינ' מרגשת מ"מ צריכה דוקא הפסק טהר' בבדיק' ממש דאפילו דבלא הרגש' אין הדם טמא מדאוריי' מכל מקום אינו עולה לספירת נקיים כנ"ל:

ובזה יתיישב לנו מאי דאי' בהרואה בד' נ"ח ע"ב באשה שבאת לפני רבי עקיב' אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה הית' בך אמר' לו הן אמר לה שמא יכול' להתגלע ולהוציא דם אמר' לו הן וטיהרה רבי עקיב' וכו' שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר רק להקל שנאמר ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה דם ולא כתם:

ושם בדף נ"ז ע"ב אמר שמואל אשה שבדק' קרקע עולם וישבה עלי' ומצא' דם טהור' שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה והנה בארנו במקום אחר וכן אי' במפרשי' ובזכרון יוסף הנ"ל דזאת הוא שני דרשות דשמואל אמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה היינו אפילו שיצא ממנה בלא הרגש' טהורה והיינו אפילו שיצא בפנינו כמו בדקה קרקע עולם וישבה עלי' והך לימוד דרבי עקיב' הוא דם ולא כתם היינו היכא דאינו וודאי דיצא מגופ' דהיינו דם שוודאי דם יצא ממנה אבל כתם שמצאה ואינו ודאי שיצא מגופה אפילו דליכא במה לתלות אינ' טמאה מדאורייתא.

וקשה אמאי אמר רבי עקיבא האי דרשה דם ולא כתם ולא אמר יותר רבותא דאף בדם ממש כל שאינה מרגשת אינ' טמאה מדאוריי':

אך הנה היכא שהיא זבה וסופרת שבע' נקיים לטעם דבבשרה עד שתרגיש בבשרה לא יהיה עולה למספר הנקיים דמ"מ מעין זה אינו נקי אבל לדרש' דדם ולא כתם ומדאוריי' אין תולין בה כלל אפילו דליכא למתלי מעלמא אפילו לספירת נקיים יהי' עולה כיון דאין תולין בה כלל:

והנה הנו"ב בסימן תירץ על קושית החכם צבי על הרשב"א דאמר דאפילו במכה שאינ' יודע' אם מוציא' דם תולין אם כן למה שאל רבי עקיבא אם יכול' להתגלע ולהוציא דם ותירץ דהרשב"א לא טיהר רק משום חזקת טהר' ורבי עקיבא רצה לטהר אפילו היכא דיהיה לה חזקת טומאה שתעמוד בימי ספירה יעויין שם:

וא"כ כיון שרבי עקיב' מיירי בימי ספירה הוצרך לומר הלימוד דדם ולא כתם ולא משום דדם ממש אינו טמא עד שתרגיש בבשרה דזה לא מהני בימי ספירה דניהו אינו סותר אינו עולה כנ"ל:

ובזה יהי' ניחא הסוגיא הנ"ל דשפיר קאמר ר' יהושע דזב וזבה שבדקו א"ע ביום הראשון ומצאו טהורי' וביום הז' ומצאו טהורים דאמר ר' יהושע דאין להם אלא יום ראשון ושביעי דקש' ממ"נ אם חוששין שראת' סותרת למפרע ואם לא ראת' הרי הכל עולה למנין:

ולפי הנ"ל ניחא דהא אינו צריך בדיק' כלל דכיון דלא ארגיש' אין כאי משש מדאורייתא וספק דרבנן לקולא כנ"ל וכאשר הבאנו לעיל דברי הרז"ה דכן הוא באמת שיטת הרב' גאוני' אך ניהו דאינו מטמא מ"מ אותו היום אינו עולה למנין אף שאינו סותר כיון שאינו נקי מדם ושפיר ניחא מאי דאין להם אלא ראשון ושביעי דמה שראת' בלא הרגש' אינו סותר רק שאינו עולה ושפיר מדמי לה ר' יהושע לזב שראה קרי שמונ' בסירוגין אך ר' אליעזר שפיר מקש' לר' יהושע:

דהנה שם בנד' בדף ל"ז על מאי דקאמר דדם קושי כיון דאינו גורם טומא' אינו סותר ומעש' מרבי אליעזר דסובר דאף בראי' שלישית מזבה בודקין אות אם לא הוי ע"י אונס ואין אונס גורם שום טומא' בזיבה אף על פי כן סותר' ומסיק דאה"נ דר' אליעזר סובר דאף מה שאינו גורם סותר ואם אשכחן תנא דאמר דאף מה שאינו גורם סותר ר' אליעזר הוא יעו"ש:

וא"כ ר' אליעזר שפיר מקש' לר' יהושע לדבריך אתה מונה בסירוגין והתור' אמר' אחר תטהר שלא תהי' טומא' מפסקת ביניהם דלדידי אף דלא אגריש' והדם אינו גורם טומא' מ"מ סותר דהוא סובר דאף דאינו גורם סותר ושפיר לא משכחת בסירוגין ומאי דקאמר אח"כ אבל הכא אי חיישינן דלמא חזא בספק אתי לאחלופי בוודאי היינו אף לשיטת ר' יהושע דאינו סותר למפרע ולדבריך קאמר לי' כמו באי אתה מוד' שמא יבקע הנאד דלרבי יהושע שפיר אפשר לומר דאין לה אלא יום ראשון ושביעי לבד כיון שלא בדק' אבל איכא חשש דלמא אתי לאחלופי בוודאי ונאמר דאף בוודאי ראת' לא תסתור אלא יומו וניחא מאי דקאמר דאתי לאחלופי בוודאי ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה