נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן סד · סעיף טו
הנה בנדה בדף ס"ח איתא נדה שבדקה א"ע יום השביעי שחרית ומצאה טהור' ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדק' ומנאה טמאה הרי היא בחזקת טהור' בדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טמא' ובין השמשות לא הפריש' ולאחר זמן בדקה ומצאה טהור' הרי זו בחזקת טמאה:
הנה קשיא הדיוקים אהדדי דברישא נאמר דכיון דבדק' עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טהור' מש"ה הרי היא בחזקת טהור' משמע הא אילו לא בדקה עצמה כלל לא הית' בחזקת טהור' ובסיפא נאמר דבדק' עצמ' ביום השביעי ומצא' טמא' הרי זו בחזקת טמאה משמע הא אילו לא בדק' עצמ' כלל הרי היא בחזקת טהור':
אך באמת לא קשיא דברישא כי בדק' א"ע ומצא' טהור' אף כי בדק' א"ע אח"כ ונמצא' טמאה הוית בחזקת טהור' ובסיפא כי בדקה א"ע ומצאה טמא' אף כי בדקה א"ע אח"כ ונמצא' טהור' הרי היא בחזקת טמא' אבל כשלא בדק' א"ע כלל נשאר הדבר כמו שתמצא א"ע אח"כ ואם תמצא א"ע טמאה הרי היא טמא' למפרע ואם תמצא א"ע טהורה הרי היא טהור' למפרע:
וכן פירש החתם סופר בסי' קמ"ב והוכיח מזה דאף שלא הפסיקה בטהר' מ"מ לא מקרי חזקת טומאה וסברה גדולה דאינה רואית כ"כ בשפע יעו"ש:
והנה עדיין משם אין ראי' דהוי חזקת טהרה דאה"נ דהיכא דבדקה א"ע אח"כ ונמצאה טהורה מחזקינן אותה לטהורה למפרע כיון שלא בדקה כלל אך זה הוא היכא שבדקה א"ע אח"כ ונמצאה טהורה אז מחזקינן אותה למפרע לטהורה:
אבל היכא שנולד ספק טומאה קודם שבדק' א"ע ומצא' טהור' כגון שראתה וא"י אם הוא דם טהור או טמא או שהוא דם מכה או מהמקור א"כ אז בעת שהספק נולד עוד לא הי' חזקת טהרה שעד אותו העת עוד לא בדקה ולא הפריש' בטהר' והי' אז ספיקו לחומרא ומכ"ש היכא שגם עתה עוד לא בדק' ונמצא' טהור' כגון היכא שלא תוכל א"ע לטהר ויוצא ממנה דם וא"י אם היא מהמקור או מהמכה וגם עתה עדיין בספק זה ואם הדם הוא מהמקור גם עתה טמאה ולא שייך לומר דכיון דמצאה א"ע טהורה מחזקינן לה למפרע בטהרה דהרי גם עתה אין אנו יודעין אם טהור' היא שפיר הוי ספק:
אך החתם סופר הביא ראי' מדברי המשנה הנ"ל דגם חזקת טומאה לא הוי אף שלא בדקה א"ע דאילו הוי חזקת טומא' לא הי' מהני מה שבדק' א"ע אח"כ ונמצא' טהורה דחזקה דמעיקרא עדיפא ואף שלא פירש שם דבריו כן הוא כוונתו:
אך אף אם לא יהי' לא חזקת טהרה ולא חזקת טומאה ג"כ אין לטהר מספק ואפשר כוונתו דכיון דרק ליכא חזקת טומא' עכ"פ יש לטהר היכא שהמכה כזו בוודאי מוציאה דם (דכן הוא שם שיטתו שאינו צריך לדעת בוודאי שמכה זו מוציאה דם אך שמכה כעין זו מוציאה דם) והיא שלא בשעת וסתה יש לטהר דשלא בשעת וסתה אין המקור רגיל להוציא דם או כסברת החתם סופר דאין טבע האשה לראות זמן מרובה כ"כ והמכה תוכל להוציא דם א"כ יש סברא יותר להתיר מלאסור אך אם הי' חזקת טומא' שוב החזקת טומאה הי' מכריע לטומאה וכעין דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אתרע לה רובא אבל היכא דליכא חזקת טומא' אף דליכא חזקת טהרה ג"כ מטהרין מספק כן נראה לפרש שם דבריו:
ואח"כ הקשה שם בחתם סופר מרש"י בדף ס"ט ע"א בד"ה והכא אשמועינן סופן אע"פ שאין תחילתן וכו' וז"ל ומיהו הפרשה בטהרה בעי דמשהוחזק מעינה פתוח ליכא לאחזוקי בטהר' עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרינן במתניתן דהפרש' בטהר' מיהו בעי יעו"ש ומבואר ברש"י דכל זמן שלא הפסיק' בטהר' הוי חזקת טומא' והלא במשנה מבואר דלא הוי חזקת טומא' כנ"ל דרק היכא שבדק' ביום השביעי ומצא' א"ע טמא' אז טמא' אף שבדק' א"ע אח"כ ומצאה טהור' הא אילו לא בדק' א"ע כלל ומצא' אח"כ טהור' למפרע היא טהורה ע"ז תירץ לחלק בין נדה לזבה דמשנה מיירי בנדה ורש"י מיירי מזבה דבזבה הוי חזקת טומא' ובנד' לא הוי חזקת טומא' יעו"ש:
והנה ע"ז הרבינו אומר לעיל ובנדה בדף ל"ט מבואר בפירוש במשנה אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומא' הרי מבואר בפירוש דבזב וזבה איכא חזקת טומאה:
ולפי שבארנו לעיל בס' דהיכא דהוי ספק אם ראתה כלל אין מעמידין על חזקת טומא' דאיכא כנגדו חזקת הגוף אפשר דהמשנה מיירי היכא דלא הפסיק' בטהר' ולא בדק' אם פסק' מזובה דבכה"ג בארנו לעיל דבוודאי בזבה הוי חזקת טומאה וליכא חזקת הגוף כנגדו כיון דלא הפסיק' בטהר' אבל מסתם לשון דקאמרו ימי הזב והזבה נראה שכבר הפסיק' בטהר' והתחילה למנות נקיים דכל זמן שלא הפסיק' בטהר' לא תוכל להתחיל למנות ימי טוהר:
ואפשר לפרש לשון המשנה דהרי היא בחזקת טומאה דלענין חזקה דטומא' וטהר' באמת עומדת בחזקת טומאה אך דאיכא כנגדו חזקת הגוף ונפקא מינ' היכא דליכא כנגדו חזקת הגוף כגון שראתה וא"י מה ראתה כאשר בארנו לעיל דבזה ליכא חזקת הגוף שוב מעמידין על חזקת טומאה:
אחר כתבי כל הדברים האלה שבתי וראיתי אחר כך בחוות דעת בסימן קפ"ז ס"ק ה' בביאורים כתב וזה לשונו על מאי דאיתא שם בש"ע ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אין תולין. ודווקא שנתברר שהיא משונה הא לאו הכי תולין לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת נ"ל דאפילו היא באמצע ז' נקיים אחר ספירת ג' ימים ג"כ הוי חזקת טהרה דעומדת בחזקת דתטהר לאותו יום דומיא דאמרינן ביבמות בדף ל"א אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואף שהספק אירע בחיי הבעל וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן בסי' קצ"ו בד"ה ומ"ש ותכניסהו לחורין וסדקין דבז' נקיים בחזקת טהרה היא עומדת וגם איכא חזקה דגופה דאשה בחזקת אינה רואה עומדת ולא אמרינן חזקת טומא' רק אם הספק בטבילה דלא מטהרין אותה מחמת ספק טהרה משא"כ הכא וראי' לזה מנזיר בדף ס"ו דאמר רבא דלא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז חזא ספק מחמת ראי' ופירש בתוס' כגון שבדקו ומצאו על בגדיו שכבת זרע וזיבה ולא נודע אם בא הש"ז לבדה והזיבה לבדה ויסתור ז' או באו ביחד וכו' משמע דאם הוא ספק ש"ז או זיבה דאפילו נזקק לטומא' טהור וכ"ש במכה המוציאה דם דהוי כספק חזל דמותרת רק שצריכ' שתהי' לה הפסק טהר' ויום אחד נקי בבדיק' עכ"פ כמבואר בסי' קצ"ו עכ"ל:
והנה בראשונה מה שכתב החוות דעת דאפילו היא באמצע ספירת ז' נקיים הוי חזקת טהר' דעומדת בחזקה דתטהר לאותו יום דומיא דאמרינן ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף שהספק אירע בחיי הבעל:
ע"ז יש להשיב ולחלק דשם פירש"י אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כשימות בעלה דשם הי' לה חזקה לכשימות בעלה תהי' מותרת והרי עתה מת בעלה והי' לה חזקה שמיתה זו מתרת אותה אבל בזבה לא שייך לומר שהי' לה חזקה שתטהר לאותו יום דלא הי' לה חזקה רק שתטהר אחר שיהיו לה שבעה ימי נקיים והרי ע"ז אנו דנין אם היו לה שבעה נקיים:
וכעין זה חילק בשב שמעתתא בין ספק אם ניקב הושט דהוי חזקת היתר דהי' לה חזקה לכשישחוט אותה שחיטה טובה תהי' מותרת והרי שחט עתה שחיטה טובה אבל בספק שמוטה הוי חזקת איסור דהטעם דשמוטה אסור' דאי אפשר לשמוטה שתעש' שחוטה וכיון שנשמטה ע"כ נעשה פסול בשחיטה שהיי' או דרסה א"כ לא שייך לומר דהי' לה חזקה כשישחטנה תהי' מותרת דהא אם אנו אומרים שנשמט הגרגרת לא עשה שחיטה הגונה ועל שחי' כזו מעולם לא הי' לה חזקה:
והיה בספק אם הי' לה ימי טוהר לא שייך לומר דהי' לה חזקה כשיעברו ימים אלו תהי' טהור' דלא הי' לה חזקה רק כשיעברו עלי' ימים בטהר' וע"ז אנו מסופקין אם היו ימי טוהר:
אך בנדה שפיר אמרנו לעיל דהי' לה חזק' כשיעברו עלי' שבעה תהי' טהור' מראי' זו שראתה עתה דבנדה כל שעברה שבעה טהורה בין שראתה בהם בין שלא ראתה כל שעברו ז' טהור' והרי עתה עברו שבעה אבל בזבה לא שייך זה דלא נטהרה מראי' ראשונה רק כשיהיו ימים נקיים וע"ז אנו דנין אם היו ימים נקיים:
ומה שכתב וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן בסי' קצ"ו בד"ה ומ"ש ותכניסהו לחורין וסדקין דבז' נקיים בחזקת טהר' היא אין שום ראי' משם דהוא מיירי שם לענין שאינ' צריכה בימי הספירה לבדוק בחורין ובסדקין כיון שהפסיקה בטהר' בחזקת טהר' עומדת משם אין ראי' דהיכא דפסק' בטהר' ולא נולד שום ספק כלל ושום שינוי לא חיישינן לומר שהי' כאן איזה שינוי כאשר הבאנו לעיל בס' דחזקת הגוף עדיף וזאת עדיף עוד יותר היכא דלא הי' כאן שום שינוי לפנינו כלל לא חיישינן לומר שהי' כאן ריעותא כאשר הבאנו לעיל גם בשם הפרי מגדים בסי' כ"ה בש"ד בשם הגינת ורדים. והנה לא הי' צריך להביא ראי' לזה מהרמב"ן אך כן הוא בגמרא בדף ס"ח ובדף ס"ט דכיון דבדקה א"ע בתחילתן אע"פ שאין סופן אוקמי' על חזקת טהרה:
אך כפי שבארתי לעיל לספק בזה דבזבה הוי חזקת טומא' אף דאיכא כנגדו חזקת הגוף אך כשהתחילה לספור נקיים אז הוי חזקת טהר' ומש"ה צריך להיות הפסק טהר' וגם בדיקה אחת בתוך ז' וא"כ לפי זה הבדיק' הראשונה שהוא בתוך שבע' צריכ' להיות בחורין ובסדקין לפי דברי הרמב"ן הנ"ל דרק היכא דאיכא חזקת טהרה אינו צריך להיות הבדיקה בחורין ובסדקין. ומה שכתב עוד החוות דעת להביא ראי' מנזיר כבר בארתי לעיל בארוכה: