נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן סד · סעיף יד
והנה על מה שאמרתי לעיל דבזבה איכא חזקת טומאה אך איכא כנגדו חזקת הגוף שלא ראתה והנה זה הוא היכא שהפסיק' בטהר' אבל היכא שלא הפסיק' בטהר' ליכא חזקת הגוף לומר שלא ראת' דהרי אדרבא הוחזקה לראות וכן מבואר בסוגית הגמרא דבלא הפסיק' בטהרה הוי חזקת טומא' וכאשר כתב רש"י בדף ס"ט בד"ה והכי אשמועינן דכל זמן שלא הפסיק' בטהר' לד"ה הוי בחזקת טומאה:
אך הנה בתוס' בגיטין בדף ב' ע"ב בד"ה עד אחד הקשו כיון דמוכח מספרה לה דעד אחד נאמן באיסורין א"כ אף באתחזיק איסורא ג"כ ותירצו וי"ל דאינה בחזקת שתהי' רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהור' ממילא ולא אתחזיק איסורא וגם בידה לטבול:
הנה לכאורה נראה מדבריהם דאף דהיכא דלא הפסיק' בטהר' ליכא חזקת טומאה שאינה בחזקת שתהי' רואה כל שעה וזה קשה מאוד מסברא להיפך סוגית הגמרא:
והנה אפשר לומר דהיכא דלא הפסיקה בטהרה ליכא חזקת הגוף לא לטמא ולא לטהר דלא שייך לומר דהגוף מוחזק לראות ואיכא חזקה שלא הפסיק' לראות דע"ז שפיר כתבו בתוס' דאינה בחזקת שתהי' רוא' כל שעה דאטו כיון שהתחילה לראות פעם אחת לא יפסוק ממנה ואטו כצהרא תזוב ותיזל ומצד הראי' הראשונה אינה טמאה אך אנו צריכין לומר שראתה עוד הפעם ואין מחזיקין מראי' לראי' ולא שייך לומר דאיכא חזקת הגוף שמוחזקת לראות אבל עכ"פ גם להיפך לא שייך לומר דאיכא חזקת הגוף שלא ראתה כיון שלא ידענו אם הפסיק' מלראות וע"ז כתבו התוס' דליכא חזקה לאיסורא ג"כ:
אך זה ניחא בטומאת הנדה שפיר ניחא זה כאשר אמרנו לעיל דבטומאת הנדה ליכא חזקת טומא' דטומאה ראשונ' אזלי לה ולאחר ז' בודאי נסתלק הטומאה הראשונה בוודאי וליכא חזקת טומאה וגם חזקת הגוף ליכא משום דהתחיל' לראות משום דאינ' בחזקת שתהי' רואה כל שעה:
אבל בזבה שבארנו לעיל דאיכא חזקת טומא' שכל זמן שלא היו שבע' נקיים טומא' הראשונה עלי'. אך שאיכא כנגדו חזקת הגוף שלא הי' ראי' חדשה וחזקת הגוף עדיף ואימתי הוי חזקת הגוף כשהפסיק' לראות והפסיק' בטהר' אבל כשלא הפסיק' בטהר' ניהו דאינה בחזקת שתהי' רואה כל שעה מ"מ ליכא כנגדה חזקת הגוף שלא ראתה ואינה בחזקת שאינה רואה ג"כ ושוב מעמידין על חזקת טומאה:
והאי וספרה לה מיירי בשבע' נקיים שצריכ' לספור שבע' נקיים ובזה שפיר איכא חזקת טומאה וכיון שנאמר וספרה לה שהיא נאמנית שפיר מוכח שעד אחד נאמן אף נגד חזקת טומאה:
וצריכין אנו לבוא בזה לדברי מהרי"ט ח"א סי' י"א הובאו דבריו בש"ש ש"ג פרק ט' דמש"ה נאמנת בנדה אף דהוי חזקת טומא' משום דהוי חזקה העשוי להשתנות שעתיד להשתנות ויהיו שבע' נקיים ויסתלק הטומאה ותטהר וזה בכלל כוונות התוס' דאינה בחזקת שתהי' רואה כל שעה היינו דעשוי להשתנות אעפ"כ לענין ספק מקרי זאת חזקה לטומא' כל זמן שלא הפסיק' בטהר' אך כיון דהוי חזקה העשוי להשתנות הוי חזקה גרוע ונאמן עד אחד בזה וכיוצא בזה איתא בזכרון יוסף בסימן ט' בתשובת הגאון מברעסלא דחזקה העשוי להשתנות חזקה גרוע הוא ואם איכא חזקה אחרת כנגדה החזקה השניה עדיפא וה"ה שעד אחד נאמן נגד החזק' העשוי להשתנות:
והנה הש"ש בש"ג פרק י"א חלק על מהרי"ט הנ"ל דכתב דמש"ה נאמנת האשה בנדה משום דהוי חזקה העשוי להשתנות וכתב דנעלם ממנו דברי התוס' הנ"ל דאין צריך לטעם דעשוי להשתנות אך דאין כאן חזקה כלל דאף דהתחילה לראות אין כאן חזקה שתראה כך לעולם וחזקה הוי כמו באשת איש כיון דנתקדשה עומדת תמיד בחזקה זו דאשת איש כל זמן שלא נשתנה אבל מראי' אחת לאחרת לא מחזקינן וטבילה הוי בידה עכ"ד:
והנה גם אנכי אמרתי כן מעצמי מתחלה בסברא אך לפי האמת הוא כאשר בארנו דבזבה הוי חזקת טומאה דניהו דמראי' אחת לאחרת לא מחזקינן מ"מ כיון דאנו מסופקין אם נסתלק הטומאה מראי' ראשונה דכל זמן שלא ספרה נקיים עדיין הטומא' מראי' ראשונה עלי' הוי חזקת טומאה וחזקת הגוף שלא ראת' ליכא כנגדו דכיון שלא הפסיק' בטהר' עכ"פ ליכא חזקת הגוף שלא ראתה ושוב מעמידין על חזקת טומא':
וצריכין אנחנו לומר משום דהוי חזקה העשוי להשתנות עד אחד נאמן כדברי מהרי"ט ודו"ק: