אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה סימן סד › סעיף יג

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סד · סעיף יג

סעיף יא

והנה דברים שאמרנו בסעי' הקדום הוא לשיטת האומר דבימי ספירה מקרי חזקת טומאה אך איכא כנגדו חזקת הגוף בזה חלקנו היכא דודאי ראה שכבת זרע וגם זיבה ליכא חזקת הגוף אבל בספק אם ראה שכבת זרע או זיבה עדיין איכא חזקת הגוף:

אך לשיטת החוות דעת בסי' קפ"ז סק"ה הנ"ל דבימי ספירה הוי חזקת טהרה וע"כ צ"ל הטעם היכא דראה זיבה וגם שכבת זרע טמא משום דאיתרע החזקה א"כ קשה גם בספק ראה שכבת זרע או זיבה ג"כ איתרע החזקה וצריך לומר לשיטתו דבזה לא איתרע החזקה רק היכא שבוודאי ראה זיבה ג"כ:

אך אי קשיא הא קשיא דלשיטת החוות דעת דבימי ספירה הוי חזקת טהרה אעפ"כ כיון דבוודאי ראה שכבת זרע וגם זיבה ספיקו להחמיר א"כ אמאי תני דוקא היכא שנזקק לטומאה הא אף אם לא נזקק לטומאה ועומד בחזקת טהרה גם כן טמא כיון שראה בוודאי שכבת זרע וגם זיבה דהרי גם כשנזקק לטומאה גם כן איכא חזקת טהרה כיון שהתחיל למנות ימי טוהר אעפ"כ טמא כיון שראה זיבה ודאי וא"כ ה"ה בלא נזקק לטומאה כלל:

ואפשר לומר דקודם שנזקק לטומאה הספק אם בא הזיבה לבד או עם השכבת זרע ביחד טהור מטעם ס"ס דאיתא במסכת זבים דרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעל"ע וא"כ הוי ס"ס לטהר שמא הי' הזיבה והש"ז ביחד ואת"ל שהי' כל אחד בפני עצמו שמא הי' הקרי והוא הש"ז קודם ואינו מטמא אח"כ בזיבה אבל היכא שנזקק לטומאה ועומד בימי הספירה הדין דאף שראה קרי קודם ג"כ סותר בזיבה כדאיתא שם בנזיר בדף ס"ו דאמר רב אדא בר אהבא לומר שאין תולין בה דהיכא שנזקק לטומאה אינו תולה בקרי ואף שראה מתחלה קרי ג"כ סותר וא"כ לא הוי רק ספק אחד אם הי' הש"ז והזיבה ביחד או שהי' כל אחד בפני עצמו דסותר בין אם הי' הזיבה קודם בין אם הי' הש"ז קודם:

אך בזה יוקש' לי על דברי הר"ש בפ"ב דזבים משנ' ב' דמתחל' פירש האי דקתני כאן וספיקו טמא כפירוש התוס' דמיירי כשנמצא על בגדו ש"ז וזיבה ולא נודע אי לחודי' אתי או בהדדי ואח"כ כתב וז"ל ולפי מה שאפרש בסמוך מתניתן דהרוא' קרי אינו מטמא בזיבה כל מעל"ע בנזקק לטומאה (כוונתו דשם מפלפל אם נדחית אוקימתא דרב אדא בר אהבא דמוקי היכא דנזקק לטומאה אף שראה קרי מתחלה סותר בזיבה אך אף שנזקק לטומא' היכא שראה קרי מתחלה אינו סותר בזיבה) צריך לפרש האי ספיקא דמספקא לן אם בא הזיבה קודם או אחריו יעו"ש:

וקשה דלשיטתו דאף בנזקק לטומא' היכא שהי' הקרי קודם אין הזיב' סותר שוב יוקש' דהוי ס"ס שמא בא הקרי קודם ושמא באו בב"א דאין הזיב' סותר אלמא דעת הר"ש דאף ס"ס לא מהני בזה:

אך כד דייקינן עוד מהר"ש ראי' לדברינו הנ"ל דהיכא דהוי ס"ס מותר דדברי הר"ש אינו מובנים מאי דכתב דלפי מה דמפרש דהרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעל"ע אף בנזקק לטומאה צריך לפרש דהספק הוא אם בא הזיבה קודם או אחריו ואינו מובן דג"כ אפשר לפרש דהספק הוא אם ראה שניהם כאחת אך כך הי' לו לומר דלפי מה שמפרש דאף בנזקק לטומא' היכא שראה קרי קודם אין הזיבה סותר אפשר ג"כ לפרש דהספק הוא איז' ראה קודם ואינו צריך דווקא לפרש דהספק הוא אם ראה שניהם כאחת אך משכחת ספק להתיר אף שלא ראה כאחת אך שראה הקרי קודם אבל משכחת לה ג"כ הספק דשמא ראה שניהם כאחת ובחד בשני גוונא אפשר למוקמי:

אך לפי דברינו ניחא דאם נימא דבנזקק לטומאה ג"כ בראה קרי קודם אין הזיבה סותרת לא היינו מטמאים מס"ס דהוי ס"ס שמא ראה שניהם בב"א ואת"ל דהי' כל אחד בפני עצמו שמא הקרי קודם ולכן הוא מפרש דמיירי באופן דאין לספק רק מה ראה קודם או הקרי או הזיבה אבל שניהם בב"א בוודאי לא ראה ומשכחת לה כגון שנמצא שכבת זרע על בגד אחר וזיבה על בגד אחר ולא הי' לבוש בשניהם בב"א ואין לספק דאילו השני ראיות ראה בב"א ולא הוי רק ספק אחד מה ראה קודם ובזה ספיקו להחמיר אבל אם היינו מוקמינן דהספק הוא שמא ראה שניהם בב"א א"כ איכא ג"כ לספוקי שמא ראה אחת קודם דזה הוי הספק מה ראה קודם א"כ שוב הוי ס"ס להתיר דאף אם לא ראה בבת אחת שמא ראה הקרי קודם והוי ס"ס להתיר ודו"ק:

והנה אף דספק טומא' ברשות היחיד אף ס"ס טמא כדאיתא כל ספיקות וס"ס שאת' יכול להרבות ברשה"י טמא כאן לא מיירי מספק טומאה ברשות היחיד והתוס' כתבו בנדה בדף י"ז ע"ב בד"ה אין שורפין דטומאה היוצאת מגופה אין למדין מסוטה ועי"ש:

והנה עוד יש לספק דאין זה ס"ס דהוי הכל משם אחד אך מ"מ מטעם רוב מהני כדאיתא בתוס' בחולין בדף כ"ח ובעירובין לענין אי אפשר לצמצם דהוי ס"ס שמא שחט רוב ושמא מחצה דהוי כרוב יעו"ש:

והרשב"א כתב דס"ס עדיף מרוב ומהני אף במקום חזקה והיכא דלא הוי מטעם ס"ס יוכל להיות מטעם רוב וצר להאריך בכלל זה וכאן אין מקום יש לומר הטעם דבלא נזקק לטומאה אינו טמא

עוד מספק אף דאיכא זיבה וש"ז לפנינו ואתרע חזקת טהרה כנ"ל דהנה כבר הבאנו לעיל בסעי' ט' לשיטת הח"ש דבספק נשבר העצם מחיים טריפ' אף דלענין טריפו' איכא חזק' היתר כיון דשבורה ושחיטה לפנינו ואין לתלות יותר שהשבורה הי' באיחור הזמן מהשחיטה והקשינו מנגע דכתבו התוס' דאיכא חזקת הגוף שלא נעשה נגע אף דיש ג"כ בהרת ושער לבן ואין לתלות הבהרת באיחור הזמן מהשער לבן וחילקנו דבשבורה כיון דאין לתלות האחד באיחור יותר מהשני וכשנעשה בב"א טריפה מש"ה טריפה אבל בנגע כיון שאין לתלות האחד באיחור יותר מחבירו שוב בב"א טהור:

וא"כ ה"ה בשכבת זרע וזיבה כיון דאיכא חזקת טהרה טהור ואין לומר ולטמא משום דשניהם לפנינו דאדרבא כיון דאין לתלות האחד באיחור יותר מחבירו ובשניהם בב"א טהור איכא חזקת טהרה:

אך זה הוא היכא שנזקק לטהרה ואם השכבת זרע קודם טהור ואם הזיבה קודם טמא ואם שניהם בב"א ג"כ טהור דמיא לנגע דאיכא חזקת הגוף לטהר ולא שייך דאתרע החזקה כנ"ל דאף דשניהם לפנינו מ"מ מאן לימא לן דהזיבה קודם דלמא השכבת זרע קודם כיון דשניהם לפנינו ואין לתלות האיחור באחד יותר מחבירו ואי משום דכיון דאין לתלות לאחד באיחור הזמן מחבירו נימא שבאו בב"א ג"כ טהור:

אבל בנזקק לטומאה לא שייך זה דבין שהשכבת זרע קודם בין שהזיבה קודם טמא וכיון שהזיב' לפנינו אתרע החזק' דהרי איכא בוודאי זיבה שמטמא ומשום ספק זה לבד שבאו שניהם ביחד אין לטהר וגם איכא כעין ס"ס להחמיר דבין שבא הזיבה קודם או הש"ז קודם טמא ורק בב"א טהור ואין דומה לנגע דאם השער לבן קודם טהור וגם אם באו בב"א טהור ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה