אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה סימן סד › סעיף יא

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סד · סעיף יא

סעיף י

והנה בנזיר בדף ס"ו איתא במשנ' דמשנזקק לטומא' ספיקו טמא. אמר רבא לא תימא ספק חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראייה כיון שנזקק לטומא' ספיקו טמא. ופירוש רש"י לא תימא דהאי ספיקו דאמר שמטמא דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא דמש"ה לא מוקמינן עלי' טומא' לא לענין חיוב קרבן ולא לענין סתירה אם כבר התחיל למנות ימי ספירה כדכתיב וספר לו ז' ימים לטהרתו אלא ודאי חזא ומיהו ספק מחמת שכבת זרע:

והנה החילוק בין ספק ראה ובין ודאי ראה וספק ש"ז או זיבה כבר בארנו לעיל בסי' הנ"ל דבספק ראה אף דאיכא חזקת טומא' כשנזקק לטומא' איכא כנגדו חזקת הגוף שלא הי' שינוי אבל בוודאי ראה ליכא חזקת הגוף:

אך מלשון רש"י נרא' טעם אחר דבספק ראה מותר כיון שכבר התחיל לספור ימי נקיים הוי כעין חזקת טהר' ורש"י לשיטתו שהבאתי בסעי' הקדום כאשר כתב שם בזבחים בדף כ"ט דכיון דהתחיל למנות הוי חזקת טהרה דשם כתב רש"י היכא דכבר התחיל למנוח ד' או ה' ימים והנה נראה דווקא היכא שכבר התחיל למנוח והספק אם סותר למפרע הוי כמו חזקת טהר' לסתור המנין שכבר ספר אך לקמן יבואר דנוכל לומר דאף ביום הראשון לספירת' איכא חזקת טהר' מההוא טעמא כיון דמקצת היום ככולו וכבר הוי יום אחד טהור אך אח"כ כשראתה סותרת אותו היום והוי ג"כ כעין חזקת טהר':

אך לפי זה צריך עיון לשיטת רש"י אמאי היכא דוודאי חזא וספק ש"ז או זיבה לא הוי חזקת טהרה וצריך לומר דניהו דלשיטת רש"י בהתחיל לספור הוי חזקת טהר' מ"מ כיון דבוודאי ראה אתרע חזקת טהר' כאשר כתב הרשב"א בריש המפלת שהבאתי לעיל דהיכא דחזא ודאי וא"י אם היא דם טמא או דם טהור ליכא חזקת טהרה:

או דאפשר לומר כמו שכתב הת"ש בסי' כ"ט לענין סרכה שאנו מסופקין אם היא מגב או בחיתוך דתלוי בזה דאם נימא דמחיתוך לא הוי רעותא כלל עדיין אית לה חזקת היתר שלא התחיל בה הטורף אבל היכא דאף אם נימא דאינה טריפ' מ"מ ריעותא הוי יצאת' מחזקת כשרות שכבר התחיל בה הטורף ועכ"פ רעותא הוי יע"ש:

וא"כ ה"ה בספק אם הוי ש"ז או זיבה כיון דהדין דשכבת זרע ג"כ סותר יומו עכ"פ כדאיתא בנדה בדף כ"ב וא"כ עכ"פ רעותא הוי ושוב לא הוי חזקת היתר וכפי מה שכתבתי לעיל דאף ביום הראשון שהתחילה למנות איכא חזקת טהרה כיון דמקצת היום ככולו כבר נמנה יום זה בטהרה וכיון דשכבת זרע סותר יומו סותר החזקה שכבר הוחזק אותו יום בטהר' והוי רעותא עכ"פ:

והנה יש להביא ראי' לשיטה זו שבארנו בדברי רש"י דשיטתו דכל יום מימי הטהר' נמנה לעצמו וכיון שכבר מנתה יום בטהר' הוי חזקת טהרה ליום הזה וכשאנו מסופקין אם ראתה וסותרת למפרע הוי לסתור החזקה שכבר הוחזקה שספרה בטהר':

דהנה בנדה בדף ס"ח איכא פלוגתא לענין בדיקת זב וזבה דר"מ סובר כיון שבדקו עצמן ביום הראשון וביום השביעי די ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי ר' עקיבא אומר אין להם אלא שביעי בלבד ומפרש בגמרא טעמא דר' עקיבא דכתיב בתורה וספרה ובעינן ספירין לפנינו שתבדוק עצמה בכל יום ורב אמר שם אליבא דר' אליעזר דלאו דוקא שתבדוק עצמה ביום הראשון וביום השביעי אך שדי בדיקה אחת הן בתחילתן והן בסופן היינו או בראשון לבד או בשביעי לבד וקאמר בגמרא דלא בעי ספירין לפנינו:

וקשה לרב דלא בעי ספירין לפנינו אמאי צריך כלל בדיקה אחת בתוך שבעה ואי משום שנדע שפסק' לראות הי' די בהפסק טהרה דע"כ קודם שהתחיל' למנות פסקה בטהר' דכל זמן שלא פסקה לראות ולא הפסיקה בטהר' לא תוכל להתחיל למנות כדאיתא בתוס' בדף ס"ט בד"ה והכא קמ"ל יעו"ש במהרש"א וכן הוא ברש"י שם בד"ה והכי אשמועינן סופן אע"פ שאין תחילתן וז"ל דמשום בדיקת ז' מחזיקין כל ששה לפניו בטהרה הואיל ופסקה בשלישי ומיהו הפרשה בטהר' בעינן דמשהוחזק מעיין פתוח ליכא לאחזקה בטהר' עד שתבדוק ותמצא שפסק כדאמרינן במתניתן דהפרשה בטהר' בעינן:

וא"כ כיון שמיירי שכבר פסקה בטהר' למה צריך עוד בדיקה אחת בתוך שבע' והוא מעכבת אף בדיעבד ואמאי בנדה די בהפסק טהר' בלבד כדאיתא שם בדף ס"ח ובזבה צריך הפסק טהר' וגם בדיקה וראיתי אח"כ שכן הקשו במפרשים ובסדרי טהרה בסי' קצ"ו ס"ק י"ח:

ולפי שיטת רש"י ניחא כפי שפרשנו בסימנים הקודמים דבנדה הוי חזקת טהרה לאחר שבע' ובזבה הוי חזקת טומאה משום דבנדה לאחר שבע' טהור' מראי' ראשונ' ובזבה כל זמן שלא ספרה נקיים עדיין טומאה הראשונה עלי':

אך היכא שהתחיל' לספור בטהר' שיטת רש"י דהוי חזק' טהר' ומש"ה ניחא מאי דצריכ' לבדוק פעם אחת בתוך השבע' דאם בדקה א"ע ביום הראשון הרי כבר התחילה לספור בטהר' יום זה כאשר אמרנו לעיל כיון דמקצת היום ככולו וכבר מנחה יום זה בטהרה אך עדיין תלוי בשיטת התוס' בפסחים בדף פ"א ובנדה בדף ע"א ע"ב בד"ה הרואה אם אמרינן בהתחלת הספירה מקצת היום ככולו אם דווקא בסוף הספיר' יעו"ש אך בלא"ה ניחא דכיון שבדקה א"ע ביום זה לא חיישינן שראת' עוד ביום זה דאף ר' עקיבא דסובר דבעינן ספירין לפנינו די בבדקה א"ע פעם אחת ביום וע"כ כיון שבדקה פעם אחת ביום זה לא חיישינן שראת' כל אותו היום וא"כ כיון שבדק' ביום הראשון הוחזק כל היום בטהר' וכבר התחיל' למנות בטהר' דביום זה שבדקה מוחזקת בטהר' וא"כ בבדקה א"ע ביום הראשון מהני כיון דכבר התחיל' למנות הוי חזקת טהר':

ומאי דמהני בדיק' בתוך שבע' ג"כ ואף בשביעי מהני אף דלא התחיל' למנות ימים הראשונים בטהר' נראה לפענ"ד הטעם דהנ' היכא דהוי חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא בוודאי מהני והוי וודאי ולא ספק וכדאיתא בנדה בדף ס"ח לענין נדה שבדק' עצמ' ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפריש' ולאחר ימים בדק' ומצאה טמא' רב אמר זבה וודאי ולא ספק וכן הלכ' דכיון דהוי חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא לטומא' אמרינן בוודאי דגם בנתיים הית' טמא' והוי טומא' ודאי ולא ספק:

וא"כ ה"ה היכא שהפסיק' בטהר' ואח"כ בדקה עצמה ביום הראשון ומצאה טהור' וביום השביעי בדקה עצמה ג"כ ומצאה טהור' אז גם הימים שבנתיים בוודאי הוי טהורים כיון דהוי חזק' דמעיקרא וחזק' דהשתא לטהר' בוודאי גם הימים שבנתיים הי' בטהר' והיכא שבדק' עצמ' באמצע השבע' עד הבדיק' הזאת הוי בחזקת טהר' כיון דהוי חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא לטהר' היינו ההפסק טהר' והבדיק' דעכשיו וממילא אף הימים שבנתיים בוודאי טהור' ושוב אף הימים שאחר הבדיקה טהור' דכיון שהימים שעד הבדיק' מוחזקים בטהר' א"כ כבר התחילה ספירת הנקיים דהימים שלפני הבדיקה המה בחזקת טהר' וכיון שכבר הי' ימים בטהר' והתחיל' הספיר' לשיטת רש"י בחזקת טהר' עומדת ואינ' חוששת לימים שאח"כ וכל זה לפענ"ד ברור ונכון:

והנה הרשב"א בתורת הבית כתב דכמו דמהני בדיקת תחיל' או סוף ה"ה באמצע וכתב עליו הר"א דדבריו תמוהים דאנן שבע' נקיים ספירין בעינן בשלמא כי כי איכא תחילתן או סופן איכא למימר דסליק לשבע' ספירים דכי איכא בתחילתן ז' ספירים גרירא אבתרא וכי איכא סופן איכא למימר דז' ספירין דלקמא גרירא אבתרא אבל בדיק' באמצע זיל הכא ליכא ז' ספירין וזיל הכא ליכא ז' ספירין:

והרשב"א במשמרת הבית כתב ע"ז וז"ל אנן לא ספורין לפנינו בעינן כר' עקיבא וכר' יהושע אלא שתספור שבע' מוחזקין בטהר' כר' וכדקתני הזב והזבה שבדקו א"ע ומצאו טהורי' וביום השביעי ומצאו טהורי' ושאר הימים לא בדקו הרי הן בחזקת טהר' ואם בדקו בראשון לבד ושאר הימים לא בדקו אין כאן בדיקת שבעה ספירים אלא מדין חזקת טהר' וכן כשבדקו בשביעי ושאר הימים הראשונים לא בדקו אין הראשונים ספירים אלא מדין חזקה דכל שהפריש' בטהר' ובסוף השביעי מצאה טהורה חזקה שכולן מצאו בטהר' וכיון שכן כש"כ כשבודקת באמצע דיום האמצעי הוי לי' לקודמין כבודקת בסופן ולאחרונים כבודקת בתחילתן יעו"ש:

והקשה עליו הסדרי טהר' בסי' קצ"ו ס"ק י"ח, וז"ל ומה שכתב הרשב"א ז"ל דטעם הבדיק' כי היכא דלהוי ימים מוחזקים קשה שכבר אתחזקה ע"י הפסק טהר' שלה כדאיתא במתניתן בדף ס"ח ע"א דאפילו נדה שהפריש' בטהר' ואפילו בשני שלה ולאחר ימים בדק' ומצאה טמא' הרי היא בחזקת טהור' ולמ' לי הבדיק' דתוך שבע' הא מוחזקת ועומדת היא משהפריש' בטהר' בבדיקת הפסק וע"כ צ"ל כיון דכתיב וספרה לה לא סגי בלא בדיק' וכמו שכתבתי לעיל וע"כ דגזירת הכתוב הוא שיהיו הימים מוחזקים בטהר' ע"י בדיקה שבודקת בז' נקיים עצמן מלבד הבדיק' של הפסק טהר' עכ"ד:

ודבריו הקדושים צריכין עיון דלפי דבריו צריך לומר דמש"ה צריך בדיק' בתוך השבע' כדי שיהיו ספורים לפנינו והוא בעצמו כתב אח"כ דלרב דאמר סופן אע"פ שאין תחילתן לא הוי הטעם משום ספירין לפנינו וגם דברי הרשב"א תמוהים דכתב רק הטעם משום חזקת טהר' ואמאי לא הוי חזקת טהר' בשביל הפסק טהר' כקושית הסדרי טהר'. ולפי דברינו הנ"ל בבדקה בתוך השבע' הוי חזקת טהר' וודאי דכיון דבדקה עצמה בתוך השבע' הוי חזקת טהר' גמור דבין שני הבדיקות בוודאי עומדת בחזקת טהר' היינו בין הפריש' בטהר' ובין הבדיק' כנ"ל כיון דאיכא חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא וכיון שכבר עמדה בימים אלו בסהר' והתחיל המנין בטהר' שוב הוי חזקת טהרה כיון שכבר התחיל' למנות בטהר' כשיטת רש"י:

והנה נראה ראי' דטעם הבדיק' בימי הספיר' לדידן הוא משום שיהי' חזקת טהר' ולא משום שיהיו ספירין לפנינו דאם הי' משום ספירין לפנינו שמחויבת לספור בימי הנקיים והוא ע"י בדיק' וא"כ הי' צריך הבדיק' להיו' דווקא ביום דספירת לילה לא שמי' ספיר' כדאיתא בתוס' בדף ס"ט בד"ה שבע' לנדה ובש"ע ובפוסקים לא נזכר שיצטרך דווקא הבדיק' ביום אף שלכתחלה צריכ' לבדוק בכל יום שחרית וערבית א"כ ממילא הוי הבדיק' ביום מ"מ בדיעבד בבדיקה אחת תוך ז' מהני כמבואר בש"ע בסימן קצ"ו ס"ד לדעה הראשונה ולדעה השני' צריך שתבדוק ביום הראשון וביום השביעי ואמאי לא נתבאר דעכ"פ הבדיקה זו צריכה להיות ביום דוקא ולא בלילה. אך אפשר נרמז זה בלשון הש"ע דכתבו ביום הראשון או ביום השביעי דצריך להיות דוקא ביום אך כל האי הי' צריך לברר:

אך הנה אף לשיטתינו קש' לכאור' דניהו דהיכא דבדקה עצמה ביום השביעי או באמצע הימים די אפילו בבדיקת לילה כיון דהפרישה בטהרה ועתה ג"כ מצאה א"ע טהורה לא חיישינן דראתה בנתיים וממילא הוי ימי טהרה דבימים שבנתיים טהורה היא וכיון שהיו לה ימי טוהר אית לה חזקת טהרה אבל בבדקה א"ע בלילה הראשונה מהתחלת הספיר' כיון דספירת לילה לא שמי' ספיר' ולא הי' לה עדיין יום טהור כלל ועדיין עומדת בחזקת טומא':

אך אפשר לומר דבאמת כן הוא דאף בדיעבד לא מהני בבדקה עצמה בליל' הראשונ' והש"ע לא הוצרך להשמיענו זאת כיון דמבואר בש"ע בסי' ק"צו בס"ג דאחר שפסקה בטהר' מתחלת למנות מיום המחרת וא"כ ממילא מבואר דביום המחרת מתחיל הספירה והוא ביום הראשון ולא בלילה קודם יום הראשון ויהי' מזה דין חדש דאף דבדיעבד סגי בבדיק' אחת תוך שבע' מ"מ בלילה הראשונה לא מהני הבדיקה:

והנה בסדרי טהרה בס"ק הנ"ל בסימן קצ"ו ס"ק י"ח כתב דמטעם זה יש להחמיר בכל ספק בז' נקיים משום דהטעם דבעינן בדיק' בתוך הז' ימים ולדיעה שניה ביום הראשון וביום השביעי משום דבעינן ספירין לפנינו וכל שיש איזה ספק לא הוי ספירין לפנינו:

ולפענ"ד כאשר בארנו לעיל דלא הוי הטעם משום ספירין לפנינו אך משום חזקת טומאה וכל היכא דליכא חזקה לטמא ספיקו טהור ולא בעינן ספירין לפנינו:

והנה שם מגמרא נזיר הנ"ל בדף ס"ו דקאמר דהיכא דנזקק לטומאה יש חילוק דבוודאי חזא ספק ש"ז ספק זיבה ספיקו טמא אבל בספק חזא לגמרי ספיקו טהור נראה מכאן דגם בזבה היכא דהוי ספק אם ראתה כל עיקר ספיקה טהור והיכא דודאי ראתה ספק דם טמא ספק דם טהור ספיקו טמא:

אך התוס' כתבו שם בד"ה אמר רבא וז"ל פירוש ר"י כדאמרי' בפרק המפלת בדף כ"ה זיבה דפתיכא בי' שכבת זרע לא סתרה אלא יום אחד זיבה דלא פתיך בי' שכבת זרע סותרה שבעה ורבא מיירי כגון שבדק א"ע ומצא ש"ז וגם זיבה על הבגד ולא נודע אם בא השכבת זרע לבדה והזיבה לבדה ויסתור שבעה או פתיך בו זיבה שבאו יחד ולא יסתור רק יום אחד עכ"ד:

וצ"ע אמאי פירשו שמצאו שניהם על הבגד וא"י אם באו ביחד ולא פירשו שמצאו אחד וא"י מה הוא אם שכבת זרע או זיבה ואפשר לומר משום דאפשר להכיר בין זיבה לש"ז יעו"ש ברב משנה ב' דזבים או דמלשון הגמרא נראה כן דקאמר דודאי חזא ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת זיבה ולא קאמר ספק ש"ז ספק זיבה ומלשון ספק מחמת שכבת זרע נראה דזיבה בוודאי הוי אך דהספק אם בא הזיבה מחמת ש"ז דשכבת זרע היא הגורמת דכיון דבא ביחד עם הש"ז היא הגורמת הראי' כאשר יתבאר אך היא גופא קשה מדוע קאמר הגמרא כן ולא קאמר סתם דהוי ספק אם הוי ש"ז או זיבה ואף אם אפשר להכיר משכחת לה שנאבד או שנתיבש שא"א להכיר:

וראיתי אח"כ בחוות דעת בסי' קפ"ז ס"ק ה' שהביא מזה ראי' דאף אשה שראתה באמצע ז' נקיים אחר ספירת ג' ימים ולא תדע אם היא דם טמא דהוי חזקת טהרה והביא ראי' מדברי הגמרא בנזיר הנ"ל וז"ל וראי' לזה מנזיר בדף ס"ו דאמר רבא דלא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת ראי' ופירשו בתוס' כגון שבדקו ומצאו על בגדיו ש"ז וזיבה ולא נודע אם בא השכבת זרע לבדו והזיבה לבדו ויסתור ז' או באו ביחד ואינו סותר אלא יום אחד משמע דאם הי' ספק ש"ז או זיבה אפילו נזקק לטומאה טהור וכ"ש בזבה המוציאה דם דהוי ספק חזאי דמותרת רק דצריכה שיהי' לה הפסק טהרה ויום אחד נקי בבדיקה כמבואר בסי' קצ"ו עכ"ד:

ודעתו דאף בוודאי ראתה וספק אם הי' דם טמא או דם טהור ג"כ מקרי ספק חזאי דהוי ספק אם ראתה דם טמא ואימתי הוי ודאי חזא כגון שראה בוודאי זיבה אך שלא ידע אם הי' מעורב עם שכבת זרע ביחד כנ"ל אך צריכין אנחנו להבין הטעם והחילוק בין היכא דהוי ספק אם הוי ש"ז או זיבה או דודאי הוי ג"כ זיבה אך דהספק אם ראה שניהם ביחד או כל אחד בפני עצמו:

והנה אם נימא דבימי הספירה הוי חזקת טומא' ולא חזקת טהרה כנ"ל בארוכה (ודלא כחוות דעת הנ"ל) הי' אפשר לומר כנ"ל בס' דבזבה הוי חזקת טומאה אך איכא כנגדו חזקת הגוף דלא ראתה וחזקת הגוף עדיף כנ"ל אך לעיל אמרנו בס' דהיכא דודאי ראתה וא"י מה הוא אם דם טמא או טהור ליכא חזקת הגוף דבוודאי הי' שינוי בגוף ושוב אזלינן בתר חזקת טומאה וא"כ לכאורה ה"ה בזב היכא שבוודאי ראה וא"י אם שכבת זרע או זיבה דג"כ ליכא חזקת הגוף ואזלינן בתר חזקת טומאה כיון שנזקק לטומא':

אך עדיין יש לדון ע"ז כמו שכ' החוות דעת ס"ס נ' על סברת הת"ש בסי' כ"ט גבי שגרינא דאין לומר אוקי אחזק' שלא הי' פסיקת חוט השדרה רק שגרונא משום דאיכא למימר ג"כ אוקי אחזק' שלא הית' שגרינא והקש' עליו החוות דעת מהך דמוכת עץ אני בכתובו' בדף י"ג דמוקמינן לה אחזקה שלא נבעלה נימא ג"כ אוקי אחקזה שלא הית' מוכת עץ וע"כ דבשעה שאנו דנין אם היא דרוסת איש אמרינן דהוי חזקה דאינה דרוסת איש ואף דע"כ אנו צריכין לומר דהית' מוכת עץ וגם ע"ז איכא חזקה מ"מ בשעה שאנו דנין על דרוסת איש אינו מכריע הספק דמוכת עץ ועל דרוסת איש איכא חזקה דאינ' דרוסת איש יעו"ש:

וא"כ ה"ה בוודאי ראה וא"י אם הוא ש"ז או זיבה ג"כ איכא חזק' הגוף דלא ראה זיבה אף דשוב נצרך לומר שראה קרי וע"ז איכא ג"כ חזקה דלא ראה ש"ז מ"מ בשעה שאנו דנין על זיבה אין החזקה דש"ז מכרעת אך זה היא בש"ז וזיבה שהמה שני דברים ואין אחד מכריע על השני ושפיר איכא חזקה דלא ראה זיבה אבל התם בזבה שראת' דם וא"י אם הוא דם טמא או טהור אם הוא אדום או לבן וכדומה בזה בוודאי לא שייך חזק' הגוף כיון דעכ"פ ראח' ובזה לא שייך לומר דעל דם אדום איכא חזקה דלא ראת' דזה אינו שני דברים דקרי וזיבה המה שני דברים אבל בראת' דם וא"י אם היא טמא או טהור אינו שני דברים אך הספק אם הוא טמא או טהור וליכא חזק' הגוף כמו בש"ז וזיבה שהיא ב' דברים שפיר על זיבה איכא חזקה דלא ראה זיבה:

וניחא שפיר החילוק בין היכא שראה זיבה וגם ש"ז אך שאינו ידוע אם ראה אותם ביחד ובין היכא דהוי ספק אם ראה שכבת זרע או זיבה משום דהיכא דהוי ספק אם הוי ש"ז או זיבה מעמידין על החזקה דזיבה לא ראה כנ"ל אבל היכא דבוודאי ראה שניהם זיבה וש"ז אין כאן חזקת הגוף לומר דלא ראה זיבה דהרי בוודאי ראה זיבה ולזה אין חזקה אם ראה ביחד עם הש"ז או כל אחד בפני עצמו:

ולפי הנ"ל אפשר לומר דהיכא דהוי ספק על הדם אם בא מהמקור או מהצדדים או ממכה ג"כ נוכל לומר דאיכא חזקת הגוף דלא יצא הדם מהמקור אף דאם נימא דבא מהצדדים ג"כ איכא חזקה מ"מ אין חזקה שמהצדדים מכרעת לענין המקור כנ"ל כיון שהמה שני דברים אבל היכא שבוודאי בא מהמקור אך שהספק אם הוא דם טמא או טהור בזה בוודאי לא שייך חזקת הגוף דהכל אחד הוא אם הוא מראה טמא או מראה טהור כנ"ל:

ובזה אפשר ליישב דברי הרשב"א שהנחתי בתימא בסעיף א' מה שכתב בתורת הבית דבספק אם הדם בא מהמכה טהורה משום דמעמידין בחזקת טהרה ובריש המפלת כתב דהיכא דהפילה וא"י מה הפילה אם דם טמא או טהור ליכא חזקה כיון דודאי הפילה איתרע חזקתה ולפי הנ"ל ניחא דהיכא דהוי ספק אם בא דם מהמקור או מהמכה דהוי שני דברים מעמידין המקור על חזקתו דלא יצא ממנו דם אבל היכא דודאי הפילה מהמקור וא"י אם הוא דם טמא או טהור ליכא חזקה ודו"ק:

ובזה אפשר להשוות הדיעות לדינא מה שהנו"ב כ' לענין אשה שראתה קרטין וא"י אם הקרטין המה דם או מין אחר ליכא חזקת הגוף דיהי' מה שיהי' הי' כאן שינוי מהגוף והחוות דעת כתב על דין הש"ע דהיכא דמסופק אם היא דם מכה או מהמקור איכא חזקה לטהר ולפי הנ"ל בזה שפיר נוכל לומר דאיכא חזקה דלא יצא דם מהמקור והיא חזקת הגוף כנ"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה