נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס
סימן סד · סעיף ה
והנה כל זה בטומא' הנדה אבל בטומא' זבה היינו שראת' בי"א יום שבין נדה לנדה בין אם ראת' יום אחד שהיא שומר' יום כנגד יום או שראת' ג' ימים שהיא זבה גדול' וצריכ' שבע' נקיים והוי ספק אם הי' לה נקיים או לא והוי ספק אם ראת' בימי הנקיים או לא ואם היו הימים בטהרה יעלו לה לספיר' ימי הנקיים:
בזה נרא' בודאי דהוי חזק' טומא' לא מיבעי' אם נימא כאשר אמרנו לעיל דהיכא דהוי הכל איסור אחד מחזיקין מאיסור לאיסור כמו שם בנגע דמחזיקין מנגע אחד לחברת' כיון דהכל טומא' אח' אם כן ה"ה בטומא' זיב' דאם חזר' וראת' עדיין טומא' זיבה עלי' בודאי מחזיקין מטומא' לטומא':
אך אף אם נימא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ואפילו בכהאי גוונ' שהכל איסור אחד וטומא' אחד היא מכל מקום אין מחזיקין מאחד לחבירו מכל מקום בזבה בודאי מחזיקין דכי אין מחזיקין מאיסור לאיסור היינו היכא שאיסור הראשון חלף הלך לו ואנו מסופקין שמא בא איסור אחר לכאן אף ששניהם ממין איסור אחד הוא מכל מקום כיון שאיסור הראשון חלף לו ואנו מסופקין שבא איסור אחר לכאן ממין איסור הראשון אין חוששין:
אבל בזבה לא הוי החשש על איסור אחר כלל וטומא' אחר' אך דהספק הוא שמא טומא' הראשונ' נשאר עלי' דלא נסתלק הטומא' הראשונ' עד שיעברו עלי' ימי הנקיים וכל זמן שלא עברו ימים נקיים עלי' עדיין טומא' הראשונ' עלי' ולא טומא' חדש' תדע דהיכא דהוי זבה גדול' שצריכ' למנות שבע' נקיים אם חזר' וראת' אפי' ראי' אח' בתוך השבע' צריכ' לחזור ולמנו' שבעה נקייה וזה בודאי אינו בשביל הראי' החדש' דהרי מחדש לא ראת' רק ראי' אח' ועל ראי' אח' אינה צריכ' למנו' שבע' רק שומר' יום כנגד יום ומה שצריכ' למנו' ז' הוא רק בשביל הראיו' הראשונו' שראת' ג"פ ונעשית עי"ז זבה גדול' שצריכ' למנו' שבע' נקיים וכיון שראת' ראי' אח' בתוך השבע' סופר' המנין ונשא' טומא' הראשונ' עלי' ואם כן כל הספק שראת' בתוך שבע' לא הוי ספק על טומא' חדש' רק ספק אם נשאר טומא' ראשונ' עלי' או שהטומא' הראשונ' חלפ' ועבר' ושפיר הוי חזק' איסור ממש לומר שנשאר' בחזקת' הראשונ' ואין זה ענין כלל לאין מחזיקין מאיסור לאיסור דאין זה איסור אחר רק איסור הראשון נשאר:
אך יש להביא ראי' דגם בכה"ג מקרי חזק' היתר למ"ד דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מדברי התוספו' יבמו' שהבאנו לעיל בסי' הנ"ל מה שכ' שם בדף ל' דמש"ה חיישינן לספק דרוסה משום ששכיח וכן ההוא דיש לה קוץ בושה ג"כ שכיח לאסור הא לאו הכי הי' מותר משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור:
וקשה בשלמא בדרוס' ניחא דאיסור הראשון הלך לו ובא לכאן ספק טריפו' אבל בישב לה קוץ בושט דהדין דניקב הושט נבילה ולא מהני השחיט' ונשאר איסור הראשון עלי' איסור שאינו זבוח ואין זה ענין לאין מחזיקין מאיסור לאיסור כאשר באמת דעת הכרו"פ דמש"ה בספק ניקב הושט הוי חזק' איסור אך בתוספו' מבואר דאף בזה לא הוי חזקת איסור ואם לא הי' שכיח לאיסור טפי מלהיתר היה מותר:
אך קושיא זו לא על התוספו' לבד קשה וראי' זו אינה רק מדברי התוספו' אך כן מבואר בפירוש בגמר' בחולין בדף מ"ג על מאי דקאמר בגמר' שם דאין חוששין שמא הבריא מקש' בגמר' מ"ש משני חתיכו' אח' של חלב ואח' של שומן דמביא אשם תלוי ומתרץ התם איתחזיק איסורא הכא לא איתחזיק איסורא הרי בפירוש דספק נקיבת הושט לא הוי איתחזיק אף דאם ניקב הושט עדיין איסור הראשון עליו וא"כ ה"ה בספק זבה יהי' חזק' היתר ולא חזק' איסור:
אך לשיטת רש"י בפרק אין צדין היה אפשר ליישב הטעם דבישב קוץ בושט לא הוי חזק' איסור דשם בדף כ"ה פירוש רש"י בהמה בחיי' בחזק' איסור עומד' בחזק' איסור אבר מן החי. והקשו בתוספו' אם כן אמאי ספק בשחיט' אסור הא איסור אבר מן החי חלף לו ופירשו הם דאיכא חזק' איסור שאינו זבוח:
ולשיטת רש"י צ"ל דסובר דאף דאיסור אבר מן החי חלף הלך לו מכל מקום ספק בשחיט' אסור דהיכא דנולד הספק מחיים אסור אף שנסתלק איסור הראשון כמו ספק דרוס' ומחזקינן מאיסור לאיסור וזה הוא היכא שנולד הספק בשחיט' או מחיים אבל לאחר שנשחט' בחזק' היתר עומד' ועיקר החילוק בין שנולד הספק מחיים או לאחר שחיטה:
וא"כ ה"ה בישב קוץ בושט כיון דנולד הספק לאחר שחיט' שמצאו קוץ תשוב בושט כאשר פירוש רש"י שאכל קוץ ונתחב לתוך הושט והוי ג"כ נולד הספק לאחר שחיט' ומותר דאיסור אבר מן החי הלך לו והוי ג"כ רק להחזיק מאיסור לאיסור מאיסור אבר מן החי לאיסור נבלה וזה אין מחזיקין רק היכא שנולד הספק מחיים:
אך התוספו' לשיטתם שפיר מקשו על פירוש רש"י דהמה מסקו ביבמו' דאף בנולד הספק מחיים גם כן אין מחזיקין מאיסור לאיסור וקש' אמאי ספק בשחיט' אסור כיון דאיסור אבמה"ח כבר נסתלק ואין מחזיקין מאיסור לאיסור אף בנולד הספק מחיים ותירצו דאיכא איסור שאינו זבוח ובספק בשחיט' נשאר איסור הראשון:
ולשיטתם שוב יוקש' כנ"ל דאם כן אמאי בישב קוץ בושט הוי לא איתחזק איסורא הא גם שם נשאר איסור הראשון שאינו זבוח ולשיטת מהרש"א בבכורו' בדף ק' ע"ב בד"ה חלב פוטר דדעתו בשיטת התוספו' דניקב הושט לא הוי נבל' אף לאחר שחיט' ניחא אך כבר בארנו במקום אחר דדברי מהרש"א תמוהים וכאשר תמה עליו גם הפ"מ בסי' נ"ג:
ואפשר לומר בשיטת התוספו' דסביר' להו ג"כ בזה כאשר אמרנו לשיטת רש"י שיהי' ע"כ החילוק בין שנולד הספק מחיים או לאחר שחיט' כן צריך לומר לשיטת התוספו' דאף בספק שמא נשאר איסור הראשון דהוי בודאי חזק' איסור מכל מקום כיון שכבר יצא פעם אח' בהיתר ונתחזק בהיתר כגון שנשחט' והוחזק' בהיתר הוי לי' חזק' היתר ולא חזק' איסור וכמו למ"ד דמחזיקין מאיסור לאיסור והוי לדידי' כאילו הוי הכל איסור אחד אף דהמה שני מיני איסורים דמחזיקין מאיסור לאיסור אף ע"פ כן כיון דנשחט' פעם א' והוחזק' בהיתר הוי כאית לי' חזק' היתר ה"ה באיסור אחד ממש כיון שכבר הוחזק בהיתר שניתר איסור הראשון כיון שנשחטה אף דהוי ספק שמא באמת נשאר איסור הראשון כגון שישב קוץ בושט ואם ניקב הושט לא מהני השחיטה עכ"ז כיון דבשע' שנשחט' לא הי' נודע מהקוץ והי' אז בחזק' היתר מוקמינן בחזק' היתר:
ולפי זה אפשר לומר מאי דהתוספו' כתבו שם ביבמו' בשני אלו בספק דרוס' ובישב קוץ בושט דאי לאו מהאי טעמ' דשכיחא יותר לאיסור מלהיתר הי' מותר לאו מחדא טעמא הי' מותר אך בספק דרוס' הי' מותר משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ושיטת התוספו' דבזה אף בנולד הספק מחיים מותר ואין מחזיקין מאיסור לאיסור ובישב קוץ בושט אינו מותר מטעם זה דשם לא הוי מאיסור לאיסור דאם ניקב הושט הוי נביל' ונשאר איסור הראשון שאינו זבוח אך שם מותר משום דלא נולד הספק מחיים רק לאחר שחיט' נמצא הקוץ תחוב בושט ואז כבר הוי חזק' היתר אך בספק דרוס' נולד הספק מחיים ושם מותר מטעם אין מחזיקין מאיסור לאיסור:
וע"ז מורה שם לשון התוספו' דמתחיל' לענין הקושיא דהקשו דאף היכא דנולד הספק מחיים ששה כן מעמידין בחזק' היתר הקשו רק מספק דרוס' רק בהתירן שחלקו דאינו אסור רק משום דשכיחא יותר לאיסור מלהיתר כללו גם ישב קוץ בושט דגם שם אינו אסור רק משום דשכיחא יותר לאיסור אך התם משום טעם אחר הי' מותר אם לא הי' שכיח יותר לאיסור כיון דנולד הספק לאחר שחיט':
ולפי זה אין ראי' מישב קוץ בושט לספק זבה דהוי חזק' היתר אך בספק זבה דהוי ספק אם נשאר טומא' הראשונ' שפיר הוי חזק' איסור ובישב קוץ בושט אף דהוי ג"כ ספק שנשאר איסור הראשון אע"פ כן מקרי חזק' היתר התם הוא משום שכבר נתחזק בהיתר והספק נולד אחר שחיט':
אבל בזבה נולד הספק בימי טומא' אך בתוספו' בחולין בדף מ"ג ע"ב בד"ה קסבר עולא נרא' מבואר מפורש דבישב קוץ בושט הוי כאילו נולד הספק מחיים וע"כ משום דהוי ריעות' מחיים דנתחב הקוץ בושט הוי כאילו נולד הספק מחיים.
וא"כ ע"כ צ"ל דהטעם דבישב קוץ בושט וספק אם ניקב בושט הוי בחזק' היתר הוי הטעם כאשר יבואר לקמן אף דהוי ספק אם נשאר איסור הראשון מכל מקום כיון דאם לא נעש' מעש' חדש הי' השחיט' מתרת ולענין ספק זה אם נעש' מעש' חדש מוקמינן על חזק' היתר כדברי הרשב"א ביבמו' גבי אשה זו בחזק' היתר לשוק עומד' וא"כ ה"ה שספק זבה אף דאם חזר' וראת' נשאר איסור הראשון עלי' מכל מקום מקרי חזק' היתר משום דמראי' הראשונ' תטהר לאחר שבע' כשלא יהי' ראי' חדש' כאשר יבואר לקמן וראי' מניקב הושט כנ"ל: