אור ברסלב
נפש חיה יורה דעה סימן סד › סעיף ד

נפש חיה יורה דעה· רבי חיים אלעזר וקס

סימן סד · סעיף ד

סעיף ג

והנה עד כה בארנו באשה שראתה דם ספק טמא בימי טהרה אם מעמידין על חזקת היתר. ועתה נבאר באשה שראתה בימי נדתה:

והיא טמאה טומאת נדה ואנו מסופקין לאחר ז' אם טהורה היא. או שנימא דמקרי חזקת טומא' כיון שמעיקרא טמאה הית' עדיין טמאה היא:

לכאורה הדבר תלוי בפלוגת' הפוסקים אם מחזיקין מאיסור לאיסור היכא שהי' כאן איסור ואחר כך איסור הראשון בודאי חלף הלך לו ואנו מסופקין אם נולד איסור אחר כגון בבהמה שבחייה אסורה ולאחר שחיט' ניתר האיסור הראשון ואנו מסופקין אם נטרפה בחייה דלמ"ד דמחזיקין מאיסור לאיסור ואנו מחזיקין לומר שנולד בה איסור טריפה שתצא מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפה ותשארה באיסור. ג"כ כאן בנדה מחזיקין מטומא' לטומא' לומר שראתה אח"כ ג"כ אבל למ"ד דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כיון דאיסור הראשון בודאי חלף הלך לו אין אנו מחזיקין כאן איסור אחר וא"כ ג"כ בטומאת הנדה דאף שראתה מתחלה נדה מכל מקום על ידי הראי' ראשונה בודאי נטהרה אחר שבע' כיון דעברה שבע' היא טהורה אך שאנו מחזיקין שמא חזר' וראתה עוד הפעם ונטמאה על ידי ראי' שני' ע"ז שוב אין מחזיקין מטומא' לטומא':

ואפשר לומר דאף למ"ד דאין מחזיקין מאיסור לאיסור היינו רק בשני מיני איסורים כגון בבהמ' שבחיי' יש עלי' חזקת איסור אבר מן החי או שאינו זבוח ולאחר שחיט' בודאי נסתלק איסור ראשון ואנו מסופקין שמא בא עלי' אחר כך איסור טרפה בזה אמרינן דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כיון דהוו שני מיני איסורים אבל בנדה אם נימא שחזרה וראח' הוי עלי' טומאה כמו בראשונה דע"י ראי' הראשונה הוית נדה וכן ע"י ראי' השני' והוי הכל טומא' אח' בזה אפשר לד"ה מחזיקין מטומא' לטומא':

ויש ראי' לסברא זו דהנה התוספו' כתבו ביבמו' בדף ל' ע"ב על מאי דאי' התם דגבי גירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מאי טעמ' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק וכתבו בתוספו' וז"ל וא"ת דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק הית' עומד' בחזקת איסור שבעלה עדיין חי ובפרק קמא דחולין בדף ט' אמרינן בהמ' בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחט' נשחט' בחזקת הית' עומד' עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דוקא לענין ריעות' דאיתיליד אחר שחיט' הוי בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעיים וכו' אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשע' שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסו' ואומר ר"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיח ומוכח מלתא לאיסורא טפי מלהתירא וכן ה"ה דישב לה קוץ בושט דחיישינן לספק דרוסה מסתבר לאיסור טפי מלהיתר יעו"ש:

הרי דעתם דאע"פ בעת שנולד הספק הית' עומדת בחזקת איסור מכל מקום כיון שאיסור ראשון חלף לו אין מחזיקין לאיסור שני:

ואילו בכתובות בדף ע"ה ע"ב בד"ה ספק טמא כתבו דהיכא דהי' לו נגע וקודם שנטהר הנגע נולד לו ספק נגע אחר ואחר כך נטהר הנגע הראשון ונשאר ספק נגע השני דחכמים מטמאים ורבי יהושע מטהר וכתבו שם דרבי יהושע מטהר אף היכא שנזקק לטומא' דאיכא חזקת הטומא' מחמת נגע ראשון מ"מ חזקה דגופה עדיף יעו"ש:

הרי דכתבו בפירוש דהיכא דנולד ספק נגע השני קודם שנטהר הראשון הוי חזקת טומא' הרי בפירוש מבואר דנולד ספק מחיים הוי חזקת איסור ונמצא דברים סותרים לההוא דיבמו':

והיה נרא' ראי' ברורה מכאן לשיטת הש"ך בסימן נ' בס"ק ג' דהביא דברי הדרכי משה דכ' דהיכ' דנולד הספק והריעות' מחיים אסור וכן משמע בתוספו' בפרק ד' אחין ע"כ ותמה המהר"ם לובלין דהרי התוספו' דחו חילוק זה ומסקנו' התוספו' דאפילו היכא דנעש' הריעות' מחיים אפילו הכי יש להעמיד בחזקת היתר וכ' הש"ך ע"ז דהתו' כתבו כן לרבה דאמר אשה זו בחזק' היתר עומד' אבל לאביי דאקשי לרבא לא אמרינן נשחט' הותר' היכא דאתילד ריעות' מחיים יעו"ש:

ולפי דברי הש"ך יהי' ניחא דברי התוס' גבי נגע דלפי המסקנא מחזקינן מאיסור לאיסור ולכאור' ראי' ברור' לדברי הש"ך מדברי התוספו' בכתובו':

אך לפי דעת הפוסקים ומהר"ם לובלין שפירשו דברי התוספו' כפשוטן דשיטת התוס' דאין מחזיקין מאיסו' לאיסו' יהי' תמי' עצומ' דדבריהם סותרים לדברי התוספו' בכתובו':

אך לפי הנ"ל ניחא שם גבי נשחט' הותר' אין אך מחזיקין מאיסור לאיסור כיון דהוי שני מיני איסורי' איסור ראשון הוי אבר מן החי או אינו זבוח וזה האיסור בודאי חלף הלך לו ואין מחזיקין מאיסור אחד לאיסור אחר אבל בנגע דנגע הראשון והשני טומא' אחד הוא שפיר מחזיקין מנגע לנגע:

וא"כ ה"ה בנדה מחזיקין מראי' לראי' כיון דהכל טומא' אח' הוא ורק בשני איסורים אין מחזיקין מאיסור לאיסור:

אך עדיין אפשר לספק ולומר דאף אם באיסור אחד ממש מחזיקין מאיסור לאיסור כיון ששניהם מאיסור אחד הם מכל מקום אפשר דטומאת נדה וטומאת זבה לא הוי מין טומאה אח' דזה הוי טומאת נדה וזה טומאת זבה ובנדה טמא' טומאת שבע' וא"צ נקיים ומה שראת' אחר שבע' אין עלי' עוד טומאת נדה רק טומאת זיבה ובראחת' יום אחד צריכ' להיו' שומרת יום כנגד יום ובראתה ג' פעמים צריך להיו' שבע' נקיים שבתי וראיתי בח"ס בסי' קי"ב דכ' ג"כ דאין מחזיקין מנדה לזבה דכתב שם בד"ה מכל הנהו מבואר וז"ל דהואיל דהוחזקה נדה לא נחזיקנ' זבה ואם נאמר ששפע' אחר ימי נדת' הרי מחזיקין אותה בזבה ולאותו חזק' לא הוחזק' יעו"ש:

והנה יש מקום לומר להיפוך דאף למ"ד דמחזיקין מאיסור לאיסור היכא שנולד הספק מחיים בעת שהי' עדיין איסור הראשון עליו מכל מקום כאן בנדה לא מקרי חזקת טומא' דבנדה הדין אף שראת' כל השבע' טובלת בערב וטהור' דבנדה אין צריכ' שבע' נקיים אך היכא שחזר' בערב וראת' אז מתחלת להיו' שומרת כנגד יום אם כן לא הוי כלל כנולד הספק מחיים בשע' שעדיין איסור הראשון עלי' דהא כאן בשע' שהי' טומא' הראשונ' עלי' דהיינו תוך שבע' אין לספק כלל בטומא' שני' דהרי אף שראת' כל השבע' טובלת לערב וטהור' היא אך הספק הוא שמא ראת' אחר כלות כל השבע' בערב ואז יתחיל טומא' חדש' והוי כנולד הספק לאחר שחיט' דכאן הספק מתחיל לאחר כלות השבע' ימי נדה אם ראת' אז:

אך עכ"ז גם לנולד הספק לאחר שחיטה לא דמי דשם בנולד הספק אחר שחיטה כבר הי' חזקת היתר בשע' שחיטה אבל כאן אנו מסופקין שמא תיכף בהתחלת ליל השמיני ראת' ולא פסק' מלראו' בין השמשו' של ליל שמיני ומעולם לא הי' לה חזק' היתר אך תיכף יוצאת מטומא' לטומא':

ובאמת בזה יש לספק לדעת האומרים דהיכא דנולד ספק איסור שני בשע' כשהי' עדיין איסור הראשון עליו הוי חזקת איסור והיכא שנולד הספק איסור שני בשע' שנסתלק איסור הראשון הוי חזק' היתר כדאמרי' נשחט' הותר':

יש לספק היכא דהוי ספק אם תיכף בשע' שנסתלק איסור הראשון נולד איסור השני למאי לדמותו דלא נולד בשע' שהי' איסור הראשון עלי' אך בשע' שנסתלק וגם לא נולד בשע' שכבר נסתלק איסור הראשון והי' לו חזק' היתר אך דהוי ספק אם תיכף כשנסתלק איסור הראשון נולד איסור השני יש לספק מאי נדון בו:

ויש להביא ראי' מנגע מדברי התוספו' הנ"ל שהבאנו שכתבו דהיכא שנולד הנגע השני' בשע' שהנגע הראשון עלי' הוי חזק' טומא' והתם ג"כ אינו מתחיל טומא' הנגע השני עד שיתרפא מהראשון כדאי' בר"ש בפ' ד' דנגעים משנ' ד' אחר שהביא דברי ר"ת דמוקי לה דמיירי בנזקק לנגע אחר כתב וז"ל והא דמטמאין רבנן לא שיחליטנו בנגע זה קודם שנתרפא דהא תנן לעיל בפרק שלישי אין מחליטין את המוחלט אלא כשנתרפא מן הראשון יחזור ויחליטנו וכן אית' שם בפרק שלישי משנ' א' אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין את המוחלט כדתניא אם החליטו בנגע אחד ואח"כ נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו ונ"מ לקרבן ולמילי טובא דכי מהסי מהראשון אין על השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט עד שיזקק לו אח"כ יעו"ש:

וא"כ כיון דאינו נזקק להשני לתת עליו דין תורת מוסגר ולא תור' מוחלט עד שיטהר מהראשון אם כן הוי כנולד הספק לאחר שחיט' בעת שהי' בחזקת היתר דגם כן כאן אינו נזקק כלל להשני להסתפק בו מאי הוא עד שיטהר מהראשון ואז נזקק להשני לדעת מה הוא וכיון שנטהר מהראשון הוי כנולד הספק לאחר שחיטה בעת שהוא בחזק' היתר:

וע"כ צ"ל דמ"מ כיון דתיכף שיטהר מהראשון נטמא אותו מהשני ולא יהי' היתר בנתיים הוי חזק' טומא' כיון שיצא מטומא' לטומא':

וא"כ ה"ה בטומא' נדה כיון דהוי ספק שתיכף אחר ז' בא לכאן טומאה אחרת ולא תהי' בנתיים בהיתר ותצא מטומא' לטומא' ג"כ הוי חזק' טומא':

אך עדיין אפשר לחלק דשאני גבי נגע דעכ"פ בעוד שהי' הנגע הראשון עליו נולד הספק מנגע השני ניהו דלא נוכל לטמאו משום הנגע השני רק אחר עבור הטומא' מנגע הראשונה מ"מ על ידי הספק הזה שנולד עתה מהנגע השני נטמא אותו אח"כ ונולד הספק הזה בעוד שהי' הנגע הראשונה אשר ע"י הספק הזה נטמא אותו אחר כך אבל בנדה לא נולד הספק בעת שהי' הטומא' הראשונ' עלי' שהוא שבע' ימי נדה שהראי' כל ימי השבע' אינו מוריד שאף שראת' כל שבע' טהור' לאחר שבע' אך הספק לאחר שבע' אם ראת' אז ונולד הספק לאחר כלות השבע' ואינו דומ' להתם:

אך אפשר לומר דגם שם בנגע כל זמן שהכהן אינו מזדקק אינו ספק כלל דאף שהוא נגע גמור כל זמן שהכהן אינו מזדקק אינו טמא כלל וכיון שהכהן אינו מזדקק עד שיטהר מנגע הראשון הוי כלא נולד הספק עד שנטהר מנגע הראשון אך מכל מקום לא דמי להתם דעכ"פ לנו נולד אז הספק שידענו שאח"כ כשיטהר מנגע הראשון יהי' מזה ספק וגם אחר כך כשנטהר מנגע הראשון אנו מסופקין לחזור ולטמא אותו ע"י הנגע שנולד בעת שהי' הנגע הראשון ואף שאין נטמא על ידי נגע זו רק עתה מכל מקום לידת הנגע שאנו מטמאין אותו על ידה נולד בשע' שהי' עדיין נגע הראשון עליו ואינו דומה לנדה דכל עיקר לידת הספק הוא אחר עבור שבע' ימי נדה ואנו מסופקין שמא חזר' וראת' אחר השבע' בזה לא הוי חזק' טומא':

וגם בלאו הכי בארנו לעיל דנדה וזבה המה שני מיני טומאו' ואין מחזיקין מזו לזו ולדינא נראה דבטימא' הנדה והוי ספק אם חזר' וראת' אחר שבע' לא הוי חזק' טומא':

והחתם סופר בסימן קמ"ב ביור"ד כ' מטעם אחר דבנדה לא הוי חזק' טומא' דניהו דהיא מוחזק' לראו' בימי נדה שאז רגילין כל הנשים לראו' לא נחזיקנ' לטומא' בימי זיבה שאז היא בלא עת נדתה וכל הנשים אז בחזק' מסולקים מדמים יעו"ש וכבר הבאתי לעיל בתשוב':

תוכן העניינים

נפש חיה יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה