כרך ב · דף ל:
כלאים זינין סגיאין בארמות ידא: ר"ל לשון הש"ס עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמין במפולת יד (בכורות נד, א) (משנה, כלאים א, ט). ובמקום במפולת יד נקט בארמות ידא. ודורש והולך בנמשל "כמה חילין כו' ובלבל כו' כחדא כו' בידא חדא דארים כו'".
כניס דסלקא כו': הוא ענין בפני עצמו נמשך למטה תא חזי (וגרסינן תא חזי בלא ו' העטוף) כו' עד סוף המאמר מסיים אתחזיאו קלמין כו'. ור"ל במקום שהארץ מוציא איבין מחילא דלעילא דאזרע עלה, הנה ארץ מצרים כד אושיט קב"ה אצבע דיליה ואתייבשו לעילי' כל מבועין ונחלאן דילה, כדין לתתא העפר הוציא הכנים מרוב יבשותה (וזה יתכן ביותר לפ"ד המפרשים שחורה הקופצת שהוייתה מהעפר, עיין תוס' שבת פרק קמא (שבת יב, א)).