כרך ב · דף ל.
בנהירו: כלומר צורה בולטת.
כד סליק לערסי' והוו עאלין קמיה בדיחין הוי אתהני בההוא ציור: כצ"ל לענ"ד. וכן היה דרך מלכים למדמיך בזמרא כמ"ש בריש גלותא ועיין לקמן בדף זה "כדין כמה בדיחין כו'".
אלא ליה בלחודוי: בשביל שהיו מציירין על מטתן כאילו שרה לפניהם ומחזיקי' בה עדיין לכן עלו הצפרדעים על מטת המלך דווקא. וגם י"ל לבלבל מהן הנאה זו מההוא ציור.
לא יהבי שכיכו ללבא: אין לבם נח מלזעור תמיד. ואיפשר האי "ללבא" של הקב"ה קאמר, וכמ"ש יום נקם בלבי. והקב"ה נקרא 'לב' כדאיתא במדרש מדכתיב צור לבבי.