שזוכה הבעל בירושת אשתו · קב
כָּל אֵלּוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּנָאֵי כְּתֻבָּה שֶׁבֵּאַרְנוּ, לֹא שַׁיָּךְ לִטְעֹן בָּהֶם דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא, שֶׁהֲרֵי אֵין מָקוֹם לְטַעֲנָה זוֹ אִם חֹק הַמְּדִינָה סוֹתֵר אֶת מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה, שֶׁאִם לֹא כֵן בָּטְלוּ חַס וְשָׁלוֹם כָּל דִּינֵי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, בֵּין שֶׁהֵם מִן הַתּוֹרָה וּבֵין שֶׁהֵם מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין הַכְּלָל שֶׁל דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא חָל אֶלָּא עַל פִּי הַכְּלָלִים שֶׁהוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַפּוֹסְקִים, וְלָכֵן, בְּכָל דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ יֵשׁ לְהִתְיַעֵץ עִם רַב דַּיָּן מֻמְחֶה אוֹ בֵּית דִּין שֶׁיּוֹרוּ אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהַפּוֹנֶה לְעַרְכָּאוֹת לָדוּן עַל פִּי חֻקֵּי הָעַמִּים וּסְבָרוֹתֵיהֶם הַמִּשְׁתַּנּוֹת עִם הַזְּמַן, אֵין סָפֵק שֶׁעוֹבֵר בְּגֶזֶל, וּמִן הַשָּׁמַיִם יַצְרִיכוּהוּ לְהַחְזִיר הַכֹּל עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּהֵא אָדָם פּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, מֵחַד, נוֹשֵׂא אִשָּׁה כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל שֶׁאָז חָלִים עַל שְׁנֵיהֶם תְּנָאֵי בֵּית דִּין כְּמוֹ שֶׁהוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּמֵאִידָךְ, כְּדֵי לְהַרְוִיחַ, כִּבְיָכוֹל, יִפְנֶה צַד אֶחָד לְעַרְכָּאוֹת לָדוּן עַל פִּי חֻקֵּי שְׁאָר הָעַמִּים.
{ופשוט שמי שמלכתחילה הלך ונשא אשה בערכאות או נישואין רפורמיים וכדומה, הרי הוציא עצמו מראש מדרכי כללות ישראל לרעות בשדות זרים, ופטורים אנו מלדון דינו, ולא נותר לו אלא לקיים מה שכתוב בהסכם נישואין שעליו חתם אצל מי שחתם. שהרי כמו שבארנו נישואין אין שם כלל אלא רק הסכם ממוני שמחייב את שני הצדדים ככל הסכם ותנאי שבממון.}