שזוכה הבעל בירושת אשתו · צט
הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֲפִלּוּ הָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אַף עַל פִּי כֵן קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִים לוֹ בָּהּ.
{כך פסק מרן השו"ע בסימן צ´ סעיף ג´ והוא על פי הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות אישות הלכה צ´ ומקור הדין כתבו הרב המגיד שהרי הוא מפורש בתוספתא פרק ב´ מיבמות שהבעל יורש את אשתו אף על פי שאסורה לו בלאו דאורייתא או בשניות מדרבנן היות וקידושין תופסין לו בה, ולכן אינו יורש את אשתו אם אסורה לו בכרת או מיתת בית דין.}
ק
אִישׁ וְאִשָּׁה הַבָּאִים לִנָּשֵׂא וְרוֹצִים לַעֲשׂוֹת תְּנַאי שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה אֵינָם יְכוֹלִים, שֶׁעָשׂוּ חֲכָמִים חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם, אוּלָם אִם יַעֲשׂוּ תְּנַאי זֶה לְאַחַר הָאֵרוּסִין שֶׁהִיא נְתִינַת הַטַּבַּעַת, שֶׁאָז עֲדַיִן לֹא נִכְתְּבָה הַכְּתֻבָּה וְאֵינוֹ זוֹכֶה בִּירֻשָּׁתָהּ, אָמְנָם כְּבָר נַעֲשֵׂית אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לָצֵאת בְּלֹא גֵּט, וְאָז מִתּוֹךְ שֶׁקְּשׁוּרָה בּוֹ וְאֵינוֹ קֶשֶׁר גָּמוּר יָכוֹל תְּנַאי זֶה לָחוּל אִם יִרְצוּ בְּכָךְ, וּלְאַחַר הַתְּנַאי יִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּה וְיַכְנִיסֶנָּה לַחֻפָּה וִיבָרְכוּ לָהֶם שֶׁבַע בְּרָכוֹת.
{כבר הזכרנו דין זה בכמה מקומות לעיל ובשולחן ערוך הרי הוא בסימן ס"ט סעיף ו´, ובסימן צ"ב סעיף ז´.}