שזוכה הבעל בירושת אשתו · צח
הַזְּכוּת הָרְבִיעִית שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, שֶׁיְּהֵא אָדָם זוֹכֶה בְּאִשְׁתּוֹ, הִיא זְכוּת יְרֻשָּׁתָהּ, שֶׁאִם מֵתָה הָאִשָּׁה בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ, הֲרֵי הוּא יוֹרֵשׁ כָּל נְכָסֶיהָ, בֵּין נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁנִּכְתְּבוּ בַּכְּתֻבָּה וְקִבֵּל עֲלֵיהֶם אַחֲרָיוּת, וּבֵין נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁהֵם שְׁאָר נְכָסֶיהָ. בֵּין מִטַּלְטְלִין, בֵּין נִכְסֵי דְּלָא נַיְּדֵי, בֵּין אִם אֵלּוּ נְכָסִים שֶׁהָיוּ בְּיָדָהּ כְּשֶׁנִּשְּׂאָה וּבֵין אִם זָכְתָה בָּהֶם לְאַחַר מִכֵּן, כְּגוֹן שֶׁקִּבְּלָה מַתָּנָה אוֹ יְרֻשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לָהּ מֵאָבִיהָ, הַכֹּל כָּאָמוּר זוֹכֶה בָּהֶם בַּעֲלָהּ חוּץ מִכְּתֻבָּתָהּ שֶׁיּוֹרְשִׁים אוֹתָהּ בָּנֶיהָ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְחוּץ מִנְּכָסִים הָרְאוּיִים לִהְיוֹת שֶׁלָּהּ בֶּעָתִיד כְּגוֹן שֶׁעֲתִידָה לִירָשׁ אֶת אָבִיהָ וְעוֹד לֹא יָרְשָׁה, שֶׁמֵּתָה הִיא וְאָבִיהָ עֲדַיִן קַיָּם, לְאַחַר שֶׁיָּמוּת אָבִיהָ יִירְשׁוּהוּ שְׁאָר בְּנוֹתָיו חוּץ מִזּוֹ שֶׁנִּפְטְרָה שֶׁאֵין בַּעֲלָהּ יוֹרֵשׁ מִכֹּחָהּ.
וְכֵן אֲפִלּוּ מֵת אָבִיהָ וְיֵשׁ לוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים וּמֵתָה הִיא לִפְנֵי שֶׁגָּבְתָה אוֹתוֹ מִלְוֶה, אֵין בַּעֲלָהּ יוֹרְשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לִהְיוֹת שֶׁלָּהּ בִּלְבַד וַעֲדַיִן אֵינוֹ מֻחְזָק בְּיָדָהּ.
{כתב הרמב"ם בהלכות אישות פרק כ"ב "הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו" ולדעת הרמב"ם בפרק א´ מהלכות נחלה ירושת הבעל הרי היא מדברי סופרים ואילו לדעת הראב"ד והרשב"א הרי היא מן התורה. וכתב הרא"ם שהרוצה לגרש אשתו אף על פי שאינו יכול משום חרם דרבנו גרשום מכל מקום אם מתה ירשנה. וכתבו רשד"ם אבע"ז סימן צ"ח ומהרימ"ט פרק ב´ סימן קמ"ו ורמ"א בשם מרדכי בסימן צ´ סעיף א´ אם מת אביה ואחר כך מתה היא בעלה יורש נכסים שירשה מאביה אף על פי שעדין לא הגיעו הנכסים לידה, שאנו דנים אלו הנכסים כמוחזק ולא כראוי.
מה שאמרנו שבניה יורשים את כתובתה, ביארנו זאת לעיל בסעיף פ"ז.}