זמן ההפסק בטהרה ודין מוך דחוק · כז
אִשָּׁה שֶׁנִּפְתַּח מְקוֹרָהּ לְהוֹצִיא דָּם וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם פָּסְקָה בְּטָהֳרָה סָמוּךְ לַשְּׁקִיעָה, חַיֶּבֶת מִן הַדִּין לְהַנִּיחַ מוֹךְ דָּחוּק בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּבְדִיעֲבַד, אִם לֹא הִנִּיחַתוּ עָלָה לָהּ הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וְתַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה נְקִיִּים מִיּוֹם הַמָּחֳרָת, וְחִיּוּב זֶה נוֹבֵעַ גַּם הוּא מֵהַסִּבָּה שֶׁהֱיוֹת וְהָיְתָה זוֹ רְאִיַּת וֶסֶת, וְלֹא רְאִיַּת כֶּתֶם בְּעָלְמָא, לָכֵן הֻחְזַק מַעְיָן פָּתוּחַ וּצְרִיכָה בְּדִיקָה מְעַלְיָא.
{מרן השו"ע בסימן קצ"ו סעיף ב´ כתב "ראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות" וכתב הרמ"א בהגה שם "ובדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לבין השמשות ומצאה עצמה טהורה אף על פי שלא היה המוך אצלה כל בין השמשות סגי, אבל בדיקת שחרית לא מהני הואיל ולא ראתה אלא רק יום אחד". וזה עפ"י דעת הראב"ד (בשער הספירה והבדיקה עמ´ סח´) תוספות רא"ש (נידה סח) צידה לדרך, ספר התרומה (סימן פז´) סמ"ג, מרדכי פרק ב´ דשבועות סימן תשל"ז, ורבנו ירוחם שלדעתם א"צ מוך דחוק כלל ומ"מ כתב רמ"א להצריכו לכתחילה.}