דברים המותרים ואסורים בזמן נידתה · נה
מְזִיגַת הַכּוֹס שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים הִנָּהּ מְזִיגַת כּוֹס הַיַּיִן בְּמַיִם, אַךְ נִרְאֶה, שֶׁבָּזֶה רָאוּי לְהַחֲמִיר גַּם בִּמְזִיגַת הַיַּיִן עַצְמוֹ מֵהַבַּקְבּוּק אֶל הַכּוֹס, הֱיוֹת וּבִזְמַנֵּנוּ אֵין דֶּרֶךְ לִמְזֹג אֶת הַיֵּינוֹת בְּמַיִם, וְהַיַּיִן מַגִּיעַ מִן הַיֶּקֶב כְּשֶׁהוּא מוּכָן לִשְׁתִיָּה.
{עפ"י מה שהביא הבית יוסף בשם הגהות מיימוני, שמזיגת הכוס שאמרו היינו מזיגת היין במים, וכן נראה מדברי הרא"ש בפסקיו (כתובות סא.), אבל יש להוסיף בזה שאין רגילות בזמננו למהול את היין במים אלא רק ביקבים עצמם, ואשה שתוסיף מים בכוס יינו של בעלה בזמן הזה עלולה רק להדאיג אותו אם נשאר בו רוב יין שיוכל לברך הגפן, והיות ולא מוזכר בש"ס בענין זה חילוק אם מדובר במזיגת היין מהכלי או מזיגתו במים, וכוונת חז"ל מובנת, שהיין במייטבו מרגיל לעבירה, הרי שלזמן הזה, כוונת חכמים היא ביין עצמו שיצא מן היקב ומוכן להגשה בלא שום תוספות.}