דברים המותרים ואסורים בזמן נידתה · נד
מֻתָּר לְאִשָּׁה לְהַגִּישׁ לְבַעֲלָהּ תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁאָר מִינֵי מַאֲכָל וּלְהַנִּיחָם עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו בְּלֹא שׁוּם שִׁנּוּי, שֶׁאֵין קֵרוּב דַּעַת אֶלָּא בְּהַגָּשַׁת כּוֹס יַיִן בִּלְבַד.
{כמו שנתבאר בסעיף הקודם עפ"י מה שכתב הב"י בשם הרשב"א, והמגיד משנה, שלא אסרו חכמים אלא ביין וכן כתב המאירי, ואע"פ שכתבו כמה מאחרוני אשכנז להחמיר גם בשאר תבשילים כתב בספר פני משה של רבי משה הכהן מג´ירבה "ואני אומר שמן הדין מותר גמור הוא, שהרי בש"ס לא אסרו אלא מזיגת הכוס, ועוד שאין הטעם אלא משום חיבה, ובנתינת קערה של תבשיל לפניו מאי חיבה איכא בהכי, וזה פשוט אפילו לדרדקי דבי רב, וכן מוכח מדברי מרן השו"ע, אבל אין זה מן הפלא על הב"ח הנ"ל כי ידוע שכל דרכם של רבני האשכנזים להחמיר בחומרות כאלה וכיוצא בהן, מינים ממינים שונים ואנו הספרדים לא מחמירים בהם כלל".}