אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן סא

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן סא

סימן ס

שאלה

נשאלתי לחוות דעתי בדין סירכה הניטלת ע"י קליפה כנהוג ובצבוץ ע"י פושרין ברחוק מקום מן הסירכה הנראית בולטות שנמצאו בודקין שמקילין לעצמו בזה לתלות הבצבוץ במה שבודין מלבם ומביאים ראי' לסברתם לתלות להקל ומה שמדמים בנפשם שמצאו כן בספרי גדולי המחברים שמדברים מענין הזה ונדרשתי איך להורות למעשה:

תשובה

פשוט וברור הוא שטועין כל האומרים כן ואותן הבודקין אין בהם דעת להבדיל בין בדיקה לבדיקה. כי המחברים שהעלו להקל בזה לתלות בידא דטבחי תורת אמת היתה בפיהם בזמן שהי' המנהג בבחינת הסירכה לברר ע"י מיעוך ומשמוש שאין זה סירכא המטרפת רק ריר בעלמא ואז לא הי' צריכים כלל להסיר הקרום המתפשט על הריאה להלאה משטח עובי הסירכא ואפי' לדעת השמ"ח המחמיר בזה שכ' בסל"ח צריך ליזהר שלא ישאר ממנה כלום ולא שום דלדול כוונתו שיה' מקום הריאה מתחת הסירכא פנוי מדלדולי עובי הסירכא שלא ישאר דלדול מהסירכא תלוי ומעורה בקרום הריאה ואע"פ שכבר כתב שלא ישאר ממנה כלום הוצרך לבאר עוד שלא ישאר שום דלדול משום דלאו חד טעמא הוא דמ"ש שלא ישאר ממנה כלום הוא מס' בית לחם שהביא בתב"ש ס"ק נ"ז והוא להוציא ממ"ש בשם הרא"ש ורש"ל דמשמע מדבריהם שא"צ להסיר כולה ואפי' אם לא נתקה רק באמצע מכשירין ולמד כן ממ"ש שהסירכא אם ימעך בין האצבעות כל היום היא הולכת ומתחזקת דמשמט כל שנתקה ע"י מיעוך אפי' רק באמצע הרי היא הוכחה דשם לאו סירכא היא ומכשירין מדמדמין לה לגמרי למ"ש בתחילה מתשו' הגאונים להכשיר כל סירכא שתנתק כשהטבח מכנים ידו בנחת לבדוק ומדלא פי' שאין מקומה ניכר כמ"ש ברוקח שהביא הב"י וכמשמעות לשון הכלבו משמע שאפי' נשארו ראשי הסירכא בעין מכשירין וכתבו הטעם לזה מסגולת המיעוך אלמא דחד דינא אית להו מיעוך והכנסת יד הטבח [ובזה סרה מעל התב"ש קושי' הפ"מ שכ' שאין ראי' מהרא"ש ע"ש] ולפיכך כתב השמ"ח שצריכין להסיר כולה שאם ישאר ממנה כלום יש ראי' דלאו ריר הוא אלא סירכא גמורה מדלא הלכה מכל וכל ואמרי' דהמקצת שנתמעך הוא משום שלא משמש שם בנחת כ"כ ומטעם זה צריכין להסיר כולה אפי' אם לא היינו מצריכין כלל לבדוק מקום הסירכא בפושרין. אבל אכתי ה"א שאם הסיר כולה ולא נשאר רק דלדול מעובי' תלוי' ומעורה בקרום הריאה שזה הדלדול א"א למעכו בין האצבעות כמו החוט המתוח ואין מזה הדלדול הוכחה [ממה שלא הלך במיעוך] על כל עובי הסירכא מראשה לסופה שהלך במיעוך] לומר שאינו ריר דשדינן גופו שהוא הדלדול בתר עיקר הסירכא שנתברר ע"י המיעוך שאינו אלא ריר שוב א"צ להסיר הדלדול ולהכי כ' השמ"ח עוד מס' עולת יצחק שהביא בתב"ש שלא ישאר שום דלדול ומטעם שכ' בשם מהרנ"ש ומהרמ"ל ומהרש"א כדי שלא יעכב הבדיקה בפושרין לפי סברתו בשמ"ח סל"ו שקבעוה חובה ומעכבת וזה הטעם שייך ג"כ למה שצריכין לפי מנהגינו לבדוק בפושרין להסיר כולה אפי' אם נאמר שבמה שנתקה רק באמצע יצתה מחזקת סירכא כסברת הרא"ש ורש"ל והיינו טעמא שכ' התב"ש שני הטעמים לבסוף והעיקר סמך השמ"ח על טעם השני משום עכוב הבדיקה שכן משמע ל' התב"ש שם שלפי מנהגינו בבדיקה צריכין להסיר כולה [וכן הבין המ"ז ס"ק י"ד בשמ"ח ואזדא לה מה שתמה עליו בלב"ש] לפי שהטעם הראשון יש לדחות דע"כ לא קבלנו מהגאונים אלא דסירכא מתחזקת במיעוך ולא תנתק אבל זו לא שמענו מהם שא"א לריר להתקשות עד שלא יתמעך בין האצבעות וא"כ דנין מהמקצת שנתמעך ונתברר שהיא ריר על הסירכא כולה שאינו אלא ריר [א"נ והוא העיקר שאפי' נאמר שמה שנשאר ולא נתמעך אינו ריר והא כדאיתא והא כדאיתא מ"מ אין כאן סירכא המטרפת ואין דינה אלא כסירכא תלוי' כיון שלא נסתרך רק לריר שהוא מקום שאין לו קיום בפ"ע ולא למקום המתקיים אין סופה להסתר לרש"י ולא להנקב להתוס' וכדבעי' למימר לקמן] והשמ"ח לטעמו אזיל דס"ל דעשו את הבדיקה חובה ומעכבת מטעם שמיעוך קולא גדולה היא לפי שיש לחוש שמא לא נזהר למשמש בנחת ושמא עדיין לא הוקשה [הגם שאין החששות הללו מדינא דהא אחזיקו ריעותא לא מחזקינן מ"מ משום הרחקה יתירה] החמירו לבדוק מקום הסירכא בפושרין אע"ג דאין בדיקה זו מועלת כלל להוציא מאלו החששות וכמו שסיים בלשונו שאין בדיקת הנפיחה עיקר דאין לפרש מ"ש בשמ"ח סל"ו דיש לחוש שמא לא נזהר למשמש בנחת כו' קאי על הסרת הדלדולים הסמוך לקרום דלזה מועיל בדיקת הפושרין ר"ל דאם הי' מישמוש בכח ודאי הי' נעשה נקב בקרום שגם אנו בקיאין לבודקו [לאפוקי ממ"ש הט"ז סק"ו] דמלבד שאם נפרש כן יהי' ק' מ"ש אח"ז שאין בדיקת נפיחה עיקר עוד יהי' דבריו סותרין מיני' ובי' דבסעי' ל"ו תלי טעמא דבדיקה משום הסרת הסירכא כולה ובסעי' ל"ח תלי טעם הסרת כל הסירכא משום הבדיקה ולמה לא תפס בפשיטות כסברת הט"ז וכל הפוסקים הבאים אחריו דס"ל דאין הבדיקה מעכבת דהכי מסתבר כיון שנתברר ע"י המיעוך שאין זה אלא ריר בעלמא הרי אין כאן שום ריעותא להצריך בדיקה ובאמת לא יהיו צריכים להסיר הסירכא לגמרי עם הדלדולים אבל מהקרומין הנמצאין פרושין על הריאה המתפשטין מעובי הסירכא והלאה מזה לא מיירי השמ"ח כלל [ולא שייך לקרות הקרומין הללו בשם דלדול שהוא ל' תלוי ומעורה כמ"ש אבר המדולדל] וא"צ להסירם כלל אפי' משום חומרא דבדיקה [דאלו להוכיח על גוף הסירכא שאינו אלא ריר ודאי דלא מהני מידי] כמ"ש השמ"ח בהדי' בלשונו סל"ו בודקים מקום הסירכא והוא מהב"ח דמיירי בסמוך לסירכא דוקא:

וע"כ אם אירע שהסיר הקרום המתפשט על הריאה ובדק בפושרין ובצבץ שלא בסמוך לסירכא אע"פ שיש לחוש שמא שם במקום הבצבוץ הי' נאחז ומושרש בקרום הריאה מחיים ומשם הי' התחלת הסירכא והוא הולך ומתפשט ע"ג הריאה עד מקום הסירכא הנראית בולטת לחוץ מן הריאה אשר שם נסתרך למקום אחר שלא כסדרן ובדרך סירכא מחיתוך לגב [דאין לומר דלא חיישינן לזה משום שאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום [כמ"ש בשו"ת הגר"ז] שהרי יש כאן ריעותא לפנינו והוא הקרום המתפשט מן הסירכא וע"ד שכ' התב"ש ס"ס ל"ה דתרי קרומי אית לריאה ולא יותר] מ"מ אין לאסור דכיון דמה שנראה בולט ויוצא מן הריאה נתברר לנו ע"י המיעוך שאינו אלא ריר בעלמא א"כ אע"פ שבאמת הי' מושרש במקום הבצבוץ בקרום הריאה אין זו סירכא המטרפת ואין ע"ז רק שם סירכא תלוי' או מיניה וביה לדעת השמ"ח כיון שלא נסתרך רק לריר בעלמא ולא למקום שריר וקיים וכמ"ש למעלה בסברת הרא"ש ורש"ל. ופליאה דעת ממני מ"ש בלב"ש ס"ק קמ"ה לחלק בין אם נפלה הסירכא מהריאה בצד אחד מחיבורה ע"י מיעוך דע"ז העלה דאינו מועיל כלום ובין אם נתפרקה לשנים באיזה מקום באמצע דמועיל והבין הלב"ש כן מלשון המ"ז ס"ק י"ז ע"ש גם הבין מ"ש במ"ז גוף הסירכא ר"ל באמצעותה ואין הדבר כן וכוונת המ"ז יש לפרש בענין אחר אלא שלשונו מגומגם כידוע] ואינו מובן דאם מה שדבוקה לריר הוי סירכא גמורה המטרפת מה מועיל אם נתפרקה באמצע הרי הקצה שנשאר סמוך לקרום ולא נתמעך הוי סירכא והיא דבוקה לריר שבאמצע ומה לי ריר באמצע או בראשה השני והאמת דסירכה גמורה דרכה להסתרך באבר מאיברי הבהמה דוקא שלא באותו אבר עצמו [וכמ"ש במ"א ליישב טעם היתר סירכא תלוי' וסירכא ממקום למקום באותה אונא לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב ע"פ מ"ש הב"י בזה שנדחקו בפי' דבריו ואין להאריך כאן] וכ"ש לדעת הסוברים טעם טריפות הסירכא משום דסופו לנקוב דבכה"ג ר"ל אם נסרך לריר שאין לו קיום והעמדה בפ"ע אין לחוש שיהא סופה להתפרק ולינקוב הקרום:

וכ"ז לפי מה שהי' מנהג הקדמונים לבחון הסירכא ע"י מיעוך ומשמוש באצבעות ואחר אשר רבו המתפרצים ושאינם בקיאים. הוציאו מת"י סירכות בחזקת כשר מבלי מיעוך הראוי לפי הדין וע"כ החמירו חכמי הדורות שלפנינו והצריכו להסיר גם כל הנמשך עם דלדולי הסירכא ע"י קליפה ולבדוק אח"ז כל השטח בפושרין ועי"ז נפתח מקור חיים ובאורם נראה אור לכל ב"י במושבותם דרך אחר והוא בחינת הקליפה הידוע ונתפשט בכל ערי ישראל במדינתנו ועזבו את מעשה המיעוך לגמרי ונשכח מכל וכל ובחינה זו ע"י קליפה מאושר ומקיים מפי ספרים ומפי סופרים וקלסוה רבנן הגאון מהר"מ בשו"ת חתם סופר ובאמת מה שלא דברו פוסקים הראשונים כלל מזה הוא משום שהי' לבם רחב והי' מכירין מיד בתבנית הסירכא ובמראית הריאה אותה שבאה מקרום פרוס [וגם בזמננו שו"ב מומחה בקי בזה] ולא הי' מספקים אותה כלל בסירכא מטרפת רק אם הבינו שלא יתפשט קרום מעל הריאה הי' בודקים במיעוך ומשמוש להבחין אם היא סירכא גמורה או ריר. וכ' בר"א ויותר מזה הפליג בח"ס לומר שבחינת הקליפה אדרבה היא חומרא ולא קולא כמ"ש על המיעוך שהיא קולא גדולה והיינו כי להבחין שנתמעך הסירכא רק מחמת המשמוש לבדו ולא הי' שום כח אחר מעורב בו דוחה או מושך עוקר או פוסק מן הצד אין רוב הבודקים יכולים להרגיש רק מי שמוחו צלול ויודע לכוון לבו להעמיק בהבחנה זו משא"כ בקליפה כל בן דעת לבבו יבין להרגיש אם הי' הקרום הנקלף נאחז באיזה מקום בריאה או לא רק שיכוין להפשיט בנחת וגם אם הי' נאחז הי' קולט עמו קרום הריאה בהפשטתו ולזה מועיל הבדיקה בפושרין וע"כ עיקר הסמיכות בבחינת הקליפה היא הבדיקה בפושרין ואע"ג שכ' הרמ"א שאין אנו בקיאין בבדיקת נפיחה וכמ"ש הט"ז ס"ק ו' דדילמא אם הי' מנפח כראוי הי' מבצבץ נראה דהיינו דוקא בבדיקות נקב שאנו חוששין לו שנעשה מחיים ע"י חולי וכיוצא בו דאפשר דהנקב דק כ"כ שאין כח בנפיחה שלנו לדחות הרוח. ובנ"ד אין לנו לחוש על נקב כזה תחת הקרום רק לשמא מושרש בקרומי הריאה ומה שנקלף ע"י הבודק הוא לפי שקלט עמו קצת מהקרום של הריאה בזה גם אנו בקיאין דודאי אם הי' כן הי' נעשה נקב מורגש שגם ע"י נפיחה שלנו יבצבץ ומטעם זה צריך הבודק להסיר את הקרום הנמשך מן הסירכא ומתפשט על הריאה עד שידע שנסתיים וכלה ואין לו עוד שום שארית בריאה משא"כ בבחינת המיעוך שא"צ להפשיטו כלל להלן ממקום עובי הסירכא מדינא [רק מחומרת האחרונים] דכיון שנתברר שאין כאן סירכא גמורה רק ריר בעלמא תלינן על הקרום הנמשך שהוא מקרומי הריאה משא"כ בבחינת הקליפה שיש בכאן חזקת סירכא גמורה ועלינו להוציאה מן החזקה ע"י בירור שאין הקרום הזה שממנו יצאה הסירכא מקרומי הריאה [בלב"ש יש כאן דברים סותרים זא"ז] וצריך ג"כ לבדוק את כל מקום התפשטות הקרום ומקום שכלה בכלל בפושרין לפי שיש לחוש שמא נאחז קרום הזה בקרום הריאה ושם היא התחלת הסירכא ואם לא יבצבץ יש ראי' שהוא רק קרום פרוש ואם יבצבץ באיזה מקום אפי' רחוק הרבה מן הסירכא הוי טריפה ודאי ממ"נ דאם הרגיש שקלף בנחת והקרום שקלף אינו מן הריאה הרי יש נקב בפועל מחיים ואם נאמר שקלט הקרום אליו את קרומי הריאה ועי"ז ניקב הרי יש לחוש שמא בכאן הי' מושרש וזהו התחלת הסירכא ושרשה והוי סירכא גמורה של"כ בצירוף הקרום היינו שהתחילה ממקום הבצבוץ ונתפשטה עד מקום הסירכא הנראית ומשם בולטת לחוץ להסתרך למקום אחר דאין להתעקש ולומר שאין לחוש לזה דאם איתא שבכאן הי' התחלת הסירכא היתה מיד בולטת לחוץ באותו מקום דזו לא שמענו בשום פוסק שהסירכא דרכה לכוין מהלכה נכח התחלתה רק שדרכה להסתרך למקום אחר ויש שמיד בהתחלתה מסתרכת ובולטת לחוץ ויש שבהתחלתה מתפשטת ע"ג הריאה ולבסוף מסתרכת למקום אחר וסירכא מחיתוך לגב יוכיח וכ"ש שיש רגלים לדבר במה שמבצבץ שהי' נאחז ומושרש בכאן שהכל סירכא אחת היא שלא כסדרן ובודאי שאין לתלות בחוזק הנפיחה שהרי היתה בחזקת טריפה ובדיקת הפושרין הוא כדי להכשירה:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה