נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
נחלת שמעון · סימן נט
תשובה מהגאון הגדול ר' אברהם אבלי זצלה"ה מווילנא לאא"ז בענין גדול:
תשובה
בעזר"ה יום ו' עש"ק ב' טבת שנת בשורה לכל לפ"ק פה ווילנא.
ברך לקחתי וברך לו אשיבנו. לעשות רצון קונו. בפינותיו אל הימין פונה. ה"ה כבוד א"ה ידידי הרב המופלג אמיתי שנון וחריף. החכם הכולל בשערים מהולל כבוד מו"ה שמעון נ"י כאוה"ב. קבלתי מהדורא תנינא. השואל מענינא בענין אשר כתב מעלתו בדברי תורה יבמות ל"ז ע"א ד"ה חלב היולדת. ומאפיסת הפנאי. אין אתי פנאי להשיבו בענין שקו"ט בדברים הנוגעים לפלפולא ומה גם שאין זה ענין הכרחי אם שב ובאר. כי אין זה תימא על התו' אם לא נחו דעתם בטעם הדבר שלא הצריכו שלש חדשים ושלשה ימים אחר כי לפי פירשו של התו' מודים דביבמה סומכים על הרוב. ומהאי טעמא לא הקשו על יבמה כמובן מתירוצם שלא תרצו איבמה משום דסמכו על הרוב ע"כ עיקר קושיתם משום דמשמע דלענין הבחנה אין סומכין על הרוב. ומהיכן חדשו סבה זו דבהבחנה אין סומכין על הרוב מאי שנא דבכל התורה סומכין על הרוב. ע"כ מוכח מהא דאמינא בשלמא תמתין ב' חדשים היינו ספיקא אם בר ט' לקמא אי בר שבעה לבתרא וקשה הלא אית לן למזיל בתר רובא. ומאי ספיקא בזה. וע"כ דחיישינן שמא יהי' ממיעוט או שיהי' בר שבעה או שלא יהי' נכר לשלשה חדשים והוא יהי' בן ט' וחיישינן לספק זה א"כ גם בזה קשה אם תלד לששה חדשים או לשני ימים או ליום שלישי עדיין לא יהי' נודע אי בן ט' הוא ולא עבר עד בן ט' חדשים מימי הקליטה. או בר ז' הוא מאחר שלא הוכר העובר מיד בשלשה ימים לאחר זה. וכ"ש לפי פשט מקצת מפרשים דלשלשה עם ימי הקליטה ניכר והכא הרי לא הי' ניכר ואין מקום לסברת מע"ל. שקודם צד"י יום הוי ספק גמור ולאחר צד"י יום אבל מחזקינן דאינה מעוברת. וכשתלד תלד לט'. ואע"ג דאפשר א"ה לא חשו חכמים לספק זה. דזהו קושית התו' למה לא חשו חכמים למיעוטא. כמו שחששו לזה. שלא תנשא מיד לחודש או ב' חדשים ואע"ג דיש לומר דבכה"ג דמיד לאחר שלשה חדשים היא בחזקת שאינה מעוברת אפ"ה הך רובא דרובא נשים מתעברות ויולדת סתיר להאי רובא דניכר לשליש ימים. ואפשר הי' לומר. דאמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות ורוב נשים לט' יולדות עדיפי. והיינו דכתב תני כו' דסומכין ורוב נשים דיולדת לט' ואע"ג (באשה שלא נתעברה קודם) דאיכא ספיקא בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון ואמרינן מחמת זה הוי ספק שם מיירי באמת באשה שלא נתעברה קודם וכמ"ש בתו' ד"ה חזי הואיל ולא הוכרה עוברא וכקושית התו' דחזקה ליבום יש לעיין למאן דס"ל חזקה שאינה מבוררת לא הוי חזקה וכשמקדשה בביאה א"כ הך חזקה דיבום חזקה שאינה מבוררת היא ובזה הי' מתיישב הך מילתא דכתבו ואין לומר. דסמכינן ארובה דלט' ילדין ובסוגין הלז דקאמר ותמתין משהו ותבדוק לתלתא ירחי אע"ג דאיכא אינשי דאינם נכרים לשלשה חדשים נראה דס"ל דנבדוק גם כן לאחר זה כשיהי' שליש לשבעה לבתרא ובשלשה ירחים ג"כ ובזה יהי' ממ"נ סימן אם לא הי' ניכר בשלשה לקמא ולבתרא מינכר כמ"ש הש"י בודאי הוא משני דאם לא הי' העובר ניכר לשליש לא הי' מינכר כ"א לרוב ימי עיבורה והשתא דמינכר בפחות בודאי משני הוא. ואם לא יהי' מינכר כלל אזי אזיל בתר רובא וכן משמע מהש"ס דעל ההכרה אין לסמוך ולהכי פריך ונבדוק משום דודאי אפשר שתעשה עצמה בעלת בשר וכן אפשר שתעשה עצמה בעלת בשר בבשרה. וע"כ לא יהא ניכר הריון בבטנה ובודאי בזה בעינן בדיקה גמורה וכן ההכרה דוקא קודם נישואין דלאחר נשואין מאחר ע"י הליכה נראה כמו שהיא מעוברת משני סובר ע"י זה ג"כ שהכרה שלו אינו אמת ואיני מכיר ובאמת גם אף להנודע ביהודא נראה נכון תירץ הרב מו"ה יעקב שלפי הנראה ודאי האשה מרגשת כאב בבטנה קודם שתרגיש הכבדות בהלוך כדמקשינן ונבדוק בהלוכה אלא דאשה מחפה עצמה בהלוכה אבל ביבמה סמכינן שלא תעשה איסור והיא נאמנת ע"ז בפרט דהוי מלתא דעבידה לגלוי':
מסגי ידידו דורש שלומו אברהם אבלי בהרב מוהרא"ש.