אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן נז

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן נז

סימן נו

תשובה להרב מו"ה אברהם בהגאון מו"ה ר' שלמה זלמן הגאב"ד דק"ק ע"ח סנגינד בענין לישא אשה על אשתו שנשתטית:

תשובה

ברך לקחתי וברך לו אשיבנו. לידידי רב חביבי ורב רחמתי ה"ה הרב החריף מופלג ושנון שלשלת היוחסין גריס באורייתא תדירא ומגלייא לי' טמירא. ומנו שקוד כבוד מו"ה אברהם נ"י בן הרב הצדיק המפורסם מו"ה שלמה זלמן אב"ד דק"ק ע"ח:

נדרשתי מידיד בן ידיד להיות משיב כהלכה לשואל כענין. ע"ד תקנת אחד מבני עירו ה' צבי הירש בר' אשר זה עשר שנים יושב גלמוד בחיי צער. וא"א לו לדור עם אשתו שנשתטית. והנה בפי ידידי שכבר החל מר אביו הצדיק נ"ע לעסוק להמציא לו התרה לישא אחרת. אך טרם גמר הענין נסתלק לחיי עד. וחיים שבק לנו ולכל אחב"י. ורוחא לברי שבק אשר בעזרת החונן דעת יקוה כי בקרב הימים ימלא מקומו. והטיב לראות במכתבו אלי למצוא תקנת ההיתר ע"פ אשר נאסרה עליו השוטה הזאת. כאשר גם בערינו יש עדות מבוררת שזנתה מעתה אפי' למה שתפסו הרבה מהמחברים שרגמ"ה בעצמו בשעת גזירת החרם הטיל תנאי שלא להתיר כ"א בהשלשת הכתובה ובטחון על מזונות ויחוד גט דוקא. ואפי' במקום שיש טעם מבורר להתיר לישא אחרת. ע' צ"צ ס' ס"ז ונ"ב סי' ג' וע"כ חששו לחומרא. והוסיף עוד הנ"ב לדקדק ולהחמיר. ולא אשתמיט שום אחד מנושאי כלי הש"ע להמציא תקנה למי שאין ידו משגת ליתן הנמצא בידו ומותר הכתובה והמזונות ישאר עליו בחוב רק הביאו תקנת הצ"צ והמעיין שם יראה להדי' דלא התיר כ"א באופן שיעלה הסך שיתן לה בטובת הנאה עד שתהא בטוחה להתפרנס כ"י שאר וכסות מן הריוח והקרן יהא קיים ובלא"ה לא מתיר אפי' למי שאין ידו משגת והיינו לשיטתם שכן הי' התנאי שלו להתיר כ"א באופנים הללו והסברה הישרה נותנת שטעם התנאי הזה נובע מעיקר התקנה אחר רגמ"ה דהוא משום קטטה כמ"ש הב"ש ס' א' ס"ק כ"א וא"כ אפי' במקום שיש טעם מבורר להתיר כ"כ דמצינן למעבד דלא להוי קטטה עבדינן. ע"כ היכא דיכול לגרש הראשונה ע"י כפי' המבואר בס' קי"ז ס' י"א לא נכניס עצמינו להתיר חרם רגמ"ה **(הג"ה ודוקא עי' כפי' היינו למעט ממנה שכ"ו אבל לא מצינו שהתירו לזרוק לה בע"כ וכ"מ פשטות לשון הש"ע בצרוף מה שהוסיף הרמ"א בהג"ה שהרי כתב מי שאשתו נכפית כו' ואין בזה משום תקנת רגמ"ה. ואם תמאן לקבל הגט ימנע ממנה שכ"ו וכן בלשון הרמ"א ס' א' במקום שמן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת עכ"ל ולמה לנו כולי האי יזרוק לה גט בע"כ כיון שמן הדין לגרשה והא ע"ז לא תיקון כלל רגמ"ה כמ"ש הרמ"א סי' קי"ז אלא ודאי דלענין לזרוק לה גט בע"כ עדיין חרגמ"ה במקומו עומדת ולא תקנו שום התרה ע"ז כיון דאפשר בכפי' ובמקום שאין מן הדין לגרשה גם ע"י הכפי' הוא בכלל הח'. וגדולה מזו מצינו בס' קע"ח מה שנכלל בח' רגמ"ה ע"ש וכללא הוא תקנת רגמ"ה להשוות האשה לאיש ובמקום שכופין לאשה כופין לאיש. וכ"ש שיש עלי' עוד כפיות אחרות למנוע ממנה שכ"ו או לישא אחרת ותהא צרתה וכמ"ש כופין אותו עוד שיאמר רוצה אני ומה שבחרו יותר להתיר הח' דב' נשים מלהתיר גירוש' בע"כ דלכאורה אפכא מסתברא דזה אינו רק פעם אחת וזה עומד באסורו כל ימיו] היינו משום דקשים גירושין שהרי דוד התירו לו ליחד ולא לגרש ע' סנהדרין כ"ג הארכתי קצת בזה לפי שכתב הב"ש ס' קי"ז ס"ק כ"ב שכתב ומכ"ש דיכול לזרוק לה גט בע"כ עכ"ל ואיני יודע מנין לו וכש"ל ומ"ש הרמ"א בס' קי"ט י"ח דבמקום מצוה יכול לגרש בע"כ נ"ל דר"ל ע"י כפי' ולא ע"י זריקת הגט תדע שלענין לישא ב"נ כ' או מתירים ולענין לג' בע"כ כ' לשון יכול ד"מ בלא הת' ב"ד כלל ומ"ש והלא שניהם מחי' רגמ"ה הם אלא ודאי כדכתיבנא (ואולם המעיין בתשובת מהר"ם מרוטנבארג שכתוב בלשון התקנה שלא לגרש בע"כ בלא רשות הקהילות יראה ויבין דבריו:)** לישא אחרת אלא דהיכא דאינה בת גירושין כגון שנשתטית לא סגי בלא"ה ויש להתיר לו לישא אחרת. ומ"מ חששו לקטטה דשמא כשתשתפה תתבע עונתה. ותאמר שהיא עיקר אשתו ואדרבה יהי' עוד קטטה יותר ע"כ תקנו שייחד לה גט ע"י שליח הולכה דאע"ג דלא שרי' לאנסובי' לעלמא בגט זה כמ"ש הנ"ב שאינו מועיל משום דכל מידי דלא מצי למעבד השתא לא מצי משוה שליח אהא וכן משמע מלשון הב"ש ס' א' ס"ק כ"ג דכ' ואחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהא לו ב' נשים משמע דצריך גט אחר להתירה מדלא כתב שאחר שתתרפא יתן השליח הגט לידה. מ"מ מגורשת מספק בגט זה דאין אנו בקיאין בגדר השוטה ע' ברמב"ם ה' עדות. ושמא היתה בת גירושין בשעת כתיבת הגט ומינוי השליחות ותו דיש פוסקים דס"ל דשפיר מצי למעבד שליח אפי' במאי דלא מצי למעבד השתא. וההיא דנזיר דף י"ב מפ' רש"י דבמאי דלא מצי למעבד לא מסיק אדעתי' לשווי' שליח אבל אי עביד שליח להדיא ש"ד ע' משנה למלך פ"ט ה"ו מהל' אישות. ואע"ג דלא ק"ל הכי מ"מ לחומרא חיישינן. ועוד דאיכא גוונא דהיא בת גרושין עכשיו מן התורה דהיינו אם יש בה דעת לשמור את גיטה ומכל הלין טעמא תקנו לייחד לה גט ע"י ש"ה שיתן בידה כשתשתפה. דאע"ג שלא תבא מותרת להנשא לאחר בגט זה אם יהי' נושא לאחרת תהא הראשונה אסורה לחזור לו ולא תוכל ליתבע ממנו עונתה דקיימה עליו באיסור שתי נשים מאחר דנשא השני' ברשות ע"פ התרה הוי כמו מן הדין לגרשה דיכול לכופה לקבל הגט ע"י שימנע ממנה שכ"ו:

וכיון שע"פ ההתרה הדין שיכול לגרש הראשונה. כשתשתפה ה"ז ככל מגרש מחמת מומין שיתן הנמצא בידו והמותר כשתשיג ידו ולפ"ז ע"כ צ"ל דהמבואר בתקנות שמחוייב להשליש הכתובה ותוס' אינו אלא אם ידו משגת וזהו כפי המשמעות מצ"צ ושאר אחרונים בתשובתיהם. ולא עוד אלא דבמקום שאסורה לחזור לו ע"פ הדין גם מה שבידו אין להשליש לכתובה דהא אין עליו חיוב כתובה רק מחמת הגט ובמקום דאסורה לחזור ליה נלע"ד ע"פ מה שכתבתי לעיל דגם ליחוד הגט אין צורך דהא מתירין לו איסור ב' נשים ולקטטה לכשתשתפה אין חשש כיון דבלא"ה אסורה עליו ולפ"ז אשת כהן שנשתטית. יכולין בפשיטות להתיר לו לישא אחרת בלא יחוד גט וכתובה רק דחייב במזונתה ובאשת ישראל שנשתטית וזינתה באנו למחלוקת התו' והרמב"ם לענין קטנה שזנתה ברצון ע' מ"ל פ"א מה' אישות ה"ח ד"ה אך אכתי ק"ל כו' דחרשת ושוטה דינן כקטנה ולדעת התוס' פיתוי שלהם אונם הוא ולדעת הרמב"ם פ"ב מה' סוטה ופ"ג מה' איסורי ביאה קטנה שזנתה ברצון נאסרת על בעלה והפסידה כתובתה והנראה לע"ד לדינא דלענין הכתובה אין הבעל יכול לטעון קי"ל כהרמב"ם דהא הרמב"ם מודה בקטנה בת מיאון דאין לה רצון להאסר על בעלה לפי מה שהבין הראב"ד בדבריו לחלק בין קטנה לקטנה. וכ"כ במ"מ ה' א"ב ונראה פשוט דרמז הרמב"ם עמ"ש פ"ד מה' אישות מבת שש עד בת עשר אם מכרת עסקי קידושין ומבת עשר ולמעלה אפי' סכלה ביותר מקודשת למיאון ועל הנהו כתב דאין להם רצון כו' ובלא"ה י"ל דסבר הרמב"ן דשוטה גרוע מקטנה וכדס"ל לראב"י ור' אפרים והח"מ והב"ש הביאו בשם ר' אפרים סי' קי"ט דגדולה שאין בה דעת גרועה מקטנה וא"כ אפשר דהוי כקטנה בת מיאון והו"ל ס"ס ובמקום ס"ס לא מפסדה כתובה כמ"ש התו' כתו' דף ס' ע"ב ד"ה אי למיתב כו' ולענין אסור איכא ספקא לאידך גיסא דשמא גם לדעת נאסרה עליו דדילמא אית ליה דעתה קלישתא לרצון דהוי כאומר מותר דנאסרה עליו כמ"ש בס' קע"ח ואע"ג דהשתא הוי ספק השקול מ"מ לא מפסדה כתובתה דלא יהא אלא ספק אונס ספק רצון דנלע"ד דהדין נותן דמוציא ויתן כתובה וכמ"ש בח"מ ס' פ"ב ס"ב בשניהם טוענים איני יודע גובה המלוה בלא שבועה ולא דמיא לאומר פ"פ מצאתי דבספק אחד מוקמינן ממונו בחזקת מרי' כמ"ש התו' שם דהתם הוי א"י אם הלותני משא"כ בכהאי גוונא הוי איני יודע אם פרעתך והנהו דלא שותות ולא נוטלות כתובה הוא משום דהיא נתנה אצבע בין שניה דנסתרה אחר הקינוי משא"כ בכהאי גוונא דלא שייך נתנה אצבע דעכ"פ ההתחלה הי' באונס לפי שאין בה דעת גמור וכ"מ מההיא דאבוה דשמואל כתובות נ"א ב' אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון משמע דכתובה מיהא גבי' אם גרשה אלא דאנן לא כייפינן לי' ליתן גט וכתובה רק דאסורה עליו:

והנה בנדון דידן הי' לנו להתיר לו לישא אחרת בלא גט וכתובה וכמו שכתבתי לעיל דבמקום דאסורה לחזור לו אין צורך ליחוד הגט וכתובה. אבל עכ"פ הי' חייב במזונתה ומ"מ נלע"ד בנדון דידן לפטור אותו גם מזונותי' ע"פ מה שהעלתי לדקדק על הרמב"ם מה דפיתוי קטנה אונס הוא דבאמת הביאו הרבה מהמחברים ראי' להרמב"ם דקטנה שזינתה נאסרת על בעלה וכתבתי דאין שום סתירה מהא דק"ל להלכה דפיתוי קטנה אונס הוא דיש חילוק בן אם התחיל לפתות אותה ולשדלה בדברים עד שנפתית הוי אונס לפי שאין בה דעת לעמוד כנגדו לסתור דבריו ודעתו ונכלל בהא נתפשה מותרת ודומה להא דאמר רבא אפי' בגדולה אפי' ידעינן שסופה ברצון הוי אונס משום דיצרה אלבשה ובקטנה או שוטה מעלינן להו דרגא דתחלתה בפיתוי דברים בלא מעשה ג"כ אונס הוא משא"כ הרמב"ם דקדק בלשונו הטהור וכ' בה' סוטה אם זנתה ברצונה ז"ל דהא מעצמה קמגרי' יצרה עלה בלא התחלה מאחר זהו נקרא רצון ונכלל בהא לא נתפשה ורמז ע"ז הרמב"ם ה' א"ב פ"ג ה' ב' שכ' ונאסרה על בעלה כמו בה' סוטה ומהנאמר שם בלשונו מבואר יותר רק אלו המלות אם זינתה ברצונה ואם ללמד לאפוקי אונס למימרא בעי אלא ודאי כונתו לאפוקי רצון דפיתוי. ואפשר דגם התו' מודו לזה דבכה"ג נאסרת אלא דעדיפא משני כתו' דף ט' א' ד"ה ואב"ע דשם אונס חד הוא וע"ע תו' דף מ' ד"ה הלא"ה ע"ש היטב דדבריהם צריכין ביאור:

ולפ"ז בנדון דידן שידוע שהיא רודפת אחר הבעלים גם בשוטה ה"ל רצון אליבא דכ"ע והפסידה כתובתה וכל ת"כ דהיינו מזונת יש להתיר להבעל צבי הירש ב"ר ע"פ מאה רבנים לישא אשה על אשתו השוטה בלא שום חיוב מממון ומ"מ לא מלאני לבי להקל בלא יחוד גט ביד שליח הולכה כיון שהוא קבלה מהגאון מו"ה שכנא אולי הוא טעמו משום דלא ליתי לאחלופי בשתי נשים דעלמא ומ"מ לענין ממון אין להחמיר עליו מספיקא כיון דאין ידו משגת ול"ל לעגן אותו בעבור עניו רק יש להעיר בזה שאין דעתי נוחה בו במה שמקבצין סתם חתימות מאיזה לומדים שיהיו ואינם נותנים לב למישקל ולמטרי בענין ההתרה רק נמשכים אחר הרבנים הגדולים המתחילים בהיתר רק ראוי לעשות כמו שכתב הנ"ב שכל אב"ד בעירו יקבץ אליו לומדים מופלגים הראוים להוראה ויסכמו על ההיתר גם נלע"ד שצריכין להוציא ההיתר מפיהם בזה"ל פלוני בן פלוני היתר לו לישא אשה אחרת על אשתו פלונית בת פלוני ואח"כ יחתמו לראיה כי צ"ע טובא בהחתימה לבד בלא שיוציאו בשפתם אם מועיל להתיר חרגמ"ה וד' אלדים אמת ינחנו בדרך האמת בתורה דכתב בה אמת וכל נתיבותי' שלום:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה