אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן נה

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן נה

סימן נד

שאלה

שאלה מהרב הגאון מו"ה יצחק הוראדנא בענין מקדש אשה בממון שע"פ דין אינו מבורר שהוא שלו רק שאין מוציאין מידו ותשובת אא"ז הגאון המחבר על זה:

בעז"ה יום ב' אחרי ג' מר"ג ווילנא. לידידי וידיד נפשי עוז הרב המאוה"ג חריף ובקי מפורסם לשם ותפארת כו' כש"ת מו"ה שמעון נ"י אב"ד דק"ק טאווראג:

אחרי דרישת שלומו ושלום תורתו. אבא בספק קטן הנצרך למעשה לפני רוכ"ת. ע"ד הקדושין אשר קידש ראובן בחפץ שזכה אותן משמעון ע"י שהוא מוחזק בו וטען קי"ל. ועתה כשהצעתי הדבר לפני המופלגים עמיתי דפה העירו בצדק אחרי שהחפץ אינו שלו לכל הדיעות רק שזכה בטענת קי"ל א"כ הקדושין הם רק ספק קדושין ורוח התורה דברה בהם כי כן העיר הקצה"ח בקונטרס הספקות שלו אות ח' ואחריו החזיק הגאון אב"ד דק"ק ווארשא בתשו' חמדת שלמה שלו. לכן אחלי רוכ"ת בחסדו להשיב בזה דעתו דעת **(כיון דזהו פרנסתם ומחיתם בכך משא"כ בנ"ד מודה הג"א דהו"ל לאסוקי אדעתי' שמא לא ירצה לקבל אחריות דאמרי אנשי' קבי' מארעא כו' ודמי טפי לפועל העושה בחינם דכתב במהרי"ק להדיא דאמרינן איהו דאפסיד אנפשיה דהו"ל לאסוקי אדעתי' דלמא הדר בי' ומ"מ אם באת חבילה לידו חייב בכל הזיקו דבעה"ב אחבילה סמך:)** תורה ואענדנו עטרות. ידידו דו"ש חפץ הצלחתו והתענגו על רוב שלום כרצון:

יצחק הוראדנא

תשובה

אחרי אשר כבר העירו המחברים ליתן טעם למה אמרו ספיקא דממונא לקולא הא גם בממון איכא איסור גזל ומ"ש משאר איסורי תורה דספיקן לחומרא והשיב באו"ת ע"ז דכיון דגזירת התורה הוא המע"ה אין כאן איסור גזל כלל מעתה לענין נ"ד כיון דהתורה זכתה לו הרי הוא כשאר קנינים שלו שזכה ע"פ דיני התורה ע"י מתנה ירושה והפקר דיכול לקדש בהן את האשה קידושי תורה וה"ה בנ"ד אע"ג דיכול להיות דבאמת אינו שלו. וגדולה מזו אר"י בכריתות שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה. וע"כ לא קאמר רבא התם דהיכא דמידע ידע לא מפקר אלא משום דאפשר לי' למטרח ולהביא עדים להזימם משא"כ בדין קים לי שאין בידו לברר לעולם אע"פ שהתובע טוען ברי מ"מ כיון שהמוחזק זכה מדין תורה הוי שלו לכל צרכיו. ויש לדון מק"ו ממשכון שאינו רשאי להשתמש בו ומ"מ הוי קידושין לפי שזכתה לו תורה קנין בגופו של משכון. אלא שעדיין יש מקום עיון בתירוץ של התומים שאינו מספיק רק אליבא דרשב"נ בפ' הפרה דמפיק להא דהמע"ה מקרא דמי בעל דברים יגיש ראי' אבל לרב אשי דמסתמא קיי"ל כוותי' ואיהו מיבעי לי' לקרא לכדר"נ דנזקקין לתובע והא דהמע"ה אית לי' מסברא דמאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי' אסיא אכתי איכא למימר דמ"מ הוי ביד המוחזק ספק גזל אלא שאין כח ביד ב"ד להוציא מידו בלא ראי' והא דאינו מחויב לצאת יד"ש אפי' במוחזק שמא ותובע בריא נ"ל דהיינו משום דכ"ז שלא תפס התובע תלינן דמסתמא מחיל כיון שאין יכול להוציא בדיינים. ומצינו דבסברא מועטת תלינן בממונא לקולא אפי' לכתחילה כמו בפירות דקל דשמיט ואכיל. ולענין העמדת בהמה כדי בחצר השותפין היכא דאיכא דקפיד ע' רשב"ם פ' ח"ה נ"ז ב' ד"ה לקולא כו' שכ' והיינו קולא שאנו מתירין לזה מסתמא להעמיד כו' ובדוכתא אחריני אמרינן שואל שלא מדעת גזלן כו' עכ"ל וע"כ הסברא ג"כ משום דמאן דכאיב לי' כו' ואלו הי' מקפיד הי' מוחה. ולפ"ז כיון דלענין איסורא דמודר הנאה אמרי התם דאזלינן לחומרא אפי' למ"ד וויתור מותר ותלינן דקפיד א"כ ה"ה לענין קידושין י"ל דהוי ספק:

ומ"מ לדינא נראה דלא גרע מקידשה בגזל אחר יאוש דמסקנת הפוס' כרשב"א ור"ן והמגיד דמקודשת משום דהוי שינוי רשות בידה. וא"ל דהכא לא מייאש עכ"פ לדעת מאן דס"ל דמהני תפיסה בחזרה אחר שנולד הספק והעמידו ב"ד ביד המוחזק דסבר היום או למחר אתפוס ממונו ויעמידו הב"ד בידי. דיש להוכיח מהגוזל בתרא דאמרינן גבי לסטים ישראל כיון דאמרי מימר מייאש ופירש"י בלשון ראשון דאמרי צא תן לו ואין חובטין במקלות ולפ"ז כיון שהב"ד פוסקים ליתן לו ודאי דמהני תפיסה אלמא אע"ג דיש בידו לתפוס מ"מ מייאש. אלא שעומד נגד זה מ"ש הרא"ש סלע שנפל משנים ולא מייאש מיניה לעולם כי ברור לו שזה לקחה והיום או למחר אתפוס משלו דבין להבנת הסמ"ע דדינא הכי ובין להבנת הט"ז וש"ך שהלה סובר בדעתו כן בטעות עכ"פ נשמע מהרא"ש דמה שיכול לתפוס אין מתייאש. ואולי יש לחלק דהתם בסלע שיוצא בהוצאה ומהני לי' תפיסת ממון אחר דהוא דבר קל ולא מייאש משא"כ לענין גוף החפץ דיותר קשה לתפוס אותו החפץ דוקא ומתייאש מגופו ולהכי הנוטל מן הלסטים הרי אלו שלו ואין להנגזל רק חוב על הלסטים. וא"כ ה"ה לענין קידושין דהחפץ שלה ומקודשת ודאי. ולבד זה נ"ל דאפי' גילה התובע דעתו דאינו מתייאש הוי קידושין ודאי דהא הביא הסמ"ע בסי' קל"ח והש"ך שם בשם התוס' ועוד פוסקים דאם תקפו הראשון והקדישו כשהוא בידו תו לא פקע אפי' חזר חבירו ותקפה וא"כ ה"ה שאינו יכול להוציא מיד הלוקח ומקבל מתנה או מיד האשה. ולצדד להחמיר באם שלא הודיע להאשה שאין לו זכות בהחפץ רק בטענת קי"ל שאולי תוכל האשה לומר לא ניחא לי להתקדש במה שאני מסעדתו על השינוי שלא יוכל חבירו לתפוס גוף החפץ. לענ"ד הקלושה אין זה סברא כלל כיון דבלא"ה לא הי' החפץ ביד המקדש בשום נידנוד איסור כלל וכמ"ש. ומ"מ הערת מופלגי ווילנא במקומה עומדת לענין אם המוחזק מודר הנאה מהתובע אם מהני טענת קי"ל לענין איסור ובזה אם נרצה לצדד להקל ע"כ צריכין אנחנו למ"ש האו"ת דכיון שאמרה תורה המע"ה הרי הוא של המוחזק לגמרי ואין נהנה משל התובע כלום ונאמר עוד דגם רב אשי מודה לענין דינא דאלת"ה היכי קאמר הא ל"ל קרא סברא הוא הא צריכא קרא לענין איסור אם לא שנאמר דבאמת פליג וס"ל דלא אמרינן המע"ה אלא לענין ממון ואהא קאמר דמסברא ידעינן. ואיני יודע להכריע:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה