אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן נד

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן נד

סימן נג

שו"ת מהרב הגדול מוה' אורי דוד אב"ד דק"ק גאמאקשט ותשובת אא"ז זצוקלל"ה אליו:

יום ה' לסדר ויצא פרח ויגמול שקדים.

אל כבוד ידיד עליון וידיד נפשי ה"ה הרב המאה"ג חו"ב משנתו כעמר נקי אור הברקי אהוב וחנון זית רענן סוע"ה פ"ה והדרו ע"ה כשק"ת מ"ה שמעון בהרב מ"ה זרח ז"ל ויזרח עד ביאת הגואל. ראב"ד ומ"ץ דק"ק טאווראג ולכל אשר באהלו שלום:

ידידי הנה נתעצמו לפני בדין ראובן ושמעון והאריכו בטענותיהם כפי שאעתיק למע"ל על הסדר. ויען שהענין הנ"ל הוא קשה אצלי מחמת שאיני מורגל בעסקים כאלו ע"כ לא רציתי לגמור בעצמי הדין ואמרת אלך לי אל הגדולים אשר בארץ הוא ניהו ידידי מעכת"ר נ"י ונתרצו שני הצדדים אשר יקיימו כפי אשר יצא הד"ת מאת מעכת"ר נ"י אחר אשר יעיין בטענותיהם ויקבל שכר טרחה. ומן השמים יקבל כפלי כפלים בזה ובבא:

הנה בדבר העסק אשר מריגע לפה. והנה יש בזה ג' דרכים (א) סוחר נוסע לריגא וקונה שם סחורה רק מחמת שמריגא למיטאווע נתרבו מאוד השוללים ויש בזה סכנת הדרך ע"כ הוא מניח הסחורה בריגא ועושה עם מוביל אחד להעמיד לו הסחורה למקום רצונו על אחריותו אפי' מאונסין כידוע והמוביל הלזה משלם להסוחר מקודם בעד הסחורה אשר קנה שמה. והסוחר מוסר להמוביל אותות הרשום מהסחורה למען יאמינו לו ויתנו הסחורה לידו:

(ב) ויש אשר הסוחר לוקח שמה סחורה בהקפה ונותן ערך איזה כסף על יד ומניח הסחורה שמה עד ישלם כל מחירה. ואז המקבל להוביל אינו נותן להסוחר מאומה. רק מקבל רשימת האותות מידו ומשלם שמה להמוכר כל מחיר הסחורה. ובשני אלו הדרכים המוביל הלזה נוסע בעצמו לריגא מקום המוכר ושולח הסחורה ע"י שלוחיו. או שולח את שלוחיו לריגא עם אותות הרשום והמחיר. והמה מקבלין הסחורה. ויש עוד דרך שלישי והוא (ג) שהסוחר בעצמו או שלוחו היושב בריגא. שוכרים בעצמם מי שיביא להם הסחורה הקנויה למקום רצונם. וזה המקבל מקבל עליו אחריות הדרך ואינו עוסק מאומה בשום דבר. הן בקבלת הסחורה מהמוכר בריגא והן בהעמדת הסחורה למקומם הראוי וגם אינו יודע מי ומי המה ההולכים:

והנה נסתפקתי בשני דרכים הראשונים. כי לפי פשטות הענין נראה שאין להמוביל (טראנספאטירער) שום חלק בהסחורה רק שמשכיר את עצמו להיות פועל להביא את הסחורה בעצמו או ע"י שלוחיו כמנהג. ומתנה להתחייב באונסין. דהא אם הי' רוצה המוביל למכור הסחורה לאיש אחר בשם (במקום המוכר הראשון) או אחרי בואה לפה לא הי' ביכולתו והי' מתחייב בדת. א"כ אינו רק פועל. ולפ"ז אם המוביל רוצה לחזר טרם שקבל הוא או שלוחיו את הסחורה... נלפע"ד דבדרך הב' בודאי יוכל לחזור כי ידוע שפועל אפי' קבלן יוכל לחזור. ובדרך הנ"ל במה נשתעבד רק במה שקבל רשימת האותות מה סחורה והוה כמסירת מפתח. וידוע שיש מחלוקת רש"י ותוס' אם מסירת מפתח קונה (עיין ב"ק ד' נ"ב) והנה אם פועל משתעבד בקנין שלא יוכל לחזור בו לפי פסק רמ"א בחו"מ סי' של"ג ס"א בהג"ה היינו דוקא קנין גמור כמשיכת כלי אומנות או קנין סודר עיין שם בש"ך. אבל קבלת אות הרושם לא עדיף לענ"ד מקנין סטומתא המבואר בסי' ר"א. וא"כ זה תלוי במחלוקת הש"ך והפוסקים אם בן חורין הוא ג"כ דינו כקרקע עיין סי' צ"ה. ולפי דעת הב"ח אין נוהג בקרקע דין סטומתא. ואף לפי דעת הש"ך עיין סי' ר"א הנ"ל צריך שיהא המנהג ברור בזה ובנידון הנ"ל אין המנהג ברור וגם לפי הדרך הראשון שנותן לו מעות בעד כל סך הסחורה אני מסתפק מאוד אם לא יכול לחזור בו הפועל הנ"ל כי גם מעות לא הוי קנין גמור דהא לא נתן ע"ז שיקנו לו שום דבר בהסחורה רק השליש המעות לבטחון וא"כ לא יוכל הסוחר להחזיק המעות עד שיעשה לו פעולתו:

אמנם בדרך השלישי הנ"ל שאינו מתחייב עצמו לעשות שום פעולה. רק שמקבל ע"ע אחריות הדרך. הנה אם ע"י קבלתו שכר מי שיביא את הסחורה הסוחר בעצמו או שלוחו ודאי שאינו יכול לחזור ומתחייב מדין ערב. אולם אם עדיין לא מסר הסחורה לשום אדם. או שמסר הסחורה למביאים טרם שעשה מעמד עם הטראנספאטירער ובעת שעשה המעמד כבר הוליכו את הסחורה נלפע"ד שהמוביל הנ"ל יוכל לחזור דהא לא קנה אצלו כלום ולא נשתעבד בכלום רק שקבל ע"ע אחריות א"כ לא עדיף ממשחק בקוביא המבואר בחו"מ סי' ר"ז סי"ע י"ג בהג"ה דהא אין בידו לגמרי ולא ביד אחרים וא"כ בודאי יוכל לחזור בו טרם שנגמר הענין דהא זה ברור דאם הניחו מעות על הדף וטרם שגמרו השחוק או טרם שהתחילו חוזר אחד מהם ואינו רוצה לשחוק או לגמור אין מחייבין אותו לשחוק או לגמור השחוק וה"ה הכי. והנה מדי כתבי אמרתי להודיעו מה שצ"ע לפי ענ"ד על תשובות הרא"ש הובא בחו"מ סי שט"ו סי' ד' ראובן שכר נער לשמשו כו' שכתב הטעם מפני שכל תנאי השכירות אינו צריך קנין ולא ידעתי מה שייך תנאי השכירות לכאן הלא לפי משמעות המעשה לא היו הנער בנו של שמעון וא"כ בפשוט שמעון מתחייב מטעם ערב:

ומעתה נביא לענין המעשה שבא לפני. הסוחר שמעון... קנה סחורה... וכבר צוה למשולחו היושב שמה בעיר תסחורת הגוים שישכור אנשים להביא הסחורה... על אחריות עצמו ונזדמן שביום... בא ראובן אל הסוחר שמעון הנ"ל ועשה עמו מעמד. היינו שראובן בעצמו יסע... ויביא לו סחורתו הקנויה סך... וע"ז נתן לו ראובן מעות סך... ועל סך מסוים נתן לו שטר בח"י. ועוד נשאר חייב לו במקצת עד תשלום ערך מחיר הסחורה. וקבל ראובן ע"ע אחריות הדרך מסך כל הסחורה. ובתוך הדברים אמר שמעון לראובן הנ"ל אם ברצונך קבל עליך אחריות גם מהסחורה ההולכת אלי ויש לי ידיעה שהסחורה מעבר מזה והלאה בתוך הדרך (אמנם אינו כ"כ ברור) ובאמת מצד הזה יש קצת סכנה מהמון השוללים הנקראים בדרך. ויען ראובן הן והמה עודנו משתעים בענין ההוא טרם התפרדו איש מרעהו אמר ראובן לשמעון הנ"ל ביום... הבעל"ט אתן לך מענה בידיעה ברורה מכל דבר שורש ע"י ציר מיוחד. (כי כברת דרך מראובן לשמעון) וקים ראובן דברו ושלח לו ציר מיוחד ביום אשר ייעד לו עם אגרת כפי ההעתק ושמעון הנ"ל קיבל האגרת וכתב בחזרה איגרת לראובן שהוא מרוצה לזה שכתב אליו מנידון המסחור השני גם שלח לו ע"י הציר הנ"ל אותות הרשום מהסחורה בכדי שיוכל ראובן לקבל הסחורה והמוכר יתן לידו גם הסחורה ממסחר הראשון הנ"ל. ויהי אך יצא יצא השליח עם האגרת מאת פני שמעון בא אליו ידיעה שכבר נלקחה הסחורה הנ"ל שממסחור השני הנ"ל ביום שלפניו כשמוע שמעון את כל זה וירדוף אחרי הציר של ראובן וישיג אותו כברת ארץ... ויקח מאתו את האגרת שלו ואותות הרשום. וכעת נגשו למשפט ראובן עם שמעון הנ"ל כי שמעון רוצה להחזיק ממעות ראובן סך. בגלל המסחר השני אשר נשדדה בדרך כנ"ל ונתעצמו בטענותיהם כאשר אבאר:

לידידי או"ג הקצין... נ"י.

שולח אני לכם ציר מיוחד כפי האפרייד וע"כ זאלט איהר מיר למעה"ש שיקין דעם בריף מיט דעם רעכענונג מל סך 450 ראט אונד דען ארעסט מעות וואס איך בין אייך שולדיג גיבליבין 14 רו"כ עד מאה ראט וועל איך אייך אפשיקין ע"י מוקדם אדער אז איך וועל אפשיקין די ח' ד"מ גם גיריס איך אייך וועגין יעצע וויא מיר האבין אפ גירעט קען איך ניט מער מקבל אחריות זיין וויא אף ארבעים ראט מחמת איך האב דארטין 2 קאלייען קען איך ניט אזוי פיל מקבל זיין אחריות נאהר אפשר האט איהר שוין אידיעה אז עס איז שוין אף דער זייט ליטאווע קען בלייבען לויט ערשטין אפ רייד אונד אויב ניט בין איך ניט מקבל אחריות וויא ארבעים ראט:

והנה לגלות מה שדעתי הקלושה נוטה בדין זה אין מהצורך כי מה אדע אשר לא ידע והכל גלוי לפניו ומאוד אבקשהו שיכתוב לי באריכות ולברר כל הדינים המסתעפים מטענותיהם יקבל החוה"ש מאדוה"ש ידידו באמת המצפה על תשובתו לענדו עטרה לראשי אורי דוד חונה פה נעמאקסט:

טענות ראובן

א) הן אמת שביום פלוני דברנו יחד וקבלתי עלי אחריות הדרך על סך פלוני וכאשר היינו עודנה עסוקין באותו ענין בעת פניתי שכמי ללכת לדרכי אמרתי לך מפורש כי ביום פלוני הבא אודיע לך כל ד"ש וכוונתי בודאי על שני המסחרים יחד. והראיה שביום המוגבל שלחתי לך ציר מיוחד וכתבתי לך נידון שני המסחרים יחד ואז גמרתי עמך העסק. ולפ"ז אז לא היה לך סחורה כי כבר נאנס וא"כ אין אני חייב לשלם לך כלום:

ב) המעות שנתתי לך היה רק על מסחר הראשון וכשנתתי לך המעות והשטר אז לא הזכרת לי עדיין כלל מהמסחר השני והראיה שכתבתי לך זכרון דברים מהמסחר הראשון וכתבתי לך שקבלת סך... ושטר על סך.. וא"כ לא היה אלא דבור בעלמא ודברים אין בהם משום מחו"א ובפרט במקום פסידא:

ג) אמרת לי שסך הסחורה שמובילין כעת הוא ערך כזאת. והסחורה הנלקחה לא תגיע אף עד מחצית מאשר אמרת. ומי יאמר ששלי נלקחה אולי שלך נלקחה [כוונתי בזה סחורה המסורה על אחריות נשארה מכל וכל. והנלקחה הוא סחורה אחרת (כמו בשני כיסין שמ"ש) הקנויה לך ואין לי חלק בזה] או לכל הפחות לא אתחייב רק לפי הערך ועוד סמכתי בדעתי שבודאי תחלק סך המסוים על שני פעמים. ואפי' בפעם אחת אם היה כל סך ההוא כאשר אמרת אפשר היה החצי ניצול כמו שרגיל בכמה פעמים:

ד) באגרתך שכתבת לי ע"י ציר מיוחד שלי אתה אומר בעצמך שנתרצת כמו שכתבת לך שיהי' או על סך.... או כמדובר הראשון וא"כ הוי הוכחה שעדיין לא גמרנו הענין ביום פלוני אשר דברנו:

ה) הסחורה לא היתה שלך רק של חצרון ואם לו הייתי יודע מזה לא הייתי מקבל עלי אחריות. באשר ידוע שהוא קשה המזל וכן קרה לו כמה פעמים שנלקחה סחורתו:

תשובת שמעון

א) נתרצת בפירוש על סך הידוע בינינו ולא אמרת לי מעולם שביום פלוני הבא תודיע לי איכות הענין. רק ביום ההוא דברנו וגמרנו הענין בשלימות ואינני זוכר כלל אם אמרת לי שום דבר טרם נסיעתך. וגם אם האמת אתך שאמרת. זה לא היה רק על מסחר הראשון מחמת שבקשתיך שגם לחצרון יהי' חלק במסחר הראשון ולא נתרצית עדיין ויכול להיות שעל זה אמרת שתודיעני. ומה שאמרת הראי' שכתבת לי ביום פלוני מהמסחר השני אין ראי' כי באמת חזרת וכבר ידוע המנהג בין הסוחרים שבדבור בעלמא מתחייבין. ואולי מחמת ששמעת שכבר נלקחה הסחורה ע"כ חזרת. ועוד שבאמת גם לפי אגרתך אם הי' לי ידיעה שהסחורה כבר מעבר מזה אתה מתרצה. ובאמת הי' כן וא"כ אתה חייב לשלם כל שויה:

ב) מה שאמרת שנתת לי הכסף על מסחר הראשון. שקר אתה דובר רק קודם שנתת לי הכסף והשטר גמרנו שני המסחרים וא"כ גם נתינת הכסף הי' על שניהם. ומה שאמרת שרשמתי תוכן הכסף והשטר שקבלתי מאתך על זכרון מסחר הראשון הוא שקר מחלט כי שני המסחרים יחד רשמתי זכרון הנ"ל וגם לפי המנהג שבדבור בעלמא מתחייבין אף שנתתי על מסחר הא' אוכל ג"כ להחזיק המעות על מסחר הזה:

ג) שקר אתה אומר ומעולם לא אמרתי לך שסך הסחורה עולה כך וכך רק אמרתי לך בפי' שאינו עולה רק המחצית מזה. והראי' שעשינו מעמד בינתינו על להבא ג"כ שכל המסחרים שלי יהי' מחצית אחריות הדרך עליך:

ד) אינו כי לו יהי' שנתרצית כפי מכתבך הוא רק מחמת בקשתך אבל לא הייתי מוכרח לזה כי כבר גמרו הענין ביום פלוני העבר. וא"כ לפי האמת אתה חייב לשלם לי כל שויה של הסחורה עד פרוטה אחת. וכן נכון לך לעשות והשב לי אתהן בשלום:

ה) מה לך אם הסחורה שלי הוא או של אחר (של חצרון) הלא אנכי קבלתי ממנו על אחריות וא"כ הנה כשלי נחשב ואף שמו לא נקרא על הסחורה. ומה לך ולרוע מזלו:

ויען ראובן דרך כלל אני אומר לך. כל מה שאמרת הוא שקר מוחלט רק שהאמת אתי. ועל מה שהשבת בטענה חמשית מה לך אם שלי או של איש אחר. אחרי שאני קבלתי על אחריותי כל הסחורה ושלי הוא לגמרי. בודאי אינו דומה. אחרי שהוא נודע לרוע המזל ובודאי זאת גרמה ובגללו באה כל הצרה ועוד הלא אתה מודה בעצמך שלא מכל הסחורה קבלת אחריות רק שהי' לחצרון ג"כ חלק בהסחורה סך מסוים על אחריות שלו וא"כ הלא בבירור הוא שלא נתרצתי להיות שותף אפילו בפרוטה אחת:

תשובה

שמתי עין עיוני בדבר הלכה למעשה אשר הציע כת"ר במכתבו הטהור (מיום פלוני) ע"פ סדר הטענות אשר העתיק בשפה ברורה ואחר העיון זאת היא אשר עלה בידי לענ"ד לפי הטענות. אם אמנם הי' נודע בברור שנגמר ביניהם ביום המסוים ההוא מכל וכל עסק המסחור המדובר ביניהם ולא אמר ראובן לשמעון שיהי' הדבר תלוי עד שיתן לו ידיעה ביום המוגבל הבא היה יכול שמעון להחזיק במעותיו של ראובן אע"פ שלא מסרם לידו ע"ז רק על מסחר הראשון וע"ז המסחר השני לא היה שום קנין רק דברים בעלמא שנתרצה לקבל אחריות ע"ס פלוני. דאע"ג שלא עשה שמעון עתה שום מעשה ע"פ דבורו של ראובן הרי אם לא היה ראובן מקבל עליו האחריות היה שמעון מבקש איש אחר ומסתמא היה מוצא מי שיקבל עליו האחריות ע"מ להרויח דהרבה נמצאו אנשים כאלו שרוצים להרויח וא"כ הדין מבואר ח"מ סי' של"ג סעי' ל' בהג"ה ע"ש בש"ך ס"ק ל"ט דגם הרמב"ן ונ"י מודים דבדבר האבד של ממון אם בתחילה הי' הבע"ה מוצא פועלים לשכור ועכשיו כשחזרו בהן שוב אינו מוצא ונפסד מיד דצריך לשלם לו כל הזיקו (ואין זה דומה למשחק בקוביא שלא גרם לו הפסד ומ"מ נ"ל לדינא דדוקא כשהיה לפועלים ממון ת"י בעה"ב כמו בנ"ד ואפי' לא נתנו לו הממון בתורת משכון וקנס ע"ש בש"ך ס"ק ל"ג וד'. אבל אם לא היה ממונא של ראובן ביד שמעון אין לחייב את ראובן מדינא דגרמי דשמעון איהו דאפסיד אנפשיה דלא הי' לו לסמוך אדבורא בעלמא והו"ל לעסוקי אדעתיה דלמא הדר בי' ראובן והיה לו לכל הפחות ליקח ממנו כת"י על האחריות דע"כ צ"ל האי סברא דלא תקשי גבי מוכר סחורה ולא היה קנין גמור וחזר בו הלוקח ועי"ז הפסיד המוכר הרבה שמתחילה הי' לו סוחרים הרבה ועכשיו אינו מוצא אמאי לא מחייבינן לו ללוקח לשלם להמוכר הזיקו מדינא דגרמי אלא ודאי משום דאמרינן המוכר איהו דאפסיד אנפשיה דלא הו"ל לסמוך אלוקח בלא קנין. אלא דהתם לא מהני אפי' הי' ממונו של הלוקח ביד המוכר דכיון דתקנו משיכה בלקוחות לא היה לו לסמוך על דברים או מעות כיון שבקל יכול לקנות במשיכה או בק"ס. משא"כ בפועלים דאין במה לקנות **(הג"ה לשון הרמב"ן הובא בב"י דסמכה דעתי' מעיקרא ואין כאן דרך לקנין ע"ש סעי' ג' ובזה נראה דפליג הרמב"ן על הג"א ואין להאריך כעת. ועי"ל דהג"א לא מחייב משום דינא דגרמי אפי' לא באתה חבילה לידו אלא גבי פועלים דלא הו"ל לבעה"ב לאסוקי אדעתי' שיחזרו בהן דמה"ת לא ירצו להרויח)** בזה יש חלוק דבלא באתה חבילה לידו של בעה"ב נתחייבו הפועלים להשלים עד כדי שכרו. ואם באת חבילה לידו שוכר עליהם עד כדי שלא תאבד מלאכתו ואם לא מצא לשכור ונפסד מעכב בידו כנגד כל הזיקו. ולפ"ז בנ"ד הי' שמעון נאמן בשבועתו להחזיק היינו שישבע שנתרצה ראובן ביום פלוני בהחלט גמור על האחריות דמסחר הב' ולא נשאר הדבר תלוי עד שיתן לו ידיעה ביום פלוני הבא. ויכלול בשבועתו שהיה מוצא איש אחד שהיה מקבל האחריות (ואע"ג שאין מבואר זה בטענה שלו מ"מ נכלל הוא במה שטען המנהג בין הסוחרים שמתחייבין בדבור וע"כ לא חזר אחר אחרים לפי שסמך על ראובן וכגון זה פתח פיך כו') ויכלול ג"כ כפירת הטענה הג' שמכחש לו בברי היינו שאמר לו בפי' שאינו עולה רק סך ערך פלוני אך מחמת שבטענה א' של שמעון מבואר שאינו זוכר אם אמר לו ראובן שום דבר קודם נסיעתו. אם כן אינו יכול להחזיק בשל ראובן מספק דאם באמת אמר לו כן שיתן לו ידיעה ביום פלוני הבא אע"ג שנתרצה מתחילה יכול לחזור בו כ"ז שעסוקין באותו ענין ועכ"פ היה יכול להטיל חרם סתם על ראובן. ומ"מ לדינא נ"ל הטענה של ראובן טענה טובה שכיון שמודה שמעון שהיה לחצרון חלק במסחר השני ומודה ג"כ שלא נתרצה ראובן שיהי' לחצרון חלק במסחר הראשון לפי שהוא קשה המזל עיין פ' המקבל ד' ק"ו ע"א. א"כ הוי הקבלה מה שקבל ראובן האחריות ממסחר השני קבלה בטעות וע"כ אין לשמעון שום טענה על ראובן מחמת ההפסד ממסחר השני והמעות שבידו הם בחזקת ראובן ומחויב להחזירם לו לגמור המסחר השני זהו מה שנלע"ד לענין הד"ת שבין ראובן לשמעון ודו"ק:

ולענין מאי דשאילנא קדמוהי לברר שאר דינים המסתעפים מטענותיהם הנה הרבה פרטי אופנים שונים נמצאים בעסקים אלו. ואמלא כעת משאלות כת"ר במה שהעיר עליהם במכתבו הטהור. והוא דבדרך הב' שכתב כת"ר שהאיש המוביל משלם בעצמו בעד הסחורה למוכר הראשון במקומו ומביאה בעצמו או ע"י שלוחו. נלע"ד דאז אין להמוביל הזה דין פועל רק שיש לו קנין לפי מעותיו בגוף הסחורה עד שמביאה להסוחר ואז הוי כחוזר ומוכרו לו. דאם לא היה לו קנין בגוף הסחורה כיון שנוטל מהסוחר רווח הרבה יותר מכדי שכר הבאה בעלמא אלא היה מניח מעותיו בהסחורה וא"כ מה שנוטל יותר הוא בעד מעותיו יש כאן איסור ריבית אע"פ שהוא מקבל עליו כל האחריות כן מבואר בי"ד סי' קע"ז סעי' י"ח ע"ש בשו"ע ובהג"ה ובט"ז ע"ש דנראה להדיא דאפי' אם מביא המלוה בעצמו את הסחורה על אחריותו לא מהני להוציא מאיסור ריבית כיון דזוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי בעינייהו לא יצא מדי הלואה ולא שרי אא"כ המלוה זוכה בהסחורה וחוזר ומוכרה לו. וזה שרי אפי' הי' ביניהם תנאי מפורש ע"ז שקונה ממנו ע"מ שיחזור וימכרנו לו. ואפי' לפמ"ש הט"ז סי' קס"ט ס"ק כ"ו ובש"ך ס"ק נ"ז לאסור בהתנה שיחזירם לו אפי' במטלטלים וכן אם מחויב להחזיר מצד המנהג ע' שו"ת צ"צ סי' כ' ותבואות שור ב"מ ד' ס"ה הכא מודו כ"ע דשרי כיון דמכירה הראשונה הוא במקום הזול ומכירה השניה הוא במקום היוקר וע"כ יהי' המוביל ההוא מתחייב בד"ת אם הי' מוכר הסחורה בשם או אחרי בואה לפה לאיש אחר והיינו מחמת התנאי או המנהג ומ"מ אין עליו דין פועל רק שם קונה ולוקח עליו וגמר הקנין הוא מה שמקבל חתימת הרשום מיד הסוחר שזהו בעצמו מה שמוכר לו דהחותם הוא כמו שטר על הסוחר הראשון בלא שם המלוה דקונה במסירה לבד בלא קנין אחר. וכן הוא ג"כ בדרך הראשון שכתב כת"ר אם המוביל הלזה נותן לו מעות להסוחר ע"מ להוציאם לצרכו דאז ג"כ אין היתר משום ריבית אא"כ יש להמוביל ההוא קנין בגוף הסחורה דאל"כ הוי הלואה ואסור משום ריבית אפי' כל האחריות עליו ע"ש ט"ז סי' קע"ד ס"ק ל"א ובזה גמר הקנין הוא בקבלת רשימת החותם או בנתינת המעות ליד הסוחר דל"ל נשרפו חיטך כו' אך אם בדרך הראשון שכ' כת"ר מסר המוביל הזה המעות ביד שליש או אפי' מסר ליד הסוחר אך לא ע"מ להוציאם רק לבטחון על האחריות אזי אין צורך שיהי' להמוביל זכי' בגוף הסחורה והוי כמו הדין יו"ד סי' קע"ג סי"ט ואז אם המוביל מקבל עליו ג"כ להעמיד הסחורה דין קבלן יש עליו שאין יכול לחזור בו אחר הקנין כ"ה בסי' של"ג ס"א משא"כ פועל דיכול לחזור בו אפי' לאחר קנין גמור בדבר שאינו אבד (מבואר שם בהג"ה) והקנין בזה הוא משיכת חותם הרשום ולא מדין סטומתא אלא מדינא דגמרא כדין משיכה שתקנו בשומרים שהאומן שמשך הכלי שיש לו לתקן בזה נגמר הקנין וזכה הוא בכל השכר והבע"ב זכה בחיוב מלאכתו וכן הוא בנ"ד משיכת חותם הרשום שזהו מה שיש לו לעשות להוליך החותם ולהביא הסחורה:

ולענין תשו' הרא"ש שהובא בטור וש"ע סי' שט"ו עיינתי בגוף התשובה כלל א' סי' ה' ושם מבואר המעשה שהי' ביד שמעון מעותיו של הנער ונשאל הרא"ש אם יש היתר לראובן לקבל מעותיו של הנער מיד שמעון ע"פ מה שסמך עליו לשלם לו מה שיפסיד הנער וע"ז השיב דתנאי שכירות א"צ קנין ומתחייב הנער בכל מה שיפסיד אפי' אם לא הי' מתחייב מן הדין מתחייב מחמת התנאי וממילא רשאי ראובן לקבל משמעון מעות של הנער שת"י ולא מיירי כלל מחיובו דשמעון והטור וש"ע הביאו בסי' זה לענין חיובו דהנער ולענין חיובו של שמעון אם לא הי' בידו משל הנער תלוי במה שהובא בשו"ע סי' קל"א סי"ג ודו"ק. אלקים אמת אשר חותמו אמת ינחנו בדרך אמת בתורה דכתב בה אמת וכל נתיבותי' שלום כרצון נפשו השלמה ורצון או"ג באמת:

שמעון בלא"א מוהר"ז זללה"ה מטאווראג

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה