נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
נחלת שמעון · סימן נג
פס"ד מי שהוציא הוצאת להציל חבילתו של חבירו ובעל החבילה טוען שהוציא יותר מדי ואינו רוצה לשלם ויש הכחשה ביניהן אם עשה אותו שליח או לא:
להרבנים הגדולים כו'.
ענותנותם תרבני להפיץ מעינותי חוצה להודיע לכת"ר מקבת בור נקרת הפס"ד בדבר שליחת התייר לפניהם. הנה מראש לא באו לפני לד"ת ר' הירש ושותפיו רק מקדם באו לפני ר' יצחק ור' בנימין לדון בדו"ד שביניהם וע"פ טענותיהם שר' בנימין הי' שלוחו של ר' יצחק וגם שלוחן של יתר השותפים שהיו בחבילותיהן ביחד באותו פרק ושכן הוא רגיל ע"י הפאדראציק להקדים ב' וג' חבילות למען יהיו הנותרים יותר מובטחים הגם שהי' הכחשה ביניהם בענין ההזהרה שטען ר' יצחק שהזהיר אותו בשעה שמסר חבילותיו לידו שלא יהא מקדים את שלו ושר"ב קיבל עליו כן מ"מ בזה לא הי' מקום לפטור את ר"ב מלשלם לר"י את הפסדו אפי' לא הי' ר' יצחק מזהיר אותו ע"ז. וע"כ יצא הפס"ד שר"ב מחויב לשלם לר"י את ההפסד בין אם יתחייבו שאר השותפים ג"כ לתת לזה ובין אם יזכו הם כנגד ר"ב באיזה טענה שאם יודו לטענת ר"ב עם ר"י שהי' הוא שלוחם ג"כ הרי הוא כמו שומר שדינו שיש בידו להקדים ברועים כו' בשכר [ומסתמא ה"ה בכל אופן הצלה שתהי' ופשוט הוא דאין חלוק בין אם ההצלה ברורה עולמית או אם אינה אלא הצלה לשעתה ומצלת ע"כ מאונס יותר גדול אם לפי ראות עיני השומר יש צורך לזה ונאמן ע"ז בשבועה אם אין בידו לברר (ש"ג ט')] והבעלים מחויבין לשלם לו ואין יכולים לפטור א"ע בטענה אם לא היית מקדים ברועים כו' ג"כ היו נצולין שאם אתה אומר כן לקתה מדת הדין ובכל פעם יפסיד השומר וע' סי' רס"ד ס"ד בהג"ה וכ"ש הוא ממה שאין בעל החמור יכול לומר חמורי הי' עולה בלעדי הצלתך וגם סתמא דמילתא הבעלים סומכים על דעת השומר וסברותיו. ולענ"ד בנ"ד אין לפטור את בעלי החבילות מטעם דהי' לו לנסות בחבילה מזויפת דלא נחת ר"ב אדעתא דהכי ולית לו לחיוביה בזה רק אם עשה כפי הרגילות. ומ"מ אפי' אם יזכו השותפים נגד ר' בנימן באיזה טענה אחרת מחויב ר' בנימין לשלם לר' יצחק כל ההפסד מטעם פשיעה רק לנכות מה שעולה מההפסד לפי ערך על ר' יצחק בעצמו. וכן מבואר בהפס"ד שר' בנימין מחויב לשלם לר' יצחק ארבעה ועשרים רו"כ. ושעל עשרים רו"כ מזה יש לו תביעה על השותפים ויהי' לו ד"ת עמהם כי זה תלוי בטענות שיפלו ביניהם וכשבאו לפני ר' הירש עם ר' בנימין וצרפתי עמי אז את חתני נ"י. ובפנינו הכחיש ר' הירש את ר' בנימין שלא הי' כלל שלוחו [ובידו ראי' ע"ז שכן הודה ר"ב וטען בנדון אחר שהי' ביניהם בפני כת"ר ושארי טענות של ר' הירש לא היו מועילות לו לפי מ"ש למעלה] והשיב ר"ב שאעפ"כ תובע אותו בכח ר' יצחק שעדיין לא שילם לו העשרים רו"כ ושניהם אמרו שמושלש בקהלתכם מעות של ר' הירש שבאם לא יהי' ביניהם פס"ד ע"פ ד"ת בכאן עד שבת הבא יומסר המעות לר"ב. ולאשר לא נודע לנו ברור הדבר אם הערל הפ"א הוא מורשה מכלם ואדרבא הא דלא הי' שם עדיף טפי דלא הוי מבריח ארי דהוי שלא מדעתו ואית לי' פסידא ועכ"פ הא איגלי מלתא למפרע דמעיקרא הוי ברי הזיקא [וע' תוס' פ' הכונס ד"ה א"נ מבריח ארי שכ' דמסתברא דה"ה אינש דעלמא שאינו שומר] ואולי בלא"ה כיון שאין הבעלים שם אע"פ שלא התנה כאלו התנה דמי ואע"ג שגם המציל לא הי' שם ולא הי' בידו להתנות הרי הערל הי' במקום כלם ומהיכי תיתי נימא שכוון דוקא לאבד את של זה יותר משל זה [ונדון זה יותר דומה לשליחת תייר או לספינה שהקילו ממשאה שמחשבין לפי משאוי או לפי ממון. דדוקא אם כבר החזיקו בדרך דאז ודאי ההצלה לאמצע ונוטל כל אחד את שלו] ואפי' בעלה אח"כ חמורו מאליו הסכימו האחרונים דצריך לשלם לו כל דמי חמורו וכ"ש בנ"ד דעכ"פ ההצלה היתה ברורה לשעתה בכל מקום שהם החבילות ולא איכפת לן עתה במאי דהוי למחר וליומא אחרא ואפי' מאן דחייש לכחש גופנא יודה בזה וא"כ חזר הדין להיות ההפסד חל לפי ערך כנ"ל רק שאין ר' בנימין בעל דברים של ר' הירש אלא ר' יצחק הוא בע"ד דידי' ונסתפק לנו שמא כבר שילם ר"ב לר' יצחק ושוב אין לר' יצחק תביעה על ר' הירש. ולענין אם יכול ר"ב לתבוע מר"ה הי' לנו מקום עיון אם הוי כפורע חובו של חבירו או נימא כיון שהוצרך ר"ב לשלם ע"פ ב"ד מטעם פושע הוי כגוזל מחבירו ובא אחר ואכלו דאע"ג דאם רצה הנגזל גובה מהאוכל מ"מ אם הגזלן שילם להנגזל חוזר וגובה מהאוכל כן מוכח בסי' שס"א ס"ק ו':