אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן מו

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן מו

סימן מה

תשובה

מה שחזר והשיב אא"ז הגאון המחבר לאאמו"ר הרב המאוה"ג הנ"ל:

יצו ה' את הברכה ויאיר עינו בהלכה. לאהובי חתני המופלג ושנון חריף ומקשה מתון ומסיק כו' מהו' שמואל מרדכי נ"י:

א) במה שכתבת שאינך מבין מה שכתבתי בדרך הא' וז"ל שם וגם מדסתם התנא ולא פי' כו' והבנת כוונתי דאף אם נאמר דאורחיה בהכי מ"מ כיון דסתם משמע דאין קפידא לכסות במקום שפיכה דוקא וע"ז כתבת דא"כ היה יכול המקשן לדקדק כן משחט בהמה ואח"כ חיה לא הבנתי אני איך עלה על דעתך לפרש כוונתי כן שהצרכתי להקשות ע"ז קושיות. בלא זה שהיא קו' קלושה הלא אין קדשים מקרי ראוי לבילה כיון שראוי לכסות ע"י גרירה ואם איתא דאורחיה בהכי לכסות על הסכין ממש אין כאן הוכחה כלל דדלמא בדם קדשים כיון דא"א לכסות כדין במקום שחיטה אידחי' ליה מכסוי והא דמכסה דם שעל הסכין ע"י גרירה היינו משום שהי' אפשר ובידו לכסות על הסכין וגם הדם בעצמו ראוי לבילה הן לענין עפר למטה והן לענין למעלה ומכ"ש שלא יכול לדקדק משחט בהמה ואח"כ חיה כפי מה שעלה בדעתך ומעתה תדע שהיתה כוונתי במ"ש וגם מדסתם התנא כו' ר"ל שהוכחת המקשן אלמא דגריר ליה הוא חדא שהסברה מוחלטת כן הוא כיון דעל הסכין לאו אורחיה ועוד דאפי' נאמר דאע"ג דלאו אורחיה אפשר שהתורה חייבה לכסות דוקא במקום ששפך הא כל כה"ג לא הי' לו לתנא לסתום אלא לפרש שצריך לכסות על הסכין דוקא כיון שיש מקום לטעות דהא לאו אורחיה [משא"כ בהך דשחט בהמה ואח"כ חיה אדרבה מדסתם ולא פי' דגריר ליה משמע דמכסה במקומו וזה ברור] כתבתי אלו המלות המוסגרות במקום הזה אע"פ שאינו נצרך עתה כ"כ לענין הזה לפי שבזה יתישב עוד הרבה ממה שדקדקתי עוד במכתבך להלן ובכדי לקצר:

ב) מה שפלפלת בחכמה בדרך הב' בענין דחוי אצל מצות הנאני למאוד שלא נתרשלת מלעיין במקור הדין בתוס' ור"ן וב"י וש"ך במקומות השייכים לזה ואולם נמצאו בדבריך איזה גמגומים ומחויב אני להעירך עליהם כפי בקשתך במכתבך הגם שאינו נוגע בעיקר מה שיש לי להשיבך לכוון מכתב תשובתי אליך עם הגהתי בגליון היו"ד על הפר"ח:

והנה מה שרצית להוכיח בתחלת דבריך דס"ל להמחבר דדיחוי אצל מצות ספיקא הוי מדלא הביא בסי' תקפ"ו ותרמ"ט דאם ביטלו אפי' ביו"ט מותר ליתקע וליטול לכתחלה ע"כ דבריך אי משום הא לא אריא דאנא אמינא ולטעמיך למה לא הביא עכ"פ דאם בטלו בעיו"ט מותר לכתחלה דהא כתבו התוס' בסוכה ד"ה באשירה דזה לא מקרי נדחה כלל והביא ראיה מהגמ' אלא ע"כ דלכתחילה כ"ע מודים דלא יטול אפי' בבטלו משום בעיא דר"ל דמאיס כלפי גבוה אלא דללישנא דרב דימי דאמר באשירה שבטלו קמבעיא ליה ע"כ דלא ס"ל לר"ל כוותיה דרבא לשיטת הפוסקים [שהמחבר הולך בשיטתם] החולקים על ר"ת דס"ל דרבא לאחר ביטול דוקא קאמר דיצא] ולדידהו מאחר דקי"ל כרבא דאם נטל יצא לא שייך כלל בעיא דיש דיחוי לענין לכתחילה דלא מקרי דיחוי כלל כיון [הוא כשיטה אחרת] דעכ"פ יצא בדיעבד ומ"ש התוס' בע"ז ד"ה מי מאיס כו' ר"ל אית ליה דרבא היינו ללישנא קמא [וכן מה שכתב התוס' בסוכה ד"ה באשירה כו' ונראה לפ' כו' הוא שיטה אחרת לגמרי לא הובא כלל בב"י] וא"כ אין הכרע בדעת המחבר ממקומות הנ"ל. ואדרבה מסי' תרמ"ו היה נראה להוכיח דפשיטא ליה דאין דיחוי א"מ [וא"כ הוא דחייב לכסות בסי' כ"ח ביו"ד הוא בברכה] ומדלא כתב דהא דעבר ולקטן כשר היינו דוקא דאשחור מעיו"ט אלא די"ל דהיינו משום דבידו לתקן וכמ"ש המ"א ודלא כמ"ש בסוף דבריך דאפשר דס"ל להמחבר כהר"ן [ואעפ"כ צ"ע מנ"ל להמחבר דמועיל הך סברא דבידו לתקן אפי' בנראה ונדחה כיון דבגמ' גופיה מספקא להו סוכה דף ל"ה ע"ב וקאמר גבי עבר ולקטן בנראה ונדחה לא תפשוט ועיין לקמן ישוב דעת המחבר:

וגם מ"ש שהניח המ"א בסי' תקפ"ו בצ"ע על המחבר לא כן הוא לא על המחבר תלונת המ"א כ"א על הרמ"א שהגיה בכאן ע"פ שיטת ר"ת וע"ז כתב המ"א והל"ל [הוא ר"ת והיה לו להגיה] דיכסנו בלא ברכה כמ"ש כאן משא"כ המחבר שלא גילה דעתו בענין דיחוי א"מ וכמ"ש לעיל וכמ"ש גם המ"א בסוף דבריו. ומה שהגהתי מאז על גליון הי"ד כוונתי בזה ג"כ לישב דעת הרמ"א ולחלק בענין זה דלענין מצוה המוטלת על האדם לא שייך דיחוי והיינו דרב פפא וזהו מה שקראו בגמ' דסוכה וע"ז לחומרא ולענין דבר העומד לעשות בו מצוה אפשר לומר כיון דנדחה פעם אחת מהכשרו שוב אינו חוזר ונראה דומיא דקרבן ובהא מספקא להו לרב דימי בע"ז ולר' ירמיה בסוכה ומעיקרא רצה הש"ס למפשט ממתני' דכסהו הרוח [וע"כ צ"ל כן דודאי א"א לומר דקבעי למפשט בעיין דר"ל ור' ירמיה מרב פפא דהוא אמורא ובתרא דידהו] באופן זה דכי היכי דיליף מינה רב פפא דאין דיחוי א"מ ור"ל לענין דם שנתערב במים דאיהו מרא דשמעתא חולין דף פ"ז ע"ב ובזבחים וסתמא קאמר למלתיה אין דיחוי אצל מצות ה"נ אית לן למפשט הנך בעיין ולא אסיק אדעתיה לחלק בין חובת הגוף דהוא לחומרא ובין הכשר מצוה וקדחי ליה באמת בהך סברה שכתבתי דהא גופא מספקא ליה ר"ל אי אית לן למשמע ממתני' דכסהו הרוח כהאי לישנא סתמא דר"פ וא"כ אפי' לקולא אין דיחוי או דלמא הא דר"פ דהוא לחומרא ודאי שמעינן מינה דאין דיחוי לקולא לא שמעינן [ר"ל דינו שמעינן לישניה לא שמעינן] וא"כ גבי כסהו הרוח ודם שנתערב במים חייב לכסות בודאי ולא מספק וזה שכתבתי בהגהתי וכ"מ בגמ' דחולין [ר"ל סתמא דחייב לכסות דמשמע בברכה מלישנא דר"פ בהחלט אין דיחוי א"מ שלא יהיה סותר ההיא דסוכה וע"ז מסיק דספיקא הוי וע"כ לחלק כנ"ל [אלא שראיתי עתה בפרש"י שלא פי' כן ולענ"ד הפי' שלי מוכרח בסוגיא] ולפ"ז יתיישב ג"כ דעת המחבר (שהולך בעקבותיו של הרמב"ם) במה שלא חילק בסי' תרמ"ו משום דמשמע ליה לישנא דר"פ אין דיחוי אצל מצות בהחלט אפי' לקולא ואע"ג דר' ירמיה מספקא ליה לא שבקינן פשיטותא דר"פ דהוא בתרא וסוגיא דעבר ולקטן הוא בדרך את"ל אליבא דר' ירמיה וכמ"ש פרש"י שם] ומ"מ הבאתי ראיה מדעת הפוסקים וכמ"ש אתה בסוף דבריך ועוד שהעיקר סמכתי על מ"ש בסוף דברי דיש לברך על תקנת חז"ל אם לא שכחת את אשר דברנו הרבה מזה בלמודינו הלכות פסח בצירוף תלמידי המופלג ר' משה יואל כ"ץ לענין ברכת שחיטת ליל שהפריס ע"ג קרקע:

ג) ומה שכתבת בעיונך הדרך הג' אין נ"מ כלל לישוב הסוגיא וכבר תבין מאשר רמזתי לך במוסגר סי' א' דמדסתם ולא פי' משמע דמכסה במקומו בלא גרירה וגם במה שתדע לחלק בין כסהו הרוח שהוא דבר הראוי לכסוי לשחט חיה ואח"כ בהמה שגם אתה נגעת בקצה הסברה המוכרחת הזאת] יתיישבו לפניך דברי מכתבי הראשון בלי גמגום ומאי דקשה ליה לתוס' ולרשב"א ניחא ליה אין נוגע כלל לענינינו מ"מ בשיטה אחת הם עומדים בהבנת קושיא אלמא דגריר ליה כו':

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה