אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן מה

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן מה

סימן מד

מה שחזר והשיב אאמו"ר הרב המאוה"ג מהו' שמואל מרדכי זצוקלל"ה לאא"ז הגאון המחבר זלל"ה:

בהדרך הא' כתב מעכ"ת דאינו מכסה על הסכין ממש דלאו אורחיה בהכי וגם מדסתם התנא ולא פירש וכו' משמע דאף אם נאמר דאורחיה בהכי כיון דסתם התנא אלמא דבכל ענין מתיר לכסות אף ע"י גרירה ואם הפירוש כן איני מבין למה הקשה המקשן מדם שעל הסכין משחט בהמה ואח"כ חיה נמי יש לדקדק כן הגם דבאמת אין צריך גרירה כיון דראוי לבילה כיון דסתם משמע דאם ירצה לגרור רשאי:

ובדרך הב' תירץ לי ב"י בטוב טעם ובלי טעות סופר ובאמת אני לא הגהתי בב"י רק צפיתי לתשובת אדמ"ו. אך מעט יש לי לדקדק בדבריו דכתב אע"ג דנ"מ לענין ברכה לא חש תנא במתני' לפרש דה"נ לא חש ר' יוחנן וגם הפוסקים לבאר בכסהו הרוח ונתגלה דמכסה בלא ברכה ואמרו סתם דחייב לכסות דהא אין דיחוי אצל מצות היא בעיא דלא נפשטה עכ"ל ולענ"ד נראה דהא אם אין דיחוי אצל מצות או יש דיחוי במחלוקת שנוי' שיטה אחת היא דעת התוס' ע"ז מ"ז א' סוכה ל"ב ד"ה באשרה שם ל"ג א' ד"ה נקטם ובזבחים בכמה מקומות דדין זה דאין דחוי בעיא דלא נפשטה ומחלק בין בידו לתקן ובין אין בידו לתקן וגם כתב בד"ה נקטם דכיסוי מקרי אין בידו לגלות ומתרץ כל הסתירות מהא דע"ז וסוכה וזבחים וחולין רק דנשאר בידם לחלק בין ההיא דזבחים נ"ט דכל הקדשים שהי' עד שלא נפגם המזבח וכו' דגם כאן בידו לתקן מבין שאר מקומות דבידו לתקן דלא הוי דיחוי ולשיטת הר"ן נפשוט הבעיא דאין דיחוי הגם דבסוכה מביא ב' דיעות בע"ז פ' כל הצלמים נראה דס"ל דאין דיחוי בדיחוי מעיקרא רק דס"ל דכסהו הרוח מקרי נראה ונדחה והב"י הביאו בא"ח סי' תרמ"ו ד"ה נקטם ובסי' תרמ"ט ועתה אם נאמר דס"ל להב"י כשיטת התוס' א"כ הא דכתב המחבר לענין כסהו הרוח וחזר ונתגלה דחייב לכסות בסתם ר"ל בלא ברכה וה"ה בדם שנתערב במים מכסה בלא ברכה. וכמ"ש הפ"ח דהא כתב המחבר חייב לכסות ר"ל בלא ברכה ודלא כמשמע מט"ז ס"ק ט' וש"ך ס"ק ט"ז ונראה דס"ל להב"י כן מדלא הביא בש"ע א"ח סי' תקפ"ו וסי' תרמ"ט דאם בטלו אפי' ביו"ט מותר לתקע וליטול לכתחלה ובסי' תרמ"ו כתב דאם עבר ולקטן כשר והיינו משום דבידו לתקן ועי' במ"א סי' תקפ"ו שהניח בצ"ע ההיא דסי' כ"ח דכתב המחבר בסתם חייב לכסות גם נראה לפענ"ד די"ל דהב"י ס"ל כדעת הר"ן. ומה שלא כתב בסי' תקפ"ו ותרמ"ט דאפי' ביטלו ביו"ט מותר לתקוע וליטול לכתחלה משום דבגמרא לא מיירי בזה. וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פ' כל הצלמים דאבעיא דר"ל קאי על דיעבד דומיא דלגבוה דלעיל מיניה ואין הלכה כר"ל אלא כרבא ור"י. וכיון דלא נזכר בגמ' אף דבאמת מותר אפי' לכתחלה כשבטלו דאין דחוי סמך עצמו על הא דכתב ביו"ד סתם חייב לכסות. ומשמע אפי' בברכה. והא דלא הגיה רמ"א כלום כמו שהגיה בא"ח סי' תקפ"ו כיון דלא כתב המחבר בפירוש חייב לברך וסמך עצמו על הא דהגיה בא"ח סי' תקפ"ו וכדרכו ולפ"ז אתיא דברי הש"ע ביו"ד סי' כ"ח כפשטן ודלא כפ"ח ומ"א אלא כמו שהבינו הט"ז וש"ך והא דכתב בא"ח סי' תרמ"ו דאם עבר וליקטן כשר היינו משום דאי לא לקטן אפי' בדיעבד פסול וטעמא דאם ליקטן אפי' ביו"ט כשר משום דאין דחוי ודלא כמ"א דכתב מטעם דבידו לתקן ולפ"ז תנא דמתני' דתנא חייב לכסות ר"ל בברכה. והגם דהר"ן בעצמו ס"ל לענין כסוי דאין מכסה אלא מספק. וכמ"ש בפ' כל הצלמים י"ל דבזה ס"ל להב"י כתוס' סוכה ל"ג דכסהו הרוח לא מיקרי נראה ונדחה. אך אעפ"כ ראית מעכ"ת נכונה כיון דלהפוסקים דאפי' דיחוי מעיקרא הוי בעיא דלא נפשטה צריכין לומר הא דקתני במתני' חייב לכסות ר"ל בלא ברכה. א"כ נראה דסברה לומר כן. ואיני מבין מה שהגיה מעכ"ת על הפ"ח על הא דכתב הפ"ח וז"ל ומשמע לכאורה כו' דמחויב לברוכי והא ליתא דהא מבואר בע"ז דספיקי מספקא ליה אי איכא דיחוי או לא ולחומרא אמרי' ולקולא לא אמרי' עכ"ל הפ"ח והגיה מעכ"ת וז"ל אין מהתם הכרע לנדון דידן ויש לחלק וכן משמע מדברי הט"ז והש"ך דאין כאן ספק כלל אפי' לענין ברכה וכן משמע דחולין ודזבחים שלא יהי' סותר ההיא דע"ז וסוכה עכ"ל ואני הדל איני מבין הלא הש"ס מקשה להדיא מכיסוי לדקל ותוס' מתרץ כל הסוגיות דלא סתרי אהדדי. גם מעכ"ת בעצמו כתב לי עתה דהא דחייב לכסות ר"ל בלא ברכה ונעיין בדרך הג' היינו שיטת תוס' ורשב"א כיון דכל הדקדוק בדם הניתז ועל הסכין דחייב לכסות בגרירה כיון דנקט בסתם משמע כדין כיסוי וא"כ מ"ל לבעל הגמ' דגם ר' יונתן לא מחייב לגרור וחיה ואח"כ בהמה דפטור משום דהוי ככסהו הרוח ובהמה ואח"כ חיה באמת חייב לכסות כדינו והתוס' לא הקשו אלא על גוף הדין למה פסק ר' יונתן דאין צריך ליתן עפר למטה כדמשמע לשון התוס' ולגרריה כו' משמע דהא פשיטא ליה דר"מ ס"ל דאין צריך לגרור ה"ל להקשות על הגמ' מ"ל דר"י ס"ל כן כיון דנקט בסתם חייב לכסות משמע כדין כסוי ועל משה"ב לא קשיא קושיא הנ"ל כיון דמסתבר ליה דר"י מיירי בלא נקרש ובלא נקרש אי אפשר לגרר ע"כ דר"י מחייב לכסות בלא עפר למטה אבל לר"י כיון דפריך דלגרור ע"כ מסתבר הוא דר"י מיירי בנקרש א"כ קשה קושיא הנ"ל אע"כ דהתוס' ס"ל דהגמ' מדייק מדקתני שחט בהמה ואח"כ חיה חייב לכסות ולא קתני חייב לגרור ומהסתם לא נתן עפר על דם הבהמה דאם היה זוכר ליתן עפר מהסתם היה נותן על מקום נקי דלא ליתערב [דלא כש"ך ס"ק כ'] והתוס' ס"ל דמיירי בנקרש היפך סברת משמה"ב ולכן פריך הגמ' מהסתם צריך גרירה משום עפר למעלה וא"כ גם הניתז כן כיון דבחדא מחתא מחתינהו כמ"ש בעל משמה"ב ומתרץ הגמ' ועתה קושית התוס' שפיר למה פסק ר"י דאין צריך לגרור בבהמה ואח"כ חיה ובחיה ואח"כ בהמה אפשר דמצריך התוס' גם בכסהו הרוח דוקא בדבר הראוי לכיסוי ואיני מבין מה שכתב דהתוס' ובעל משמה"ב עומדים בחדא שיטתא ולפענ"ד הם מהפך אל היפך. וא"ל דגם מעכ"ת אינו סובר דבעל משמה"ב והתוס' עומדים בחדא שיטתא אלא הרשב"א ותוס' עומדים בחדא שיטתא כי כך הוא לשונו ובדרך הג' שיטת התוס' והרשב"א בבהמה ואח"כ חיה ובחיה ואח"כ בהמה אפשר דמצריך התוס' גם בכסהו הרוח דוקא בדבר הראוי לכסוי ומ"ש שאבאר דברי מה שתמהתי על משה"ב וז"ל אדמ"ו לענ"ד מיושב שפיר ע"פ מ"ש הש"ך ס"ק ב' לענין דם בהמה למעלה וה"נ יש לומר ג"כ לענין דם חיה למעלה עכ"ל אבאר לו כוונתי מתחילה נראה כי גם הש"ך בעצמו לא תירץ בתירוץ אחד דם בהמה למעלה עם דם חיה למעלה כי דם בהמה למעלה מתרץ כמו שפרש"י כיון שדם בהמה למעלה מה יכסה ור"ל דהוי ככסהו הרוח ומ"ש דהוי כמעורב באמת איני יכול להולמו (ועיין פמ"ג שמתעורר ע"ז ומחמת שאיני רוצה לבלות זמן על אחרונים לכן לא עיינתי בפמ"ג שפיר רק לכאורה נראה שמתעורר ע"ז) ובשדם חיה למעלה מתרץ אה"נ בשיש עפר תיחוח למטה א"נ כו' דחיישינן שמא יתערב אע"כ דלא דמי דבדם בהמה למעלה כיון דמכוסה ואין כאן דם כלל לכן פטורין מכסוי אבל בדם חיה למעלה כיון דהדם נראה ואין מכוסה לעין וצריכין אנו לכסות א"כ מחייבן לכסות כדין ולגרור ולכן מתרץ הש"ך בתירוצים אחרים ותירץ שני של הש"ך אין החוש שלי יכול להבין דכתב א"נ כו' וקודם שיתיבש פשוט דלא יכול לגרור עכ"ל אנו אין צריכין אלא טיפה אחת דם ולא יהיה באפשר ליקח קודם שיתיבש טיפת דם שהיא למעלה ואם אפי' נאמר דבדבר לח אפי' כשהיא למעלה כיון שאנו מתחילין ליקח אותה מיד תתערב עכ"פ תהיה הטיפה מעורב במעט דם בהמה ויהיה עכ"פ מראה דם והטיפה הזאת לא נדחה מעולם:

ואני מבין מן הש"ך ס"ק י"ב ד"ה וצריך כו' ונ"ל דלא פליגי אלא למצוה מן המובחר אבל בדיעבד פשיטא דלכ"ע א"צ שיתן הוא אפי' עפר שלמעלה כו' וצ"ע לפי הדיעה דס"ל דצריך הזמנה א"כ הוי האי דם שע"ג עפר שלא זימן כדם הניתז וצריך גרירה ובאמת מה שצריך דם הניתז גרירה ולא דמי לעפר למעלה דהתם כיון שמכוסה מעין אין אנו אחראין לזה אבל בדם הניתז כיון דבלא"ה מוכרחין ליתן למעלה וא"כ צריכין אנו לכסות כדינו וא"כ כן ה"נ למ"ד דצריך לזמן בפה מחויב ג"כ ליגרר אם לא זימן וא"ל דמחלק אפי' בכסהו הרוח בין בדבר הראוי או דבר שאין ראוי לכסות וא"כ אתי שפיר החילוק בין דם הניתז ע"ג קרקע קשה ובין עפר תיחוח ומ"ש בס"ק כ' בסופו כיון שדם בהמה למעלה מה יכסה אין ר"ל משום דהוי ככסהו הרוח ואין נ"מ בין דבר הראוי לכסוי או לא אלא בין למעלה או למטה:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה