אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן מד

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן מד

סימן מג

שאלה

שו"ת מאדוני אבי מו"ר הרב המאוה"ג הצדיק המפורסם מחו' שמואל מרדכי זצוקלל"ה ע"ד הב"י סי' כ"ח ביו"ד ותשובה ע"ז מאא"ז המחבר זצוקלצ"ה:

שלום וכבוד לאהובי מו"ח רבי מובהק ה"ה הרב הגאון חריף ובקי שנא מלא ספרא אי"א כבוד קדושת שמו כמהו"ר שמעון יצ"ו:

וכדי למלאות רצון מעכ"ת אשאל ממנו איזה דברים אך מבוקשתי שלא יכעוס עלי ולהשיבני אם יש בזה שגי':

סי' כ"ח בב"י ד"ה שחט ולא היה עפר למטה כו' נראה דחסר בב"י תיבת בגרירה וכצ"ל דבהכי אדחי' ליה ההיא דאמרי' דדם הנתז וכו' חייב לכסות בגרירה דהרי הרמב"ן פסק דצריך לכסות במקומו גם אנו צריכין לומר דגם הרמב"ן ידע החילוק בין דם קדשים שדם כזה אינו ראוי לעולם לכיסוי ובין דם הניתז וכו' דאל"כ למה פסק בדם הניתז דמכסה במקומו הו"ל לפסוק דלא מכסה כלל כיון דמחוסר גרירה. ואם יאמר כיון דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ואין צריך גרירה וא"כ הוי דם הראוי לכסות א"כ גם בקדשים נימא כן אע"כ דס"ל החילוק בין קדשים לדם הניתז דקדשים כיון דא"א בשום פעם ליתן עפר למטה א"כ לא זהו הדם שחייבה התורה אבל בדם הניתז כיון דיכול להתקיים בו אם לא הי' ניתז או בדם שעל הסכין אם היה דם אחר עכ"פ דם של בהמה זו ראוי לכיסוי א"כ אין צריך לגרר משום דראוי לבילה וכסברת הבדה"ב דף י"ט ב' ועדיפא מיניה דאיהו ס"ל בדם שעל הסכין צריך לגרור משום דסופו לינטל משם והרמב"ן ס"ל דלא איכפת לן הא דסופו לינטל משם כי הבדה"ב חש לקושיא דלגררי' ולתירוץ קמא נשאר סברת המקשה אבל הרמב"ן לא חש ליה כיון דנדחה אבל הרשב"א לא ס"ל סברה דראוי היכא דאפשר אפי' היכא דצריכין אנו לטרוח אם לא כההיא עובדא דר' יונתן ממש וכפי' משה"ב בההיא דר' יונתן והמשה"ב צ"ע קצת אם לא מיירי בנקרש אלא בנתערב [דאלה"כ האיך אפשר לומר שלא יהיה באפשר ליקח טיפת דם] א"כ הו"ל דם שנתערב בדם בהמה ונשער אם היה מים היה מראה דם נגרר הכל וניתן עפר למטה ואם לאו פטור מכיסוי לגמרי [ועיין נקה"כ סי' כ"ח ס"ק י"ב] וגם התוס' באמת לא ס"ל כתירוץ משה"ב ולכן נשארו בקושי' פ"ג ב' ד"ה שחט חי' ולפי פסק בדה"ב ורמב"ן ג"כ לא קשה מידי קושי' התוס' רק לפי ס"ד קודם דקאמר הסברא דראוי לבילה אבל לפ"ז חסר מב"י הדיחוי שדחה לרמב"ן כי גם הרמב"ן ס"ל החילוק בין ד"ק לד"נ רק דס"ל דגרירה חשוב דיעבד והתוס' והרשב"א ס"ל דהוי לכתחילה ולפי שדברנו לעיל יתורצו הקושית שהקשה המשה"ב על בדה"ב ומבוקשתי באם שגיתי יקיים עיני כסיל וכו' בדברי תורה:

תשובה

למרבה המשרה ולשלום אין קץ. לאהובי ידיד עליון וידיד נפשי ה"ה חתני הרב המאוה"ג השנון חריף ומקשח מתון ומסיק שמעתא אליבא דהלכתא קולע אל השערה יקר בדעות ובמדות כבוד שם תפארתו מחו' שמואל מרדכי נ"י:

ועתה באתי להשיבך על ראשון כו' ראיתי דבריך טובים ונכוחים שבעתי נחת בקראי דבריך ויותר מזה בשומי עיני עליהם והנך יורד לעומקה של הלכה בפנים מסבירות. ואולם מאחר שאנחנו מוזהרים ועומדין מר"ת בהקדמת ספר הישר שלו שלא להגיה הספרים אם לא היכא דמוכח טפי וגם כי לפי הגהתך בב"י אין הלשון מתישב יפה ועוד נשארת בצ"ע ע"כ נראה לפענ"ד ליישב דבריו בלא הגהה וזה דקושית הגמ' ולגרריה וליכסי' כו' אלמא דגריר ליה כו' יש לפרש בחד מתלתא אנפי:

הדרך הא' דפריך הכי מסברא דנפשי' דלגררי' וליכסי' וא"כ אמאי קרית לדם קדשים אינו ראוי לבילה לענין עפר למטה כיון דאפשר ע"י גרירה וכ"ת כיון דלא אפשר לכסות במקום ששפך לאו כסוי מקרי מי לא תנן וכו' ושעל הסכין חייב לכסות וע"כ דאינו מכסה על הסכין ממש דלאו אורחיה בהכי וגם מדסתם התנא ולא פירש אלמא דלא בעינן במקום ששפך דוקא. ואהא קאמר אי בקדשי מזבח ה"נ דמכסה על המזבח בלא גרירה כיון דראוי לבילה ע"י גרירה ולבתר דמסיק יצא זה שמחוסר שפיכה וגרירה ומש"ה אין כיסוי נוהג במוקדשין דעפר למטה מעכב כיון דאינו ראוי לבילה ולא חזר כלל מסברת המקשה ובדרך הזה נראה שפרש"י ז"ל דהכי משמע מלשונו ד"ה דם הניתז וכו'. וע"כ דם הסכין לא יכסנו כו'. ובד"ה ה"נ כתב סתם דחייב לכסות ולא כתב ע"י גרירה דוק בדבריו ותמצא שכן הוא ולפ"ז מיושב דעת הרמב"ן אלא דמעולם לא ס"ד בכל השו"ט שיצטרך גרירה בדם הניתז ושעל הסכין ואין עפר למטה מעכב כלל היכא דהוי ראוי ולא צריכינן לאהדורי אבתרה אע"ג דאפשר וכן לענין עפר למעלה לא צריכינן לאהדורי אבתריה היכא דאדחי' אע"ג דאפשר ואזדא לה בזה תמיהת התוס' ד"ה שחט כו' הן לענין חיה ואח"כ בהמה הן לענין בהמה ואח"כ חיה:

הדרך הב' דפריך שיהיה צריך באמת לגוררו ולכסותו. ופריך ג"כ מדם שעל הסכין בלחוד דהא ע"כ על הסכין ממש לא שמיה כסוי כיון דסופו להנטל ולא דמי לכסהו ונתגלה שהיה ראוי בשעת כסוי שישאר מכוסה לעולם וא"כ הא דתני על הסכין חייב לכסות אלמא דגריר ליה ומכסה ליה אלמא דכל כמה דמצינן לאהדורי ולקיים מצות כיסוי מהדרינן ולא אמרינן דדיחוי לשעתו הוי דיחוי וא"כ ליגרריה וליכסי' וכדמסקי' ושפך וכסה יצא שמחוסר שפיכה וגרירה כו' היינו כיון שנדחה לשעתו לאו בר כסוי הוא וא"כ גם שעל הסכין לאו בר כיסוי הוא והאי טעמא לא שייך אלא לגבי עפר למעלה דמפורש בכתוב ובעינן קרא כדכתיב אבל לגבי עפר למטה דאתי מלישנא בעלמא מבעפר לא בעינן אלא שיהא ראוי לכך כמו שהעירותיך כמה פעמים בענין סברא דר' זירא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו בהיותך באמנה אתי:

ובזה מיושב תמיהת התוס' ד"ה שחט וכו' לענין בהמה ואח"כ חיה אלא שהתוס' תמהו לשיטתם שהבינו דרך אחרת בסוגית הש"ס וכמ"ש להלן בדרך הג':

ולפ"ז דם הניתז חייב לכסות במקומו ושעל הסכין פטור מלכסות וזה הפי' הוא שיטת הרא"ה בבה"ב וכן הבין הב"י בדעת הרמב"ן אלא שהרא"ה והרמב"ן מחולקים לענין פסק הלכה להרא"ה מצריך לכסות דם שעל הסכין ע"י גרירה דוקא ושורש מחלוקתם יתבאר במה שמוטל עלינו ג"כ לישב למה הצריך הרמב"ן כלל כיסוי לדם שעל הסכין לשיטתו שכתב הב"י כיון דבמסקנא אידחי לה ויתישב זה במה שיש לדקדק היכי דחי הרמב"ן סתמא דמתני' דדם שעל הסכין חייב לכסות מפסק הלכה כיון דהוא סתמא בתרא:

וא"ל דמפרש לה כפשטא דחייב לכסות על הסכין ממש דא"כ מאי ס"ד דמקשה דקאמר אלמא דגריר לה וכו' ע"כ נראה דזה באמת סברא פשוטה להרמב"ן אליבא דכ"ע דעל הסכין לאו שמיה כיסוי כלל וכמ"ש הרא"ה בבד"ה:

אלא דעכ"פ אין להקשות ממתני' דדם הניתז שעל הסכין חייב לכסות ד' פ"ז ע"ב אם נאמר דר' יהודא בא לפרש. דמצינן למימר כיון שאין שם דם אלא הוא אע"ג דלאו שמיה כיסוי מ"מ חייב לכסות מדרבנן שלא לשכח תורת כיסוי מחיה ועוף דהכי אשכחן בגמ' טובא דכוותי' הכי אע"ג דנ"מ לענין ברכה לא חש תנא דמתני' לפרש דה"נ לא חש ר' יוחנן וגם הפוסקים לבאר בכסהו הרוח ונתגלה דמכסה בלא ברכה ואמרו סתם חייב לכסות דהא אין דיחוי אצל מצות הוא בעי' דלא נפשטה:

ואפשר עוד דהכא אפי' ברוכי מברכינן אם אין שם דם אלא הוא אע"ג דלאו שמיה כיסוי הוא מדאורייתא מ"מ מברך על תקנת חז"ל:

אלא דקושית המקשה אלמא דגריר ליה ומכסה ליה הוא אליבא דרבנן דברייתא ד' פ"ח אע"ג דנקט בלישנא מי לא תנן לא דק בזה כיון שה"ל הוא גם במשנה דדרשי שכל דמו חייב לכסות מלמד וכו' שעל הסכין חייב לכסות מדאורייתא אלמא דגריר ליה וכסברה פשוטה הנ"ל וכדמסקינן אמר קרא ושפך וכסה יצא שמחוסר שפיכה וגרירה ע"כ דהאי סתמא דמתני' דריש פרקין מפקא מדרבנן דברייתא דס"ל כל דמו חייב לכסות מדאורייתא ואפי' שעל הסכין וע"כ ע"י גרירה ולא דרשי ושפך וכסה וא"כ ס"ל דמוקדשין נמי ומתני' דקתני' ד' פ"ז ע"ב שעל הסכין חייב לכסות היינו כדמפרש ר' יהודא בזמן שאין שם דם אלא הוא ומכסה על הסכין מדרבנן וכו' כן הוא דעת הרמב"ן. ומשמע ליה דאפי' לאינך שינויא דאפשר לפרש דחייב לכסותו ע"י גרירה ומ"מ אתי שפיר דאין כיסוי נוהג במוקדשין מ"מ לא מסתבר ליה דפליגי בפשטא דמתני' אהך איבעית אימא דנשפך וכסה והרא"ה דס"ל להלכה דבעי גרירה הולך בשיטת הרא"ה זקנו הרז"ה דר"י דהך מתני' לחילוק ואפ"ה שלא השיג בזה על הרשב"א סמך בזה כיון שהרשב"א בעצמו הביא דעת הרז"ה וא"כ סתמא דמתני' היינו ת"ק דר"י דדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אפי' יש דם אחר וע"כ דמדאורייתא וא"כ לית ליה הך דרשא דושפך וכסה והאי סתמא עדיף מהאי סתמא דריש פרקין דהיא דבתרא וכ"ש לפי התירוצים האחרים שבסוגיא דלית להו כלל הך דרשא:

ולפי כל הנ"ל לא מחלק הרמב"ן בין דם קדשים לשאר דם שחיטה אלא בין עפר למטה דלא בעינן אלא ראוי ובין עפר למעלה דבעינן כדכתיב ולזה ס"ל דמכסה במקומו שאלו היה צריך לגוררו לא שמיה כיסוי אפי' במקומו דהא קרא כתיב ושפך וכסה יצא מחוסר שפיכה וגרירה ולא ס"ל כחילוק התוס' פ"ד א' ד"ה יצא כו' אם לא היה ניתז כו' ע"ש ולא אזלינן בתר מין הראוי:

והדרך הג' היא שיטת התוס' והרשב"א דפריך גם מדם הניתז דלישנא דחייב לכסות משמע למקשה כדין כסוי בעפר למטה כמ"ש במשמרת הבית וכן משמע מפשט דברי התוס' ד"ה שחט כו' תימא כו' וכן בהמה ואח"כ חיה ליגרריה וליכסי' כדם הניתז ובזה מבואר טעם תמיהת התוס' היטב ואין צורך למה שנדחק מהרש"א בזה לפרש וגם כי לפי מה שכתבתי למעלה לחלק בין עפר למטה ובין עפר למעלה אין מקום לפי' מהרש"א וכמ"ש לעיל וא"כ הקושיא הוא לענין עפר למטה ליגרריה וליכסי' כמו בדם הניתז וכדמסקינן דאמר קרא ושפך וכסה ע"כ צריכין לחלק בין דם קדשים שאי אפשר לעולם בלא גרירה לשאר דם. וא"כ גם לענין עפר למעלה דהיינו בדם שעל הסכין יש לחלק כנ"ל. דאע"ג דבלא גרירה לא שמיה כיסוי מ"מ חייב לכסותו מדאורייתא ע"י גרירה ולא קרינן ביה ושפך וכסה כיון דמינו דהאי דם ראוי לכסות בלא גרירה לאו מחוסר גרירה מיקרי וא"כ נדחה דעת הרמב"ן:

ובזה דברי הרב"י מבוארין כפשטן בלא הגהה. ואין לתמוה איך הכחיד הרב"י תחת לשונו אם היתה כוונתו למ"ש הרבות דברים אשר העתרתי עד הנה כי בעו"ה נתמעטו הלבבות ומה שעלה על רעיוני הב"י בסקירה אחת צריכין אנחנו ליגע א"ע כמה ימים וכולי האי ואולי אוי לנו שכך עלתה בימינו ובדורינו ההולך ודל יום ויום גודר פרצת ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת בישראל בימינו ובימינו יקויים ומלאה הארץ דעה:

לא הבנתי מה שנשאר אצלך בתמי' ובצ"ע מ"ש במשמרת דלא מיירי בנקרש לענ"ד מיושב היטיב ע"פ מ"ש הש"ך ס"ק ך' לענין דם בהמה למעלה וה"נ יש ליישב ג"כ לענין דם חיה למעלה וגם לא הבנתי כוונתם במה שהראית לנקודות הכסף בבקשה מאתך פרש דבריך היה רצוני להפיס דעתך ולהשיבך על פאצט ראשון ע"כ בטלתי כהיום התמיד ועיינתי היום בדבריך ולהיות הזמן קצר והספרים מועטים לא היה בידי לעיין כ"א בגמ' וטור ושו"ע ותה"ב ע"כ תשאל ותקשה כאות נפשך ואודה אם טעיתי או אם יש איזה גמגום בלשוני:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה