אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן לג

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן לג

סימן לב

לענין מאי דשאילנא קדמוי. אם מותר לקבל רפואות מרופא נכרי שנתנו לו רפואות וסממנים מהשר לצורך הנכרים עבדי השר. אם יש לחוש שמא נותן הרופא להישראל מאותם הרפואות. אם יש בזה חשש איסור גזל נכרי. ואם מהני מה שהרופא משנה אותם בכתישה ותערובות:

תשובה

תחילה צריכין אנו לדבר פרטי וחילוקי הדינים לענין לקבל מישראל גזלן. והמסתעף מזה לענין מקבל מנכרי גזלן. ובזה נביא לברור שאלתנו וזה לשון הרמב"ם ריש פ"ה מהלכות גזילה [הובא בטור והועתק בש"ע ח"מ סי' שס"ט] אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן. ואסור לסעדו על שינוי' כדי שיקנהו שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עור לא תתן מכשול עכ"ל. והנה בתוספות והרא"ש ריש פ"ק דשבת משמע דלחזק ידי עוברי עבירה אינו רק איסור דרבנן. ואיסור לפני עור מן התורה אינו אלא היכי דקאי בתרי עברי דנהרא וכיוצא בזה אפילו היכא דידעינן דודאי יעבור. משא"כ היכא דאינו אלא חששא שמא יעבור. אם יכול להשיג במקום אחר אפילו איסור דרבנן ליכא. הכי מוכח מסוגיא דפ"ק דע"ז ד' ז' (ובזה מיושב הסתירות מדברי הפוסקים עיין ש"ך יו"ד סימן קנ"א ס"ק ו') ולפ"ז נראה דשני הטעמים שכתב הרמב"ם מחזק כו' ועובר כו' לצדדין קתני. וה"ק אסור לקנות דבר הגזול כו' משום דמחזק ידי עוברי עבירה. וע"ד שכתב ריש פ"ה מהלכות גניבה דגורם לו לגנוב גניבות אחרות. אבל לפני עור לא שייך בזה. דמי לא עסקינן שכבר קנה הגזלן את הדבר בשינוי הקונה. ואפ"ה אסור לקנות ממנו דהא אפילו בכה"ג גורם לו לגזול פעם אחרת כדאמרינן קידושין כ"ו ב' לאו עכברא גנב אלא חורא גנב ואין זה לפני עור דמי יימר דמזדמן לו גניבה:

ולא תקשה לן אהא דכתבי' דאפילו קנה בשינוי אסור לקנות מהגנב מהא דאמרינן בשלהי ב"ק לוקחין מן הסורק כר מלא מוכין מטעם דקנינהו בשינוי דשאני התם כיון שאין זה גזל ודאי אלא מספק אתה בא לאוסרו להכי מהני בו שינוי. ותדע לך דכן הוא דהא באמת שינוי דכר מלא מוכין לא מהני לענין קני' הגוף כיון דחוזר לברייתו. ותירץ הרשב"א בשם הראב"ד והובא באחרונים בשם הרב המגיד בשם המפרשים דכיון דאינו אלא ספק מהני שינוי כל דהוא עכ"ל. והא מילתא טעמא בעי דהא קי"ל דשינוי החוזר לאו כלום הוא והוי כאלו הוא בעיני' אלא ודאי דהכא אין הטעם משום דקנה באותו שינוי אלא דאמרינן כיון דשנינהו וטרח ועבד בהו מעשה חזקה דלאו דגזל הוא. ועל הדרך דאמרי' בכורות ק"ט ב' לענין חשוד על הבכורות דלוקחין ממנו נמטי [כמו מן הצבע] משום דחש על טרחתו ולהכי שרי לקנות דאוקמי' חזקה הנ"ל נגד חזקת גנוב. והא דקאמר קונהו בשינוי ר"ל קונהו לענין זה שמותר לקנות ממנו משא"כ בודאי גזל אפילו שינוי גמור לא מהני וכדאמרן דעכ"פ הוי מחזיק ידו עוברי עבירה [מיהו תמי' לי על המפרשים למה לא תרצו כפשוטו דמיירי לאחר יאוש דהיינו אחר שהחזיר הסורק את הבגדים לבעלים דודאי נתיאשו הבעלים מן המוכין דהא לא מצי למתבע לסורק וכדאמר רב נחמן פ' אלו מציאות ד' כ"ו ע"ב ראה סלע שנפל משלשה אינו חייב להחזיר עי' רש"י שם ד"ה אי נקיטנא כו'. וא"כ קנה הסורק את המוכין ביאוש ושינוי גרוע דמהני כמ"ש בסימן שי"ג ומ"מ לפי מ"ש הכל ניחא]:

והטעם הב' שכתב הרמב"ם ועובר אלפני עור כנ"ל קאי אדין הב' שכתב ואסור לסעדו על שינוי' דבזה לא שייך חורא גנב דהא לא קשקיל מיני' מידי ואינו מחזיק ידי' לגרום לו לגנוב פעם אחרת אלא שמסייעו עכשיו בעבירה לעבור על איסור לא תגזול דע"י השינוי קונה גוף הדבר הגזול ואע"ג דחייב לשלם דמים הא אסור לגזול ע"מ לשלם. והשתא הוא דעבר אגזילה דלא נתנה להשבה. והמסעדו עובר בלפני עור:

כתב עוד הרמב"ם שם הלכה ב' אסור ליהנות בדבר הגזול אפילו לאחר יאוש [עי' בסמוך מ"ש לתרץ קושית הטור על הרמב"ם מהא דהגוזל בתרא ד' פ"ד דאפי' אי דינא דמלכותא לאו דינא עברינן אגישרי דעבדי מדקלים גזולים משום דאיאוש] וכתב הרב המגיד הטעם משום דיאוש לחודא לא קני ולפ"ז העלה דהיכא דקני הגזלן הדבר הגזול מותר ליהנות. וכ"כ שם הלכה ג' לענין גזל דקלים ועשה מהן גשר. וכ"כ בשמו הרמ"א והסמ"ע סי' שס"ט ס"ק ד'. ותמיהני על הגדולים דנראה דהרמב"ם למד דין זה ממתניתין דאין פורטין מתיבת המוכסין דהרא"ש כתב דאפי' לרבנן דר"ש כל מה שהמוכס נוטל הוי יאוש בעלים מסתמא. וא"כ קשה מסתמא דמתניתין למ"ד יאוש לחודי' קני. אלא ודאי דהטעם הוא משום דדבר מגונה הוא ליהנות ממקום המיוחד לגזל כמ"ש התוס' והרא"ש וכן מטין דברי הרמב"ם בפי' המשנה שם. וא"כ אפילו קנה לגמרי בשינוי המועיל נמי אסור ליהנות ולא הוצרך הרמב"ם להשמיעם זה דהכי משמע מהמשל שהביא גזל דקלים ועשה מהן גשר דקאי אלאחר יאוש דכתב לפני זה. וכה"ג קנה בשינוי השם גרוע שלאחר יאוש. וכ"ש שיש להוכיח כן מלשון המחבר שכ' בסי' שי"ג וסי' שס"א בשם י"א דקנה. ובסי' שס"ט כתב לשון הרמב"ם בסתם. אלמא אע"ג דקנה לגמרי אסור ליהנות ובזה לא שייך איסור דלפני עור דהא כבר קנה. ולא משום מחזיק ידי עוברי עבירה שהרי אינו גורם לו כלל לגזול פעם אחרת דהא לא מטי' לי' לגזלן שום הנאה במה שאחר נהנה ממנו אם אינו אדם חשוב. אלא דהאיסור הוא מדרבנן משום הרחק מן הכיעור כנ"ל:

וע"פ דרך זה נלענ"ד לתרץ מה שהקשה הה"מ דדברי הרמב"ם סותרים זא"ז דבפ"ה מהל' גזילה ה"ח כתב ואם הי' מיעוט שלו אע"פ שרוב ממונו גזול מותר ליהנות מהגזלן ובריש פ"ו מהל' גניבה כתב וכן אם רוב אותו דבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו. ע"ש במ"מ ובב"י ובסמ"ע סי' שס"ט סק"ה ולפמ"ש ניחא דידוע דרך הרמב"ם להיות אוחז בלשון התלמוד או קרוב ללשונו ולהכי בהל' גניבה דמקור הדין הוא ממתניתין דאין לוקחים מן הרועים צמר וגדים כו' הביא הרמב"ם דין לקנות ממנו וזה אסור אפי' רק ברוב גנוב ולמד זה מרועים דאסור לקנות מהם משום דחזקתו גנוב וה"ה בידוע דאסור ברוב גנוב דרוב עדיף מחזקה. ובהל' גזילה דמקור הדין הוא ממתניתין דאין פורטין מתיבת המוכסין [ועוד נראה דגי' הרמב"ם הי' בדף קי"ט ע"א כדמשמע מלשון רש"י ד"ה רוב. גזלן מאימת מותר ליהנות ממנו] הביא דין הנאה מגזלן ובזה פליגי אמוראי דרב ס"ל דמחמירין בכעור אפי' במחצה על מחצה עד דאיכא רובא דהתירא. ושמואל סבר כיון דאינו אסור רק מדרבנן משום הרחק כנ"ל ומהני אפילו מיעוט משלו ותלינן בדרבנן. ופסק הרמב"ם כשמואל דאורי רב יהודא כוותי'. ומ"מ לקנות ממנו אסור אפילו הי' המיעוט משלו כיון דהאיסור הוא משום מחזיק ידי עוברי עבירה דקרוב ללא תעשה דלפני עור. ותו דסברא היא דלא מהני לענין זה מיעוט שלו דאפי' אם מה שקונה עתה לא יהי' גנוב מ"מ גורם לו שיגנוב פעם אחרת כיון דמצוי לו למכור כיוצא בזה:

והא ודאי דליהנות קודם יאוש מדבר הגזול הוי גזל ממש דהא אמר רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. ובזה מתורץ קושי' הטור על הרמב"ם. דגבי גישרי דעבדי מלכי לא שייך כל הני טעמים דאמרן באיסורי גזלן דאין כאן לפני עור כל שאינו מסעדו על שינוי' ולא מחזק ידי עוברי עבירה דלא שייך בכאן גורם לגזול פעם אחרת דבלא"ה הי' לוקחין לצורך עצמן וחילי' ופרשי'. וגם דבר מגונה לא שייך בזה כיון דדשו בי' רבים אלא דקאמר אי לאו דינא דמלכותא דינא הוי לגזל גמור כל זמן שלא נתיאשו הבעלים. וע"ז שפיר משני לי' ודלמא משום דאיאוש להו מרייהו מינייהו:

העולה מזה לענין ישראל גנב או גזלן דאסור לסעדו על שינויו משום לפני עור. ודבר הידוע שהוא גנוב אסור לקנות ממנו וכן ליהנות בלא דמים אפילו אם כבר קנה הגזלן את הדבר בדין אסור לקנות ומותר ליהנות אם יש לתלות במעוט היתר:

ועתה נבוא לענין נכרי גזלן דהנה זה פשוט דכיון דקי"ל דגזל נכרי מנכרי הוא דאורייתא. ודאי דכל הני איסורי דאסירא משום לתא דגזל אסורין גם במקבל מן הנכרי. דהא מפקדינן אלפני עור דידהו כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי וגם לחזק ידי עוברי עבירה שלהם ולגרום להם לעשות איסור ג"כ אסור מדרבנן כדתנן אין מעמידין בהמה כו'. וכן שייך לאמר בהו דבר מגונה ליהנות משלהם ממקום המיוחד לגזל דהא אוקמא רב אשי למתניתן דאין פורטין כו' במוכס נכרי. ובודאי דאין חילוק בין שהי' מקבל המכס מישראלים או מנכרים כיון דבין כך ובין כך המעות הם של איסור גזל דאורייתא אלא דיש לנו לדין דלא שייך בנכרי איסור לסעדו על שינוי'. דבשלמא בישראל השינוי הוא איסור בפני עצמו לבד הא דעבר בשעת גזילה על לא תגזול. דהנה קודם השינוי הי' מחויב בהשבה ולהחזיר גוף החפץ. ובעת שהוא עושה שינוי גוזל גוף החפץ ואינו מחזיר אלא דמים. ועבר עכ"פ על לא תחמוד או לא תגזול ע"מ לשלם. אבל בנכרי כיון דלא ניתן גזילו להשבון איסורא דעבד עבד. ועכשיו בשעת השינוי בדידי' קעביד. זהו לפירש"י בעירובין ד' ס"ב ע"א דפי' הטעם דלא ניתן להשבון משום דקם לי' בדרבה מיני' ואפי' לפי' התוס' שם. י"ל דנכרי לאו איסורא קעביד בשעת השינוי דהא לא מצינו שהוזהרו בני נח על לא תחמוד ועל לא תגזול ע"מ לשלם וקראי דילפינן מינייהו איסור גזל לבני נח איכא לאוקמינהו בחנם דוקא. ומ"מ אע"ג דאין איסור לסעדו על שינוי' אעפ"כ אסור לקנות ממנו אחר השינוי משום טעמא דגורם לו לגנוב פעם אחרת. וכן ליהנות ממנו אסור אם לתלות במיעוט היתר משלו וכנ"ל גבי ישראל. ועוד נראה דאפי' במקום שמועיל השינוי אם הישראל צוהו לעשות ולשנות לא מהני מידי. כדאמרינן בריש חולין כיון דאמר לה עשה לי משליכי כמאן דעריב בידים דמי. והרי זה מבטל איסור לכתחילה דאסור למי שנתבטל בשבילו:

[הסוף חסר ועיין בהשמטות]

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה