נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
נחלת שמעון · סימן כג
בדין ספק בן ט' לראשון וספק כן שבעה לאחרון. ובדין הבחנה פלפול נחמד:
בהיותי עוסק בדבר ה' זו הלכה. בגמ' ספק בין ט' לראשון בר"פ החולץ נזכרתי בקושי' חזקה שהרעיש עלי' העולם הגאון בנ"ב על דיבור התוס' רוב היולדות לט' כו' ועיינתי בנ"ב מ"ת כי מהדורא קמא אינו בנמצא בעיר הזאת ומצאתי כי הובא הקו' הנ"ל בזה"ל דאכתי תקשה לפי' תירוצם של התוס' יבמה איך תתייבם תיכף אחר תשעים יום מיום מיתת בעלה ניחוש שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' לשמיטה ועדיין לא שלמו לה ג' חדשים ההבחנה בשלימות ולכן לא הוכר עוברה עכ"ל וכתב שם שהגאון נ"ב כתב שהוא פליאה נשגבה והניח בצע"ג ובנו הרב מוהר"ר יעקאבקע רצה ליישב ולא עלתה בידו אלא שבתחלת דבריו כתב שלפי קבלת האר"י ז"ל שג' ימי הקליטה נכנסים במספר התשעים דהבחנה שוב אין מקום והתחלה לקושיות התוספות ולמדתי מזה שהבינו קושי' התוס' איך התירו חכמים לינשא בסוף תשעים בצימצום. כיון שעדיין בלתי אפשר לעמוד על הכרת העובר מחמת ימי הקליטה ואני כדן לפני רבותי בקרקע אומר שהתוס' אינם חולקים על קבלת האריז"ל המיוסדת על סתם וולדות על הא דקי"ל בש"ס עוברה ניכר לשליש ימי' וא"כ יהי' סתם הריון בצמצום ע"ר ימים ואנן קי"ל כשמואל וחסידים הראשונים בפ' בנות כותים דאשה יולדת לפעמים לרע"ג והיינו מטעם שנקלט הזרע ביום ג' לשימושה. וע"כ דעוברה ניכר לשליש ימי' מיום תשמישה לא מיום הקליטה עד יום לידתה והוא לכל היותר צ"א יום והיינו דאמרינן תשעים יום חוץ מיום שמת בו ויום שנתארסה בו וא"כ מוכח בש"ס כקבלת האריז"ל שימי הקליטה נכנסים בתוך התשעים יום דהכרת העובר. ומ"מ מקשי התוס' שפיר לפי מה דאמרינן הכא שרק רוב נשים עוברן ניכר לשליש ימי' ואכתי איכא מעוטא דמשתהי בהן הכה"ע מה הועילו כו' דאכתי יכול לבוא לידי ספק והוצרכו להביא בקושיתם דאפשר שלא תקלוט הזרע עד יום ג' לתשמישה משום דבל"ז לא יבוא לידי ספק דהתוס' אזלי לשיטתם בר"ה דף י"א א' ד"ה דקאי כו'. ולמאי דמסקינן יולדת לז' יולדת למקוטעין כו' טבלה בליל חמישי לחג וילדה ביום אחרון ש"פ עכ"ל אלמא דס"ל דאפי' ביולדת לז' לא אמרינן שיפורא גרם אלא דאפשר שתלד לששה חדשים שלמים ויום א' וא"כ אפי' בלא הכרת העובר א"א שתבוא לידי ספק שאם תלד לששה חדשים ה"ה בודאי בנו של ראשון ואם תלד לששה חדשים ויום אחד הוא בודאי בנו של שני דה"נ ס"ל להתוס' דאין הולד משתהא יותר מט' חדשים דלא קי"ל כרבה תוספאה כמ"ש נדה ל"ח א' ד"ה שיפורא אבל כיון דאפשר שלא נקלט הזרע עד יום ג' א"כ אכתי יכול לבוא לידי ספק וכ"ז לא שייך להקשות אלא אתקנת חכמים בשאר כל הנשים להמתין משום להבחין כו' דאכתי אין הבחינה ומה הועילו והביאו ראיה דלא סמכו חכמים בזה ארובא כיון שיבוא לידי ספק שישאר בספיקו לעולם ואין לו תקנה לולד משא"כ לענין היבמה בודאי דשריא לינשא תיכף אחר תשעים יום משום דאזלינן בתר רובא דעוברה ניכר לשליש ימים ואפי' נאמר דמעוטא דמשתהא הכה"ע שכיח וא"כ צריך לבררו היכא דאפשר הכא א"א לברר אותו ההיתר שאנו דנין עליו להתירה להנשא היום משום רובא שהרי ע"י הבירור יעברו אותן הימים ולא יחזרו להתירן ואינו דומה לבדיקת הריאה היכא דאפשר. ונראה שלשון התוס' שכתבו וזהו תימא לומר שתהא צריכה להמתין שלשה חדשים ושלשה ימים עכ"ל הטעתם וסברי דקושי' התוס' הוא מחמת שהתשעים יום מתחילין לאחר ג' ימים ולענ"ד נראה ברור כוונת התוס' כמ"ש:
תשובה
נידון דבריו הקדושים עיינתי בהם לפ"ד הקלושה המה טובים מוכיחים כי מתירוץ תוס' מוכח דבקושייתם הוו סבירי דלפעמים הכרת עובר משתהא הרבה מאד ולא מחמת חסרון ימי הקליטה קא ק"ל מיהו כמדומה שאין שום ראיה מדברי האר"י ז"ל שאף אם לא נקלט הזרע ביום א' ב' שנחשבים עכ"פ להכרת העובר דקרוב לודאי שמיירי ג"כ באם שיקלט ביום א' (א) רק דבלא"ה מבואר שם דג' חדשים לאו דוקא דפ"ו יום סגי ע"פ הקבלה עיי"ש. (ב) ודבריו ז"ל בודאי יש להם מקום ועומדים ברומו של עולם אבל לא זכיתי להבין נהי דלחומרא לא דייקי אבל בס"פ בן סורר ומורה שאמר ימי בן סומ"ר אינו אלא ג"ח לבד לקולא מי אמרינן לא דק וגם בגמרא לא מצינו כמספר הימים האלו וק"ל לחכם כי"ב. (ג) ומשכ"ת להוכיח מהא דאשה יולדת לרע"ג כו' כקבלת האר"י ז"ל לא הבנתי מה משמעותו לומר שאפי' לא נקלט נמי הוי רק צ"א יום. (ד) והנה אני ההדיוט מחמת שבעוני לא יכולתי לצאת ולבוא בדה"ל זה הוכרחתי לפרש דברי מה שסגר עלי דלתי החכמה. הנה לכאורה הי' נ"ל שמה שאמרו חז"ל בכל הסוגיא לשון הכרת העובר היינו ע"ד שאמרו הרי כריסה בין שיניה שהדבר ניכר לעין כל לאחר ג"ח ע"פ הרוב ולא כיוונו כלל להכרת העובר שיהיה ע"י בדיקה בדדיה כמו בד' י"ב א' וכי מלו ג' חדשים ליבדקה וכפירש"י שם דאם לא נאמר כן אלא שנאמר דהכרת העין אין ראיה כלל דלפעמים ע"י כמה סיבות אין לברר הדבר ואין מכיר כלל עד קרוב לימי הלידה ומה שדברו חז"ל בכל הסוגיא הכרת העובר הכל ע"י בדיקה הנ"ל וגם בזה איכא מיעוטא דלא ניכר הבדיקה לשליש ימים א"כ לא יתכן כלל הלשון וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימים אתרע כו' במאי פסקא שהאשה הזאת נבדקה ולא הוכרה הלא סתמא דמלתא אין בודקין הנשואות כדלקמן ס"ב א' ודפי' שהאשה אומרת שבדקה בעצמה הלא אינה נאמנת כלל על זה נגד הרוב (ד. ד.) ובפרט דמחפה על בנה וגם שלא להוציאה מבעלה ואם בעי לאוקמא הך מת דספק בן ט' כו' בכה"ג שנבדקה ע"י עדים ולא הוכר היל"ל הב"ע שנבדקה ולא הוכר עוברה **(דכיון שעברה על ד"ח להתייבם תוך ג"ח נוהגין בה חז"ל לבדקה ומכאן אולי למד רבינו ירוחם שהביא הב"י סימן י"ג בשמו כה"ג עי"ש ולכן סתמא דמילתא שנבדקה ע"פ ב"ד לברר הקרבן והוולד.)** וכן מוכח מדברי הירושלמי כאן דפריך ע"ז הבבא מה אנן קיימין אם כשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד הוכר עוברה לאחר ב"ח ניתני בן ט' לזה ולזה בן ז' לזה ולזה אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר ב"ח הוכר עוברה לאחר ג"ח ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיה לה ה"ח אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר מ' יום והוכר עוברה לאחר נ' יום יש כאן שלמים לראשון ומקוטעים לשני עכ"ל הירושלמי ופי' המפרש בעל פ"מ וז"ל הוכר עוברה כו' כלומר ואימתי הוכר עוברה דהרי אם הוכר אחר חודש א' וודאי מן הראשון הוא ואם בהוכר לאחר ג"ח מן האחרון ואפ"ה חוששין שמא מן הראשון הוא א"כ ניתני לקמן היבמה לא תחלוץ כו' חמשה חדשים בתמי' כלומר הא וודאי ליכא למיחש לזה דאם מן הראשון הוא כבר הי' העובר ניכר לאחר ג"ח אלא ע"כ כן אנן קיימין כשבא עלי' לאחר מ' יום והוכר עוברה לאחר נ' יום מן האחרון שהן ג"ח מן הראשון הרי כו' כלומר אם ילדה לט' הרי יש כאן ספק זה או שהן ט' שלימים לראשון או שהן ז' מקוטעים לשני והוכר עוברה לשליש ימי' שהן לאחר נ' יום. (ה) ע"כ דברי המפרש ואי איתא דעיקר ההכרח ע"י בדיקה למה צריך לדחוקי לוקמא שלא נבדקה עד שהגיעה לסוף ששה חדשים וכריסה ב"ש אע"כ דא"א כלל שלא יוכר עוברה למראה עינים אף בלא בדיקה ואע"ג דהשתא נמי קשה עדיין לוקמא שהאשה אזלא לעלמא בימי עיבורה ולא נדע זמן ההכרה בהיותה טמונה מבני אדם לזה יש לתרץ דבעי לאוקמא בפשיטות בדשכיחא טפי ולא בדבר שאינו מצוי ואעפי' שהירושלמי פליג אגמרא דידן דלירושלמי ס"ל דאפילו מיעוטא ליכא בלא הכרה לאחר ג"ח מ"מ יש להוכיח מה שכתבנו בפשט לשון הוכר עוברה (ו) וא"כ דע"כ צ"ל דהכרה הוי כמש"ל הא דפריך לקמן מ"ב א' ותמתין ב"ח ומחצה כו'. מוכח משם דחששו חכמים למיעוטא דאינו ניכר לשליש ימי' דאל"כ הי' די בחודש אחד לאחר ג"ח ממילא יוכר עוברה ויוודע דאין לומר דחששו שמא תתעלם האשה ואזלא לעלמא בימי עיבורה דא"כ מאי פריך ותמתין משהו וכו' והשתא קשה לי כיון דברוב דלט' ילדן דהוי רוב גמור לא סמכו עליו להתירה לאחר חודש או ב' אשר לא אתרע ג"כ הך רובא דניכר דמסתמא אם תהי' מעוברת יוכר עוברה לעין כל ואפי' באיסור דרבנן **(הגה"ה כבר כתובה אצלי מה שלפי ענ"ד תרצו תמיהת תוס' ד"ה וזו הואיל כו' כיון דבאמת צ"ל דהרוב דלט' ילדן אלים יותר הרבה מרוב דניכר עוברה לשליש ימי' וכה"ג כתבו התוס' כתובות דף ט"ז ע"ב ד"ה וזו הואיל כו' אלא דבחזקה הוי עכ"פ שקול נגד הך רובא והארכתי בזה לפרש בע"ה סוגי' דכריתות.)** ומ"מ התירו ליבם לאחר ג"ח באיסור כרת [ז] לסמוך על הרוב דניכר לשליש ימי' שגרוע הרבה ממנו. והנה ראיתי בנ"ב מהדורא תניינא סימן קל"ט שהשיב להגאון בעל אור חדש ולפענ"ד הקלושה לא הבנתי דבריו הקדושים דהא חכמים לא חלקו כלל ובכל גוונא התירו ליבם לאחר ג"ח ומי לא עסקינן ביבמה ששהתה עם בעלה זמן מועט באופן דיהי' שייך בה רובא דנשים מתעברת ויולדות ואף דנאמר דרוב זה לא אלים כמו רובא דניכר מ"מ הלא בר"פ האשה שהלכה מבואר דרוב זה עדיף כמעט מחזקה זה [והנה ראיתי בדברי כת"ר לחלק דביבמה סמכו אחזקה שא"א לברר כעת ולא ידעתי מה לחלק בין המתנה ג"ח יתירים ובין המתנה דימי הקליטה (זיז) לא מצינו עיקר לד"ז] ולפענ"ד מחמת ק' עצומה זה הי' נ"ל לומר דבאמת הא דהתירו להתייבם היינו דאם בודקת עצמה בדדיW ויהי' לפ"ז זה הבדיקה דבר ברור שוה בכל שאין מיעוטא כנגדו ואין לתמוה למה סתמו ולא פירשו הבדיקה משום דכיון שהרוב מעיד שאינה מעוברת למראה עינים] נאמנת על בדיקתה קודם היבום וסתמא דמילתא אשה בודקת בעצמה שלא תתקלקל. אבל התוס' ע"כ לא ס"ל כן דאל"כ לא הוו מקשו בד"ה רוב. (ח) וזה אני מודה לדברי כ"ת דאם מחמת ימי הקליטה ק"ל א"כ שוב אין רפואה יבמה מא"ל ועוד בדף ל"ה ע"ב ד"ה ונמצאת מעוברת מוכח דאי הוי ס"ל דהבדיקה הוי דבר ברור פשיטא דחייבת א"ה אפי' לאחר ג"ח דהא הוי לה לבדוק בעצמה שאז לא היתה באה לכלל טעות דהא מוכח מיבמות פ' האשה רבה דאפי' בנמצאת איילונית (ט) חייבת בקרבן דה"ל לאמתוני אעפ"י דאינה מחוייבת מן הדין להמתין דהא אזלינן בתר רובא וכן הרבה בסוגיא זו כ"ש בדבר זה שקל מהרה יודע ע"י הבדיקה אלא ע"כ דאף ע"י הבדיקה איכא מיעוטא באינו ניכר וגם מיירי בכל הסוגיא שבדקה בעצמה דקודם הנישואין נאמנת בעצמה כמש"ל. והנה הואיל דאתא לידן אודיע את צערי לכבוד תורתו שעדיין לא זכיתי להבין דבריהם כלל מה שהביאו ראי' מההיא דבעל ונטמאת בשבועות הלא המעיין בסוגיא יבמות כ"א דאפי' מאן דס"ל שם דאמרינן מאי ה"ל למעבד ומותרת לחזור לו ואלו הדרכים אין בה מ"מ חייבת בקרבן וכן גבי איילונית דודאי אזלינן ב"ר מבואר שם דלכ"ע קנסינן לה וכ"ש לענין קרבן דחייבת משום דהי' אפשר לברר הדבר ע"י המתנה זמן מרובה אע"פ דשרי' מן הדין לכתחילה להנשא ומה גדול מעדים שהעידו שמת בעלה ומ"מ חייבת בקרבן והטעם כמ"ש הרמב"ם פ"ה הלכות שגגות הלכה ו' יעו"ש. אבל בשמש שלא בשעת וסתה מה יועיל המתנה או החקירה ודרישה לכן מקרי אנוס. אבל ביבם לאחר ג"ח הואיל דאפשר הדבר להתברר ע"י המתנה אע"פ שאינו מחויב מה"ד מ"מ לאו אנוס הוא. (י) ואין לומר משום דטעה בדבר מצוה דהא מבואר בסוגי' דפסחים ס"פ אלו דברים דדוקא דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה [וגם זמנו בהול] משא"כ כאן דלא עשה מצוה כלל ואם סברתם דמ"מ שייך בזה לומר דלא ה"ל לאמתוני משום שיהוי מצוה לא משהינין כמו שתלה בקטן עד שיגדיל [מ"מ צ"ע מנ"ל להתוס' הא] ואין לדמות להא דמבואר בפ"ב הל' שגגות דהתם הי' ע"פ שגיאה עכ"פ אבל כאן שורת הדין לא להמתין. כן הי' נ"ל [אבל עכ"פ מוכח דהתוס' ס"ל דאף הבדיקה לא הוי היכרא רק ברוב נשים. ואיך שיהי' קשה עכ"פ למה ביבמה התירו בא"כ וסמכו ארובא אפי' במקום דאיכא ג"כ רובא דמתעברות ויולדות. וכמש"ל ודוק"ה] מיהו לא נחה דעתי כלל דמנ"ל לתוס' הא מילתא הא אדרבה מתניתין דהאשה רבה סתמא קתני ופשוט דמיירי נמי באם שנתייבמה ע"פ עדים ומ"מ חייבת בקרבן ול"א מאי ה"ל למעבד במקום מצוה וצל"ע. והנה אין דרכי לעיין כלל בשום ספר בלי ספק שכבר הקדימוני נושאי כלי הרמב"ם בזה. (יא) ואגב אבאר דבר פשוט דמה שתירצו התוס' דכ"כ לא הי' משתהה הכרת העובר עד שליש וכו' דמשמע דס"ל שאין סברה לשהות ששה חדשים פחות ב' ימים אבל אם היתה נישאת לב"ח ומחצה אפשר לולד לשהות עד ה"ח ומחצה א"כ למ"ד בר"פ בן סו"מ דבן ז' עוברה ניכר לשליש ימי' חזר הקושיא מאי מהני צ' יום דלמא באמת יוכר עוברה לאחר ה"ח ושליש ותלד למקוטעין כמ"ש תוס' וזה ודאי דאין סברה כלל דגם בזה פליגי דלמ"ד עוברה ניכר לשליש ימי' בבן ז' אין משתהה הולד יותר מחמשה חדשים בערך ולמ"ד בן ז' אין משתהה עד י"ח. (יב) [תו יש לעיין לתירוצם הלא מה מהני אם יוכר עוברה לאחר ה"ח ויותר הלא יהי' אסור משום מעוברת ומניקת חבירו. (יג) ומאי דפריך גמרא ותמתין כו' היינו למאי דלא ידע מטעם דמעכר חלבא א"נ למי שצמקו דדי' מעולה וכ"ב] ואם נאמר דכוונתם דאין הכרת הולד משתהה עד ה"ח ושני ימים היינו שליש ימים מן האחרון א"כ תקשה למ"ד דאפי' בן ז' עוברה ניכר לג"ח שלימים דוקא תמתין ב"ח ומחצה ותנשא. (יד) ואולי י"ל משום דבאמת אפי' לא יהי' משום להבחין בין כו' מ"מ הלא יהי' אסור משום מעוברת חבירו אלא לאחר ג"ח התירוה להנשא משום שע"פ רוב לא תהי' מעוברת ואם ע"פ המיעוטא ג"כ לא יהי' חשש משום להבחין כו' והא דפריך ותמתין ב"ח ומחצה כו' ולא משני משום מעוברת חבירו היינו לפרש הטעם למה אסרו באשה שיש לה צימוק דדי' ולא הניקה מימים ומאן דלא ס"ל הא ומפרש דאפי' בספק שקול לג' משום מעוברת חבירו צ"ע לדידי':
דקדקתי למ"ד דבן ז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' לא יתכן הא דריש נדה ד"ו ע"ב כמה הכרת העובר סומכוס אמר ג"ח כו' ואע"פ שאין ראי' לדבר כו' הא לדידי' הוי ראי' ברורה. ועוד ק"ל על פירש"י שם מאי איכפת לן דבן ז' כו' ניכר לשליש ימי' הלא זה הלכה ברורה דאזלינן ב"ר מה"ת בכ"מ ואף בדרבנן. (טו) ולולא דבריו ז"ל הי' נראה פשוט דלכן אין ראי' דדלמא תמר אולידה לז' הוכר עוברה לשליש חודשי' אבל בבן ט' בעי טפי [אלא שהלשון לא משמע כן] וכמבואר בפירש"י חומש דתמר אולידה לז':
(א) ז"ל ש"ה ח"א פ"ט. גם צריך שתדע כי כל בחינה מאלו הג' שהם דז' וט' וי"ב יש בכ"א ד' זמנים והם תחלה ג' ימים הראשונים שהם ימי הקליטה. ב' היא עד סוף ארבעים יום הראשונים בהם נגמר יצירת הולד. ג' עד סוף ג"ח הראשונים שבהם ניכר העובר. ד' תשלום שאר חדשי העיבור להשלים תיקון הולד עד שעת הלידה עכ"ל בספ"ט. ואחשוב שכנגד אלו הזמנים בא בכתוב ג' לשונות בעבור והם פקידה הריון ועיבור ושלשתן מלשון חשבון ומחשבה למתבונן בהוראות אשר כ"א מלשונות הללו מורים בהרדפה והם ג"כ כנגד ג' בחינות אשר במחשבה טרם בא לכלל גילוי ע"י דיבור והם מחשבה הרהור ורעיון. והמתבונן בפרטי כ"א מבחי' אלו יראה איך הם מקבילים אחד אחד לשלשה זמנים הנ"ל. וכמדומה לי שראיתי כזאת בפי' סד"צ להגר"א מווילנא והולך ומבאר באריכות פרטי הזמנים ההם בפי' אופן התיקון שבכל יום ויום. ומבואר מתוכן שג' ימי הקליטה נחשבים תוך הג' חדשים של הכרת העובר. ולכאורה הי' איפכא והוא דהאר"י ז"ל לא מיירי אלא היכא דלא נקלט עד יום ג' לפי החשבון שכתב דבכל יום נכנסין ו' אורות גכמ"ג ובגמר האורות דמילו ימ"ה מקבל החיות שלא יסריח עוד ומאז מתחילין להכנס ע"ר אורות הנותרים שהם במספר הריון ולפ"ז ג"כ א"ש בבלי ספק קבלת האריז"ל בגי' על הדרך ההוה ברוב נשים וא"כ כיון דרוב נשים אינן קולטות עד יום ג' ובגמרא אמרינן דרוב נשים עוברה ניכר לג' חדשים מסתבר דהיינו האי רוב גופי' ר"ל דרובא דקולטות ליום ג' עוברן ניכר לצ"א יום. ואע"ג דלפ"ז ע"פ האריז"ל אותה שקלטה ליום א' מקדמת ע"פ רוב הכה"ע וכן מקדמת יצירת הולד שהוא לז' יום אחר הקליטה מ"מ לא חיישינן לולד במפלת ליום ארבעים ול"ט שתהי' טמאה לידה ואע"ג דלחומרא משום דלמיעוט הקולטות ליום א' לא חיישינן וכמ"ש לענין יבמה לשוק. ומ"מ יותר נראה דלא תלי כלל רובא דהכה"ע וכן יצירת הולד בקליטה וכן משמע מעובדא דשפחות של קלאופטרא מלכתא בס"פ המפלת דאפי' אותה שקלטה ליום ג' מ"מ מתחיל כח חיות הנפש תיכף משעת פקידה וכמ"ש רבי בפ' חלק דבר זה לימדני אנטנינוס כו' והא דקאמר ג"י בלי מלח היינו לסתור למאי דס"ד דרבי מעיקרא וכ"כ בשער שנת"א רפ"ה ואפי' הקולטות ליום א' לא נגמר החיות לגמרי עד יום ג' ואין בין הקולטות ליום א' לקולטות ליום ג' אלא יום הלידה אבל יצירת הולד והכה"ע בכלל שוה ע"פ רוב וכדבעינן למימר לקמן ס"ק ב'. איברא דמהתוס' מ"ב א' ד"ה ותמתין כו' משמע דיום הכה"ע משתנה לפי יום הקליטה ואין חשבונו שוה לעולם מיום התשמיש וכ"מ בפע"ח דס"ג סע"א שכ' ונלע"ד שצריך ג"כ לשמור מליל הספיקות עכ"ל ונ"ל כוונתו על הספק דקליטה ומ"מ הזמן היותר מאוחר הוא ליל צ"א:
(ב) אע"פ שנמצא כתוב כלשון הזה בספ"ב משער אנ"ך וכ"ה בס' א"ח ד' נ"ז ע"ג הנה כתוב בפ"א משער המוחין בלשון אחר וכ"ה באצ"ח ד' נ"ה ע"ב וג'. ע"ש מן וכאשר נעריך כו' והוא גי' ס"ו שהוא קרוב לשעור הימים שיש בג' חדשים שאז נגמר מוח א' ונמצא שבתשלום י"ב חדשי העיבור יגמרו ד' מוחין וכ"ז בבחי' כלים כו' אמנם בבחי' ניצוצין כו' נמצא כי מוח אחד בבחי' ניצוץ נגמר בג"ח וג' מוחין נגמרים בט"ח שהם זמן עיבור [וזמן עיבור כתב בפ"ב משאר אנ"ך שהוא כמספר הריו"ן דוקא בכל ענין] וגם לסבה זו ארז"ל כי לג"ח ניכר הולד לפי שכבר יש לו מוח א' מתוקן עכ"ל הרי שהג' חדשים הם שלימים כ"א משלשים יום כמו חדשי העיבור וכדאיתא בפ' ב"כ וכמ"ש הפוסקים להלכה. וכן משמע למבין מדעתו ממה שרמזו חז"ל בזוהר קו המדה הובא בס' מ"ש ספ"ו ש"ה ח"א ולולא שיראתי לסבור סברא בענינים אלו הייתי אומר דאע"פ שיגמרו בפ"ו יום ברור המלוים דעס"מ בסוד קו חרובין מ"מ אין עולים הכלים עדיין במדור האמצעי כמ"ש בספ"ב משער המוחין ששם מתאחדין עם הניצוצין במקומן המיוחד להם [דשם במדור האמצעי הוא התחלת הכה"ע בבחי' הרגשה בחושי' שהוא בחי' כלים עצמן דהכי רגילנא לפתור דאנ"ך אינון שרשין קדמאין מן מושכל מוטבע מורגש] עד אשר יכנסו גם קצת מאורות הפשוטים דעס"מ שהם יותר חשובים מהמלוים להעלות הכלים למדור האמצעי:
(ג) ואפשר שקצת האורות הפשוטים הנ"ל משתנים לפי המקבל והם מג' עד ה' כל רז לא אניס לי' למר למצוא שרש לזה בזוהר תרומה ד' קס"ז ע"א וב' ולזה נמצא לפעמים בגמרא שלשה חדשים שהם כ"א מכ"ט י"ב תשצ"ג כמ"ש הש"ך בשם הב"ח והם פ"ט יום בקרוב וכן הוא ימי של בן סו"מ לחומרא וכמ"ש בגמרא הלשון שלשה חדשים וכאשר לא יוכר עד אשר יכנסו ה' אורות פשוטים זהו שאמרו חז"ל לגבי יבמה. והבחינה בפ' החולץ צ"א יום ג"כ לחומרא דכן פירשו להדיא תשעים יום חוץ מיום שמת בו ויום כו' ועי"ל דכל הזמנים מן פ"ז עד צ' נכללו במה שאמרו שלשה חדשים והיינו כי בשנה שהיא חסירה בקביעתה יהי' שלשה החדשים יחד חשון כסליו וטבת פ"ז יום ובשנה כסדרה הם פ"ח יום אבל תשרי חשון וכסליו יהי' בשנה ההיא פ"ט יום ובשנה שהיא שלימה יהי' החדשים הנ"ל צ' יום:
(ד) למדתי כן ממה שאמרו רוב נשים עוברה ניכר לשליש ימי' ובמקום אחר אמרו שצריכה להמתין צ' יום חוץ מיום שמת בו ויום כו' הרי ששליש ימי' הם צ"א יום וא"כ כל ימי' הם רע"ג וכן הם ימי העיבור מיום התשמיש עד ימי הלידה לאותה שלא נקלט עד יום ג' וכדאמר שמואל בפ' בנות כותים כמ"ש בר"ש:
(ד ד) לא ידעתי למה לא תהי' נאמנת על עצמה להביא אשם בכסף שקלים משתביא חטאת בת דוקא וגם על בעלה נאמנת לענין קרבן כששותק ותו דלא חשדינן לה שתביא חולין בעזרה דהא לענין להוציאה מבעלה אין נ"מ דבכל ענין תצא וגם לא שייך כאן מחפה על בנה דדוקא בדף מ"ב חששו חכמים לאשה שתרצה שיירש בנה בנכסי בעלה השני ושוב לא חילקו חכמים בתקנתן אפי' הי' לראשון נכסים מרובין ולשני מועטין משא"כ מתנית' איכא לאוקמא בשיש לראשון נכסים מרובים וכ"ש דביבמה עסקינן דודאי יותר טוב לה שיירש בנה נכסי מיתנא ונכסי סבא ועל כרחינו צריכין לחלק כן לפי הירושלמי שהביא הדרת גאונו דס"ל דא"א לאשה שתשהה הכרת העובר יותר מג' חדשים אפי' למראה עינים ומש"ה מהדר לאוקמא מתניתין בגוונא דמשכח בה ספיקא ואפ"ה ניחא לי' בשאר כל הנשים דצריכות להמתין משום הבחנה ולא סמכו אהכרת העובר אלא ודאי דדוקא בשאר כל הנשים חששו שמא תחפה אבל לענין ספיקא דיבמה דהוא לענין אשם תלוי ליכא למיחש להכי אלא דלפ"ז אין מקום לתמיהת התוס' ד"ה וזו הואיל כו':
(ה) קצרה דעתי מהבין דברי המפרש דהיכי משכחת לפי פירושו ספק בן ט' לראשון וב"ז לשני ושיהי' היכר עוברה לזה או לזה לפי הירושלמי דהכרת העובר הוא לשליש ימים דוקא דממ"נ אם ילדה לקנ"א מנשואי השני הרי אין כאן אפי' ט' מקוטעין לראשון שאינם אלא קצ"א לראשון דהא ל"ל דמעיקרא הות מעברא כיון דלא ה"ע עד נ' לשני. וטפי הל"ל ספק בן שבעה לזה ולזה אם גם בן ז' אפשר שלא יהי' הכה"ע עד ג"ח ואם ילדה לרמ"א למיתה שהן ר"א לנשואין אין כאן הכה"ע לשליש ימים לשני אפי' נתעברה תיכף וכ"ש אם נתעברה לאח"כ. ותו דלפירושו נ"ל דהא דמסקינן הרי יש כאן שלימים לראשון הוא לאו דוקא והוא דוחק גדול. ועוד פי' המפרש אהא דקאמר לקמן חמשה פעמים את שמע מינה כו' דלא אמתניתין קאי ומילתא באנפי נפשא היא וכלומר צריך אתה לידע זה עכ"ל ואין לשון את שמע מינה משמע כן אלא משמע דממתניתין דייקינן להו לכולהו וכדאמר בכל דוכתי שמע מינה תלת כו' וע"כ נלע"ד פי' הירושל' הב"ע כשבא עלי' לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום [וילדה לר"ח יום למיתה שהן קס"ז לנשואין והשתא הוי ספק בן ט' לראשון וכמ"ד שיפורא גרים ומת בער"ח והיתה מעוברת עוד ארבעה חדשים חסירים ושלשה חדשים מלאים וילדה בראשון לחודש התשיעי] הרי יש כאן [להכרת העובר תשעים יום שהן ג"ח שלימים לראשון ספק בן ז' לשני שאפי' לא נתעברה ממנו עד יום י"ח לנשואין שהוא כ"ח לחודש הב' ממיתת הראשון הוכר עוברה בראשון לחודש החמישי למיתה שהם להכרת העובר ג' חדשים מקוטעים לשני והשתא מדייק] את שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים שלימים ומקוטעים [כ"ה הגי' הישנה ור"ל שאע"פ שהלידה היתה לחדשים מקוטעים מ"מ הכרת העובר דבן ט' אינו אלא לחדשים שלימים] את שמע מינה שהן שתי יצירות לאפוקי ממ"ד בר"פ בן סו"מ דבן שבעה ג"כ אין עוברה ניכר עד ג' חדשים אלא דאיכא יצירה מיוחדת לבן ט'. ואחרת לבן ז' ומתחלת יצירתו עומד להיות נולד לז' או לט' שהכה"ע דבן ט' הוא לג"ח שלימים והכה"ע דבן ז' הוא למקוטעים והכי אמר לקמן נוצר לז' ונולד לח' כו'] את שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים [ר"ל ביולדת לז' שבין הכה"ע ובין הלידה הכל למקוטעין] את שמע מינה שהאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מדקאמר והולד כשר משמע שאם ילדה תאומים שניהם פסולין מספק שמא האחד מראשון והשני משני] את ש"מ שאין האשה מתעברת משני בני אדם כאחד [דא"כ למה הולד כשר ניחוש שמא משניהם נתעברה והרי היא אשת אח שיש לו בנים] ידעתי שכאשר ישים הדרת גאונו עין עיונו בזה ימצא פי' יותר מרווח ונא שלא למנוע הטוב מאתי ולהודיעני:
(ו) ועוד נלענ"ד להוכיח מגמרא שלנו ג"כ דהאי ענל"י דאמרינן היינו כההיא דכריסה ב"ש ור"ל למראית העין מהא דפריך הגמרא בד' מ"ב ע"א ותמתין משהו ותנשא וכו' מלו ג"ח ליבדקה ופרש"י ואי לא מינכר ולבתר הכי מינכר ודאי בר בתרי' הוא עכ"ל וקשה דהיכי נסמוך אהא דלא הוכר עוברה דודאי לאו בר קמא הוא דהא אפי' ארובא דלט' ילדן דעדיף טפי לא סמכינן אלא ודאי דהתם היינו טעמא דלא תנשא בתוך ג' ולסמוך ארובא דלט' ילדן משום דחיישינן שמא לא יוכר עוברה למראית עין לסוף ג"ח למיתה ואיתרע לה רובא דלט' ילדן והוו ספק השקול כמ"ש הרשב"ם בר"פ המוכר פירות וכמ"ש התוס' ד"ה רוב היולדות כו' דכל מקום שיכול לבוא לידי ספק החמירו חכמים משא"כ רובא דע"י בדיקה חשוב טפי ויש לסמוך עליו אפי' לענין הבחנה. ובסוף ס"ק ז' כתבתי לדחות זה:
(ז) הוא הדבר אשר בקשתי מהדרת גאונו לעיין במה שנסתפקתי אם אפשר לאשה שתקדם הכרת העובר קודם ג"ח כ"ה דאיכא מיעוטא דמשתהה לפי שאני מסתפק בהבנת דברי התוס' במ"ש דל"ז ד"ה רוב. בטעמא דלא סמכינן ארובא לעינן הבחנה משום דכ"מ שיכול לבוא לידי ספק החמירו חכמים עכ"ד. אם כוונתם דלענין יוחסין חששו טפי שלא תביא את הולד לידי ספק שלא יהא יחוסו מובחן אלא מטעם רוב. ואע"ג דלענין דינא בודאי דניזל בתר רובא וחולק עם אחיו בנכסי הראשון ואם הראשון ישראל והשני כהן מותר ליטמא למתים ולישא נשים הפסולות לכהונה וא"כ צ"ל לפי תירוצם שלא יהי' עוד שום ספק לשנצטרך לסמוך על הרוב וע"כ צ"ל דא"א לאשה שתקדים הכה"ע ואם יוכר עוררה קודם שליש ימי' לשני הוא בודאי בנו של ראשון וליכא אפי' מיעוטא נגדו ואם יוכר לשליש ימים או אח"כ הוא בודאי בנו של שני דכ"כ לא הי' משתהה הכה"ע מראשון וכן נראה שהבין המהר"ם לובלין דברי התוס'. או שכוונת התוס' הוא דלענין הבחנה חששו טפי שלא יבוא הולד לידי ספק שישאר בספיקו לעולם ולא יהי' תקנה לולד לזה חששו מתחלה למיעוטא שמא לא יהי' עוברה ניכר זמן רב ואז יהי' הולד ספק גמור כיון דאתרע לה רובא דלט' ילדן. וה"נ אע"ג דההמתנה צ' יום ומחזקינן לה באינה מעוברת ושרי' ליבם מ"מ לענין הבחנה יש לנו לחוש מתחלה שמא תלד לז' משני אע"ג דמיעוטא הוא משום תקנת הולד שלא יהא נשאר בספק לעולם. ולפי"ז יש לומר דאפי' לפי תירוצם אפשר לאשה שתקדים הכה"ע ואפ"ה אין ספק בולד דאם יוכר עוברה לשליש ימים מן השני הוא בודאי של שני וכנ"ל ואם יוכר תוך שליש ימים של שני א"כ כיון דהאשה ממ"נ אינה מן הרוב דענל"י אלא או שהקדימה או או דאשתהו שוב הדרינן לכללין וסמכינן ארובא דלט' ילדן ומחזקינן אותו לבנו של ראשון ודאי:
ועוד נ"מ בין שני הפירושים הנ"ל בדברי התוס' דלפי' הראשון צ"ל דהא דפריך הגמרא בד' מ"ב ותמתין משהו כו' וליבדקה היינו משום דבדיקה משוי לה ודאי גמור ואפילו מיעוטא ליכא דלא הוכר עוברה לנ"ח ע"י בדיקה ולפי' השני איכא למימר דאכתי איכא מיעוטא דלא ניכר בהו לשליש ימים אפי' ע"י בדיקה ומ"מ סמכינן ארובא דענל"י כיון דממ"נ ילדה לט' ולפי"ז נדחה מה שכתבתי בס"ק ו' להוכיח דענל"י שאמרו היינו למראית עין די"ל דעד השתא נמי לא איירי אלא ע"י בדיקה אלא דגרע טפי אם תמתין חודש ויותר מאשר אם תמתין משהו דאם תמתין משהו יהי' הספק בן ט' לזה ולזה וסמכינן שפיר ארובא דענל"י משא"כ אם תמתין חודש וכיון דבן ח' לא חי ע"כ הספק הוא בן ט' לראשון ואם לא יוכר עוברה אפי' ע"י בדיקה ולבתר הכי מינכר היינו ספיקא דמתניתין כיון דאתרע לה רובא דלט' ילדן מספקינין לי' בבן ז' לשני דכה"ג הוי ספק השקול. והשתא משהו דוקא הוי דוקא ולא רבותא ומוכח מזה כפי' השני:
(ז ז) לא ידעתי היכן מצינו שהצריכו חז"ל להמתין ימי הקליטה היכא דאיכא רובא ואי משום שכתבו התוס' בהו"א שתהא צריכה להמתין ג"ח ו"ג ימים התם משום הבחנה ותקנת הולד ועוד כתבתי בזה בס"ק ט':
(ח) אינו מוכרח דמ"מ מקשי התוס' שפיר דלענין שאר כל הנשים דמשום הבחנה יש לנו לומר דלא סמכינן אבדיקתה כיון דלא תתקלקל מידי ואי משום מעוברת חבירו ודאי דמספיקא לא תצא. ועוד דאפי' תמצא ודאי מעוברת מראשון יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ואין כאן אלא משום הבחנת הולד ואי משום דע"א נאמן באיסורין וכאן הוי ספק השקול רובא דעול"י נגד רוב מתעברות והוי כמו לא אתחזק לא לאיסור ולא להיתר הא כאן החמירו חכמים כל מקום שיכול לבוא לידי ספק אפי' במקום רוב וכ"ש במקום ע"א דאינו נאמן נגד הרוב כמ"ש ה"ג. ותו דבלא"ה אינה נאמנת משום דמחפה על בנה כדי שיירש כו':
(ט) לא ידעתי מאי קרבן שייך בהלכו הצרות ונישאו ונמצאו אלו איילונית דהא אין זדונה כרת אלא לאו דלא תהי' אשת המת החוצה והא דקתני כל הדרכים האלו בה לא קאי אקרבן ואע"ג דכולהו מתניתין כר"ע לענין קרבן מודה ר"ע דמחייבי לאווין לאו כח"כ דמי דהא הוקשה כל התורה כולה לע"ז:
(י) בקשתי באותם הנמצאים תירץ ולא מצאתי ואדרבה מצאתי להמשנה למלך שהביא בפ"ה מהלכות שגגות ה"ו דברי התוס' דר"פ החולץ דכונס לאחר ג"ח ולא הוכר עוברה דפטור מקרבן על דברי הרמב"ם שם בשמש שלא בשעת ווסתה ונטמאת ומדמי להו להדדי ויותר נתחזקה לי התמי' של ה"ג על התוס' ע"פ מה שכתבו התוס' גופי' בס"פ א"ד ד' ע"ג ע"א ד"ה שחטו כו' דלחכמים דפליגי עלי' דר"מ דקי"ל כוותייהו שחט את הפסח בשבת ונמצא טריפה בסתר חייב חטאת ולא פטרי לי' מטעם אנוס. ומחמת זה הי' נלענ"ד הקלושה דס"ל להתוס' טעמא אחרינא לפטור בשמש שלא בשו"ס שלא כטעמו של הרמב"ם משום שאין מועיל שום בדיקה דא"כ שחט ונמצא טריפה אמאי חייב אלא דאין אנוס פוטר מקרבן כלל דהא לא אשכחן בת"כ מעוט לאנוס גבי קרבן כדמצינו כדדרשינן לענין שבועות ביטוי מהאדם בשבועה וגבי גלות נמי שגגה יתירה כתיב למעוטי אומר מותר דהיינו אנוס למ"ד ברפ"ב דמכות משא"כ לענין קרבן הכל תלוי בשב מידיעתו ואפי' יחיד שעשה בהוראת ב"ד דאנוס גמור הוא ומה הי' לו לבדוק קי"ל דחייב משום דאלו מתידע לב"ד הדרי בהו והשתא נשאת בעדים ונמצא שקר וכן שחט ונמצאת טריפה שב מידיעתו קרינן בהו כיון שהאיסר נודע בעולם אלא שממנו נעלם בשעה שעבר. משא"כ שימש שלא בשעת וסתה דבעידנא דעביד עדיין אין שום איסור בעולם אלא שאח"כ נודע למפרע דמעיקרא עביד איסורא תיגלי מילתא למפרע לא אמרינן ולא שב מידיעתו בשעת העבירה קרינן בי' כיון דא"א למידע באותו פעם ואין אומרים בדבר שאין ראוי להתברר עכשיו שאם יביא אלי' ויגיד מה שעתיד להיות כמ"ש התוס' שם ד"ה תיגלי כו' בר"פ החולץ והשתא שפיר מדמה התוס' כונס יבמתו לאחר ג"ח דאנן מחזקינן לה השתא באינה מעוברת משום רובא דענל"י ואם יבוא אלי' כו' אין שומעין לו. לאו שב מידיעתו הוא משא"כ תוך ג' הו"ל כבעל סמוך לוסתה דשגג בכסבור יכולני לבעול וה"נ שגג בכסבור חזקה דלאו מעוברת היא:
ואע"ג דאכתי איכא לחלק ולומר דהכא עכ"פ חייב משום דהו"ל לאמתוני משא"כ בשימש שלא בשעת וסתה דמאי הו"ל למיעבד בזה נ"ל דס"ל לתוס' דלא אמרינן כלל הו"ל לאמתוני ומשום המתנה לא יצא מכלל מאי הו"ל למעבד דהא קי"ל כרב הונא ברי' דרב יהושע דס"ל דהני שינויי דשנינן בפ' האשה רבה ד' צ"א ע"ב שינויי דחיקי נינהו כדאמר ואנן אשינויי ניקום ונסמוך אלא דכולהו מתני' דמייתי מאי הו"ל למעבד נינהו ואפ"ה קנסינן להו ומש"ה פליג עלי' דר"פ דבעי למעבד עובדא בנשאת בעדים וגם רב פפא נמנע ולא עביד אלמא דתרווייהו מדמי נשאת בעדים לנמצאו איילונית אלמא דלא אמרינן הו"ל לאמתוני ובזה נתחזק לי סברתי במה שכתבתי במכתבי הא' דלא שייך ביבמה לאחר ג"ח אפשר לברר דברור ע"י המתנה לא יברר עיקר ההיתר שעליו אנו דנין להתירה מחמת רוב שהוא תיכף לאחר ג"ח ומ"מ מוכח מקושי' התוס' דאכתי איכא מיעוטא אפי' כנגד בדיקה דלא כסברת הרב ר' יעקבקא בנודע ביהודא מהדורא ב' סי' קל"ז:
(יא) כבר כתבתי בזה מה שיש די לתרץ לפענ"ד הקלושה במכתבי הראשון והדרת גאונו העביר עיונו מדברי הנ"ל ולא העיר בהם כלום ולא ידעתי למה. ע"כ נא להאיר עיני בזה וכבר כתבו התוס' דלא אמרינן האי רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות אלא כשאינה לפנינו מחזקינן להו משום רובא שילדה. אבל אין סברא כלל להחזיק כל אשה שהיא לפנינו בחזקת מעוברת משום האי רובא:
(יב) אפשר דלכ"ע אין הולד משתהה יותר מה"ח ושליש או קצת פחות מזה דאטו דה"ח או י"ח קראי כתיבי סברא בעלמא היא:
(יג) לפמ"ש דאפי' ביבמה דאיסור כרת סמכינן ארובא דענל"י לא קשה מידי:
(יד) זאת הקשה בס' ח"ה חכמת שלמה לרש"ל כמובן לרגיל בלו"ק וע"ש מה שתירץ. ותי' של ה"ג יותר מכוון אלא דלמ"ד דאפי' בספק שקול לג' משום מעוברת חבירו צריכין אנו לתירוצו של הרש"ל והיותר נראה דלפי האמת ליכא למ"ד בן ז' עוברה ניכר לג"ח אלא דמתחלה ס"ד דר"ה ברי' דר"י בר"פ בן סו"מ לדקדק כן מדר' כרוספדאי א"ר שבתי וכד אהדרו קמי' משמי' דרבינא דדחי לי' הדר בי' דהא מעיקרא ס"ד דר"ה דלא אזלינן בדיני נפשות בתר רובא וע"כ צ"ל דהדר בי' לבסוף ובזה יתיישב ג"כ מה שהביא הדרת גאונו לקמן מריש נדה:
(טו) כבר כתובה אצלי להוכיח מפירש"י זה דאפשר לאשה שתקדים הכה"ע קודם ג"ח כי היכא דאיכא מיעוטא דמשתהי בהו הכה"ע אחר ג"ח ודקדקתי עוד מה נשתנה דלענין הבחנה ביבמות תני לישנא דשלשה חדשים ובנדה לענין די' שעתה תני לישנא משיודע עוברה כיון דדא ודא אחת היא. ותו מדקאמר סומכוס אומר משום ר"מ ג"ח משמע דפליגי רבנן עלי' ואנן לא אשכחן מאן דפליג במשנה או ברייתא שלא יהי' הכה"ע ג"ח וע"כ הי' נ"ל דלא שייך כלל לענין דיה שעתה לתת קצבה לזמן ג"ח כי מאין תוכל לידע שהיא מעוברת שלא תטמא למפרע ודוחק לומר לענין הטהרות שנשארו קיימים עד לאחר שילדה ומתיישב בזה ג"כ לשון הש"ע י"ד סי' קפ"ט והוא מל' הרשב"א והטור דלענין קביעות וסת בסעי' ל"ג נקטי ג"ח. ולענין לחוש לוסת הראשון בסעי' ל"ד נקטי משהוכר עוברה לאחר ג' חדשים ולטעמי' אזיל דכי היכי דל"ל סברא דסליק דמים מחמת פרוק איברים ה"נ ס"ל דאין דמים מסתלקין משום ראשה כבד עלי' אלא הכל משום עכירת הדם ונעשה חלב וה"נ פסיקא לי' דאחר ג"ח נעכר הדם למזון הולד ואע"פ שאמרו אוכל ממה שאמו אוכלת כו' היינו ע"י הדם והשתא א"ש פירש"י דמש"ה אין ראי' לדבר לטהר בכל אשה למפרע אפי' הוכר עוברה תוך ג' חדשים דסד"א כיון דאיכא דילדה לז' וא"כ אם ניכר העובר לב' חדשים ושליש נאמר שתהא די' שעתה וכמ"ד בן ז' ענל"י דודאי שתלד לשבעה וכבר נעכר חלבה. וכמ"ש בפי' הירושלמי ס"ק ה' קמ"ל דאזלינן בתר רובא דלט' ילדן והך נמי לט' תלד אלא שהקדימה הכה"ע ואע"ג דאיתרע לה רובא דהא רוב היולדות לט' אין עוברה ניכר אלא לשליש ימי' מ"מ הוי לה ספק השקול ואחמור בה רבנן בטומאה דלמפרע ואפשר דאה"נ אם היו הטהרות קיימין וחזינן דילדה לשבעה איגלי מילתא למפרע שהן טהורים. יטהר השי"ת לבנו לעבודתו ויאר עינינו במאור תורתו:
הגיעני מגילת ספר אמרי שפר ייטיב משור פר אשר דעתו לפרש בדברי התוס' יבמות ד' ל"ז ע"א ד"ה רוב היולדת ל"ט וכו'. בקושית הרב הגדול אשר הביא בעל המחבר נודע ביהודא. הנה ראיתי להרב בעל תשובת ס' ברית אברהם בתשובותיו לחלק אר"ע שאלה פ"ז כתב שם בשם ספר ישועות יעקב מהגאון דלבוב על אה"ע ע"ש שדעתו כסברת מע"ל דלענין יבום אזלינן בתר רובא משא"כ לענין יוחסין והבחנה אלא שצריכים אנו לומר לפי"ז דעובר מינכר לג' חדשים היינו בין אם נקלט הזרע מיד או שנקלט לאחר ג' ימים ולהכי מותר לייבם מיד לאחר שלשה חדשים ולא חיישינין שלהכי לא ניכר משום שנקלט הזרע ליום ג' וא"כ אין כאן עדיין זמן להכרה ובפרט שלענין זה אם נקלט הזרע ביום ראשון או ביום ג' יש חזקה דביום ראשון וביום ב' לא נקלט דבזה אין כאן רוב נגד זה כדמשמע דבזה כל הימים שווים וגם קושי' התוס' לא הי' קשה אם הי' רוב ביום ראשון ומאחר שאין כאן רוב ע"כ הי' לנו לחוש ואע"ג דאיכא נגדה חזקת יבום הרי בלא"ה כתב דיש נגד זה רובא מתעברות מיד כשבא עלי' בעלה אלא שתוס' כתבו דלא מסתבר שאשה שלא הי' לה בנים ובשעה אחרונה קודם מותו נתעברה עיין בתוס' ד' ל"ז בד"ה וזו אבל באמת בכמה פעמים איכא הך רובא. וא"כ הי' לנו לאסור דמאחר דאיכא הך רובא ואפי' נימא דיש קליטה בפחות הי' לנו להקשות מ"ט אזלינן בתר רובא דניכר כו'. נגד הך רובא דמתעברות ויולדות ואע"ג דהכא איכא חזקה דזקוקה ליבם ואם באמת לא מינכר עד שלשה ימים מקליטה א"כ חזקה כנגד זה ויש לנו לאסור אלא מסתבר דהך ג"ח היינו באמת בימי הקליטה הנחשבים בתוכם אפי' הוא לג' ימים והשתא מאחר דאיכא רובא דמתעברות אפ"ה איכא נגד זה חזקה דרוב עובר ניכר לשליש ימים ואמנם רחוק הוא מסברא דקודם קליטה הוי כאלו לא בא עלי' כלל והאיך נימא דהג' חדשים להכרת העובר יהי' שונה ואפשר דבאמת הך ג' חדשים דכתוב בכאן היינו חדשים דאי"ב תשצ"ג כמ"ש הש"ך בסי' צ"ה בשם הב"ח אלא דפסקינין ג' חדשים מלאים צ' יום היינו משום חזקה דמוקמינין דלא נקלט אלא לסוף והיינו ביום ג'. וגבי' יהודא המעשה הנ"ל שהקליטה מיד. ומ"ש מע"ל לזה קשה דמאי מקשים דהכא איכא תרי רובא דהיינו דמינכר עובר לג' חדשים ורוב יולדות לט' אין זה קושי' דהך דלט' ילדן סותר הך דרובא מינכר דבאמת מקמא ילדה לט' ומחמת דלא מינכר עובר יטעו לומר דילדה לז' משני ובפשט דברי התוס' דכתבו דאין לומר כיון דהמתנה ג' חדשים שרייא להנשא ולא חיישינין שמא תלד משני לסוף ששה חדשים וב' ימים או ג' דסמכינן ארובא דלט' ילדן דהרי יש כאן נגד זה רוב היולדות לט' עוברן ניכר לשליש ימים ע"ש מה שכתוב דמה"ת לחוש שלא יהי' ניכר העובר. וז"א דהרי בש"ס ד' מ"ב בשלמא תמתין ב' חדשים ותנשא לא היינו ספיקא אי בן ז' לאחרון או בן ט' לראשון אלא וודאי משום הכרת העובר חיישינן שלא יהי' ניכר העובר אלא נראה דסבור תוס' בכה"ג דתלד בששה חדשים וב' ימים בכה"ג יש לנו לומר דמבתרא אוקמינן אחזקה דלא נקלט הזרע תוך הימים אלא בשעה אחרונה וא"כ נימא דבר ט' לראשון הוא. דאי בר בתרא הוא עדיין אינו בתוך ז' אלא לא כלו הששה חדשים. ואמנם בענין דילפינן הכרת העובר לג' חדשים מהא דכתיב ויהי כמשלוש חדשים נראה לפי הנראה אי אפשר למילף מפשטא דקרא משום דהתם תאומים ובודאי דבתאומים ניכר יותר מקודם דהרי החוש מעיד וע"כ מתפרש הקרא דויהי כמשלוש חדשים שהי' כשיעור שניכר הולד דהוא בכל דוכתא לשלשה חדשים ומהא ילפינן לשלשה חדשים אע"ג דקשה עדיין א"כ מנ"ל דהג' חדשים הוא עם ימי הקליטה אימא התם לבד ימי הקליטה כדחזינין מסברא אפשר דאין אנו בקיאין בדרכי הטבע. ומחמת אפיסת הפנאי. אמרתי לקצר כל טוב ממנו לא יבצר כנפשו ונפש ידידו:
תשובת הגאון מהור"ר אברהם אבלי נ"י.
מכתבו הרמה קבלתי בהרצאת דברים אשר הרצה אלינו רב מופלג אשר הפליג בשבחו לא ידעתי אכנה. אשר הוקשה לו מדבר תוספת ביבמות ל"ה ע"ב ד"ה ונמצאת מעוברת מה שהביאו ראי' מהא דשבועות דבעל ונטמאת שלא בשעת וסתה כו' והוקשה לו מהא דאמרינן דאפי' נישאת בב' עדים אפ"ה חייבת בקרבן וכתב מעלתו שנתחזקה לו התימא מפסחים ד' ע"ג דכתבו בנמצאת טריפה בסתר לא פטרינן מטעם אנוס ומזה יצא לחלק דס"ל דאנוס לא פוטר מקרבן ותלי טעמא בשב מידיעתו. ובאמת זה אינו דבכל דוכתי' איכא דאנוס פוטר מקרבן כדאמרינן בשבועות באי אפשר לו לצאת בקצרה:
אמנם נראה לי דתוספות כתבו דוקא באונס כזה. דהיינו בשחטו ונמצאת טריפה בסתר חייב קרבן מאחר דלפי האמת דהוא טריפה אין כאן אונס לשחוט דהוא אינו מצוה כלל וכל האונס הנ"ל מחמת טעות דלא ידע כלל שהוא טריפה א"כ בכה"ג אינו אונס גמור לפטורו מקרבן ודוקא באונס שהוא בא מחמת טבע האנושית שהטביע יוצר בראשית. משא"כ בענין זה של מצוה שהוא לזכותו לקבל שכר הרבה אם בא עי"ז חילול שבת ולא הי' האונס כלל כ"א בטעות עי"ז לא פטרינן לי' מקרבן כל שיש כאן עבירה שלא יהי' מזכרת עון שבא עי"ז חילול שבת ולזה כתבו תוספות דבענין כזה דלא נעשה המצוה כלל לא פטרינן מטעם אנוס. ואשר הוקשה לו מעדות אין כאן דמיון בענין שמילתא דעל"ג לא משקרי והכא משקרי עכ"ל דסמכו שהאשה לא תבדוק וגם ע"כ לא עשו דרישות וחקירות הרבה בזה לזה מחייבינן בקרבן. ובענין סברת הרב מוהר"ל כתבתי וטעמו של דבר דהחוש מעיד ומתוספת אין סתירה דודאי מכח רובא אין דנין וכל שיהי' ניכר בשלשה ימים בודאי האשה מרגשת מקודם זהו הנ"ל. זו"ז לא ראיתי להאריך והנני חותם בברוך מנאי ידידו דו"ש בלונ"ח:
אברהם אבלי
הנה אחרי כבר שלחתי להשיב על אמרותיו אמרות טהורות והלה תיכף אחר השליח נזכרתי ששגיתי בדבר. אכן אמרתי יפה אמרו רז"ל מאתון מאתון כו' אבל בחפזו כל אדם כוזב וכותב באיזה שגיאה כי גם אנכי מהרתי המשלוח תיכף באותו רגע אשר בא אלי ע"י מי לשלוח. והשעה היתה טרודה לפני מצד המהירות יצא שגגה לפני בהקשותי על פירש ראשון אשר פירשתי לתרץ התוספות ד"ה רוב היולדות כו' ד' ל"ז וכתבתי שם לדחות כי גם ביבמה יש לחוש למעוות לא יוכל לתקן בהולד ממזר ממנה כי הסוגיא דיבמות ד' י"ב ע"ב אטעיני דמבואר שם דאשה מתעברה וחוזר ומתעברה לכן הייתי מתקשה לחוש מה תועיל בהודע שהוכרה העובר שנתעברה מראשון מיד יפרוש ממנה מ"מ יש לחוש להאי קלקול דלא יוכל לתקן שמא כבר ממנו נתעברה ולד שני ותלד תאומים ושכחתי מדברי התוס' שם ובסוגי' דנידה שהקשו מהא דאמרו חז"ל שאין האשה מתעברה וחוזר ומתעברה וא"א בבן קיימא כ"א בנפל ובזה נשאר דחיית מע"ל לכן עתה באתי שוב לחזק הפי' ב' אשר פרשתי שם ולא כפי' הא' כי מצד אחר לא ישר בעיני לפרש התוס' כפי' א' דגם הכא ביבמה איכא למיחש למעוות בשלמא למ"ד משל שמים ירחמו ה"נ ליכא למיחש אבל למ"ד דמעוברת משמשת במוך והכא אם נתירו ליבמה אחר שלשה חדשים ניחוש למיעוטא נהי דלא אסרינין ליבמה דסמכינן ארובא ואם יתברר יפרוש ממנה מ"מ יש לנו לחוש ג"כ בתיעשה עוברה מן הראשון סנדל ועומד להתברר ברציחות הנפש אשר זה ג"כ מעוות לא יוכל לתקן ואין סברה דה"נ לא נתיר ליבמה עד שישמש במוך עד זמן שיצא הספק מלבו ז"א חדא על דבר חדש כזאת ה"ל לבאר ולזכור דין בהדיא ועוד הלא בכל פעם יהי' לבו נוקפו פן יפגע באשת אח אחר שיראה שעדיין הספק שמא נתעברה מראשון ודרכי' דרכי נועם איך נתירנו אשת אח ויהי' רמיא עליו לחוש להאי ספיקא זאת לא ניתן להאמר. ועוד קשה לי אליבא דכ"ע דקאמר שם בד' מ"ב אלא משום דחסה א"ה דידי' נמי כו' ה"נ חייס עליה הא תינח אם יודע שהיא מעוברת אבל הכא לא אסיק אדעתי' לחוש כיון דהתירו ליבמה וניהי דבלא"ה בכל עת יש לו לחוש על דידי' שמא נתעברה אתמול מ"מ בביאה ראשונה בודאי לא יחוש וגם בביאה שני' יאמר דעדיין לא נתעברה מביאה ראשונה ובאותו שתי פעמים אפשר שיתמעך הולד ועוד דבלא"ה דחוק מאד לומר להחמיר יותר בהבחנה שהוא רק הדור קדושה ולהקל בספק כרת ועוד דעדיין תקשה לר"מ דחייש למיעוטא איך נתירה להתייבם תיכף אחר ג' חדשים וכבר כתבו התוס' דדוחק לומר דג' חדשים לאו דוקא אלא עם שלשה ימים דסתמא משמע ג"ח לחוד ובדברי ר"מ הוזכר נמי ג' חדשים סתם אלא ע"כ צ"ל דהאי דלא הוכר העובר בשלשה חדשים הוא מיעוטא דמיעוטא דגם ר"מ לא חייש ודברי התוספות צריכין לפרש כפי' ב' אשר פרשתי שם. כ"ד ידידו לנצח:
נפתלי