אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן כב

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן כב

סימן כא

בדין בהמה שלקח מן הנכרי ויש בה ריעותא מחשש טרפות והנכרי הסיח לפי תומו:

[הנה עת דודים אשר אינה ה' נוסע למחני ש"ב ה"ה הנגיד המפורסם מו"ה הילל נ"י. אשר ע"י אוכל לפרש שיחתי לפני כבוד ידיד ה' וידיד נפשי כמאמר החכם דאגה בלב איש ישיחנה. בענין המעשה הרעה אשר עשה ר' שלמה שו"ב כי שאול שאל האיש בדבר שור הנדרס מזאב בצווארו בשינויים רבים וזה תוכן המאורע איך שהלכו שני קצבים לקנות שור מהא"י ואמר להקצבים שילכו לראות השור והלכו וראו שהשור גונח למאוד וכאשר שבו להא"י ושאלו אותו על מה הוא גונח והשיב להם שטרף לו זאב בצווארו בקטנותו עד שפך דם מצווארו קרוע ובקושי גדול נתרפא אך נשאר לו הגניחה וכשמעם כן משכו ידם מן הקניה והא"י נתחרט על אשר הגיד אבל לא היה יכול להשיב דבריו אחור ולשנות הידועה להם בבירור כי חקרו על הדבר משכיניו הא"י וגם הם אמרו שנטרף מזאב ובקושי נתרפא ומאותה שעה נשארה לו הגניחה והנה ר' שלמה הנ"ל התיר לקנות השור הנ"ל מהא"י ולשוחטו אף כי ידע כי יש אוסרים הגיס לבו בהוראה והננו מחכים לתשובת אדמו"ר כת"ר הרמה:

והנה שאלה כעין זו הובא בפרמ"ג ז"ל מעשה בעובד כוכבים שמכר פרה לישראל והיה בה חבלה בגופה ושאלו אותו ואמר שהזאב פגע בה זה יותר משלש שנים מהו אם רשאי הישראל ליקח הפרה לעצמו או אסור. הנה לכאורה יש ס"ס שמא קני' ושמא אין דרוסה לזאב אלא שמאחר שהש"ך כתב בסי' ט"ו אות כ"ג וט"ז אות ט"ו דקודם שמכרה נאמן במה שבידו ה"ה כאן כיון שאמר בשעת מכירה דזאב פגע בה אסור וכ"ת ממ"נ אי נאמין ליה נאמין לכולה מילתא כמ"ש הט"ז ס"ס מ"ח במסמר שהראה הא"י לישראל וע"ש א"כ הוי שלש שנים וטרפה אינה חיה אפילו ודאי דרוסה מהני י"ב חודש י"ל דבנה"כ השיב עליו ופסק כמהר"מ מלובלין שם ה"ה כאן אסור ליקח הישראל פרה זו עכ"ל לשון הפרמ"ג ומבואר מדבריו דמדמה זה שנמצא חבלה בפרה לנידון המהר"ם לובלין שהביא הט"ז בסי' מ"ח וכדמסיק הכ"מ דכיון שנמצא המסמר בעוד הא"י מתעסק להוציא הפרש לזאת מה שאומר שמצא המסמר תחוב בבהכ"ס אינו אלא גילוי מילתא בעלמא ואין לנו להאמינו על מה שאמר שהיה תחוב באופן שלא נאסר השור מטעם הפה שאסר הפה שהתיר וכ"ש הכא בריעותא דגניחה שמה שאנו אוסרין ע"פ אמירת הא"י שנדרס מזאב ומזה נשאר לו ענין הגניחה אינו אלא גילוי מילתא בעלמא אבל אין לנו להתיר ע"פ מה שאומר שנעשה בקטנותו וכבר עברו ע"ז יותר משנים עשר חדש ועובדא דנ"ד גרע יותר שהדריסה היה בצואר עד שפך הרבה דם וא"כ הוי ספק בשחיטה שיש לאסור אף בס"ס מטעם חזקת איסור אינה זבוחה. ולהלן נביא ראיה דגניחה הוי ריעותא גמורה. והנה נ"ד נראה לענ"ד דדמי ממש למה שכתב הש"ך בסי' מ"ח בסופו בשם מהר"מ דמדמה א"י לקטן אלא שהט"ז השיג עליו נראה שאין מקום להשגתו כי הנה המהר"ם ז"ל למד כן מתשובת הרשב"א שפיר דדין א"י כדין הקטן. וכן דעת הרשב"א כי לכאורה קשה על תשובת הרשב"א הנ"ל מאין הוציא הדין שקטן נאמן מחמת רגלים לדבר וגילוי מילתא בעלמא הוא הלא לסברת הפוסקים שאין א"י נאמן לא להיתר ולא לאיסור אפי' מסיח לפי תומו הוא נובע ממימרא דרב אשי במס' ב"ק דף קי"ד ע"ב אמר רב אשי אין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד והתם מוכח דגם קטן ואשה אינן נאמנים דפריך שם והא נחיל של דבורים ותירצו שם בגמרא מחמת קנין דרבנן ואם איתא דקטן נאמן ברגלים לדבר הלא הגמ' מסיק שם שבעלים מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסל"ת ופירש רש"י שם שהבעלים מרדפין קודם דיבור האשה והקטן ורגלים לדבר דשלו הוא וצ"ל דבאיסורין שאין אנו צריכים לעדות גמורה דעד אחד נאמן ועד מפי עד ואין אנו צריכין אלא גילוי מילתא בעלמא דמיא ממש לאשה שהקילו אצלה משום עגונה שג"כ אינה צריכה לעדות גמורה ונאמנים אצלה קטן ואשה וא"י מסל"ת לכן הוכיח הרשב"א שפיר שקטן נאמן על המחט כו' מחמת רגלים לדבר וגילוי מילתא הוא. ובא מהר"מ ז"ל והמציא כמו כן בא"י כי דין אחד להם וכן מבואר בש"ך סי' ק"י ס"ק י"ח דה"מ או ביד א"י כתב הרוקח סי' ת"פ דלקחו קטן דינו כלקחו א"י קטן. והא דאין א"י נאמן אלא בעדות אשה בלבד הלא כבר נאמר ונשנית שהוא במקום דבעינן עדות גמורה כסברת הרשב"א בקטן. ועוד דהכא בנ"ד בודאי לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא שהרי כן העידו כל השכנים שהשור נטרף מזאב ובקושי נתרפא. ועיין רמב"ן פ' משפטים על פסוק אם טרוף יטרף אבל הארי והדוב כאשר יטרף יקרא עליו מלא רועים או שבא ללמד על דינו של איסי בן יהודה שאמר אין רואה פטור הא יש רואה יביא עדים ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהאי אם טרוף יטרף ותרגומו אם אתברא יתבר קאי על השומר שנחלה ולא היה ביכלתו לשמור כראוי ג"כ פטור אבל אינו נאמן ע"ז בשבועה רק יביא עדים דמסתמא כשאדם נחלה יש עדים על זה והוא ג"כ ע"ד הרמב"ן ומיושב בזה קושית התוס' ב"ק דף נ"ז ד"ה כגון שנשארו בקושיא ועי' באורי הגר"א בח"מ סי' ש"ג ובש"ך ס"ק ד'. ולפי זה הכל נכון בעזהי"ת דאף דגם גניבה באונס פטור בש"ש מ"מ אין בו חיוב כפל בטוען טענת גנב שהרי אינו נפטר בשבועה רק בעדים ודו"ק] וכיון דהא דמאמינן לו שנטרפה מזאב אין אנו צריכין לעדותו א"כ אין לנו להאמינו שכבר עברו י"ב חדש מהעת שטרפה זאב וכ"ש בנ"ד שהיה מסיח לפי תומו שטרפה זאב ומה שאמר שהיה בקטנותה י"ל שאמר כן כדי להשביח מקחו לומר שכבר נתרפאה מן מחלת הדריסה שדרס אותה הזאב. ועי' בס' חוות דעת סי' צ"ח הביא ג"כ בשם הרא"ש דא"י נאמן במסל"ת:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה