נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
נחלת שמעון · סימן יט
עוד בענין הנ"ל ובדין סירכא בריאה במקום שהקרומים סמוכים ודבוקים להסמפון. (ועי' הלאה בסימן כ"ה):
על אדות המכתב הראשון על דבר הסירכא שהיא דבוקה במקום שהסמפון סמוך לקרום הריאה ממש בלי הפסק בשר ביניהם שכת"ר תפס זה לריעותא כ"ד וכפי מה שאמרו לי הבודקים זה מצוי הרבה דהסמפון סמוך להקרום אלא שאני אסרתי מחמת דאין כאן דרך בדיקה לפי שע"י הנפיחה מתמלא חלל הסמפון רוח ודוחק את עור הסמפון עוד יותר אל הקרום עד שאפילו אם יש שם נקב הוא סותם עי"ז. וכאשר בדקתי ועשיתי נקב בפועל ואעפ"כ לא הי' מבצבץ באותו מקום. ומה שהביא כת"ר ממ"ש סי' ל"ו ס"ק ז' דנאבדה בלא בדיקת נפיחה כשרה עכ"ל הנה המשבצות נתלה בדברי הט"ז סי' ל"ט ס"ק ו' דהבדיקה אינו אלא לחומרא והעיקר הוא המיעוך וכן פסק המשבצות להדיא בסי' ל"ט ס"ק י"ב וס"ק ו' להתיר בהפ"מ. אמנם הבודקים נהוגים כהתוס' שהעלה לאסור אפי' דיעבד אם לא בדק בנפיחה ואני אומר עוד דדברי הט"ז אינם אלא במיעוך שלהם שהי' הסרכא נימוחה בין האצבעות והוא סימן שאינו אלא ריר אבל הדרך הנהוג עתה ע"י קליפה והפשטה והוא סי' שאינו סרכא אלא קרום דאתי מעלמא ודאי דבדיקת הנפיחה הוא לעיכובא והבדיקה מה שאינו מבצבץ הוא לעד והוכחה שהקליפה היתה בקל ולא בחוזק. ובזה גם אנחנו בקיאים דע"כ לא כתבו האחרונים דא"א בקיאים אלא אם יש נקב משהו דאפשר שהנפיחה שלנו לא תפעול שיבצבץ דרך נקב דק מן הדק אבל אם זאת הסרכא היתה מגוף הריאה ונאחזת בהקרום ולא רק פרוס עלי' ואתי מעלמא רק שמ"מ הפשיט אותה הבודק ע"י שקלף בחזקה ודאי שלא הי' עושה נקב משהו רק ודאי הי' עושה נקב שתופס קצת מקום אשר גם ע"י נפיחה שלנו יבצבץ [וע"ד שכתבו הרשב"א והר"ן גבי נפילה דאם איתא שמחמת נפילתה ניקבה איברים קרע גדול וניכר הי'. וכ"כ הרא"ש לענין נקב בקנה דבקיאינן בבדיקה הובא בסי' נ"א סעיף ב'] ואפשר לפרש כן גם כוונת הב"ח שהביאו הפוסקים גם לענין ריר כמו שפירשתי לענין קרום פרוס. וא"כ הבדיקה מעכבת ובנ"ד שא"א לבדוק טריפה. ואני הייתי מסתפק גם אם ימצא כך בכסדרן אפילו למטה מחצין אם יש להכשיר לדעת רש"י דאין סירכא בל"נ אלא אונא חבירתה מגינה וסותמתה. והסמפון שהוא קשה אינו מגין כמ"ש רש"י מ"ח ב' ד"ה לחבירו. ומ"ש כת"ר דרכה בפני הקשה יותר מגין הנה כיון שיש ג"כ ספק שמא הנקב הוא באותה אונא שאין הסמפון סמוך להקרום ואין הסמפון מגין כמ"ש שם ע"א והוא דסביך בבשרא ופרש"י ד"ה דסביך אבל בצלעות עצמן אין זו סרכא קיימת וספיקא כי הא מחיים לא אמרינן אוקי אחזקה כמ"ש המשבצות סי' ל"ט ס"ק י"ח לענין למטה מחצין בארוכה שהיא למעלה מחצין בקצרה. וכ"ש שיש להסתפק כנ"ל בלמעלה מחצין דלהרבה פוסקים הוי שלא כסדרן:
וע"ד המכתב השני [ראה התשובה שלפני זאת] על אודות הצולעת הנה אני הייתי דוחה את השואל מיום אל יום ולא הוריתי למעשה. והמתנתי על תשובת הדרת גאונו בזה. אכן כאשר הוחלתי עד בושש תשובתו לבוא כשלשה שבועות והשואל הי' שוקד על דלתותי יום יום שיש לו הפ"מ מהחלב. והוריתי למעשה להתיר החלב וכאשר בא מכתב מהדרת גאונו שחושש לסברת הב"א ודחה הראי' אשר כתבתי כנגד סברתו מהתוס' ר"פ החולץ ושדא בה נרגא לפרש דברי התוס' בע"א. והנה לדעתי אפי' נניח שיש אופן במציאות שאם ייבם מעוברת אחיו יהי' הולד הראשון ממזר ודאי או שיבוא מזה חשש רציחה ודאית מ"מ לא חשו חז"ל לזה וסמכינן ארובא בכל איסורין שבתורה ואפי' חייבי כריתות ומיתת ב"ד בכלל כמ"ש במכתבי אלא דלענין הבחנה החמירו טפי בכל מקום שיכול לבוא לאחר זה לידי ספק שיהי' עומד בספיקו לעולם ולא יהי' יכול להתברר ואסמכוהו אקרא דולזרעך אחריך ופי' רש"י שאין השכינה שורה אלא על הודאים ואפי' ממזר ודאי אם הוא ת"ח קודם לכה"ג ע"ה להחיותו אבל בהאי כתיב וברותי מכם כו' וכן לרבא דאמר הטעם גזירה שמא ישא אחותו מאביו כו' שכל הגזירות אלו לא שייך באיסור שכבר עבר ונודע האיסור בזה אזלינן בתר כללן דסמכינן ארובא. וכן השיב לי הגאון ר' אבלי זי"ע זלה"ה שכתבתי לו ביאור דברי התוס' דפ' החולץ ליישב קושי' הנ"ב והשיב שכמו שביארתי אני דברי התוס' כן הביא בס' ישועות יעקב שחיבר הגאון דלבוב נ"י בשם ס' ברית אברהם. ואין ללמוד מגזירת חז"ל ללמוד הימנו כיוצא בו במקום אחר ולחדש גזירה מדעתינו שמא ימצא באקראי שהיא טריפה ונתברר למפרע שאכל חלב של איסור. שוב מצאתי בספר גבעת שאול שאלה ו' שהתיר חלב מפרה צולעת ולא עלה על דעתו סברת הב"א לאסור. ומ"מ אמרתי להשואל לרווחא דמילתא לצאת ידי סברת הב"א שלא ישחוט הפרה בעת שלא יצטרך שוב לחלבה רק ימכרנה לנכרי דזה ודאי היתר וזה ודאי אין לחוש שמא ימכרנה לישראל חדא דבאמת היתר הוא ועוד שהרי רוב פעמים הישראל יראה שהיא צולעת ולא יקנה אותה לכתחילה: